קים מידן
.
אזלה אהבה בירושלים
שְׁנֵי יַלְדֵי הַגִּיל הָרַךְ יוֹשְׁבִים עַל הַדֶּשֶׁא דָּנִים
אִם הַפּוֹעֵל הַסּוֹלֵל מִדְרָכָה לְמוּלָם עֲרָבִי
וְאִם עֲרָבִי, עֲרָבִי טוֹב כַּנִּרְאֶה
כֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ סַכִּין
אֲנִי לוֹחֶשֶׁת לִבְנִי –
זוֹכֵר שֶׁשָּׁאַלְנוּ לִשְׁמוֹ? (הֱיֵה זָהִיר מְאוֹד
בְּךָ וּבְזוּלָתְךָ) הוּא מְהַנְהֵן
.
אָזְלָה אַהֲבָה בִּירוּשָׁלַיִם. בְּפוּרִים
לָקַחְנוּ אוֹתְךָ לִרְאוֹת אֶת הָעִיר הַמְּחֻפֶּשֶׂת
הָרַכֶּבֶת הָיְתָה צְפוּפָה מִשֶּׁצָּפִינוּ
נִדְחַקְנוּ בֵּין הַמְּחֻפָּשִׂים וְהַחַיָּלִים וְהַמְּחֻפָּשִׂים לְחַיָּלִים
עַד שֶׁקָּנִים רַבִּים סָבְבוּ סְבִיב עֶגְלָתְךָ כְּכֶתֶר
מְבֹהָלִים הִבַּטְנוּ וְגַבֵּנוּ אֶל הַקִּיר
בְּקָרוֹב יִפֹּל הַפּוּר
.
אָזְלָה אַהֲבָה בִּירוּשָׁלַיִם. מִישֶׁהוּ נָס בַּסִּמְטָה
נַעֲלָיו פְּשׁוּטוֹת.
מַדֵּי רוֹדְפָיו תְּפוּרִים הֵיטֵב מוּנָחִים בְּדִיּוּק
עֲלֵיהֶם אַלּוֹתֵיהֶם הֻצְמְדוּ אֶל יְרֵכָם
כְּדֵי שֶׁלֹּא יַפְרִיעוּ
נִשְׁקָם קֻצַּר כְּדֵי שֶׁיּוֹעִיל
אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת אֶת הַקּוֹל
שֶׁיָּטִיל תֶּכֶף גּוּפוֹ סָמוּךְ לְפַח הָאַשְׁפָּה
מִדַּי חֲצִי שָׁעָה שָׁעָה פַּעֲמוֹנִים מְצַלְצְלִים
אֵינֵךְ שׁוֹמַעַת אוֹתָם
.
אָזְלָה אַהֲבָה בִּירוּשָׁלַיִם. בְּאִישׁוֹן לַיְלָה
חָגַרְנוּ תִּינוֹקֵינוּ עָלֵינוּ וְקַמְנוּ
הֵד הַהֶדֶף צָבָא עַל הַחֲדָרִים
מְטוֹסִים אָחֲזוּ בַּשָּׁמַיִם בְּמוֹשְׁכוֹת מְתוּחוֹת
הָלַכְנוּ תּוֹעִים. גַּם הָיוּ מִלִּים לְנַחֲמֵנוּ סֵרַבְנוּ לְשָׁמְעָן
הַרְבֵּה שָׁאַלְנוּ לְאָן נֵלֵךְ וְלֹא צִפִּינוּ לִתְשׁוּבָה
חַגְנוּ סְבִיב עִירֵנוּ וְהִיא חָגָה מִסְּבִיבֵנוּ
עוּגָה עוּגָה עוּגָה בַּמַּעְגָּל
.
ענבר
עַכְשָׁו שֶׁבָּאתָ אֲנִי נִגֶּשֶׁת נוֹקֶשֶׁת בַּיֹּפִי
וְיֹפִי נִפְקָח מָחוּל בְּפָנַי, לֹא צוֹרֵב.
עַכְשָׁו שֶׁאַתָּה שֶׁמֶשׁ אִינְדִּיָּאנִי,
רַעֲמַת שֵׂעָר לִקְלֹעַ בַּבֹּקֶר
אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁיֹּפִי לֹא רִמָּה.
שֶׁהַמַּאֲכֶלֶת הֵנִיחָה לִי
שֶׁהֵנַחְתִּי אֶת הַמַּאֲכֶלֶת
.
אֲנִי יְכוֹלָה לְהִסְתַּכֵּל בְּךָ וְלָדַעַת
שֶׁאֳפָקִים יִשְׂתָּרְעוּ בְּקַלּוּת לְפָנֶיךָ
שֶׁבְּךָ בְּתוֹרְךָ יִפָּרְשׂוּ אֳפָקִים
שֶׁאֵין בְּךָ בְּרִיחִים.
שֶׁזַּעַם בָּא וְעוֹזֵב אוֹתְךָ שָׁלֵם, לֹא נוֹגֵס.
שֶׁאֲנִי עַרְמוּמִית פָּחוֹת מִשֶּׁחָשַׁדְתִּי.
שֶׁאַתָּה מִמֶּנִּי מִמֶּנִּי מִשֶּׁלִּי
שֶׁכָּל מָה שֶׁתִּזְדַּקֵּק לוֹ
יֶשְׁנוֹ בְּךָ כְּבָר
.
קים מידן היא משוררת. חיה וכותבת בירושלים. ספר הביכורים שלה ״במקדש הזה היחיד, בבשר״ ראה אור בשנת 2021 בהוצאת מקום לשירה וזיכה אותה בפרס משרד התרבות למשוררים בראשית דרכם.
.
נגה קומאי
.
גוף שני
א.
וְלֹא אֶתֵּן לְךָ לְשׁוֹן פְּנִיָּה
וְלֹא שֶׁבִי גּוּפִי אַחַר אִי גּוּפְךָ.
.
ב.
חָלַמְתִּי גְּוִיּוֹת בּוֹרְקוֹת שֶׁמֶשׁ בַּדֶּשֶׁא עוֹשׂוֹת אַהֲבָה
בְּאָזְנֵיהֶן אוֹתָהּ מוּזִיקָה אוֹתָהּ נְגִינָה
אֲנִי רָצָה בֵּין סִמְטָאוֹת מַבְרִיקָה מֵאַשְׁמָה
נִגְלֵית מֵאֲחוֹרֵי קַרְנֶיהָ מֵאֲחוֹרֵי בֵּיתוֹ
שֶׁל זֶה שֶׁטָּמַן עַצְמוֹ בְּגוּף
.
לִפְנֵי אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
.
וּבֵיתוֹ הָעוֹמֵד בֵּיתוֹ הַנִּצָּב
וְגוּפוֹ בְּפִתְחוֹ חַם
אֲמִיתִּי
.
וְאוֹתָהּ הַמּוּזִיקָה אוֹתָהּ הַנְּגִינָה בְּתוֹךְ הַבַּיִת
בְּתוֹךְ הַבַּיִת בּוֹרֵק אוֹר אוֹר הַבַּיִת
וּבּוֹהַק הָעוֹר.
.
ג.
חֹדֶשׁ יָמִים הָיִיתִי חוֹלָה.
.
אֵינִי יוֹדַעַת מִי בְּפִיו
אָחַז אֶת מִי וְלֹא עָזַב
.
לֹא אַתָּה לֹא בַּשָּׁלָב הָאוֹרָאלִי שֶׁלְּךָ
כִּי אַתָּה לֹא גּוּף שֵׁנִי צוֹחֵק מוּלִי עַכְשָׁיו.
.
ד.
אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת אֵלָיו לֹא אֲדַבֵּר אֵלָיו שׁוּב.
אֲנִי מְדַבֶּרֶת אֵלֵיכֶם עַל אִי־הַגּוּף שֶׁמְּדַבֵּר.
זֶה הַאַחֲרֵי שֶׁל הַמַּבּוּל זֶה אַחֲרֵי שֶׁהַטְּרָגֶדְיָה
נִגְמְרָה וְהַקָּהָל יוֹצֵא. אֲנִי לֹא מְדַבֶּרֶת עַל מָוֶת.
מָוֶת לֹא קָשׁוּר לָעִנְיָן הַזֶּה.
.
ה.
אֲנִי אֶזְלֹל אוֹתְךָ כְּמוֹ פְּרַאנָה
כְּתוֹלָעִים בַּמֵת.
.
ו.
טָעוּת לַחֲשֹׁב שֶׁהוּא אֵינוֹ קַיָּם.
כְּדַאי לַחֲשֹׁב לְאָן יֵלֵךְ כְּשֶׁיֵּצֵא מִתּוֹכִי.
.
*
וְנִדְמֶה לִי כִּי כְּקָרְבָּן
אֶת הַיַּלְדָּה
הַהִיא אָנוּ אוֹכְלִים
.
פִּיּוֹתֵיכֶם בּוֹלְסִים בְּמֶרֶץ
פְּצוּעָה הִיא קָמָה מִתּוֹךְ צַלְּחוֹתֵיכֶם
אַתֶּם שָׁרִים
.
נגה קומאי היא משוררת, מוזיקאית ויוצרת קולנוע בראשית דרכה. בוגרת מחזור ו' של בית הספר לאמנויות המילה. בימים אלה עובדת על ספר ראשון של שיריה, שהתפרסמו לראשונה בגיליון 31 של ננופאטיקה.
.
מרב פּיטוּן
.
תשעים ותשעה
חמישים ותשעה
מִזְּמַן הָיוּ כּוֹרֵי פֶּחָם יוֹרְדִים מִתַּחַת לָאָרֶץ.
כַּף יָדָם אָחֲזָה בְּיָדִית הָעֵץ שֶׁל מַכּוֹשׁ
שֶׁפִּלֵּס בִּפְלָדָה אֶת הַדֶּרֶךְ, שֶׁפִּלֵּחַ בְּקִיעִים בַּחֹמֶר
עַד שֶׁנִּתַּן הָיָה לִטְמֹן בַּחֲרִיצָיו אֲבַק שְׂרֵפָה,
לְהַצִּית פְּצָצַת חָצָץ שָׁחֹר.
אֶצְבְּעוֹת הַיָּד הַשְּׁנִיָּה הֻשְׁחֲלוּ בְּטַבַּעַת מַתֶּכֶת,
אוֹחֲזוֹת בְּקָדְקוֹדוֹ שֶׁל כְּלוּב
בְּתוֹכוֹ הִתְנַדְנְדָה בְּקֶצֶב הַהֲלִיכָה
קָנָרִית זְהֻבָּה עַל כְּפִיס עֵץ קָטָן.
נוֹצוֹתֶיהָ הָרַכּוֹת מִצְטַמְרְרוֹת בַּלַּחוּת
הַהוֹלֶכֶת וּמַעֲמִיקָה, עֵינֶיהָ חֲרוּזִים מִתְרוֹצְצִים,
מְנַסּוֹת לֶאֱמֹד אֶת עָמְקָהּ שֶׁל בְּאֵר הַחֹשֶׁךְ שֶׁלְּפָנִים,
אֶת רֹחַב לִבּוֹ שֶׁל הַכּוֹרֶה עַל פִּי הַדֹּפֶק הָעוֹבֵר בְּכַפּוֹתָיו.
.
הַפּוֹסְעִים בְּחֻמְרָה בְּנַעֲלֵי עֲבוֹדָה מְצֻפּוֹת בְּבֹץ
תָּפְסוּ אֶת הַכְּלוּב בְּאֶגְרוֹף מְחֻסְפָּס.
שִׁירַת כִּנּוֹרוֹת הַפְּלוּמָה הַצְּהֻבִּים נִשְׁנְקָה
מִכֹּבֶד פַּחְמָן דּוּ־חַמְצָנִי, מֵעֲרָפֶל מֵתָאן קַטְלָנִי,
שָׁקְעָה תַּחַת מִדְרַךְ צַעֲדֵיהֶם.
עֲבוּרָם, מוֹת הַקָּנָרִיּוֹת הָיָה מְחִיר שָׁגוּר,
קְמֵעַ הִשָּׂרְדוּת שֶׁיּוֹבִיל אוֹתָם מַעְלָה.
בְּעַד דְּלָיֵי מַתֶּכֶת עֲמוּסֵי גּוּשִׁים כֵּהִים
קִבְּלוּ תְּמוּרָה נוֹצֶצֶת יוֹתֵר
מִפְּרוּטַת קָנָרִית עַל קַרְקָעִית כְּלוּב.
.
הַכּוֹרִים הָרַכִּים, הַדַּקִּים,
שֶׁצִּיְּרוּ צְלָלִיּוֹת עַל הַקִּירוֹת הַצָּרִים
בְּפָנַס הַקַּסְדָּה שֶׁלָּהֶם, הָיוּ רַחְמָנִים יוֹתֵר.
הֵם הָלְכוּ לְאַט, מְיַצְּבִים אֶת הַשְּׂבָכָה.
שִׂפְתוֹתֵיהֶם הַמִּתְעַקְּלוֹת בִּשְׁרִיקָה כְּמוֹ לִנְשִׁיקָה
הֵפִיקוּ שִׁירֵי לֶכֶת נוּגִים עַל צִפּוֹרִים שֶׁנָּדְדוּ הַרְחֵק מִן הַקֵּן,
אוֹ מִזְמוֹרֵי עִידוּד לְאֵלֶּה הַמַּמְתִּינִים לָהֶן שֶׁיָּשׁוּבוּ.
אָזְנֵיהֶם הָיוּ כְּרוּיוֹת לַהֹלֶם הַמְּצַיֵּץ, מַשְׁגִּיחִים
עַל לַהֶבֶת הַקָּנָרִית, שֶׁלֹּא תִּדְעַךְ בַּעֲשָׁשִׁית הַכְּלוּב.
.
שָׁנִים אַחַר כָּךְ הוּרְדוּ צִפּוֹרִים נְבוֹכוֹת
אֶל מְבוֹכֵי אַפְלוּלִית מְפֻחֶמֶת.
כַּנְפֵיהֶן מוּגָפוֹת כְּדֵי רֹחַב מִנְהֶרֶת הַשֶּׁבִי, כָּל צַעַד
בִּלְתִּי מְחֻשָּׁב עָלוּל לְקָרֵב אֶת הַקֵּץ
עַל מְעוֹפָן וְעַל צִיּוּצָן.
הֵן נִסּוּ לְהַסְתִּיר אֶת נוֹצוֹתֵיהֶן, לִמְשֹׁךְ
זְמַן, לִגְמֹעַ רַק אֶת הָאֲוִיר הַדָּרוּשׁ עַד שֶׁיַּעֲלוּ שׁוּב
עַל פְּנֵי הַקַּרְקַע, לַעֲטוֹת אָבָק שָׁחֹר וְלוּ לְיוֹם אֶחָד נוֹסָף.
אֲחָדוֹת שֻׁחְרְרוּ – דֶּלֶת כִּלְאָן נִפְתְּחָה לְהֶרֶף וְהֵן פָּרְצוּ
בִּצְחוֹק וּבֶכִי, מְנַסּוֹת לִמְתֹּחַ מֵחָדָשׁ אֶת הַצַּוָּאר,
לְכַוֵּן אֶת הַשִּׁיר בִּגְרוֹנָן. אֲחֵרוֹת אִבְּדוּ אֶת שְׁפִיּוּתָן
כְּשֶׁנֶּחְבְּטוּ שׁוּב וָשׁוּב בְּקִירוֹת הַסּוֹרָגִים. חֶלְקָן
הִתְחָרְשׁוּ בַּפִּיצוּצִים הַחוֹזְרִים וְנִשְׁנִים, אֵלֶּה שֶׁפּוֹרְרוּ
סְלָעִים לַאֲבָנִים, אֲבָנִים לְחָצָץ, לְאַבְקָה, לְאָבָק.
.
אֵלּוּ שֶׁנּוֹתְרוּ עֲדַיִן מַמְתִּינוֹת. עֲשׂוּיוֹת חֲרָדָה, הֲלוּמוֹת
מַכּוֹת מַכּוֹשׁ, צְעָדִים קְרֵבִים, קוֹל דִּרְדּוּר אֲבָנִים,
דְּפִיקוֹת לִבָּן שֶׁלָּהֶן הַמְּאַיֵּם לְהִשָּׁבֵר.
.
מרב פּיטוּן היא משוררת, עורכת ומתרגמת. פרסמה שירים, תרגומים ומאמרי ביקורת באנתולוגיות לשירה ובכתבי עת שונים. "הנחיות למניעת ייאוש", מבחר משירתה של אדה לימון בתרגומה, יצא אשתקד בהוצאת קשב לשירה. רשימות, שירים, ותרגומי שירה פרי עטה התפרסמו במוסך בגיליונות אוגוסט 2018 וינואר 2022.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים חדשים מאת ישראל נטע, מרב קינן ויורם ניסינוביץ
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
