השנה אנחנו חוגגים עשרים שנה ל"יושבים בבית קפה" – אלבום שהביא לנו שיא של הכרה ציבורית רחבה. יושבים בבית קפה" ו"כמו לפני עשרים שנה" קרעו את הרדיו והטלוויזיה, קיבלנו תארים ופרסים, חרשנו את הארץ והיינו האמן המרכזי(!!!) בפסטיגל – אבל הביקורות ברובן – לא התלהבו.
יושבים הוא בעיקרון אלבום אולפן של רביעייה, ביג אם (מאיר עמר) שהפיק את האלבום וישב על המחשב של החדר הקטן באולפני "עננה", אני (קובי אוז) הייתי על השירות, הלופים ורוב הקלידים, רמי יוסיפוב הביא כהרגלו כמה תפקידי גיטרה בלתי נשכחים וגל פרמן התפנן על גיטרה בס – כינור עתיקה עם מיתרי ניילון.
תוספות מוסיקליות בכמה שירים – אבי אלבוחר הפליא בקלידים, תמיר ימיני נגע טיפה בתופים, נוריאל עמר ניגן מעט עוד וכינור וזהו – אלבום הכי אה לה נטורל שלנו, אלבום של טיפקס נטול דואטים ושת"פים.
הפשטות בלטה במיוחד כי "יושבים בבית קפה" הגיע מיד אחרי "דיסקו מנאייק" – פרויקט הדגל המורכב שלנו, פתאום תחושה של קלילות, משהו לא מיוזע.
הרקעים של העטיפה הגיעו מעיצובים של פורמייקה במרקמים של עץ, כלומר עץ מפלסטיק – מתאים לאלבום הזה – שהיה מלא מסרים אבל קטן וממזר.
במרכזו שיר הנושא – "יושבים בבית קפה" שהוא האשמה על האדישות של אנשי המרכז שיושבים בבית קפה – בזמן שהאינתיפאדה השנייה משתוללת ורקטות התחילו לעופף על ישובי הדרום. שיר אנטי זחיחותי – שנתפס כלהיט קליל ומלטף – היום אנחנו מקווים שהדבש והעוקץ היו מאוזנים מספיק.
הנה קישור לכל הדרכים לשמוע את האלבום הזה שהפך מהר מאוד לאלבום זהב – https://digistage.to/teapacksYBK
האמירה של "יושבים בבית קפה" מתחדדת כששומעים אותו בהקשר לתקופתו – ימי האינתיפאדה השנייה – ימי הפיגועים, הלינץ' ותחילת מתקפת הרקטות על שדרות. דווקא אז אנחנו בוחרים להצטלם כשאנו לוגמים קפה תל אביבי הפוך אבל מקפידים לחרוז "עוגת גבינה" עם "הלכה המדינה".
אחרי "דיסקו מנאייק" הגרנדיוזית התאספנו בחדרון קטנטון שהיה בחניון הצמוד לאולפני "עננה" ושם, בתוך צעקות הדיירים שרבו על כל מטר של חניה, ביצענו אלבום קטן ופשוט.
גל מנגן כאן על גיטרת בס – כינור שהצליל שלה מאפיין את "יושבים בבית קפה", רמי ניגן על הגיטרות והמנדולינה שלו, ביג אם היה על המחשב ואני (הזמר עם הטרלינג) – הקפדתי להיכנס לחדר השירה ולשמוע באוזניות רק פסנתר והרמוניות בלי שום דבר מקפיץ – רציתי שהשירה שלי תצא אינטימית ככל הניתן וזה יצר ניגודיות ביני לבין הפלייבק הטיפקסי התוסס.
היום כל הקומפלקס הפך לסופר יודה אחד גדול.
כל כך הלך לנו בתקופת "יושבים בבית קפה" שזכינו בכבוד הגדול להיות האומן המרכזי בפסטיגל 2001 – פלאנובלה של פסטיגל. בשבילנו הפסטיגל השלישי, באנו כבר כלהקה צעירה ב1992 כשהייתה עדיין נגינה חיה, חזרנו ב1995 כשהייתה פחות נגינה חיה וב2001 כשהכל כבר היה פלייבק הגענו כאומן המרכזי – כולל ביצוע נמבר של מחרוזת שירי טיפקס כולל הלהיט הטרי "יושבים בבית קפה". איתנו השתתפו גם אילנה אביטל, קובי מחט, צביקה הדר, שרית חדד וכמובן דורון מזר! הנה חתכנו לכם בדל מהמחרוזת הזו – אפשר לראות את ביג אם נושא קיטאר לא מחובר שכבר אז היה נוסטלגי, את רמי וגל ששיכללו את צעדי הריקוד שלהם עד לשלמות יחסית וכמובן אני הקטן שהתרוצץ עם ילדי פסטיגל שתוך כדי סיבוב ההופעות צמחו להיות גבוהים ממני… כל מילה נוספת מיותרת.
בשיא הסיבוב של "יושבים בבית קפה" במטוס לאילת זכיתי לסגור מעגל עם גדול הדור המרן הרב עובדיה יוסף שהתרגשתי והופתעתי לדעת שחיבב והתעניין במוסיקה שלי.
הרב כיפכף אותי נמרצות בידיו – בדרך שברור לי שמוחל הוא לי ויודע ש"הרבי ג'ו כפרה" מתפלמס לא איתו אלא עם רבנים שונים ממנו בתכלית (להבדיל אלף אלפי הבדלות הרב אמנון יצחק הוציא עלי חרם).
המפגש איתו היה התרוממות רוחנית בתוך מטוס שטס ברקיע.
