גדי ומאיר תופסים טרמפים לעין גדי, 1957

סיפורה של תמונה מקסימה מטיול בלתי נשכח.

נחל דוד עליון, 1957, צילם גדי הלוי

מצאתי את התמונה הזו בערימת התמונות שאבא שלי צילם, פיתח בעצמו ושנשארו אחריו. זיהיתי את מצוקי עין גדי, שלא השתנו הרבה ב-60 השנים שחלפו מאז. מאיר דודי סיפר לי את הסיפור על ההרפתקה הגדולה שמאחורי התמונה, ושניהם יהוו חלק מתערוכת "עין גדי בעין ישראלית" שתוצג בכניסה לנחל דוד בעין גדי:

 

נחל דוד עליון, 1957, צילם גדי הלוי

 

"גדי אחי הגדול בן ה-13 יזם את הטיול לעין גדי ב-1957. מדבר יהודה היה חצוי אז בגבול עם ירדן. יצאנו בטרמפים מעין ורד לבאר שבע, ומשם בטרמפ על גבי משאית אשלג שירדה למפעלי ים המלח, והלאה עד מצדה, תחנתנו הראשונה.

אחרי הליכה למצדה ולנחל צאלים המשכנו בטרמפים עד עין גדי. נכנסנו לנחל ערוגות והלכנו מגב אחד לשני. גדי ידע שאסור לעבור את הגב הרביעי, כי אחריו הגבול.

חזרנו לכיוון עין גדי וטיפסנו למעיין העליון ואחר כך לנחל דוד. מעין גדי חזרנו הביתה, שוב בטרמפים.

העלייה בשביל הנחש היתה קשה, הטיול בנחל ערוגות היה קשה אפילו יותר, אבל הרגשנו שנינו שאת מבחן הבגרות שלנו סיימנו בהצלחה עוד לפני שהגענו לתיכון.

האם הייתי מרשה לילדי לעשות טיול כזה ובגיל כזה? אני לא חושב"

(מאיר הלוי, ערד)

 

גדי ומאיר בעין ורד, 1955, מקור: אלבום משפחת פליישמן הלוי, לב השרון נגלית לעין

 

הכתבה שקראתם נכתבה על ידי כותבת אורחת. המידע והעובדות נבדקו על ידה.

הסערה שחולל בית מדרש אברבנאל – גלגולה הראשון של הספרייה הלאומית

ב-1892 הוקם "בית הספרים מדרש אברבנאל", גלגולה העתיק של הספרייה הלאומית. אך כבר אז, בשעת פתיחתו, לא כולם התלהבו מה"נערים ואברכים שהוגים בספרים חיצוניים בבית אוצר הספרים".

צילום של בית מדרש אברבנאל. במרכז  שולב דיוקנו של המייסד ד"ר יוסף חזנוביץ'. אוסף הגלויות, סוף המאה ה-19

"אשריך בית הספרים
גדולות ונצורות עשית
מהולל את בשערים
פשעי קנאים גילית"

 

ב-15 ביולי  1892 הוקם בירושלים "בית הספרים מדרש אברבנאל". היום אתם מכירים את המוסד הזה כ"ספרייה הלאומית בירושלים". אך כבר אז, בסוף המאה ה-19, לא כולם התלהבו מאותם "נערים ואברכים שהוגים בספרים חיצוניים בבית אוצר הספרים". מפה לשם כמעט פרצה מלחמת עולם – ועמה גם שיר שמתאר את המהלך (המומצא משהו) של סדר האירועים.

 

בית מדרש אברבנאל מכיוון רחוב החבשים. צילם: אלפרד ברנהיים, 1940, ארכיון הספרייה הלאומית

 

"בשעה שנפתח בית אוצר הספרים בירושלים באו חסידי ישראל לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבש"ע אוי לנו אשר עינינו רואות כי גם בקודש התחילו הרשעים לפרוס רשת לפני נערי בני ישראל ואיך תראה ותשקוט…"

המדרש (המומצא) מספר לנו כי בירושלים, בשנת 1892, יצאו קנאי ירושלים נגד הספרייה ונגד מי שמבקר בה, אך לא ידעו שהספרייה קמה בכדי לחשוף את פרצופם האמיתי ואת פשעיהם של הקנאים עצמם, ובעצם של נשותיהם, אבל עוד נגיע לזה.

איך קרה הדבר? סיפור המעשה מופיע בשיר מ-1893 שכתב זלמן יוסף הלוי סולובייצ'יק, רוקח משכונת מאה שערים בירושלים, ואיש ציבור, שהילך על הקו הדק בין אנשי היישוב הישן ובין אנשי היישוב החדש וידע היטב לחבר בין העולמות.

במחברת שירים ישנה ונדירה, ששמורה בספרייה, כתב סולובייצ'יק על חייו האישיים ועל חיי העם והתקופה. שיר אחד מיוחד נכתב לכבוד "בית מדרש אברבאנל", שנפתח ב-1892 והיה הבית הראשון של הספרייה הלאומית. מהשיר המשעשע אפשר ללמוד, שבית הספרים לא התקבל בשלוות נפש ועורר התנגדות וסערה בקרב בני היישוב הישן.

 

פתיחת השיר, מתוך מחברת השירים של זלמן סולוביצ'יק

 

בשיר מתגלה, שקנאי ירושלים הרשעים, התקררו ונעשו חולים מרוב שלא היה להם על מי לקום ועל מה "להתחמם". על כן הם כינסו אסיפה כדי לקבוע על מי צריך "להתלבש" הפעם, ואת מי צריך לייסר.

הם חיפשו ומצאו את החוטאים: "נערים ואברכים שהוגים בספרים חיצוניים בבית אוצר הספרים", הם מיהרו לכנס עוד עצרת, קראו לחוטאים לביישם ולהוכיחם על חטאיהם, וגם לאיים שאם לא ישובו מדרכיהם הרעים, ילקחו מהם כספי החלוקה, הכספים שמהם התפרנסו אז בני היישוב הישן. אך מול האיומים האלה, לא נרתעו האברכים החוטאים ואף הוכיחו את הקנאים, שהם הם החוטאים האמתיים.

 

מתוך מחברת השירים של זלמן סולוביצ'יק

 

למעשה, לא מדובר היה בחוטאים אמתיים אלא בחוטאות אמתיות, נשות הקנאים, שהילכו ברחובות ירושלים, בשערות מגולות וללא כיסוי ראש. קנאי ירושלים נדהמו, אך הלכו ובדקו ומצאו כי יש אמת בדבר. רבתה וגדלה המהומה, עתה כינסו עוד אסיפה גדולה וקבעו כי כל אישה מחויבת לגלח את שערותיה וכי איש לא יעז עוד ללכת לבית אוצר הספרים. על הדברים האלה חתמו כולם, ואף התחייבו בכספי החלוקה.

וזה קיצור הסיפור על איך בית הספרים, התפרסם לטובה, בזכות גילוי פשעי הקנאים.

מוסר השכל אפשרי מהסיפור הבדיוני: שכאשר כל אחד בוחש בענייניו של האחר ומנסה להיות צדיק יותר מרעהו, בסוף כולם מפסידים.

לשמחתנו, בית הספרים ההוא גדל וצמח והתמלא ספרים לרוב, וכולם מוזמנים לבקר בו, לחפש בין אוצרותיו ולבחור במה שנפשם ולבם חפצים לקרוא.

 

"קנאים, נמהרים", מאת: זלמן סולובייצ'יק

בין הקנאים הנמהרים
קול רעש והמולה
על בית הספרים
ועל ראש- -מגולה

הסיבה – אשר נתברר
כי המה משוגעים
יחלו בחומם הנתקרר
וגם ביניהם חטאים

מהרו לאסוף אסיפות
קדשו וקרא עצרה
לקום שנית ברדיפות
למבקשי דרך הישרה

עלה בהסכם כולמו
לחפוש אחר מעשיהם
ולהוכיח וליסר אותמו
בהכח המסור בידיהם

בררו אנשי-חיל
ולבקש בסתר יצאו
והנה באשון ליל
הה חטאים נמצאו

נערים ואברכים יקרים
הוגים בספרים חיצונים
ובבית אוצר הספרים
להשיגם, המה פונים

קראו שנית עצרה
לבקש לזאת תחבולה
למנעם מעשות זרה
שלא יאבדו במצולה

וישלחו לקרא החטאים
להוכיחם על פניהם
ובדברים כמדקרות בוטים
היטיפו מוסר אליהם

שובו מדרככם הרעים
ולא תהי' לכם לפוקה
ואם דברינו אין נשמעים
הלא בידינו החלוקה

איך תוכלו להוכיחנו
קיסם בין שניך
הלא ידוע תשובתינו
קורה בין עיניך

מדוע אך לעוונינו
תעמולו לבקש תחבולות
נשיכם הלא לעינינו
יוצאות בשערות מגולות

פנו להכת הזאת
לשמוע אשר היא נואמת
נתנה לדבריה אות
ונכרים דברי אמת

רבתה וגדלה המהומה
וכמעט למהלומות הוגשו
בכולם פשתה הטומאה
כולם עוו פשעו

אי ארץ ושמים
וצבאיה יתמרמרו בבכי
כי גם "איש-ירושלים"
הוכה מכת לחי

אספו אסיפה גדולה
כמוה לא נראתה
מיום ישראל בגולה
כמוה לא נהיתה

כל בני הכולל
בבית הועד הנהדר
שב גם עולל
איש לא נעדר

ויתנום לחתום בגיליון
לשמור העדות והחוקה
ככל דבר החזיון
וערובתם, תהי' החלוקה

אשר כל אשה
מחויבת לגלח שערותיה
ולא תוסיף על פשעה
ולא תנהום על מעשיה

איש בל יהין ללכת
לבית אוצר הספרים
וישוכך החמה הנתכת
על הנשים והגברים

אשריך בית הספרים
גדולות ונצורות עשית
מהולל את בשערים
פשעי קנאים גילית

 

"קנאים, נמהרים", מאת: זלמן סולובייצ'יק. יום ו' עש"ק ב' תמוז תרנ"ג (16/6/1893)

 

קראו עוד: היישוב הישן: תמונות, סיפורים, מנהיגים ועוד

אין הפתעות: אתם בחרתם ב"ירושלים של זהב" כשיר הנפלא ביותר של נעמי שמר

הציעו לאמץ אותו בתור ההמנון הרשמי של מדינת ישראל, הכתירו אותו בתואר "שיר היובל" וטענו שהלחן שלו נלקח משיר עם באסקי. "ירושלים של זהב" הסיפור המלא.

אלפי גולשי הספרייה הלאומית השתתפו בסקר מיוחד לכבודה של נעמי שמר. ביקשנו מכם לדרג את השירים הכי נפלאים של המשוררת, ולאחר קרב צמוד, "ירושלים של זהב" נבחר לשיר שאתם הכי אהבתם. כמה קולות מאחוריו, במקום השני נבחר השיר "לו יהי".

ובהמשך הרשימה:

במקום השלישי בחרתם בשיר "אנחנו שנינו מאותו הכפר"

במקום הרביעי בחרתם ב"על כל אלה"

למקום החמישי הגיע השיר "חורשת האקליפטוס"

"אני גיטרה" הגיע למקום השישי

"לילה בחוף אכזיב" זכה למקום השביעי ברשימה

במקום השמיני הגיע "שירת העשבים"

אמנם קיץ עכשיו, אבל "שלג על עירי" הגיע למקום התשיעי

וסוגר את העשירייה הראשונה השיר "תלבשי לבן"

 

והנה סיפור השיר הזוכה במקום הראשון – "ירושלים של זהב"

ראשית הסיפור בחורף של שנת 1967, בפנייתו של איש "קול ישראל" גיל אלדמע אל המשוררת והמלחינה נעמי שמר לכתוב שיר על העיר ירושלים לבקשת ראש העיר דאז טדי קולק. שמר התחבטה והתקשתה בכתיבת השיר. לבסוף, נזכרה באגדה התלמודית שלמדה בילדותה המספרת על רבי עקיבא שהעניק תכשיט במתנה לרעייתו רחל – "ירושלים של זהב". אגדה זו שימשה השראה לכתיבת השיר הרווי כולו בציטוטים מן המקורות היהודיים.

בפסטיבל הזמר של אותה השנה נכלל השיר כשיר חיצוני לתחרות. לביצוע השיר נבחרה שולי נתן, חיילת צעירה שלוותה עצמה בגיטרה. השיר כבש את הלבבות ובסיום הערב הוזמנה הזמרת לבצע את השיר בשנית כשהקהל כולו מצטרף בשירה.

שלושה שבועות לאחר מכן, פרצה מלחמת ששת הימים. בזמן המלחמה שהתה שמר יחד עם חברי להקת הנח"ל סמוך לאל-עריש. בין קולות הירי והקרב בקעו מטרנזיסטור מזדמן קולות של תקיעות השופר וקולם של הלוחמים שפגשו לראשונה בכותל. שמר הנרגשת הוציאה את פנקסה האישי והוסיפה בית חדש לשיר שכתבה.

 

 

 

התגובות לא אחרו לבוא. שובל של מכתבים מקשת רחבה של פונים הציף את שמר; "יהודי מסורתי", "ירושלמי בן 66", לוחם ברמת הגולן וילדה קטנה שמחבבת את השיר. כך הפך השיר "ירושלים של זהב" לשיר שנודע לו מקום מיוחד בתרבות הישראלית.

 

 

השיר "ירושלים של זהב" זכה לביצועים שונים ואף לנוסח מחודש. בתום המלחמה, במהלך מסיבה פרטית של לוחמי הצנחנים, עלה צנחן צעיר בשם מאיר אריאל, והציע מילים חדשות לשיר הנודע. לא "ירושלים של זהב" כי אם "ירושלים של ברזל". במילים אלו, בחר אריאל להציג את הצד הקשה בדמות המחיר שהמלחמה גבתה, את האובדן והשכול. שמר מצדה כעסה על השינוי ורק כעבור זמן יושבו ההדורים בין השניים.

באוקטובר של שנת 1999 פורסמה בעיתון "הארץ" ידיעה קטנה שכותרתה "יגאל תומרקין: 'ירושלים של זהב' מבוסס על לחן באסקי". בידיעה דווח על אלבום חדש בשם "אורוטזן" שהוציא הזמר פאקו איבנייס ובו שיר העם הבאסקי "פלו חוספה" (Pello Joxepe). לטענת תומרקין, נעמי שמר שמעה את השיר מהזמר פאקו איבנייס, עת שהתה בפריז בראשית שנות השישים. לפי תומרקין, השיר מפי איבנייס שימש כבסיס מוזיקלי לשיר "ירושלים של זהב". בתגובה לידיעה טענה שמר "כבר שמעתי את הסיפור הזה. כשכתבתי את השיר לא ידעתי על קיומו של השיר הבאסקי. במשך שנים הגיעו אלי שמועות על השיר ההוא, אבל מעולם לא פגשתי את פאקו איבנייס בפריז והוא לא השמיע את הלחן באוזני. יתכן שהשיר דומה". מספר חודשים לאחר מכן, פורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" כתבה מאת אבנר הופשטיין שכותרתה "ירושלים של מי?". בכתבה נטען כי מקורו של לחן השיר "ירושלים של זהב" בשיר-עם באסקי עתיק.

 

 

ארבע שנים לאחר מכן, ב-12 ליוני 2004, שבועיים לפני מותה, כתבה שמר מכתב לחברה הטוב גיל אלדמע. נוסח המכתב כפי שמופיע בארכיון נעמי שמר הוא:

 

"גיל יקירי,
אתה האיש היחידי בעולם – נוסף למשפחתי – שצריך לדעת את האמת על "ירושלים של זהב". והנה האמת:
באמצע שנות השישים, נחמה הנדל נהגה לבקר אותי בחופשות המולדת שלה. היינו מבלות שעות אחדות יחד, צוחקות, שרות, מבשלות ואוכלות (עשיתי לה קוסקוס ומרק). שום דבר לא נרשם ולא הוקלט (נדמה לי שטרם היה לי אז טייפרקורדר).
כנראה שבאחת הפגישות האלה, נחמה שרה לי את שיר הערש הבאסקי הידוע, והוא נכנס לי באוזן אחת ויצא מהשנייה…
בחורף 67', כשהתלבטתי בכתיבת "ירושלים של זהב" – כנראה שהשיר ההוא זחל אלי בבלי דעת. גם לא ידעתי שיד נעלמה הכתיבה לי שינויים במקור: המעבר למז'ור בתיבה הרביעית, הסקוונצה השלישית במילים "הלא לכל שירייך", והסיום. יוצא שמישהו כאילו הגן עלי וסיפק לי את שמונה התיבות שלי שמקנות לי את הזכויות לגרסה משלי על שיר עם. אבל כל זה נעשה, כאמור, בבלי דעת.
רק שנה או שנתיים אחרי המלחמה, שמעתי מחברים שאליהו הכהן בהרצאותיו, על שיר העם הבאסקי, כמקור השפעה ל"ירושלים של זהב". נורא כעסתי, ואפילו מסרתי לאליהו הכהן שיפסיק עם השטויות האלה.
ואז נזכרתי בבעתה, שאכן נחמה שרה לי בשעתו משהו כזה. מרוב פאניקה, הצלחתי להיזכר רק בתיבה הראשונה, ועברו עוד עשרים שנה, עד שאבנר הופשטיין מ"ידיעות אחרונות" הביא לי את המקור.
אני חושבת את כל העניין לתאונת עבודה מצטערת, עד כדי כך מצטערת, שאולי בגלל זה חליתי. הנחמה היחידי בשבילי היא שאני מספרת לעצמי שאולי זאת מנגינה של האנוסים, ושבסך הכול החזרתי עטרה ליושנה.
עכשיו אתה גיל יודע את האמת, ואני מרשה לך לפרסם אותה ברבים.
באהבה
נעמי שמר".

 

בעקבות מכתבה של שמר אל אלדמע פורסמה שנה לאחר מכן כתבה בעיתון "ידיעות אחרונות" שכותרתה "הזהב הגנוב".

השיר "ירושלים של זהב" קנה את מעמדו הודות לשילוב הייחודי שבין המלל והלחן, העיתוי שבו הופיע לראשונה הוסיף גם הוא. בקיאים ביצירתה של שמר עשויים לזהות מוטיבים מוזיקליים המופיעים בשיר "ירושלים של זהב" גם בשירים שכתבה שמר שנים קודם לכן. אמנים רבים מושפעים מיצירות שונות במודע ושלא במודע. נראה שבקצה מסלול "גלגולו של ניגון", ניצב השיר "ירושלים של זהב" כשיר-עם, כזה המושר ועוד יושר דורות רבים, ובנוסח אחד ממכתבי התגובה הרבים שקבלה שמר זמן קצר לאחר כתיבתו: "השיר שאך זה נוצר, כבר מוכר ויקר, כשיר-עם שהושר מדורות – ועוד רבות יושר".

 

 

כתבות נוספות:

המסמכים הנדירים המספרים את סיפורו של השיר "ירושלים של זהב"

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

ארכיון נעמי שמר בספרייה הלאומית: התמונות, השירים והסיפורים

עוד חוזר הניגון: שירים אהובים בלבוש חדש, אוסף מיוחד

תלמידים ירושלמים מספרים: כך נראתה השכונה שלי לפני 50 שנה!

במשך שנה שלמה ליווינו מקרוב 200 תלמידים במחקר היסטורי על העיר ירושלים במסגרת התוכנית "אוצר ירושלמי". התוצאה של אותה שנה נפלאה - לפניכם.

איך נראתה השכונה שלי לפני 50 שנה ואיך היא השתנתה מאז? אילו דמויות מיוחדות פעלו בירושלים לאורך השנים? איך חגגו את החגים ומה היו היחסים בין הקבוצות השונות בעיר?

בנושאים אלו ואחרים עסקה לאורך השנה האחרונה תוכנית בשם "אוצר ירושלמי" שעסקה במחקר היסטורי בנושא 50 שנה לאיחוד ירושלים במטרה להעמיק את היכרות התלמידים עם ירושלים ולחזק את זיקתם לעיר. התכנית פעלה ב-11 בתי ספר בירושלים ובסיומה הופקה תערוכה מיוחדת, פרי יצירתם של התלמידים, והיא מוצגת כעת בספרייה הלאומית.

 

 

התכנית נבנתה בגישת הלמידה המבוססת על הפקת פרויקטים. התלמידים רכשו בעזרת מדריכי הספרייה הלאומית כלים ומיומנויות של מידענות, חקר ופרזנטציה. בהמשך פגשו מדריכים מטעם בית הספר מוסררה לאמנות ויחד איתם יצאו למסע של יצירתיות ורכישת ידע בתחומי הניו מדיה, עד להפקת סרטון קצר בנושא החקר ובשימוש עם פריטי מקור שהם מצאו בספרייה.

 

התוכנית, שהתקיימה במקביל בספרייה הלאומית ובבי"ס מוסררה לאמנות, והתקיימה בשיתוף צוות תקשוב מטעם מנח"י, פנתה לתלמידי כיתות ו' עד ט' מכל שכונות ירושלים והשתתפו בה כ – 200 תלמידים ירושלמים.

 

 

כעת, כאמור, מוצגות בתערוכה מיוחדת שהופקה בספרייה הלאומית עשר יצירות מצטיינות מכל בתי הספר והמבקרים בה יכולים ליהנות ולהתרשם מהמוצגים. כמו כן מציעה הספרייה למבקרים בתערוכה גם פעילויות נוספות כמו סיורים באוספי הספרייה, התנסות ביצירת אנימציה, מפגשים עם סופרים ועוד.

 

צילומים: יואנה גליקמן ויעל גביש

 

מאות פריטי מקור ללימוד בכיתה ומערכי שיעור מגוונים מחכים לכם באתר החינוך החדש של הספרייה הלאומית

מורים? אנשי חינוך? תנו לייק לעמוד הפייסבוק "לומדים עם הספרייה הלאומית"