הספר ששינה אותי: עטרה אופק מספרת על "גילגי" (בילבי)

"לא נפלתי שדודה משום דמות ספרותית נשית, אבל בה התאהבתי בכל ליבי ומאודי"

מי יודע איזה חלק היה לה במאבק הנשים העולמי לשוויון? אם יש דמות מופת ספרותית שהשפיעה על חיי יותר מכל גיבורה אחרת – כפי שהשפיעה על מיליוני ילדות כמוני במאה שעברה – הריהי ללא ספק גילגי של אסטריד לינדגרן, הידועה בימינו, בתרגום החדש, כבילבי. מעטים הרגעים מילדותי המעורפלת שאני מצליחה באמת לשחזר, מבחינה רגשית, כמו רגעי ההיקסמות, הפליאה והתרחבות הלב שחשתי בשעת קריאת הספר הזה לראשונה, קצת לפני גיל שש, ושוב ושוב לאורך השנים אחריו. עד שהכרתי את גילגי לא נפלתי שדודה משום דמות ספרותית נשית, אבל בג'ינג'ית הקטנה התאהבתי בכל לבי ומאודי (והיא האהובה עליי ביותר עד היום). רציתי להיות חברה שלה, רציתי להיות כמוה, למרות שידעתי שזה לא פשוט.

כי גילגי היא לא רק הילדה הכי חזקה בעולם – תכונה שמבטלת מכל וכל את נחיתותה המגדרית והגילית גם יחד – אלא גם הגיבורה הספרותית הכי נדיבה, חומלת וסלחנית, הכי מצחיקה ומלאת הומור (ומארחת למופת!), הכי אמיצה ומלאת תושייה שזכורה לי מכל גיבורי הספרים שקראתי אי פעם. ולא קל להיות בנאדם מדהים כזה כשאת יתומה בת תשע וחצי, שגרה לבדה בבית נטוש ("בית קונדס", בנוסח הנפלא של התרגום הישן), בקצה העיירה, עם קוף וסוס, גם אם את חזקה יותר מכולם וברשותך מזוודה מלאה מטבעות זהב, ופרט לאופטימיות בלתי-נלאית אין לך שום מושג אם אביך הספן יחזור אי פעם ממסעותיו בים; ואם לעתים מזדחלים אל לבך רגשות עצב או בדידות, אין איש בעולם שיוכל להעיד על כך, כי את תמיד עליזה ותמיד במיטבך.

אין איש בעולם שיכול היה להמציא ולכתוב גיבורה מרהיבה שכזאת, פרט לסופרת הילדים הכי ענקית בעולם, הכי ענקיסטית, כמו שאומרים הילדים, שלא היתה ולא תהיה עוד כמוה. כיום, בראי השנים, נדמה לי שלצד ההשפעות הטובות שנחלתי מהוריי ז"ל, הגיבורה הקטנה של אסטריד לינדגרן באמת היתה ונשארה נר לרגליי: כמוה, מעולם לא פחדתי מכלום ומאף אחד, אני אופטימית להחריד גם בזמנים קשים כמו אלה, ומאמינה שהעולם הוא בסך הכל מקום יפה וטוב, ושכל הקשיים והצרות יחלפו לבלי שוב.