ריקי כהן על השיר "אונס" מאת אדריאן ריץ'

"עָלַיִךְ לְהִתְוַדּוֹת בְּפָנָיו, אַתְּ אֲשֵׁמָה בַּפֶּשַׁע שֶׁל הֵאָנְסוּת" אדריאן ריץ' בתרגום עודד פלד

Royal Wedding, Megan Trace, April 2011

אדריאן ריץ'

אונס

יֶשְׁנוֹ שׁוֹטֵר שֶׁהוּא אִישׁ פַּטְרוֹל וְגַם אָב:
הוּא בָּא מִן הַבְּלוֹק שֶׁלָּךְ, גָּדַל עִם אַחַיִךְ,
הָיוּ לוֹ אִידֵאָלִים מְסֻיָּמִים.
אַתְּ בְּקֹשִי מַכִּירָה אוֹתוֹ בְּמַגָּפָיו וּבְתַג הַכֶּסֶף שֶׁלּוֹ,
רָכוּב עַל סוּס, יָד אַחַת נוֹגַעַת בְּאֶקְדָּח.

אַתְּ בְּקֹשִי מַכִּירָה אוֹתוֹ אֲבָל עָלַיִךְ לִלְמֹד לְהַכִּירוֹ:
יֵשׁ לוֹ גִּישָׁה לִמְכוֹנוֹת הַיְכוֹלוֹת לַהֲרֹג אוֹתָךְ.

הוּא וְסוּס הַהַרְבָּעָה שֶׁלּוֹ מַרְעִישִׁים
בַּזֻּהָמָה כְּאֵלֵי מִלְחָמָה,
הָאִידֵאָלִים שֶׁלּוֹ נִצָּבִים בָּאֲוִיר, עָנָן קָפוּא
מִבֵּין שְׂפָתָיו הַלֹּא-מְחַיְּכוֹת.

וְכָך, בְּבוֹא הַזְּמַן, עָלַיִךְ לִפְנוֹת אֵלָיו,
זַרְעוֹ שֶׁל הַמַּנְיַאק נִגָּר עֲדַיִן עַל יְרֵכַיִךְ,
מֹחֵךְ מִסְתַּחְרֵר כִּמְטֹרָף. עָלַיִךְ לְהִתְוַדּוֹת
בְּפָנָיו, אַתְּ אֲשֵׁמָה בַּפֶּשַׁע
שֶׁל הֵאָנְסוּת.

וְאַתְּ רוֹאָה אֶת עֵינָיו הַכְּחֻלּוֹת, עֵינֶיהָ הַכְּחֻלּוֹת
שֶׁל כָּל הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁהִכַּרְתְּ פַּעַם,
מִצְטַמְצְמוֹת וּמְנַצְנְצוֹת,
יָדוֹ מַדְפִּיסָה אֶת הַפְּרָטִים
וְהוּא רוֹצֶה אֶת כֻּלָּם
אַךְ הַהִיסְטֶרְיָה בְּקוֹלֵךְ מְעַנֶּגֶת אוֹתוֹ יוֹתֵר מִכֹּל.

אַתְּ בְּקֹשִי מַכִּירָה אוֹתוֹ אַךְ כָּעֵת הוֹא חוֹשֵׁב
שֶׁהוּא מַכִּיר אוֹתָךְ:
הוּא הִדְפִּיס אֶת הָרֶגַע הַגָּרוּעַ בְּחַיָּיִךְ
הִדְפִּיס בִּמְכוֹנָה וְתִיֵּק אוֹתוֹ בְּתִיק.
הוּא יוֹדֵעַ, אוֹ חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹדֵעַ, כַּמָּה פִנְטַזְתְּ;
הוּא יוֹדֵעַ, הוּא חוֹשֵׁב שֶׁיּוֹדֵעַ, מָה רָצִית בַּחֲשַׁאי.

יֵשׁ לוֹ גִּישָׁה לִמְכוֹנוֹת הַיְכוֹלוֹת לִכְלֹא אוֹתָךְ;
וְאִם, בְּאוֹרוֹ הַמַּבְחִיל שֶׁל הַבִּנְיָן,
יִשָּׁמְעוּ הַפְּרָטִים שֶׁלָּךְ כְּמוֹ דְּיוֹקַן הַמְוַדֶּה שֶׁלָּךְ,
הֲתַחְזְרִי בָּךְ מִדְּבָרַיִךְ, הֲתִתְכַּחֲשִׁי לָהֶם,
הֲתְשַׁקְּרִי דַּרְכֵּךְ הַבַּיְתָה?

תרגם: עודד פלד

את השיר הזה קראתי לראשונה לפני כ-25 שנה באנתולוגיית שירה שתרגם עודד פלד, "אני שומע את אמריקה שרה", ובו מבחר משובח מהשירה האמריקאית המודרנית. הוא חבט בי, השיר, זו הייתה הפיכה רגשית, הקריאה שלו. מאז, במהלך השנים, חזרתי אליו ובכל פעם הוא קיבל דמות אחרת, אקטואלית. אפשר בנקל לקשר אותו גם היום לסיפורים המחרידים המתקיפים אותנו תדיר מהחדשות, אבל גדולתו היא האוניברסליות שלו, הכלים החדים הפואטיים של ריץ', היכולת לקעקע בנו את הקורבן והמקרבן, שני מקרבנים, האנס והשוטר. האחרון הפך בהינף פשע ממי שהיה שכן לתליין. שני סרטונים מעניינים מצאתי לשיר הזה: הראשון, וידאו -סטילס, תמונות מתחלפות של רישומי סצינות, כפי שראינו בעבר בסרטי משטרה עם אלמנטים מונפשים. הקו פשוט ודק, הציור כמעט נאיבי, ודווקא התכונות האלו תורמות לעוצמת הטקסט.

 

 

אדריאן ריץ' נולדה בשנת 1929 בבולטימור לאם נוצרייה ולאב יהודי. ריץ' היא אחת המשוררות האמריקניות החשובות ומן הפעילות הבולטות של הפמיניזם בתרבות המערבית. בשירתה היא מבטאת מחאה עזה כנגד החברה האמריקנית ועוסקת בבעיות זהות אנושית ונשית, באהבה ובזוגיות. ריץ' נמנתה עם דובריה המרכזיים של המחאה נגד מלחמת וייטנאם בשנות השישים, והיא מפגינה בשירתה ובפעילותה את מחויבותה לפוליטיקה רדיקלית ולנושאים הקשורים למעמד האישה. בשנת הלימודים האחרונה שלה במכללת רדקליף הופיעה קובץ שיריה הראשון בסדרת אוניברסיטת ייל למשוררים צעירים, והמשורר הנודע ו.ה. אודן כתב לו הקדמה. ב-1986 היא הפכה לפרופסור באוניברסיטת סטנפורד. ריץ' פרסמה כשלושים ספרי שירה ומסות וזכתה בפרסים רבים. בין ספריה: "שינוי עולם" [1951]; "חותכי היהלומים" [1955]; "צרכי חיים" [1966]; "שירים נבחרים" [1967]; "עלונים" [1969]; "הרצון להשתנות" [1971]; "צלילה אל החורבות" [1973]; "החלום על שפה משותפת" [1978]; "כוחו של הזמן" [1989]. מבחר מקיף ומייצג של שיריה הופיע בעברית, "דם הוא רעל קדוש," בתרגומו של גיורא לשם.

בסרטון השני לשיר הזה, מצולם נער בשם ברנדון קנוג, יושב בחדרו הטיפוסי, מיטת נוער, אי סדר מסוים, וקורא אותו בעל פה, בזעם ורגש משכנעים.

ובגלל שאתם די נחמדים, מצורף שיר נוסף של ריץ' בתרגומו העילאי של עודד פלד.

ראשית

1
לִחְיוֹת, לִשְׁכַּב עֵרָה
מִתַּחַת לְגֶבֶס מְצֻלָּק
שָׁעָה שֶׁקֶּרַח לוֹבֵשׁ צוּרָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
כַּאֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר כְּדֵי
לְקַדֵּם הַחְלָטָה כָּלְשֶׁהִי

לָדַעַת אֶת טְוִיַּת הַקּוּרִים
בְּתוֹךְ גּוּף הָעַכָּבִישׁ
אֲטוֹמִים רִאשׁוֹנִים שֶׁל רֶשֶׁת
שֶׁתִּתְגַּלֶה לָעַיִן מָחָר

לָחוּשׁ בֶּעָתִיד הַבּוֹעֵר
שֶׁל כָּל גַּפְרוּר בַּמִּטְבָּח

אִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת דָּבָר
אֶלָּא מְעַט מְעַט. אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת חַיַּי
שָׁעָה שָׁעָה, מִלָּה מִלָּה
מִתְבּוֹנֶנֶת בְּזַעֲמָהּ שֶׁל אִשָּׁה זְקֵנָה בָּאוֹטוֹבּוּס
מוֹנָה קַוְקַוֵּי
אֲוִיר בְּתוֹךְ קֻבִּיַּת הַקֶּרַח
מְדַמְיֶנֶת אֶת קִיּוּמוֹ
שֶׁל מַשֶּׁהוּ שֶׁלֹּא נוֹצַר
שִׁיר זֶה
חַיֵּינוּ

 

2
אִישׁ יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
אָנוּ חֲלוֹמוֹתָיו
יֵשׁ לָנוּ רָאשִׁים וְשָׁדַיִם שֶׁל נָשִׁים
גּוּפוֹת שֶׁל צִפֳּרֵי טֶרֶף
לִפְעָמִים אָנוּ הוֹפְכוֹת לְנַחֲשֵׁי כֶּסֶף
שָׁעָה שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבוֹת מְעַשְּׁנוֹת וּמְדַבְּרוֹת כֵּיצַד לִחְיוֹת
הוּא מִתְהַפֵּךְ בַּמִּטָּה וּמְמַלְמֵל

אִישׁ יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
מְנַתַּחַת נוֹיְרוֹלוֹגִית נִכְנֶסֶת לַחֲלוֹמוֹ
וּמַתְחִילָה לְבַתֵּר אֶת מֹחוֹ
הִיא אֵינָהּ דּוֹמָה לְאָחוֹת
שְׁקוּעָה בִּמְלַאכְתָּהּ
יֵשׁ לָהּ פָּנִים זְעוּפוֹת, עֲדִינוֹת כְּמוֹ לְמַארִי קִירִי
הִיא אֵינֶנָּה / עֲשׂוּיָה לִהְיוֹת אַחַת מֵאִתָּנוּ

אִישׁ יָשֵׁן בַּחֶדֶר הַסָּמוּךְ
הוּא הֶעֱבִיר יוֹם שָׁלֵם
בַּעֲמִידָה, מַשְׁלִיךְ אֲבָנִים אֶל הַבְּרֵכָה הַשְּׁחוֹרָה
הַנּוֹתֶרֶת אַפְלוּלִית
מִחוּץ לְמִסְגֶרֶת חֲלוֹמוֹ
אָנוּ כּוֹשְׁלוֹת בְּמַעֲלֵה הַגִּבְעָה
יָד בְּיָד, כּוֹשְׁלוֹת וּמוֹלִיכוֹת זוֹ אֶת זוֹ
עַל גַּבֵּי הַסֶּלַע הַוּוּלְקָנִי הַמְצֻלָּק

 

תרגום: עודד פלד

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 8


      
      
      

 

מדליקים מזגן במוסך: חידון הכפור הספרותי שיקרר לכם את הקיץ

שלג כמו נוצות מלאכים וחוש מיוחד לשלג – מזהים את היצירות והיוצרים?

ציור: תום זידמן-פרויד

רוצים לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכם!

לחצו כאן לכל גיליונות המוסך

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 8


      
      
      

כשאזרחי ישראל קנו טנקים לצה"ל

עם השמועות על עסקת הנשק בין צ'כוסלובקיה למצרים בשנת 1955, החליטה ממשלת ישראל לנצל שוב את רוח החלוציות ואחווה הישראלית המוכרת ולפנות אל אזרחיה בבקשה לא שגרתית: סייעו לנו לרכוש ציוד חדיש ועדיף לצה"ל.

מרגע שהתוודעו קברניטי המדינה לעסקת הנשק האדירה בין צ'כוסלובקיה למצרים בשנת 1955, מיהרו לחפש מקורות מימון לרכישת כלי נשק חדשים.

על הרקע הזה החליטה ממשלת ישראל לנצל שוב את רוח החלוציות ואחווה הישראלית המוכרת ולפנות אל אזרחיה בבקשה לא שגרתית: סייעו לנו לרכוש ציוד חדיש ועדיף לצה"ל.

דמיינו לרגע שאתם מדינה צעירה ונחמדת (בקושי בת 7) שנאבקת באומץ לבסס את עצמה: קולטת גלי עלייה אדירים שיותר ממכפילים את מספר תושבייך, מפתחת את האזורים השוממים או הלא מפותחים מספיק ומנסה לשכנע מדינות אחרות לחמם את היחסים ולאמץ אותך בתור בעלת ברית אסטרטגית חדשה.

אם טרם הסתחרר ראשכם מהמעמסה, עכשיו חשבו כיצד תרגישו אם תשמעו ברדיו על עסקת הנשק האדירה שחתמה השכנה שלכם, זו שעסוקה בלהפריח מעת לעת איומים מצמררים על עתידך, עם מדינה שלישית שהייתה עד לא מזמן ספקית הנשק שסייעה לכם לא מעט במלחמת העצמאות.

'עצרת-עם מול מזימת אויב' בתל אביב-יפו, כרזה לתרומה לקרן-המגן

 

זה בדיוק המצב אליו נקלעה מדינת ישראל הצעירה במרץ 1955, משנודע לקברניטי המדינה על עסקת הנשק שחתמה מצרים עם צ'כוסלובקיה. "הסיבוב השני" שהבטיחו מדינות ערב לישראל לאחר ניצחונה במלחמת העצמאות הפך מאיום להתרחשות ממשית. על הרקע הזה החליטה ממשלת ישראל לנצל שוב את רוח החלוציות ואחווה הישראלית המוכרת ולפנות אל אזרחיה בבקשה לא שגרתית: סייעו לנו לרכוש ציוד חדיש ועדיף לצה"ל.

הזמן דוחק, מיהרו לתרום לקרן המגן! כרזה מתוך אוסף האחים שמיר

 

המבצע העממי הזה קיבל את השם "קרן המגן". עשרות הכרזות והמודעות שהופצו ברחבי המדינה. המשורר חיים חפר חיבר ללהקת הנח"ל את השיר בעל הכותרת המתאימה, "תותחים במקום גרביים".

מהרו לתרום לקרן המגן. כרזה מתוך אוסף עיריית תל אביב

בין סתיו 1955 עד אביב 1956 נרתם הציבור הישראלי בהמוניו: עיריית נתניה גייסה מאזרחיה כסף עבור מטוס קרב שאמור היה להיקרא "נתניה 1", עיריית חיפה מימנה מכיס תושביה המתנדבים פלוגה של סירות טורפדו ורמת גן החליטה לרכוש מטוס תובלה וכמאה מצנחים לגדוד 890.

לא, לא מדובר בהשתלטות עוינת של אזרחים על נשק צה"לי, אלא במצעד צבאי ברחוב קינג ג'ורג' בירושלים​ כדי לעודד את "קרן מגן". תמונות מתוך אוסף אדי הירשביין שבספרייה הלאומית

 

לא רק ערים תרמו למאמץ הרכישתי: אנשי קבע תרמו שני מטוסים ממשכורותיהם, הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר רכשו יחדיו שני מטוסי קרב. התאחדות בעלי המלאכה הסתפקו ברכישת מטוס אחד. אפילו חבריות מסחריות נרתמו: בנק דיסקונט ובנק הפועלים רכשו כל אחד טנק.

כולנו כאיש אחד לקרן המגן. כרזה מתוך אוסף עיריית תל אביב

 

בכל הארץ התארגנו מורים, פועלים, ילדים, מושבים וקיבוצים, תלמידים וסטודנטים ולמעשה כל עמך ישראל תרמו כספים, ציוד ולעתים גם תכשיטים ודברי ערך אחרים. ברוח ההתגייסות והתקופה, אשת הנשיא רחל ינאית בן-צבי קראה להורים שכולים לחיילים שנפלו במלחמת השחרור לתרום את כספי הפיצויים שלהם ל"קרן המגן" לזכר יקיריהם.

נשק לצה"ל – קרן המגן. כרזה מתוך אוסף עיריית תל אביב
אזרחי נתניה! תרמו למטוס "נתניה 1" כרזה מתוך אוסף האמפרה של הספרייה הלאומית

 

גדי ומאיר תופסים טרמפים לעין גדי, 1957

סיפורה של תמונה מקסימה מטיול בלתי נשכח.

נחל דוד עליון, 1957, צילם גדי הלוי

מצאתי את התמונה הזו בערימת התמונות שאבא שלי צילם, פיתח בעצמו ושנשארו אחריו. זיהיתי את מצוקי עין גדי, שלא השתנו הרבה ב-60 השנים שחלפו מאז. מאיר דודי סיפר לי את הסיפור על ההרפתקה הגדולה שמאחורי התמונה, ושניהם יהוו חלק מתערוכת "עין גדי בעין ישראלית" שתוצג בכניסה לנחל דוד בעין גדי:

 

נחל דוד עליון, 1957, צילם גדי הלוי

 

"גדי אחי הגדול בן ה-13 יזם את הטיול לעין גדי ב-1957. מדבר יהודה היה חצוי אז בגבול עם ירדן. יצאנו בטרמפים מעין ורד לבאר שבע, ומשם בטרמפ על גבי משאית אשלג שירדה למפעלי ים המלח, והלאה עד מצדה, תחנתנו הראשונה.

אחרי הליכה למצדה ולנחל צאלים המשכנו בטרמפים עד עין גדי. נכנסנו לנחל ערוגות והלכנו מגב אחד לשני. גדי ידע שאסור לעבור את הגב הרביעי, כי אחריו הגבול.

חזרנו לכיוון עין גדי וטיפסנו למעיין העליון ואחר כך לנחל דוד. מעין גדי חזרנו הביתה, שוב בטרמפים.

העלייה בשביל הנחש היתה קשה, הטיול בנחל ערוגות היה קשה אפילו יותר, אבל הרגשנו שנינו שאת מבחן הבגרות שלנו סיימנו בהצלחה עוד לפני שהגענו לתיכון.

האם הייתי מרשה לילדי לעשות טיול כזה ובגיל כזה? אני לא חושב"

(מאיר הלוי, ערד)

 

גדי ומאיר בעין ורד, 1955, מקור: אלבום משפחת פליישמן הלוי, לב השרון נגלית לעין

 

הכתבה שקראתם נכתבה על ידי כותבת אורחת. המידע והעובדות נבדקו על ידה.