אפרת בלום
.
גיטרה
אֶמֶשׁ כְּשֶׁנִּגֵּן בַּגִּיטָרָה
הִתְבּוֹנַנְתִּי בְּאֶצְבְּעוֹת שְׂמֹאלוֹ הַחֲזָקוֹת
לוֹחֲצוֹת בִּמְיֻמָּנוּת אֶת הַצֵּרוּפִים
הַנְּכוֹנִים אֶל הַשָּׂרִיגִים, יְמִינוֹ
פּוֹרֶטֶת עַל מֵיתָרִים מֵעַל הָרוֹזֵטָה
הָאֲדֻמָּה וְתֵבַת הַתְּהוּדָה, וְיָדַעְתִּי
שֶׁנְּגִינָתוֹ כֵּנָה מִשּׁוּם
שֶׁעֶשְׂרִים וְאַרְבַּע שְׁנוֹתַי בְּטִפּוּל תְּרוּפָתִי
הָיוּ לוֹ תִּרְגּוּל טוֹב בְּמַגָּע בְּרִיק,
וּפָרַשְׂתִּי אֶת יָדַי וְאֶת רַגְלַי
עַל הַכֻּרְסָה מוּלוֹ
כְּמוֹ גִּבְעוֹלֵי נוּרִיּוֹת בְּכַד, מַתִּירָה
אֶת הַסֶּרֶט שֶׁכּוֹרֵךְ אוֹתָם יַחַד לְזֵר
לִפְנֵי שֶׁהֵם מִתְמַסְּרִים
לַחֲלַל הַחֶדֶר, עֲלֵי כּוֹתֶרֶת רַכִּים
מִתְנַשְּׁמִים בְּאָדֹם, צָהֹב וּוָרֹד,
פָּרַשְׂתִּי אֶת גּוּפִי מוּלוֹ
וְחָשַׁבְתִּי עַל צַוָּארָהּ הָאָרֹךְ שֶׁל הַגִּיטָרָה
וְאֵיךְ צַוָּארִי
הָיָה יָכוֹל לַחְסֹךְ לְיָדוֹ הַפּוֹרֶטֶת
אֶת הַגְּלִישָׁה הָאֲרֻכָּה, אֲרֻכָּה מַטָּה
וְלִפְנֵי שֶׁקַּמְתִּי
וְיָצָאתִי לְאַט מִן הַחֶדֶר הִבַּטְתִּי
פַּעַם נוֹסֶפֶת, חָזֵהוּ הָיָה רָכוּן מֵעַל
הַסֵּדֶר הַקַּיָּם, וְיָדַעְתִּי
שֶׁטִּקְסֵי הַדְּמָמָה שֶׁלִּי נַעֲשׂוּ עֲקָרִים
כְּמוֹ הִדְהוּד מְיַגֵּעַ שֶׁל מֵיתָר יָחִיד
וְשֶׁבִּגְלָלוֹ אִבַּדְתִּי אֵמוּן
בְּכוֹחָהּ הָאִלֵּם שֶׁל הַשֵּׁנָה,
וְאָז זֶה הִכָּה בִּי.
.
נימפית
כְּשֶׁדִּבְּרָה, הִבַּטְתִּי
בַּפּוֹנִי הָעַרְמוֹנִי הַיְּפֵהפֶה שֶׁלָּהּ
כְּאִלּוּ פִּיהָ נָעוּץ בְּמִצְחָהּ
וּמִשָּׁם הוּא לוֹחֵשׁ
אֶת יָפְיָהּ הַנָּדִיב, וְיָדַעְתִּי
שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִהְיוֹת כָּל דָּבָר
פְּרָט לְזִכְרוֹן מִי שֶׁהָיִיתִי בִּצְעִירוּתִי
אֲבָל שֶׁהַסְּטִיָּה שֶׁסָּטִיתִי מִן הַדֶּרֶךְ
אֵינָהּ אַשְׁמָתָהּ, מְנוּסָה יְשָׁנָה
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְקֹף לְחוֹבָתָהּ, כְּמוֹ גַּם לֹא
אֶת הַסִּימֶטְרִיָּה הַמֻּשְׁלֶמֶת
שֶׁל עַצְמוֹת הַבְּרִיחַ שֶׁלָּהּ,
הֲגִיָּתָהּ הָרַכָּה אֶת הַמִּלִּים, חִבָּתָהּ
לְתַחְתּוֹנִים בְּגִזְרָה צָרְפָתִית,
דְּבָרִים נֶאֱמָנִים לְטִבְעָהּ
שֶׁיָּכֹלְתִּי לַחְקֹר אֲפִלּוּ בְּמַהֲלַךְ
שִׂיחַת חֻלִּין קְצָרָה
כְּדֵי לְתַרְגֵּל מְאֻחָר יוֹתֵר
אֵיךְ לְקַמֵּר אֶת בִּטְנִי בִּדְמוּת
חֶרְמֵשׁוֹ הַמִּתְמַלֵּא שֶׁל הַיָּרֵחַ,
לְחַנֵּךְ אֶת עֶשֶׂר אֶצְבְּעוֹתַי
לִכְבֹּשׁ תְּנוּעוֹת שֶׁל פִּתּוּי אוֹ
לִשְׁמֹט תִּיק עוֹר לְרַגְלַי
כְּדֵי לְרַמֵּז אֵילוּ יְצוּרִים נוֹסָפִים
עֲשׂוּיִים לְהָגִיחַ מִבֵּין יְרֵכַי,
אָמָּנוּיוֹת שֶׁלֹּא יָכְלָה לַחְשֹׂף בְּפָנַי
כִּי לֹא הִסְתִּירָה דָּבָר, אֲבָל לֹא הִצְלַחְתִּי
לַחֲצוֹת אֶת הַמֶּרְחָק
בֵּין פִּיהָ הָרָהוּט
לְבֵין מִתְאַר גּוּפִי הֶעָקָר, וּבְתוֹרִי לְדַבֵּר
אָמַרְתִּי, מַיִם, יֵשׁ פֹּה מַיִם, חֹפֶן
מַיִם דּוֹהֲרִים, וּמִלְחָמָה, יֵשׁ כָּאן
גַּם מִלְחָמָה, וַאֲנִי מִצְטַעֶרֶת
אֲבָל אֲנִי חַיֶּבֶת לָלֶכֶת,
מִישֶׁהוּ שֶׁלֹּא רָאִיתִי מִזְּמַן
בְּדִיּוּק נִכְנַס, נוֹרָא מִצְטַעֶרֶת
עַל מוֹתֵךְ בְּטֶרֶם עֵת.
.
ספרה של אפרת בלום, ״אקרוס/תיכון״, יצא בהוצאת כרמל (2023). שיריה התפרסמו בכתבי עת שונים ובגיליונות המוסך, ובהם גיליון 35, גיליון אפריל 2024, וגיליון פברואר 2025.
.
קטיה בלוך־גייגר
.
מה
יָפָה וַחֲשָׁאִית
אַתְּ נִשְׁכֶּבֶת עַל הַנַּדְנֵדָה הָעֲגֻלָּה
גּוּפֵךְ נוֹצֵץ תַּחַת פָּנַס הָרְחוֹב
שְׂעָרֵךְ אֲפוּף רֵיחוֹת יַעֲרָה
נָע כַּעֲרָפֶל
מָה יָכוֹל לְהֵאָמֵר עַכְשָׁו בֵּינֵינוּ
כְּשֶׁאֲנִי אוֹחֶזֶת בַּשּׁוּלַיִם
וְהוֹדֶפֶת אוֹתָךְ קָדִימָה
.
בְּכָל פַּעַם שֶׁבָּהּ אַתְּ לְמַעְלָה
מִתְנַעֲרוֹת מִמֵּךְ הַשָּׁנִים
כְּמוֹ נְתָזִים מִכֶּלֶב רָטֹב
כִּמְעַט מַרְווֹת אֶת הַגַּעְגּוּעַ
אֵלַיִךְ, הַתִּינֹקֶת
אֵלַי, אִמֵּךְ אָז
.
רַגְלַיִךְ הַנִּפְרָשׂוֹת הַרְחֵק
מֵעֵבֶר לְיַרְכְּתֵי הַנַּדְנֵדָה
יוֹדְעוֹת כִּי יֵשׁ לָנוּעַ לְפָנִים וּלְאָחוֹר
אִם בִּרְצוֹנֵךְ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה
אֲבָל פָּנַיִךְ הַנָּחוֹת בְּחֵיק הַשְּׁתִי וָעֵרֶב
וְחִיּוּךְ סָמוּי בְּבֶטֶן הַפִּהוּק
מַזְמִינִים לְהִשְׁתַּהוֹת מְעַט
לִפְנֵי שֶׁנִּשְׁתַּנֶּה
.
לִפְנוֹת בֹּקֶר
בַּמִּסְדְּרוֹנוֹת הַשְּׁקֵטִים שֶׁל הַמִּקְלָט
אַתְּ יְשֵׁנָה בָּאוּלָם הַפְּנִימִי
וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת לָךְ, מִיכָאֵלָה
כִּי אֵין דָּבָר שֶׁאֵינוֹ עוֹבֵר וָשָׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה
וְכָל הַדְּבָרִים עֲשׂוּיִים מֵהַתְחָלָה.
.
מדרגות
בַּמַּדְרֵגוֹת הַחֲשׁוּכוֹת הַנִּבְלָעוֹת בַּהֵד
אֲנִי עוֹלָה וְיוֹרֶדֶת
נוֹשֵׂאת סַנְדָּלִים תָּנָ"כִיִּים
סְדִינִים יְשָׁנִים
אֶת חֻלְצַת הַפַּסִּים עִם הָעַגְבָנִיָּה.
אַחַר הַצָּהֳרַיִם אֲנַחְנוּ מְמַיְּנוֹת צַעֲצוּעִים
אִמָּא שׁוֹאֶלֶת אִם אֶפְשָׁר לְהִפָּרֵד מֵרוּתִי הַבֻּבָּה
מִמֵּילָא אֲנִי לֹא מְשַׂחֶקֶת אִתָּהּ.
אֲנִי מְהַנְהֶנֶת.
רוּתִי מֻנַּחַת
בַּמִּזְוָדָה הַנִּרְכֶּסֶת בְּחִפָּזוֹן
בְּתוֹכָהּ מִתְפַּשְּׁטִים הַחֲפָצִים כְּכֶתֶם
עוֹד רֶגַע קָט
וּכְבָר נִשְׁלַחַת לַיַּלְדָּה מִלְּבָנוֹן.
.
אִמָּא חוֹזֶרֶת מֵהַוֵּטֵרִינָר
בְּלִי הֶחָתוּל שֶׁלָּנוּ
אוֹמֶרֶת שֶׁהִרְדִּימוּ אוֹתוֹ
כִּי הוּא סָבַל
מְנַסָּה לְהַסְבִּיר
שׁוּב וָשׁוּב.
עִוֶּרֶת
אֲנִי רָצָה בְּמַעֲלֵה הַגַּרְמִיּוּת
מַמְרִיאָה אֶל מִטַּת הַבֻּבּוֹת
אֶצְבְּעוֹתַי מְגַשְּׁשׁוֹת אַחַר פְּנֵיהֶן.
.
בֵּין הַפְּרוֹזְדּוֹר הַמִּתְמַשֵּׁךְ מֵהַמִּטְבָּח
אֶל הָאַרְכִיטֶקְטוּרָה שֶׁל הַפְּרִימָה
נִצָּבוֹת הַמְּסֻכְסָכוֹת בְּגָדְלָן
נְטוּלוֹת הַמַּעֲקֶה.
כְּשֶׁאֲנִי יוֹרֶדֶת בָּהֶן בַּחֲלוֹמוֹתַי
בִּצְעָדִים זְהִירִים
עֲדַיִן נִגְלֵית תַּחְתֵּיהֶן הַתְּהוֹם,
אָחוֹת לַיַּלְדוּת.
.
אדיפוס בייבי
מֵילָא זוּג
אֲבָל הֵם צֶמֶד מְחֻיָּךְ
פְּנֵיהֶם גְּלוּיוֹת אֶל הַמַּצְלֵמָה
אַבָּא, בִּשְׁבִיל בַּצַּד וּבִבְגָדִים כֵּהִים
אִמָּא בִּבְגָדִים בְּהִירִים, שְׂעָרָהּ אָסוּף
הִנֵּה כַּף יָדוֹ עַל גַּב כַּף יָדָהּ
בְּאֶצְבָּעוֹת שְׁזוּרוֹת
וְאֵיךְ הֵם יוֹשְׁבִים
הוּא בַּמַּדְרֵגָה מֵעָלֶיהָ
הִיא בְּגַבָּהּ אֶל חֲזִיתוֹ
מַשְׁעִינָה אֶת רֹאשָׁהּ בְּחֵיקוֹ
כְּשֶׁזְּרוֹעוֹתָיו חוֹבְקוֹת אֶת כְּתֵפֶיהָ
וּזְרוֹעוֹתֶיהָ מַקִּיפוֹת אֶת פִּרְקֵי יָדָיו
בְּתֹאַם מְסַמֵּא
תִּרְאִי, גַּם זָוִית כִּיפוּף הַבִּרְכַּיִם
חוֹשֶׂפֶת טֶפַח
קְצָת מֵעַל אַרְבָּעָה גַּרְבַּיִם
בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ גָּוֶן אָדֹם.
תּוֹדַעְתִּי הַמְּבֻגֶּרֶת מֵהֶם בַּתְּמוּנָה
בְּמֵעַל לְעֶשְׂרִים שָׁנָה
חוֹתֶמֶת אוֹתִי לְעוֹלָם עַל סַף
הַחִידָה שֶׁפִּתְרוֹנָהּ מְהַבְהֵב
שְׁנַיִם שְׁנַיִם
.
קטיה בלוך־גייגר היא עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית, דוקטורנטית בתוכנית לדוקטורט בין־תחומי בפסיכואנליזה באוניברסיטת חיפה. שיריה התפרסמו במוסך בגיליון פברואר 2024 ובכתבי עת נוספים.
.
מרב פיטון
.
Grand jeté
"הִיא כְּמוֹ קֵן שֶׁל כִּנּוֹר
וּפוֹרֶצֶת
וְצִפּוֹרַחַת פִּתְאוֹם"
(דן פגיס)
יַלְדָּתִי נִמְתַּחַת כְּמוֹ קֶשֶׁת
מִפְּקַעַת שְׂעָרָהּ הַחֲשׁוּקָה, דֶּרֶךְ עָרְפָּהּ
וּקְלִידֵי הַחֻלְיוֹת בְּגַבָּהּ וְעַד לִקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ
הַדַּקּוֹת, הַפּוֹרְטוֹת עַל נֵבֶל אֲוִיר שָׁקוּף.
מִכְחוֹל גּוּפָהּ מְחוֹלֵל
כַּר עֵשֶׂב, מִתַּמֵּר עַל רִצְפַּת הָאוּלָם –
מִדֶּשֶׁא לְיַעַר, מִפְּקַעַת לְפֶרַח,
מֵאֵגֶל לְאֶשֶׁד, מִלַּחַן לְנַחַל, מְפַכֶּה
בִּקְלִילוּת, אַוְרִירִי, מִשֹּׁבֶל הַשִּׂמְלָה
עַד לִקְצֵה הַחֶדֶר מִמֶּנּוּ עוֹלֶה מִקְצַב
נְקִישׁוֹת הַמּוֹרֶה, בְּעָקֵב וּבַאֲגוּדָל,
בִּמְחִיאָה חַדָּה, יְחִידָה,
לְסִמּוּן נְקֻדַּת הַנִּגּוּד לַכְּבִידָה.
.
כַּפּוֹת רַגְלֶיהָ הַקְּטַנּוֹת נוֹסְקוֹת
בְּנַעֲלֵי הַמֶּשִׁי, צֶמֶד דְּגֵי סַלְמוֹן זְרִיזִים,
מַמְרִיאִים כְּנֶגֶד הַמַּפָּל הַמַּתְמִיד
הַמּוֹשֵׁךְ מַטָּה –
לְעֵבֶר מָה
שֶׁמֵּעֵבֶר לָאֹשֶׁר.
.
גאווה
בּוֹבֶּע מְצַלְצֶלֶת שֶׁאָבוֹא.
מְכוֹנַת הַכְּבִיסָה שֶׁלָּהּ עוֹשָׂה מַנְיֵרוֹת
שֶׁל זְקֵנָה, מְסָרֶבֶת לְסַיֵּם אֶת הַמַּחְזוֹר,
מוֹשֶׁכֶת בִּכְתֵפֶיהָ הַלְּבָנוֹת, מְמָאֶנֶת
לִסְחֹט אֶת מְעַט הַלְּבָנִים שֶׁהֻכְנְסוּ
בְּמַאֲמָץ כָּפוּף אֶל הַתֹּף הַגָּדוֹל.
.
אַחֲרֵי שֶׁהִתְרֵיתִי בְּאֶצְבַּע עַל הַכַּפְתּוֹרִים עַד שֶׁנֶּעֶתְרוּ,
נִשְׁמַע הַצְּלִיל הַיָּעִיל וַאֲנִי מְכִינָה לִשְׁתֵּינוּ קָפֶה,
סוֹפֶגֶת בְּשֶׁקֶט הֶעָרוֹת עַל שְׂעָרִי הַמַּלְבִּין, עַל הַסֻּכָּר
שֶׁהוֹסַפְתִּי לַסֵּפֶל, עַל הַמַּיִם שֶׁעָמְדוּ.
.
כַּפּוֹת יָדֶיהָ טוֹפְחוֹת זוֹ עַל זוֹ, מְלַוּוֹת צִקְצוּק בְּיִידִישׁ:
רַק בַּת חָמֵשׁ וּכְבָר עוֹשָׂה קוּנְצִים.
זוֹ שֶׁלְּפָנֶיהָ הִגִּיעָה מִפּוֹלִין, וְזוֹ שֶׁלְּפָנֶיהָ,
הוֹ, זוֹ שֶׁלְּפָנֶיהָ, שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה שְׁלֵמוֹת הֶחְזִיקָה,
כִּי הָיְתָה תּוֹצֶרֶת גֶּרְמַנְיָה (יְרִיקָה, כִּוּוּץ שְׂפָתַיִם.
מִלָּה לֹא יָפָה מֻשְׁלֶכֶת אֶל מִתַּחַת לַשֻּׁלְחָן,
נִשְׁכֶּבֶת שָׁם כְּמוֹ גּוּר וּמְשַׂחֶקֶת בְּשׁוּלֵי הַמַּפָּה).
הַיּוֹם כְּבָר אֵין כָּאֵלֶּה.
רַק עֲרֵמוֹת שֶׁל לֹא־טוֹבוֹת
שֶׁמֻּסָּעוֹת בָּאֳנִיּוֹת מִסִּין, מִטּוּרְקִיָּה.
הָיָה עָדִיף שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ שָׁם.
.
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל יָם מוּצַף רִבּוּעִים לְבָנִים עִם פֶּתַח עָגֹל,
יוֹצְרִים פְּקָק מַתַּכְתִּי בִּנְתִיבֵי הַסַּחַר. אֲנִי מְסָרֶבֶת
לָעוּגָה שֶׁהִיא מַצִּיעָה, שֶׁהִיא מוֹצִיאָה
מִקֻּפְסַת פְּלַסְטִיק שְׁבוּרַת מִכְסֶה, כְּפוּפַת בֶּטֶן.
אֲנִי אוֹמֶרֶת שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן לְהִפָּרֵד
(כְּבָר אַתְּ הוֹלֶכֶת? רַק הִגַּעְתְּ!) מֵהַקֻּפְסָה,
לִזְרֹק וְדַי, לָקַחַת אַחֶרֶת מֵהָאָרוֹן.
מָה פִּתְאוֹם? הֲרֵי זֹאת הַטּוֹבָה בְּיוֹתֵר.
הִיא קוֹשֶׁרֶת לָהּ כְּתָרִים שֶׁל קֹטֶר, שֶׁל עֹמֶק,
מַמְלִיכָה אוֹתָהּ לִנְסִיכַת קֻפְסְאוֹת הַפְּלַסְטִיק
זוֹ שֶׁמֻּרְשֵׁית לְהִתְעַקֵּם, לְהִשָּׁבֵר,
וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה.
.
מרב פּיטוּן היא משוררת, מתרגמת ועורכת. "הנחיות למניעת ייאוש", מבחר משירתה של אדה לימון בתרגומה, ראה אור בהוצאת "קשב לשירה" ב־2023. שירים, תרגומים ומאמרים פרי עטה פורסמו באנתולוגיות ובכתבי עת שונים ובגיליונות המוסך, בין היתר בגיליון 33, גיליון מאי 2025, וגיליון מרץ 2025.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים חדשים מאת ילי שנר, מרב קינן, דנה גולדברג, רבקה מרים וטליה סיידל כהן
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
