מדליקים מזגן במוסך: חידון הכפור הספרותי שיקרר לכם את הקיץ

שלג כמו נוצות מלאכים וחוש מיוחד לשלג – מזהים את היצירות והיוצרים?

ציור: תום זידמן-פרויד

רוצים לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכם!

לחצו כאן לכל גיליונות המוסך

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 8


      
      
      

גדי ומאיר תופסים טרמפים לעין גדי, 1957

סיפורה של תמונה מקסימה מטיול בלתי נשכח.

נחל דוד עליון, 1957, צילם גדי הלוי

מצאתי את התמונה הזו בערימת התמונות שאבא שלי צילם, פיתח בעצמו ושנשארו אחריו. זיהיתי את מצוקי עין גדי, שלא השתנו הרבה ב-60 השנים שחלפו מאז. מאיר דודי סיפר לי את הסיפור על ההרפתקה הגדולה שמאחורי התמונה, ושניהם יהוו חלק מתערוכת "עין גדי בעין ישראלית" שתוצג בכניסה לנחל דוד בעין גדי:

 

נחל דוד עליון, 1957, צילם גדי הלוי

 

"גדי אחי הגדול בן ה-13 יזם את הטיול לעין גדי ב-1957. מדבר יהודה היה חצוי אז בגבול עם ירדן. יצאנו בטרמפים מעין ורד לבאר שבע, ומשם בטרמפ על גבי משאית אשלג שירדה למפעלי ים המלח, והלאה עד מצדה, תחנתנו הראשונה.

אחרי הליכה למצדה ולנחל צאלים המשכנו בטרמפים עד עין גדי. נכנסנו לנחל ערוגות והלכנו מגב אחד לשני. גדי ידע שאסור לעבור את הגב הרביעי, כי אחריו הגבול.

חזרנו לכיוון עין גדי וטיפסנו למעיין העליון ואחר כך לנחל דוד. מעין גדי חזרנו הביתה, שוב בטרמפים.

העלייה בשביל הנחש היתה קשה, הטיול בנחל ערוגות היה קשה אפילו יותר, אבל הרגשנו שנינו שאת מבחן הבגרות שלנו סיימנו בהצלחה עוד לפני שהגענו לתיכון.

האם הייתי מרשה לילדי לעשות טיול כזה ובגיל כזה? אני לא חושב"

(מאיר הלוי, ערד)

 

גדי ומאיר בעין ורד, 1955, מקור: אלבום משפחת פליישמן הלוי, לב השרון נגלית לעין

 

הכתבה שקראתם נכתבה על ידי כותבת אורחת. המידע והעובדות נבדקו על ידה.

הכירו את קומיקס האימה הראשון בעברית

כשעיתונות צהובה, פורנוגרפיה וסדרת קומיקס האימה הראשונה בעברית נפגשו במדינה היהודית של אמצע שנות ה-70.

שנות השבעים היו השנים בהן גילתה הספרות העברית ז'אנר חדש: ז'אנר סיפורי האימה. זה החל בספרי הכיס של סדרת האימים מאת דאן שוקר של הוצאת רמדור, שתורגמו מגרמנית. אך מאוחר יותר, אולי בהשראתם, החליטה הוצאת ספרים בשם ש. אור לנסות את מזלה, ולהפיץ לקהל דובר העברית בארץ את הז'אנר גם בקומיקס, וכך נפל דבר במדינה היהודית: קומיקס האימה הראשון בעברית.

 

עיתונות צהובה, פורנוגרפיה וקומיקס אימה

 

ש. אור הייתה הוצאה זעירה שבראשה עמד שמואל מור. לאחר שעבד מספר שנים בתחום העיתונות הפוליטית בישראל, נתקל מור במהלך ביקור בלונדון בעיתונות הצהובה המצליחה, סוג עיתונות שהיה גדוש בתמונות עירום ובסיפורים סנסציוניים. מור החליט ליצור משהו דומה בישראל.

מור היה ידוע יותר מכל כמו"ל של מגזין בשם "בול". את "בול" – השבועון הפורנוגרפי-סנסציוני-פוליטי, הקים מור בשנת 1965, ערך עד 1972, וגם לאחר שפרש מתפקידו כעורך, שימש כבעליו של העיתון עד לסגירתו בשנת 1989.

 

דוגמה מייצגת לכתבות השבועון "בול". לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

כמי שעינו תמיד עוקבת אחר ההתפתחויות המרעישות בעולם המו"לות הישראלי, נכנס באמצע שנות השבעים המו"ל והיזם הספרותי לתחום הקומיקס בעברית.

סיפורים מתורגמים על קספר הרוח השובבה, פאנטומאס – פנאטום חבוש מסכה הלוחם בפשע, באטמן, גיבורי מארוול  ואפילו סיפורי אימה על פי חברת די סי; נראה שאין כמעט ספר קומיקס מצליח מארצות הברית שהוצאת ש. אור לא הוציאה לאור. אך מי שנבחרה להצגת הבכורה של סדרת האימה הראשונה בקומיקס בשפה העברית  – הייתה לא אחרת מ"מיפלצת הביצה" הידועה לשמצה.

סדרת "מיפלצת הביצה" הכילה בסך הכל שלוש חוברות בעברית, אך זכורה גם כיום בקרב מעריצים שקראו אותה בשקיקה. אנחנו לא יודעים את הסיבה האמתית לכך, אך משום מה החלה הסדרה המתורגמת מאנגלית, דווקא מהחוברת השנייה שהופיעה בשפת המקור. ייתכן שעובדה זו תרמה לרושם המוזר שהותירה הסדרה המיוחדת ממילא.

 

החוברת הראשונה של "מיפלצת הביצה". לפריט בקטלוג לחצו

 

הסיפור הראשון (שבאנגלית הוא כאמור השני) נסוב סביב סיפורו של המדען אלכס הולנד, הנזכר כיצד – כתוצאה מניסוי שיצא מכלל שליטה – הפך למפלצת ביצה כשאשתו נרצחה בידי פושעים. הוא נחטף בידי המדען המפלצתי אנטון ארקן, שהוא מעין חיקוי מודרני של המדען המטורף פרנקנשטיין, שמחליט להשתמש במפלצת לצרכיו המזוויעים. בסופו של הסיפור משתחררת מפלצת הביצה ושורפת את ארמונו של ארקן על היצורים המוזרים שבו.

 

החוברת השנייה של "מיפלצת הביצה". לפריט בקטלוג לחצו

 

החוברת השנייה כתובה כולה מנקודת המבט של המפלצת. הפעם נתקלת גיבורת הסדרה ביצור המפחיד ביותר של ארקן, הלוא הוא אחיו – "האיש המורכב". יצור זה דומה באופן מחשיד למפלצת של פרנקנשטיין כפי שגילמהּ השחקן בוריס קרלוף.

 

החוברת השלישית והאחרונה של "מיפלצת הביצה". לפריט בקטלוג לחצו

 

בחוברת השלישית אנו פוגשים את מפלצת הביצה יחד עם שניים מידידיה: אביגייל, שהיא בתו של המדען המרושע ארקן, ואהובה של אבייגיל – איש ה-FBI מאט קאבל. קאבל נחוש ללכוד את מפלצת הביצה כיוון שהוא מאמין שהיא רצחה את ידידו, ד"ר אלכס הולנד ואת אשתו. הוא מהתל במפלצת וגורם לה להצטרף אליו למסע לסקוטלנד, ושם – בכפר נידח, נאלצת המפלצת להיאבק באיש זאב מפלצתי.

הקוראים שעקבו בשקיקה אחר הסדרה התבשרו כי תהיה חוברת רביעית בשם "המכשפה האחרונה", אך זאת לא יצאה לאור מעולם בעברית. למרות קהל הקוראים הנאמן של הסדרה, כנראה שההכנסות ממנה לא השתלמו לשמואל מור.

 

כיצד נטש שמואל מור את עסקי הקומיקס

 

הוצאת ש. אור, הוצאת הספרים שניהל מור, הייתה אחראית על מספר סדרות קומיקס חשובות ובולטות בהיסטוריה של ישראל. הסדרה החשובה והבולטת ביותר מביניהן הייתה ללא ספק סדרת  טרזן: מדובר בעיתון הרפתקאות לילדים שכלל קרוב ל-20 סיפורים, חלקם מצוירים בידי אמן הקומיקס ראס מאנינג.

השילוב בין קומיקס ובין סיפורי פרוזה התגלה כשגיאה מסוכנת. סיפורי טרזן הלא מצוירים שהתפרסמו בכל החוברות נלקחו ללא רשות מהחוברות של הוצאת "הקרנף" (בשיתוף עם דפוס מל"ן) שפורסמו בשנות החמישים ובראשית שנות השישים.

לבסוף הייתה זו תביעה שהגיש דפוס מל"ן על ידי עורך דין ישעיהו לויט (בעצמו אחד מהכותבים המקוריים של סיפורי טרזן בהוצאת "הקרנף") שהביאה לסגירת ההוצאה, כיוון שהיא חויבה בתשלום קנס גדול שההוצאה לא יכלה לעמוד בו. התביעות וההפסדים המרים שספג מור הביאו לכך שהוא עזב באמצע שנות השבעים את עסקי הקומיקס.

הכתבה שקראתם נכתבה על ידי כותב אורח. המידע והעובדות נבדקו על ידו.

 

 

כתבות נוספות:

פנחס שדה מתנצל בפני טרזן: סליחה שהוצאתי אותך מהג'ונגל

כך פתרתי את תעלומת המערה החשמלית של חבורת חסמבה

אלמנטרי, גולם יקירי: האם המהר"ל הוא בעצם לא אחר מאשר שרלוק הולמס?

 




הסערה שחולל בית מדרש אברבנאל – גלגולה הראשון של הספרייה הלאומית

ב-1892 הוקם "בית הספרים מדרש אברבנאל", גלגולה העתיק של הספרייה הלאומית. אך כבר אז, בשעת פתיחתו, לא כולם התלהבו מה"נערים ואברכים שהוגים בספרים חיצוניים בבית אוצר הספרים".

צילום של בית מדרש אברבנאל. במרכז  שולב דיוקנו של המייסד ד"ר יוסף חזנוביץ'. אוסף הגלויות, סוף המאה ה-19

"אשריך בית הספרים
גדולות ונצורות עשית
מהולל את בשערים
פשעי קנאים גילית"

 

ב-15 ביולי  1892 הוקם בירושלים "בית הספרים מדרש אברבנאל". היום אתם מכירים את המוסד הזה כ"ספרייה הלאומית בירושלים". אך כבר אז, בסוף המאה ה-19, לא כולם התלהבו מאותם "נערים ואברכים שהוגים בספרים חיצוניים בבית אוצר הספרים". מפה לשם כמעט פרצה מלחמת עולם – ועמה גם שיר שמתאר את המהלך (המומצא משהו) של סדר האירועים.

 

בית מדרש אברבנאל מכיוון רחוב החבשים. צילם: אלפרד ברנהיים, 1940, ארכיון הספרייה הלאומית

 

"בשעה שנפתח בית אוצר הספרים בירושלים באו חסידי ישראל לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבש"ע אוי לנו אשר עינינו רואות כי גם בקודש התחילו הרשעים לפרוס רשת לפני נערי בני ישראל ואיך תראה ותשקוט…"

המדרש (המומצא) מספר לנו כי בירושלים, בשנת 1892, יצאו קנאי ירושלים נגד הספרייה ונגד מי שמבקר בה, אך לא ידעו שהספרייה קמה בכדי לחשוף את פרצופם האמיתי ואת פשעיהם של הקנאים עצמם, ובעצם של נשותיהם, אבל עוד נגיע לזה.

איך קרה הדבר? סיפור המעשה מופיע בשיר מ-1893 שכתב זלמן יוסף הלוי סולובייצ'יק, רוקח משכונת מאה שערים בירושלים, ואיש ציבור, שהילך על הקו הדק בין אנשי היישוב הישן ובין אנשי היישוב החדש וידע היטב לחבר בין העולמות.

במחברת שירים ישנה ונדירה, ששמורה בספרייה, כתב סולובייצ'יק על חייו האישיים ועל חיי העם והתקופה. שיר אחד מיוחד נכתב לכבוד "בית מדרש אברבאנל", שנפתח ב-1892 והיה הבית הראשון של הספרייה הלאומית. מהשיר המשעשע אפשר ללמוד, שבית הספרים לא התקבל בשלוות נפש ועורר התנגדות וסערה בקרב בני היישוב הישן.

 

פתיחת השיר, מתוך מחברת השירים של זלמן סולוביצ'יק

 

בשיר מתגלה, שקנאי ירושלים הרשעים, התקררו ונעשו חולים מרוב שלא היה להם על מי לקום ועל מה "להתחמם". על כן הם כינסו אסיפה כדי לקבוע על מי צריך "להתלבש" הפעם, ואת מי צריך לייסר.

הם חיפשו ומצאו את החוטאים: "נערים ואברכים שהוגים בספרים חיצוניים בבית אוצר הספרים", הם מיהרו לכנס עוד עצרת, קראו לחוטאים לביישם ולהוכיחם על חטאיהם, וגם לאיים שאם לא ישובו מדרכיהם הרעים, ילקחו מהם כספי החלוקה, הכספים שמהם התפרנסו אז בני היישוב הישן. אך מול האיומים האלה, לא נרתעו האברכים החוטאים ואף הוכיחו את הקנאים, שהם הם החוטאים האמתיים.

 

מתוך מחברת השירים של זלמן סולוביצ'יק

 

למעשה, לא מדובר היה בחוטאים אמתיים אלא בחוטאות אמתיות, נשות הקנאים, שהילכו ברחובות ירושלים, בשערות מגולות וללא כיסוי ראש. קנאי ירושלים נדהמו, אך הלכו ובדקו ומצאו כי יש אמת בדבר. רבתה וגדלה המהומה, עתה כינסו עוד אסיפה גדולה וקבעו כי כל אישה מחויבת לגלח את שערותיה וכי איש לא יעז עוד ללכת לבית אוצר הספרים. על הדברים האלה חתמו כולם, ואף התחייבו בכספי החלוקה.

וזה קיצור הסיפור על איך בית הספרים, התפרסם לטובה, בזכות גילוי פשעי הקנאים.

מוסר השכל אפשרי מהסיפור הבדיוני: שכאשר כל אחד בוחש בענייניו של האחר ומנסה להיות צדיק יותר מרעהו, בסוף כולם מפסידים.

לשמחתנו, בית הספרים ההוא גדל וצמח והתמלא ספרים לרוב, וכולם מוזמנים לבקר בו, לחפש בין אוצרותיו ולבחור במה שנפשם ולבם חפצים לקרוא.

 

"קנאים, נמהרים", מאת: זלמן סולובייצ'יק

בין הקנאים הנמהרים
קול רעש והמולה
על בית הספרים
ועל ראש- -מגולה

הסיבה – אשר נתברר
כי המה משוגעים
יחלו בחומם הנתקרר
וגם ביניהם חטאים

מהרו לאסוף אסיפות
קדשו וקרא עצרה
לקום שנית ברדיפות
למבקשי דרך הישרה

עלה בהסכם כולמו
לחפוש אחר מעשיהם
ולהוכיח וליסר אותמו
בהכח המסור בידיהם

בררו אנשי-חיל
ולבקש בסתר יצאו
והנה באשון ליל
הה חטאים נמצאו

נערים ואברכים יקרים
הוגים בספרים חיצונים
ובבית אוצר הספרים
להשיגם, המה פונים

קראו שנית עצרה
לבקש לזאת תחבולה
למנעם מעשות זרה
שלא יאבדו במצולה

וישלחו לקרא החטאים
להוכיחם על פניהם
ובדברים כמדקרות בוטים
היטיפו מוסר אליהם

שובו מדרככם הרעים
ולא תהי' לכם לפוקה
ואם דברינו אין נשמעים
הלא בידינו החלוקה

איך תוכלו להוכיחנו
קיסם בין שניך
הלא ידוע תשובתינו
קורה בין עיניך

מדוע אך לעוונינו
תעמולו לבקש תחבולות
נשיכם הלא לעינינו
יוצאות בשערות מגולות

פנו להכת הזאת
לשמוע אשר היא נואמת
נתנה לדבריה אות
ונכרים דברי אמת

רבתה וגדלה המהומה
וכמעט למהלומות הוגשו
בכולם פשתה הטומאה
כולם עוו פשעו

אי ארץ ושמים
וצבאיה יתמרמרו בבכי
כי גם "איש-ירושלים"
הוכה מכת לחי

אספו אסיפה גדולה
כמוה לא נראתה
מיום ישראל בגולה
כמוה לא נהיתה

כל בני הכולל
בבית הועד הנהדר
שב גם עולל
איש לא נעדר

ויתנום לחתום בגיליון
לשמור העדות והחוקה
ככל דבר החזיון
וערובתם, תהי' החלוקה

אשר כל אשה
מחויבת לגלח שערותיה
ולא תוסיף על פשעה
ולא תנהום על מעשיה

איש בל יהין ללכת
לבית אוצר הספרים
וישוכך החמה הנתכת
על הנשים והגברים

אשריך בית הספרים
גדולות ונצורות עשית
מהולל את בשערים
פשעי קנאים גילית

 

"קנאים, נמהרים", מאת: זלמן סולובייצ'יק. יום ו' עש"ק ב' תמוז תרנ"ג (16/6/1893)

 

קראו עוד: היישוב הישן: תמונות, סיפורים, מנהיגים ועוד