אמא אווזה שמה לה פודרה – גלגולן של אגדות ילדים מאז ועד ימינו

על הקשר שבין מוסיקה ישראלית פופולרית לאגדות עם אירופאיות. מה, יש כזה? ובכן, תתפלאו. בחיפוש אחר הסיפור מאחורי שירו של אביתר בנאי, התגלו גלגולם של כמה מסיפורי העם המפורסמים והאהובים שכולנו גדלנו עליהם

שרון כהן | 27.05.19 |
Share
אביתר בנאי אמא אווזה

"שַׂמְּתִי לִי פּוּדְרָה
צָבַעְתִּי רִיסִים
לָבַשְׁתִּי שִׂמְלָה
מְקֻשֶּׁטֶת כִּיסִים
סִלְסַלְתִּי שֵׂעָר
וְהַכֹּל כְּבָר מוּכָן
עַכְשָׁו רַק חָסֵר
שֶׁיָּבוֹא הֶחָתָן".

 

כך שר אביתר בנאי בלהיט "שמתי לי פודרה" מאלבום הבכורה הנושא את שמו משנת 1997. מה שמבדיל את השיר משאר השירים באלבום העל-זמני הזה, היא העובדה שהוא היחיד שבנאי לא כתב בעצמו; מילותיו של השיר נלקחו מתרגום של אורי סלע לקטע מתוך ספר הילדים הצרפתי "אמא אווזה".

 

שער הספרMother Goose favorites : a selection of rhymes from Mother Goose" " במהדורה בשפה האנגלית מראשית המאה העשרים (הוצאת Chicago : M.A. Donohue & Co)
שער הספר "Mother Goose favorites : a selection of rhymes from Mother Goose"  במהדורה בשפה האנגלית מראשית המאה העשרים (הוצאת Chicago : M.A. Donohue & Co)

 

אומרים שהקטע הגיע לאביתר בנאי ממש בטעות; את הטקסט קיבלה זוגתו דאז, השחקנית והזמרת אפרת בן-צור, כתרגיל בלימודי המשחק. היא השאירה את הדף עם מילות השיר על השולחן בדירתם, ובנאי החליט להלחין אותו כמעין הלצה. רצה הגורל והבדיחה הפרטית של השניים נעשתה להיט גדול.

 

 

אולם, אין זה הלהיט היחיד שיצא מספר הילדים הזה.

"סיפורי אמא אווזה" הוא אוסף מעשיות שנכתב בידי שארל פרו ויצא לאור בפריז ב-1697. קריאת מעשיות הייתה מנהג מקובל בסלונים ספרותיים בעת החדשה המוקדמת, עובדה שסייעה לפרסומו של הספר. לכן, קהל היעד היו בני האצולה והאריסטוקרטיה.

 

תחריט של שארל פרו מספר מתחילת המאה ה-19 שמקורה באמן לא ידוע
תחריט של שארל פרו מספר מתחילת המאה ה-19 שמקורה באמן לא ידוע

 

שארל פרו (12 בינואר 1628 – 16 במאי 1703) היה סופר צרפתי, מחלוצי ז'אנר המעשיות בספרות הילדים. עם זאת, פרו לא המציא את כל המעשיות; רובן נשאבו ממקורות עממיים ועברו מפה לאוזן במשך דורות.

 

"סָבְתָא, אֵיזֶה עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת יֵשׁ לָךְ!" כיפה אדומה והזאב – מהדורה של הספר משנת 1864, עם ציוריו של גוסטב דורה
"סָבְתָא, אֵיזֶה עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת יֵשׁ לָךְ!"
כיפה אדומה והזאב – מהדורה של הספר משנת 1864, עם ציוריו של גוסטב דורה

 

דוגמה נהדרת לכך היא גרסת הסיפור העממי של "היפהפייה הנרדמת" שנכתבה מחדש בידי פרו בלשון פשוטה עבור קהל לא משכיל; הוא הנגיש את הסיפור לקהלים המתוחכמים שביקרו בסלונים הספרותיים בהצלחה רבה. עוד דוגמה בולטת היא המעשייה שפרסם ב-1691 ושמה "גריזלדה". הייתה זו נובלה מודרנית שהתבססה על מהדורה מוקדמת יותר של הדמות בספרו של בוקאצ'ו, "דקאמרון", מהמאה ה-14.

 

גריזלדה מה"דקאמרון" כאשר אחד מילדיה נלקח ממנה. איור של אלייזה הוואיס מתוך הספר 'Chaucer for Children' משנת 1882.
Griseldas Sorrow
גריזלדה מה"דקאמרון" כאשר אחד מילדיה נלקח ממנה. איור של אלייזה הוואיס מתוך הספר 'Chaucer for Children' משנת 1882.

 

אך כפי שרבות מיצירותיו של פרו נלקחו מסיפורי עם, במרוצת השנים הן נעשו בעצמן אגדות שמהן כותבים שאבו השראה.

בשנת 1697 פרסם פרו את ספרו הנודע "סיפורי אמא אווזה" (Les Contes de ma Mère l'Oye) תחת שמו של בנו, פייר. המעשיות תורגמו לשפות רבות ונעשו אהובות על ידי רבים. סביר להניח שאפילו מי שלא מכיר את שארל פרו או את ספרו, מכיר את המעשיות והדמויות המתוארות בו, שכן הן נעשו נכסי צאן ברזל בתרבות סיפורי הילדים בכל העולם.

פרו כלל במעשיותיו דמויות כ'המפטי דמפטי' ו'מלכת הלבבות' שקיבלו מקום של כבוד ביצירתו של לואיס קרול (שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון), ב"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" – ספר הילדים הפופולרי בכל הזמנים.

 

מימין: איור של המפטי דמפטי של פרו מתוך הספרMother Goose favorites : a selection of rhymes from Mother Goose משמאל: המפטי בארץ הפלאות
מימין: איור של המפטי דמפטי של פרו מתוך הספר Mother Goose favorites : a selection of rhymes from Mother Goose
משמאל: המפטי בארץ הפלאות

 

בין "סיפורי אמא אווזה" כלולות המעשיות הידועות: היפהפייה הנרדמת, כיפה אדומה, חתול במגפיים, לכלוכית ואצבעוני.

 

מימין: הגרסה העברית של סינדרלה – "לכלוכית" (שנת 1949, איורים של לב דיקשטיין) משמאל: "וְרָאוּ זֶה פֶּלֶא! הַנַּעַל הִתְיַשְּׁבָה עַל הָרֶגֶל כַּתְבָנִית שֶׁל דּוֹנַג." סינדרלה ונעל הזכוכית – מהדורה של הספר משנת 1864, עם ציוריו של גוסטב דורה
מימין: הגרסה העברית של סינדרלה – "לכלוכית" (שנת 1949, איורים של לב דיקשטיין)
משמאל: "וְרָאוּ זֶה פֶּלֶא! הַנַּעַל הִתְיַשְּׁבָה עַל הָרֶגֶל כַּתְבָנִית שֶׁל דּוֹנַג."
סינדרלה ונעל הזכוכית – מהדורה של הספר משנת 1864, עם ציוריו של גוסטב דורה

 

הסיפורים הללו היו השראה למעשיות האחים גרים המפורסמות; במאה ה-19 חלה התעניינות מחודשת בסיפורי מעשיות, בין השאר בשל עליית תנועת הרומנטיקה. האחים גרים האמינו שהפולקלור חיוני לזהות גרמנית לאומית, ולכן אספו סיפורי מעשיות לכדי קובץ שפורסם ב-1812 כמעשיות האחים גרים. האחים הגדירו אותן כגרמניות על אף שהן כללו סיפורים מאת שארל פרו הצרפתי.

 

האחים גרים
האחים גרים

 

בשנת 1864 יצאה מהדורה של הספר שבה כלולים 36 ציורים נפלאים של גוסטב דורה (Gustave Doré), אמן מהמאה ה-19 שנודע באיוריו לספרים של רבלה, באלזאק, קולרידג', "העורב" של אדגר אלן פו, "דון קיחוטה" של סרוונטס ו"הקומדיה האלוהית" מאת דנטה אליגיירי.

 

"אֲנִי טוֹוָה בַּפֶּלֶךְ, יַלְדָּתִי הַיָָּפָה." היפהפיה הנרדמת מתפתה לטוות ונדקרת – מהדורה של הספר משנת 1864, עם ציוריו של גוסטב דורה
"אֲנִי טוֹוָה בַּפֶּלֶךְ, יַלְדָּתִי הַיָָּפָה."
היפהפיה הנרדמת מתפתה לטוות ונדקרת – מהדורה של הספר משנת 1864, עם ציוריו של גוסטב דורה

 

ואיפה אמא אווזה היום? היא לא נעלמה מנוף תרבות הילדים המודרנית וניתן למצוא ייצוגים שלה גם ביצירות בנות ימינו. בסרט "החתול של שרק", למשל, ישנם אזכורים רבים למגוון אגדות עם, אחד הבולטים שבהם הוא זה שבו המפטי דמפטי מוצג כיריבו המר של החתול במגפיים. החיבור בין השניים נלקח מעצם היותם שתי דמויות בקובץ סיפורי אמא אווזה, שאגב, מוצגת שם כדמות בעצמה.

 

מימין: החתול של שרק משמאל: "הַצִּילוּ! הַצִּילוּ! אֲדוֹנִי, הַמַּרְקִיז דֶּה קַרַבָּס, טוֹבֵעַ בַּנָּהָר!" החתול במגפיים – מהדורה של הספר משנת 1864, עם ציוריו של גוסטב דורה.
מימין: החתול של שרק
משמאל: "הַצִּילוּ! הַצִּילוּ! אֲדוֹנִי, הַמַּרְקִיז דֶּה קַרַבָּס, טוֹבֵעַ בַּנָּהָר!"
החתול במגפיים – מהדורה של הספר משנת 1864, עם ציוריו של גוסטב דורה.

 

 

 

כתבות נוספות

לִבְנַת-שֶׁלֶג ושבעת הגמדים

המתרגם לעברית שנתן חיים לפינוקיו בפעם הראשונה

מִי רוֹצֶה, רוֹצֶה לִשְׁמֹעַ מַעֲשֶׂה בְּלֶּפֶת!

 

 

שרון כהן

שרון היא מנהלת הקהילות של הספרייה הלאומית
לכתבות נוספות של שרון כהן >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו