המשורר מחמד בַּכְּרִיָּה על העיר הסורית חָ'אן שִׁיח'וֹן, שספגה התקפה כימית

"הַמְתֵּן מְעַט / כְּדֵי שֶׁאֶפָּרֵד מֵחֲתוּלָתִי וְאֶאֱסֹף אֶת שְׁאֵרִיּוֹת צַעֲצוּעַי מֵחֲצַר הַבַּיִת." מערבית: ד"ר נַבִּיל טַנּוס.

משפחה סורית במנוסה. תצלום: Save the children

מחמד בַּכְּרִיָּה

הַסְּעוּדָה הָאַחֲרוֹנָה בְּ"חָ'אן שִׁיח'וֹן" (1)

 

מערבית: ד"ר נַבִּיל טַנּוּס

הָאֵט מְעַט, הַמָּוֶת, וְעַכֵּב אוֹתִי,
הַב לִי מִמְּךָ שָׁעוֹת מִסְפָּר,
אַל תַּחְשֹׁשׁ מִן הָאוֹר אֲשֶׁר בְּמִצְחִי, אַף לֹא מִשִּׂמְחַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר בְּעֵינַי, אֶחְדֹּר לְתוֹךְ מַלְכוּתְךָ בִּדְמָמָה, בִּדְמָמָה,
אֵין נָבִיא אֲשֶׁר יִהְיֶה מֵלִיץ יֹשֶׁר עָלַי, אַף לֹא פִּילָאטוּס(2) יַרְחִיקְךָ מִמֶּנִּי
רַק הַמְתֵּן וּמְעַט זְמַן תְּנֵנִי
לִינֹק אֶת סְעוּדָתִי הָאַחֲרוֹנָה מִשְּׁדֵי אִמִּי,
וְעַד שֶׁתְּיַבֵּש סָבָתִי אֶת אֲשֶׁר הִשְׁתַּנְתִּי בִּבְגָדַי בְּשֶׁל פַּחַד מֵחֹשֶׁךְ,
מְעַט זְמַן, לוּ תִּשְׁמַע אוֹתִי, הַמָּוֶת,
לוּ, לוּ תִּשְׁמַע.
הִנֵּהוּ הַצְּלָב שֶׁלִּי, אָבִי יְרִימֵנוּ מֵעַל גּוּפִי הַקָּלוּשׁ
אֵלֵך אַחֲרָיו בְּרָצוֹן כְּמוֹ יֵשׁוּעַ אֶל הַגֹּלְגֹּלְתָּא כִּרְצוֹנְךָ.
הַמְתֵּן מְעַט
כְּדֵי שֶׁאֶפָּרֵד מֵחֲתוּלָתִי וְאֶאֱסֹף אֶת שְׁאֵרִיּוֹת צַעֲצוּעַי מֵחֲצַר הַבַּיִת.
לֹא טָעַנְתִּי אֱלֹהוּת וְלֹא דָּרַשְׁתִּי מַלְכוּת וְכֵס,
בְּאִישׁ לֹא מָרַדְתִּי, וְאֶת הַקָּהָל לֹא הִסַּתִּי,
אֶת אֶלְעָזָר(3) מִמּוֹתוֹ לֹא הֶחֱיִיתִי, וְעַל הָאֲגַם לֹא הִלַּכְתִּי
וּלְהָקִים מַמְלַכְתִּי בִּירוּשָׁלַיִם לֹא חָפַצְתִּי,
קָטֹן אֲנִי וּבְרִית אֵין לִי לֹא עִם הַצַּדִּיק וְאַף לֹא עִם הָרָשָׁע,
וּמַדּוּעַ אַתָּה סוֹחֵט אֶת דָּמִי מִגּוּפִי אֲשֶׁר בַּעֲלוּמָיו?
אִישׁ קְרָיוֹת הִלְשִׁין עָלַי
הוּא טָעַן שֶׁאֲנִי אֵל אֲשֶׁר נִכְנַס לְצִיּוֹן רָכוּב עַל עַיִר בֶּן אֲתֹנוֹת,
כָּךְ הוּא לִבָּה בְּךָ, הַמָּוֶת, אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַוּוּלְקָן.
כַּאֲשֶׁר שָׁמַע אֶת שְׁאִיפָתִי וְאֶת נְשִׁיפָתִי חָשַׁד שֶׁאֲנִי מְגַיֵּס אֶת צִבְאוֹתַי
אַךְ אֵלֶּה הֵן נְשִׁיפוֹת נְשִׁימוֹתַי, מָה אֶעֱשֶׂה? וְלָהֶן חִרְחוּר בִּשְׁנָתִי,
עַכֵּב אוֹתִי מְעַט, הַמָּוֶת
כְּדֵי שֶׁאֶפָּרֵד מֵאַחַי וַאֲבַקְּשֵׁם לִשְׁמֹר עַל קִנֵּי הַצִּפֳּרִים אֲשֶׁר עַל עֵץ הַזַּיִת שֶׁלִּי
וּתְחִיָּתִי אוֹר וְחַיִּים בְּשַׁבַּת הָאוֹר,
לוּ תְּעַכְּבֵנִי, כְּדֵי לְהַשְׁלִים צַוָּאָתִי, לוּ, לוּ תְּעַכְּבֵנִי.

 

הערות המתרגם:

(1) חָ'אן שִׁיח'וֹן היא עיר בסוריה, בנפת מערת א-נועמאן שבדרום מחוז אדלב. היא שוכנת על הכביש הראשי המקשר בין חאלב לחמה, חומס ודמשק. בשנת 2011 התגוררו בה כ-53,000 תושבים. ב-4 באפריל 2017 ספגה העיר מתקפה כימית במהלך מלחמת האזרחים הסורית.
(2) פונטיוס פילאטוסPontius Pilatus) ) היה נציב יהודה, לפחות בין השנים 26 ל- 36 לספירה. על פי הברית החדשה הוא שמסר את ישוע לצליבה.
(3) אֶלְעָזָר: על פי הברית החדשה, (יוחנן 11, 44-45) ישוע הקים את אלעזר המנוח לתחייה.

מוחמד בַּכְּרִיָּה, משורר ועיתונאי, נולד בעראבה שבגליל ומתגורר בירושלים. בעל תואר ראשון בשפה ובספרות ערבית ובתולדות התיאטרון מן האוניברסיטה העברית בירושלים. עסק בהוראת דרמה חינוכית בבתי ספר ערביים ובמרכזים תרבותיים, ובמשחק בתיאטרון ובקולנוע. זה שמונה-עשרה שנה הוא מגיש תוכניות אקטואליה וחדשות בקול ישראל בערבית. קובץ שיריו הראשון ״על הספסל השחוק״ ראה אור ב- 2015.

ד"ר נַבִּיל טַנּוּס, מרצה, מבקר ספרות ומתרגם בעל שם בשתי השפות, עברית וערבית, נולד ומתגורר במגאר שבגליל. בעל תואר ראשון בלשון עברית ובהיסטוריה ותואר שני במינהל החינוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שלישי בחינוך. עבד כמורה לעברית בבתי ספר ערביים  וכיום מרצה לחינוך במכללה האקדמית הערבית לחינוך בחיפה. עד היום פירסם 14 ספרי לימוד עברית לבתי ספר על-יסודיים עם עאסם ח'ורי ומרואן פאעור וכ-50 מאמרים של ביקורת ספרות.

 

محمد بكرية

العشاءُ الأخير في "خان شيخون" (1) 

نقلها إلى العبرية: د. نبيل طنوس

تَمهّلْ قليلًا وأخِّرْنِي أيُّها الموت،
هَبْني مِنْ لٌدنْكَ سُويعاتٍ منَ الوقت،
لا تَخفْ من الضوءِ في جبيني، ولا من فرحِ الحقلِ في عيوني، سأدخلُ في ملكوتِكَ بصمتٍ
بصمت،
لا نبيَّ سيشفعُ لي، ولا "بيلاطسُ" (2) سيدفعُكَ عنّي
فقط أمهِلْني قليًلا من الوقت،
لأرضعَ عشائي الأخيَر من ثدي أمّي الجاف،
حتى تُجفِّفَ جَدتي ما تبوَلْتُ في ملابسي من خوفِ الليل،
قليلا منَ الوقتِ , يا ليتك تسمعُني أيّها الموتُ،
يا ليت، يا ليت.
هذا صليبي سيرفعُه أبي عنْ جِسمٍي الضعيف
سأتبَعُه راضيًا كما المسيحِ إلى الجُلْجلةِ كما شِئْتَ.
انتظرْ قليلَا
لأودّعَ قطّتي، وألَمْلِمَ بقايا لُعبي من ساحةِ البيت.
لمْ ادّعّ أُلوهًة، ولم أطلبْ مُلْكًا وعرشًا،
لمْ أتمرّدْ على أحد، ولمْ أحرّضَ البلد،
لمْ أوقظْ "إلعازَر" من موتِه، لمْ أمشِ على البحيرةِ
لم أشأ بأورشليم مملكتي،
صغيرٌ أنا لا عهدَ لي بالتقيّ أو اللّعين،
لمَ إذا تعصرُ دمي من جسدي الفَتين؟
وشَى بيَ الإسخريوطي (3)
أدّعى أنّي إله قدْ دخلَ صهيونَ على جحشٍ إبن أتان،
فهيّجَ في نفسِك أيُّها الموتُ النارَ والبركان.
حين سمعَ شهيقي وزفيري، ظنَّ أنّي أحشدُ نفيري
لكنها زفرات أنفاسي، ماذا أفعلُ؟ ولها في النوم صوت،
أخِّرْني قليلًا أيُّها الموت
لأودّعَ إخوتي وأوصيهم بأعشاشِ العصافيرِ على زيتونتي
وانبعاثي نورًا وحياة في يومَ السبت،
ليتَكَ تؤخّرُني، لأتمّمَ وصيّتي، يا ليتَ، يا ليت.

 

إضاءات.

1. خان شيخون: منطقة سورية في ريف إدلب , استخدم بحق سكانها السلاح الكيماوي خلال المعارك في سوريا بين النظام والمعارضة عام 2017.
2. بيلاطس: بيلاطس البنطي, الحاكم الروماني لمقاطعة أيوديا أو اليهودية بين عامَي 26-36 ميلادي, وهو الذي أصدر الحكم بصلب المسيح.
3. الإسخريوطي: هو يهوذا سمعان الإسخريوطي, أحد تلاميذ المسيح الإثني عشر, هو الذي خان المسيح ووشى به للكهنة اليهود مقابل قطع الفضة, بعد ذلك ندم على فعلته وانتحر.

 

محمد بكريّة,  من مواليد في مدينة عرّابة البطّوف في الجليل ويعيش في القدس. يحمل اللقب الأول في اللغة العربية وأدب المسرح من الجامعة العبريّة في القدس. عمل في تدريس الدراما التربويّة في عدد من المدارس العربيّة والمراكز الثقافيّة. عمل في المسرح كممثل وفي مجال السينما. يعمل منذ ثمانية عشر عامًا في صوت اسرائيل بالعربيّة كمقدّم للبرامج الإخباريّة والفكريّة والحواريّة. أصدر ديوانَه الأول بعنوان "على المقعد المُهتَرِئ", 2015.

د. نبيل طنوس محاضر، ناقد أدبي ومترجم.  من مواليد قرية المغار في الجليل  ويعيش فيها. يحمل اللقب الأول باللغة العبرية والتاريخ واللقب الثاني بالإدارة التربوية من الجامعة العبرية في القدس واللقب الثالث  بالتربية. عمل بتدريس اللغة العبرية لسنوات عديدة في المدارس الثانوية العربية ويعمل اليوم محاضرا للتربية في الكلية الأكاديمية العربية للتربية في حيفا. له مع زملائه الأُستاذ عاصم خوري والأُستاذ مروان فاعور 14 كتابا لتدريس اللغة العبرية ونشر حوالي 50 بحثا في النقد الأدبي والتربية. هو مترجم معروف باللغتين العربية والعبرية.

 

רוצים לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכם!

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 8


      
      
      

 

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 7

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 6

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 5

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 4

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

ריקי כהן על השיר "אונס" מאת אדריאן ריץ'

"עָלַיִךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּפָנָיו, אַתְּ אֲשֵׁמָה בַּפֶּשַׁע שֶׁל הֵאָנְסוּת" אדריאן ריץ' בתרגום עודד פלד

Royal Wedding, Megan Trace, April 2011

אדריאן ריץ'

אונס

יֶשְׁנוֹ שׁוֹטֵר שֶׁהוּא אִישׁ פַּטְרוֹל וְגַם אָב:
הוּא בָּא מִן הַבְּלוֹק שֶׁלָּךְ, גָּדַל עִם אַחַיִךְ,
הָיוּ לוֹ אִידֵאָלִים מְסֻיָּמִים.
אַתְּ בְּקֹשִי מַכִּירָה אוֹתוֹ בְּמַגָּפָיו וּבְתַג הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ,
רָכוּב עַל סוּס, יָד אַחַת נוֹגַעַת בְּאֶקְדָּח.

אַתְּ בְּקֹשִי מַכִּירָה אוֹתוֹ אֲבָל עָלַיִךְ לִלְמֹד לְהַכִּירוֹ:
יֵשׁ לוֹ גִּישָׁה לִמְכוֹנוֹת הַיְכוֹלוֹת לַהֲרֹג אוֹתָךְ.

הוּא וְסוּס הַהַרְבָּעָה שֶׁלּוֹ מַרְעִישִׁים
בַּזֻּהָמָה כְּאֵלֵי מִלְחָמָה,
הָאִידֵאָלִים שֶׁלּוֹ נִצָּבִים בָּאֲוִיר, עָנָן קָפוּא
מִבֵּין שְׂפָתָיו הַלֹּא-מְחַיְּכוֹת.

וְכָך, בְּבוֹא הַזְּמַן, עָלַיִךְ לִפְנוֹת אֵלָיו,
זַרְעוֹ שֶׁל הַמַּנְיַאק נִגָּר עֲדַיִן עַל יְרֵכַיִךְ,
מֹחֵךְ מִסְתַּחְרֵר כִּמְטֹרָף. עָלַיִךְ לְהִתְוַדּוֹת
בְּפָנָיו, אַתְּ אֲשֵׁמָה בַּפֶּשַׁע
שֶׁל הֵאָנְסוּת.

וְאַתְּ רוֹאָה אֶת עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת, עֵינֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת
שֶׁל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהִכַּרְתְּ פַּעַם,
מִצְטַמְצְמוֹת וּמְנַצְנְצוֹת,
יָדוֹ מַדְפִּיסָה אֶת הַפְּרָטִים
וְהוּא רוֹצֶה אֶת כֻּלָּם
אַךְ הַהִיסְטֶרְיָה בְּקוֹלֵךְ מְעַנֶּגֶת אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכֹּל.

אַתְּ בְּקֹשִי מַכִּירָה אוֹתוֹ אַךְ כָּעֵת הוֹא חוֹשֵׁב
שֶׁהוּא מַכִּיר אוֹתָךְ:
הוּא הִדְפִּיס אֶת הָרֶגַע הַגָּרוּעַ בְּחַיָּיִךְ
הִדְפִּיס בִּמְכוֹנָה וְתִיֵּק אוֹתוֹ בְּתִיק.
הוּא יוֹדֵעַ, אוֹ חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹדֵעַ, כַּמָּה פִנְטַזְתְּ;
הוּא יוֹדֵעַ, הוּא חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹדֵעַ, מָה רָצִית בַּחֲשַׁאי.

יֵשׁ לוֹ גִּישָׁה לִמְכוֹנוֹת הַיְכוֹלוֹת לִכְלֹא אוֹתָךְ;
וְאִם, בְּאוֹרוֹ הַמַּבְחִיל שֶׁל הַבִּנְיָן,
יִשָּׁמְעוּ הַפְּרָטִים שֶׁלָּךְ כְּמוֹ דְּיוֹקַן הַמְוַדֶּה שֶׁלָּךְ,
הֲתַחְזְרִי בָּךְ מִדְּבָרַיִךְ, הֲתִתְכַּחֲשִׁי לָהֶם,
הֲתְשַׁקְּרִי דַּרְכֵּךְ הַבַּיְתָה?

תרגם: עודד פלד

את השיר הזה קראתי לראשונה לפני כ-25 שנה באנתולוגיית שירה שתרגם עודד פלד, "אני שומע את אמריקה שרה", ובו מבחר משובח מהשירה האמריקאית המודרנית. הוא חבט בי, השיר, זו הייתה הפיכה רגשית, הקריאה שלו. מאז, במהלך השנים, חזרתי אליו ובכל פעם הוא קיבל דמות אחרת, אקטואלית. אפשר בנקל לקשר אותו גם היום לסיפורים המחרידים המתקיפים אותנו תדיר מהחדשות, אבל גדולתו היא האוניברסליות שלו, הכלים החדים הפואטיים של ריץ', היכולת לקעקע בנו את הקורבן והמקרבן, שני מקרבנים, האנס והשוטר. האחרון הפך בהינף פשע ממי שהיה שכן לתליין. שני סרטונים מעניינים מצאתי לשיר הזה: הראשון, וידאו -סטילס, תמונות מתחלפות של רישומי סצינות, כפי שראינו בעבר בסרטי משטרה עם אלמנטים מונפשים. הקו פשוט ודק, הציור כמעט נאיבי, ודווקא התכונות האלו תורמות לעוצמת הטקסט.

 

 

אדריאן ריץ' נולדה בשנת 1929 בבולטימור לאם נוצרייה ולאב יהודי. ריץ' היא אחת המשוררות האמריקניות החשובות ומן הפעילות הבולטות של הפמיניזם בתרבות המערבית. בשירתה היא מבטאת מחאה עזה כנגד החברה האמריקנית ועוסקת בבעיות זהות אנושית ונשית, באהבה ובזוגיות. ריץ' נמנתה עם דובריה המרכזיים של המחאה נגד מלחמת וייטנאם בשנות השישים, והיא מפגינה בשירתה ובפעילותה את מחויבותה לפוליטיקה רדיקלית ולנושאים הקשורים למעמד האישה. בשנת הלימודים האחרונה שלה במכללת רדקליף הופיעה קובץ שיריה הראשון בסדרת אוניברסיטת ייל למשוררים צעירים, והמשורר הנודע ו.ה. אודן כתב לו הקדמה. ב-1986 היא הפכה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. ריץ' פרסמה כשלושים ספרי שירה ומסות וזכתה בפרסים רבים. בין ספריה: "שינוי עולם" [1951]; "חותכי היהלומים" [1955]; "צרכי חיים" [1966]; "שירים נבחרים" [1967]; "עלונים" [1969]; "הרצון להשתנות" [1971]; "צלילה אל החורבות" [1973]; "החלום על שפה משותפת" [1978]; "כוחו של הזמן" [1989]. מבחר מקיף ומייצג של שיריה הופיע בעברית, "דם הוא רעל קדוש," בתרגומו של גיורא לשם.

בסרטון השני לשיר הזה, מצולם נער בשם ברנדון קנוג, יושב בחדרו הטיפוסי, מיטת נוער, אי סדר מסוים, וקורא אותו בעל פה, בזעם ורגש משכנעים.

ובגלל שאתם די נחמדים, מצורף שיר נוסף של ריץ' בתרגומו העילאי של עודד פלד.

ראשית

1
לִחְיוֹת, לִשְׁכַּב עֵרָה
מִתַּחַת לְגֶבֶס מְצֻלָּק
שָׁעָה שֶׁקֶּרַח לוֹבֵשׁ צוּרָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
כַּאֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר כְּדֵי
לְקַדֵּם הַחְלָטָה כָּלְשֶׁהִי

לָדַעַת אֶת טְוִיַּת הַקּוּרִים
בְּתוֹךְ גּוּף הָעַכָּבִישׁ
אֲטוֹמִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל רֶשֶׁת
שֶׁתִּתְגַּלֶה לָעַיִן מָחָר

לָחוּשׁ בֶּעָתִיד הַבּוֹעֵר
שֶׁל כָּל גַּפְרוּר בַּמִּטְבָּח

אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר
אֶלָּא מְעַט מְעַט. אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת חַיַּי
שָׁעָה שָׁעָה, מִלָּה מִלָּה
מִתְבּוֹנֶנֶת בְּזַעֲמָהּ שֶׁל אִשָּׁה זְקֵנָה בָּאוֹטוֹבּוּס
מוֹנָה קַוְקַוֵּי
אֲוִיר בְּתוֹךְ קֻבִּיַּת הַקֶּרַח
מְדַמְיֶנֶת אֶת קִיּוּמוֹ
שֶׁל מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נוֹצַר
שִׁיר זֶה
חַיֵּינוּ

 

2
אִישׁ יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
אָנוּ חֲלוֹמוֹתָיו
יֵשׁ לָנוּ רָאשִׁים וְשָׁדַיִם שֶׁל נָשִׁים
גּוּפוֹת שֶׁל צִפֳּרֵי טֶרֶף
לִפְעָמִים אָנוּ הוֹפְכוֹת לְנַחֲשֵׁי כֶּסֶף
שָׁעָה שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבוֹת מְעַשְּׁנוֹת וּמְדַבְּרוֹת כֵּיצַד לִחְיוֹת
הוּא מִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה וּמְמַלְמֵל

אִישׁ יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
מְנַתַּחַת נוֹיְרוֹלוֹגִית נִכְנֶסֶת לַחֲלוֹמוֹ
וּמַתְחִילָה לְבַתֵּר אֶת מֹחוֹ
הִיא אֵינָהּ דּוֹמָה לְאָחוֹת
שְׁקוּעָה בִּמְלַאכְתָּהּ
יֵשׁ לָהּ פָּנִים זְעוּפוֹת, עֲדִינוֹת כְּמוֹ לְמַארִי קִירִי
הִיא אֵינֶנָּה / עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת אַחַת מֵאִתָּנוּ

אִישׁ יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
הוּא הֶעֱבִיר יוֹם שָׁלֵם
בַּעֲמִידָה, מַשְׁלִיךְ אֲבָנִים אֶל הַבְּרֵכָה הַשְּׁחוֹרָה
הַנּוֹתֶרֶת אַפְלוּלִית
מִחוּץ לְמִסְגֶרֶת חֲלוֹמוֹ
אָנוּ כּוֹשְׁלוֹת בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה
יָד בְּיָד, כּוֹשְׁלוֹת וּמוֹלִיכוֹת זוֹ אֶת זוֹ
עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע הַוּוּלְקָנִי הַמְצֻלָּק

 

תרגום: עודד פלד

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 8


      
      
      

 

מִי שִׁקֵּר לִי שֶׁאַתְּ שֶׁל זָהָב

שירים חדשים מאת תהילה חכימי, נועה שקרג'י ודביר שרעבי, פועל בנין צעיר מירושלים השר שיר קינה לעיר

שוק מחנה יהודה, לע"מ

דביר שרעבי

אַרְבַּע לַמֶנְטַטִיוֹנֶס לְאַיְלִיָה קַפִּיטוֹלִינָה הַחֲדָשָׁה

האבנים הן תושביה האמיתיים,
אין זה מקום לבני אדם.
(מאיר שלו, רומן רוסי)

 

א.

הִיא כֹּתֶל דָּם,
סִפְרֵי גְּאֻלָּה, זִיּוּן עִם אִשָּׁה עֲקָרָה,
שֶּׁבַע שֶׁקֶל קִילוֹ תּוּתִים,
רַכֶּבֶת קָלָה בִּרְחוֹב יָפוֹ, סַבָּלֵי
קָפֶה בְּעֵמֶק רְפָאִים

וְאֵין יִרְאַת אַהֲבָה פֹּה
וְאֵין שָׁמַיִם
רַק זַעַם קָדוֹשׁ, שִׁגָּעוֹן וְחֹלִי

 

ב.

רַבִּי נַחְמָן לֹא הָלַךְ בְּשׁוּק מַחֲנֶה יְהוּדָה בִּימֵי שִׁשִּׁי הַקְּצָרִים
וְרָאָה אֶת הַקַּבְּצָנִים אוֹסְפִים אֶת קַמְצָנוּת הָעַגְבָנִיּוֹת וְהַמְלָפְפוֹנִים
הַמְּלֻכְלָכִים בְּשֶׁתֶן שַׁתְיָינִים. הוּא לֹא יָדַע יְרוּשָׁלַיִם
הִיא עִיר שֶׁל יְרוּיִים בַּנֶּפֶשׁ עֲמוּסֵי פִּסְפּוּס מְסֻנְוָרִים
בִּקְדֻשָּׁה זוֹנָה. הוּא לֹא דִּיֵּק בֵּין יֵאוּשׁ לְיֵאוּשׁ.
יֵשׁ כָּאן בֶּהָלָה, רַבִּי נַחְמָן. יֵשׁ כָּאן רֶפֶשׁ.

 

ג.

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ אֲנִי מִתְגּוֹרֵר
הוּא סַף רַעַל.
אֵינֵךְ יָפָה וּמוּם
וְטִיט שֶׁל דַּם
יֵשׁ בָּךְ.
מִי שִׁקֵּר לִי
שֶׁאַתְּ שֶׁל זָהָב,
אַתְּ מְשׂוֹשׂ כְּאֵב
חָרִישׁ צַלֶּקֶת עָמֹק מְנֻקָּב חֶרֶב
שַׁעַר אַשְׁפּוֹת

 

ד.

בִּשְׁעַת תְּפִלַּת מִנְחָה בַּשְּׁטִיבְּלָךְ שֶׁבִּשְׁכוּנַת קָטָמוֹן
אֲנִי שׁוֹמֵעַ לְחִישׁוֹת אֵימָה: שׁוּב דַּם נְקִיִּים.
וּבֵין אָמֵן מָהִיר לְחַזָּן מְמַלְמֵל וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן
בְּרַחֲמִים, הַיְּהוּדִים קָמִים וּמִשְׁתַּחֲוִים:
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱ-לֹהֵינוּ

 

דביר שרעבי, בן 25, פועל בניין, מתגורר בירושלים.

 

תהילה חכימי

תמשיכי

הַחַיִּים לְאַט יְלַמְּדוּ אוֹתָךְ הִזָּהֲרִי מִן הַדְּבָרִים שֶׁאַתְּ מְבַקֶּשֶׁת בְּקוֹל אוֹ בִּכְתַב אוֹ בְּזֵעַת אַפֵּךְ וְאַחַר כָּךְ מִתְגַּשְּׁמִים (לֹא עָלַיִךְ) תִּזְהֲרִי מֵהָעַיִן, אֲחֵרִים מַזְהִירִים אוֹתָךְ: הִשָּׁמְרִי מִן הָאֲנָשִׁים, נְשָׁמוֹת טוֹבוֹת, כָּל יִשְׂרָאֵל אַחִים אֲבָל הִזָּהֲרִי מֵאֶחָיִּך, אַחְיוֹתַיִךְ, הִזָּהֲרִי מֵאֲנָשִׁים זָרִים, מִפּוֹלִיטִיקָאִים, הַמְּשׁוֹרְרִים אוֹמְרִים הִזָּהֲרִי מֵהַמְּשׁוֹרְרִים, וְהַסּוֹפְרִים אוֹמְרִים הִזָּהֲרִי מֵהַסּוֹפְרִים, וְהָעִתּוֹנַאים מֵהָעִתּוֹנַאים וְהַמּוּזִיקָאִים מֵהַמּוּזִיקָאִים, הִזָּהֲרִי מֵהַנְּחָשִׁים, הִזָּהֲרִי מֵעוֹרְכֵי הַדִּין תָּמִיד, מִכֻּלָּם, אַל תַּאֲמִינִי לְאַף מִלָּה שֶׁל סוֹכֵני מְכִירוֹת טֶלֶפוֹנִים, אוֹ בְּפִנַּת רְחוֹב, אוֹ בְּהֵחָבֵא, הִזָּהֲרִי מֵהַמְּפֻרְסָמִים שֶׁמְּפַרְסְמִים בַּנְקִים, עַל מָה הֵם מְחַיְּכִים לָעֲזָאזֵל, הִזָּהֲרִי מֵהָאִישׁ בְּמַעֲבָר הַחֲצִיָּה, אַל תְּיַשְּׁרִי אֵלָיו מַבָּט, הוּא כְּבָר מוֹשִׁיט יָד אֶל יַשְׁבָנֵךְ, הִזָּהֲרִי מֵהוֹשָׁטַת הַיָּד הַזּוֹ, הִזָּהֲרִי מֵהוֹשָׁטַת הַיָּד הָאַחֶרֶת, וְיָדֵךְ? אַל תַּעֲנִי אַף פַּעַם לַמִּסְפָּרִים הַחֲסוּיִים, בַּטְּלִי אֶת הַתָּא הַקוֹלִי, בֵּין כֹּה רַק אִמָּא שֶׁלָּךְ מַשְׁאִירָה לָךְ הוֹדָעוֹת, בְּאִחוּר אַתְּ מַקְשִׁיבָה, תְּהִלָּה שָׁלוֹם זֹאת אִמָּא, שִׁמְרִי מֶרְחָק סָבִיר בַּכְּבִישׁ, בָּרַדְיוֹ בַּחֲדָשׁוֹת הַבֹּקֶר אַזְהָרָה: הִתְרַחֲקוּ מִן הַחוֹפִים, הַבִּיּוּב זָרַם אֶל הַיָּם, וְהַיָּם עוֹמֵד וְהַקַּיִץ עוֹד רֶגַע עוֹמֵד וְאַתְּ עוֹמֶדֶת, נִזְהֶרֶת, כְּבָר חֲצִי בּוֹעֶרֶת הַשֶּׁמֶשׁ מֵרֹב עַצְבוּת, כְּלוּב שֶׁל מַחְשָׁבוֹת, תַּמְשִׁיכִי

 

סיכויים

אוּלַי אִם בָּרְחוֹב
וְאוֹטוֹבּוּס חוֹלֵף
אַתָּה בְּצַד אֶחָד אֲנִי בַּשֵּׁנִי
לְאַף אֶחָד לֹא אִכְפַּת,
זֶה רְחוֹב, וּכְבִישׁ וְאוֹטוֹבּוּס
זֶה מָה שֶׁאָמוּר לִקְרוֹת
כָּכָה תִּהְיֶה אֶפְשָׁרוּת לְהָצִיץ עָלֶיךָ שׁוּב
אוּלַי אִם בִּכְלָל לֹא
אַף פַּעַם, לֹא נִפְגַּשְׁנוּ, גַּם לֹא בֶּעָתִיד
אוּלַי אִם קֶצֶב הַנְּשִׁימוֹת הָיָה אָז זֵהֶה
אוּלַי זֶה בִּכְלָל לֹא זֶה
כִּי הָיוּ הַנְּשִׁימוֹת לְגַמְרֵי הֲפוּכוֹת זוֹ מִזֶּה
אֶחָד שׁוֹאֵף שְׁנִיָּה נוֹשֶׁפֶת
בָּעֹרֶף הַמִּטְרָד מַתְחִיל לְטַפֵּס בַּגַּב
הַפַּחַד
חִשּׁוּב הַסִּכּוּיִּם
כּוֹתֶבֶת וְאָז מוֹחֶקֶת הוֹלֶכֶת
מוֹחֶקֶת וְאָז כּוֹתֶבֶת לְךָ

 

תהילה חכימי היא משוררת ומהנדסת מכונות. פירסמה את ספר השירה 'מחר נעבוד' (טנג'יר, 2014) ואת הנובלה הגרפית 'במים' (2016) בשיתוף עם האמנית לירון כהן.

 

נועה שקרג'י

השושלת

דָּבָר לֹא מְעַנְיֵן יוֹתֵר מֵאַהֲבָה
דָּבָר לֹא מְעַנְיֵן אוֹתִי יוֹתֵר מֵאַהֲבָה
שֶׁהֶעֱרִימָה עַל רְאִיָּתִי הַחַדָּה וְעָרְמָה
גְּלִימַת מְגִלּוֹת עַל כְּתֵפַי
אֶת נַפְשִׁי פָּתְחָה
לִדְפִיקַת דֶּלֶת שֶׁל מֵאָה מֻשְׁלֶדֶת

דָּבָר לֹא יַעֲנֶה יוֹתֵר מֵאַהֲבָה
דָּבָר לֹא יְעַנֶּה אוֹתִי יוֹתֵר מֵאַהֲבָה
לֹא אַבָּא, לֹא אִמָּא, לֹא רוּחַ גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה
הַמֻּכָּר הַנִּבְזֶה, בּוֹזֵז הַזְּמַן
יָשׁוּב מָחָר אוֹ אַחֲרֵי
יַגִּיעַ מְאֻחָר וְלֹא יַרְפֶּה

מֵעַל קְלִפּוֹת מָזוֹן וּמֵתִים – הֵם קְלִפַּת הָאֲדָמָה
לְצַד רֶשֶׁת אַלְחוּטִית וְכוֹכָבִים
קַיָּם בָּטוּחַ כְּבִישׁ חָלָב לְלֹא תְּפוּגָה
לֹא כּוֹשֵׁל מֵעֹמֶס מֵידָע
לֹא קַד לִלְחִישַׁת מִשְׁאָלָה,
(הַמֻּנָּח פּוֹסְט אֱמֶת הִתְגַּלָּה וְהִתְכַּלָּה)
זוֹ הַתַּשְׁתִּית הַשְּׁמֵימִית הָעַתִּיקָה
הַנָּתִיב הַסּוֹאֵן שֶׁלָּעַד הַכְּנִיסָה בּוֹ נֶגֶד הַתְּנוּעָה

אֵין רֶבֶּה שֶׁיָּעוּץ לָנוּ עֵצָה
זְנִיחִים בַּתַּפְקִיד,
רֶפְּרוֹדוּקְצְיוֹת שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ
הַגּוֹזְרִים עָלֵינוּ לְהִכָּנַע
חַסְרֵי שֵׁם וּמוֹצָא

אֵין כָּאן עֶצֶב, זוֹ מְחִצָּה שְׁבִירָה
אֵין כָּאן עֶצֶר, הַזְּמַן הוֹלֵךְ וְנִגְלֶה
אֵין כָּאן קֶצֶב, זוֹ שׁוֹשֶׁלֶת אֲרֻכָּה
מַצְדִיעָה לְאָחוֹר מַצְבִּיעָה הָלְאָה
הֵד אֵינְסוֹף לְלֹא מָקוֹר
אֵין סַמְכוּת בָּאַהֲבָה אֶלָּא לָאַהֲבָה

 

 

המסננת

הַמְּסַנֶּנֶת הָאַדִּירָה סוֹגֶרֶת עָלֵינוּ
מְנַפָּה אַהֲבָה מֵעוֹלָמָהּ
אוֹחֲזִים יָדַיִם מוֹץ וְתֶבֶן
צוֹלְחִים דַּרְכָּהּ

הַנָּפָה הָרוֹאָה מְעַפְעֶפֶת אֵלֵינוּ
דָּשָׁה סוֹד מִנִּראֶה, הַרְדָּמָה אוֹ הַסְלָמָה,
בְּזוּיִים עַל פֶּתֶן,
נִדָּחֵק תַּחְתָּהּ

הַכְּבָרָה הַטּוֹבָה רוֹקֶדֶת סְבִיבֵנוּ
דּוֹרֶשֶׁת הַשְׁלָמָה: עָתִיד לְלֹא הַחְלָמָה
מִתְפַּלְּשִׁים בַּכֶּתֶם
נוֹאָשִׁים מִכַּפָּרָה

הַמְּסַנֶּנֶת עוֹקֶדֶת דְּרָכֵינוּ
מְכַוֶּצֶת חֲרִירִים, נוֹדֶרֶת אֵין מוֹצָא
אֶכָּנַע, לֹא אֲוַתֵּר, לֹא אֶתֵּן,
הָאֲדָמָה תִּפְעַר מְחִלָּה

 

נועה שקרג'י היא משוררת, עורכת ומייסדת שותפה של בית הספר לאמנויות המילה. ספר הביכורים שלה, 'חותמת חום', זכה בפרס נגב, פרס הרשון ופרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם ויראה אור בשבועות הקרובים בהוצאת 'הקיבוץ המאוחד'.

רוצים לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכם!

תוכן עניינים – גיליון מס' 8


      
      
      

 

לגיליונות הקודמים:

המוסך: גיליון מס' 7

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 6

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 5

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 4

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 3

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 2 – מיוחד ליום השואה

הַמּוּסָךְ: גיליון מס' 1

 

מדליקים מזגן במוסך: חידון הכפור הספרותי שיקרר לכם את הקיץ

שלג כמו נוצות מלאכים וחוש מיוחד לשלג – מזהים את היצירות והיוצרים?

ציור: תום זידמן-פרויד

רוצים לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכם!

לחצו כאן לכל גיליונות המוסך

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 8