חוט השני של עבודתו האינטלקטואלית של נוירת היה חיפוש אחר אחדות מושגית ורעיונית ברמת החברה האנושית כולה. נוירת, איש שמאל מובהק, שעסק בתכנון כלכלי מרכזי ובהכנת תכניות לסוציאליזציה, היה פעיל בבוואריה בימי רפובליקת המועצות העממיות הבווארית בשלהי מלחמת העולם הראשונה, ולאחר נפילתה פעל ב"ווינה האדומה" במסגרת המפלגה הסוציאל דמוקרטית.
בשנת 1923 הוא הקים בווינה מוזיאון לתכנון עירוני ושיכון שהפך למוזיאון לחברה ולכלכלה. העבודה על המוזיאון הביאה את נוירת להשקיע מחשבה ומאמץ רב בכלים הגרפיים ובשפה החזותית-סמלית. כך קרמה עור וגידים יוזמה חשובה של אוטו נוירת: "איזוטייפ" (Isotype), שיטה של סמלים שנועדו להציג מידע כמותי באמצעות אייקונים (צלמיות) ברורים לכל.
בשנת 1934, כאשר באוסטריה עלו לשלטון ה-"אוסטרו-פשיסטים", החליט נוירת לא לחזור למולדתו מביקור בחו"ל, מחשש לרדיפה מצד המשטר החדש. צעד זה גרם לכך שכל תכולת ביתו הוחרמה ופוזרה, וככל הנראה חלק ניכר ממנה הושמד. לכן ארכיונו האישי של אוטו נוירת, השמור היום בהולנד, מכיל חומרים רק החל מאמצע שנות ה-30 של המאה הקודמת.
בשנת 1947 נוסד ארגון יהודי בשם Jewish Cultural Reconstruction, שנטל על עצמו להציל חומרים ופריטים שקשורים לתרבות היהודית. ארגון זה, שכונה JCR, פעל בשטח הכיבוש האמריקני בגרמניה ודאג שמאות אלפי ספרים, תמונות, ספרי תורה וחומרים אחרים, שנבזזו על ידי הנאצים ושבעליהם הקודמים נרצחו, הגיעו למוסדות יהודיים בישראל, בארה"ב ובמדינות אחרות. ספרים רבים וחומרים נוספים הגיעו גם לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים.
העיון באחד מקובצי המכתבים והתצלומים הללו גילה מכתבים שנכתבו בין השנים 1903 ו-1911 על ידי אוטו נוירת אל אשתו הראשונה, אנה שפירה. סביר להניח שצרור המכתבים נשדד מדירתו של נוירת בווינה לאחר שנת 1934 והופקד במוסד נאצי כלשהו, עד שהגיע למחסני ה-JCR באופנבך שבגרמניה ומשם לבסוף לירושלים. כאשר נוירת כתב את המכתבים בברלין אל אנה שפירה שלמדה באוניברסיטת ברן בשווייץ, הוא היה עדיין בראשית דרכו האקדמית. במכתבים, שמביעים גם את אהבתו אל זוגתו, מדווח נוירת על סוגיות שקשורות לכתיבת הדוקטורט שעסק בתולדות הכלכלה בעת העתיקה, על פגישות עם מוריו האקדמיים (לדוגמה אויגן מאייר) ועל שיחות פילוסופיות עם חוקרים אחרים שהשפיעו רבות עליו, כמו, למשל, גרגוריוס איטלסון. אנה שפירה נפטרה בלידת בנם המשותף, פאול, ב-1911. נוירת נישא לאחר מכן למתמטיקאית והפילוסופית אולגה האן. אולגה מצאה את מותה ברוטרדם, לאחר הפצצה של חיל האוויר הנאצי. מרוטרדם נמלט נוירת לאנגליה יחד עם מרי ריידמייסטר, אחת השותפות שלו ליוזמת "איזוטייפ". השניים נישאו והקימו את מכון איזוטייפ באוקספורד.
לאחר מותו הפתאומי של נוירת בדצמבר 1945, המשיכה מרי נוירת לפעול במסגרת המכון וגם הרבתה לפרסם חוברות וספרי ילדים שעשו שימוש במערכת הסמלים "איזוטייפ".
לאחרונה, מכתבים אלו ומספר תצלומים שהיו יחד אתם, עברו מיון חדש וקוטלגו במערכת הממוחשבת של הספרייה הלאומית. מעתה ניתן להזמינם לעיון (V 1119) ולהעשיר את ההבנה ביחס לאוטו נוירת בנעוריו ובאשר לנושאים שהעסיקו את הוגה הדעות הצעיר, שהיה עתיד להשפיע על תחומים רבים. חוקרים העוסקים בתחומים כגון כלכלה חברתית, לוגיקה, סמיוטיקה וייצוג גראפי של מידע, המעוניינים לדעת על דרכו של אחד ההוגים החשובים בתחומים הללו, יכולים כעת לקרוא חומרים פרי עטו שלא היו מוכרים עד כה.
