בשער: אברהם אילת, מתוך הסדרה אלוהים, דיו על נייר, 2005
אברהם אילת, מבכירי האמנים בישראל, הוא אמן רב־תחומי: צייר, רשם ואמן הדפס, פסל, צלם, ויוצר סרטים ניסיוניים, אמן מיצב, הקרנה וסאונד. התוודעות למגוון העצום ולעקביות המחשבתית בעבודותיו מעוררת השתאות. גופי העבודה שיצר מאז ראשית שנות ה־60 שונים אמנם למראֶה, אך תשתית עמוקה קושרת ביניהם. הדיאלוג הפנימי – חומרי, צורני, רעיוני – הוא תמיד בין־תחומי, ועוסק בד בבד בגוף האורגני, התרבותי והחברתי־פוליטי.
שם ספרו המקיף, "הפחד מפני מה שהוא לפתע מאוחר מדי" (שיצא לאור ב־2025 עם פתיחת תערוכתו בגלריה לאמנות עין־הוד ובמוזיאון ינקו־דאדא), לקוח מסדרת עבודות מ־2004 שבה מתוארים מבוכי מחילות. מתממשת בתוכן דיסטופיה של שליטה מוחלטת באינספור דמויות של אדם גנרי, מדכא ומדוכא. בכלל יצירתו אילת מישיר מבט מפוכח וחסר רחמים עצמיים אל המציאות ונוגע באבסורד ובכאב באירוניה. זו חירותו של אמן ההולך בדרכו ועושה ככל העולה על רוחו. (גליה בר אור)
רוצות לדעת מתי יוצא גיליון חדש? הירשמו לניוזלטר, והמוסך כבר יבוא אליכן!
האזינו לפודקאסט שלנו! כאן ובמגוון אפליקציות
לכל גיליונות המוסך
מערכת: איתן דקל, דפנה לוי, נדב ליניאל, דינה עזריאל, שי פורסטנברג, רתם פרגר וגנר, שירי שפירא ▪ אוצרת אמנות: הדר גד ▪ עריכת לשון: רסל דיקשטיין ודניאל שטרית ▪ רכזת מערכת: מילה וגנר ▪ מערכת מייסדת וחברות מערכת בעבר: תמר וייס גבאי, מיכל זכריה, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן; מרב פיטון, מיכל קריסטל
כל הכתבות בגיליון:
שירה | וְלֹא שֶׁבִי גּוּפִי אַחַר אִי גּוּפְךָ
שירים חדשים מאת קים מידן, נגה קומאי ומרב פיטון
פרוזה | בפינת התקרה
"היא לא זוכרת מתי החלה להרגיש שמשהו לא בסדר, היא עדיין לא בטוחה מה לא בסדר." סיפור קצר מאת ענבר גדרון
שירה מתורגמת | השפה נשברה בקיפוליה
מבחר שירה אוקראינית עכשווית בתרגומו של אלכס אוורבוך
מסה | שפת נייר
"הספרות העברית כיום, מעצם היותה ספרות, נמצאת בעמדת מיעוט בחברה שבתוכה היא נכתבת, גם אם חברה זו דוברת עברית." שי פורסטנברג בוחן את השיח על הספרות העברית הדיאספורית במבט רחב על הרפובליקה הספרותית
ביקורת שירה | לשאת את הילדות המסוכסכת
"שירי הספר נעים בין ניסיונו של הדובר לגדום את העבר המכאיב, לבין תחושת הגעגוע העזה שהוא חש כלפיו בהיעדרו." אורי שגב על "מה שאיחרנו להציל" מאת אבישי חורי
ביקורת פרוזה | הבית עצמו פרוץ
"אפשר להגדיר את הספר כשרשרת תמונות ממלחמת האזרחים הישראלית העכשווית או כרצף תמונות בלתי נגמר ממלחמת מאה השנים במזרח התיכון." עילי ראונר על "עכברתולים" מאת יובל ליבליך
רשימה | ייתכן כי הדברים מומצאים
"בספרות העממית הפלסטינית לנשים יש תפקיד כפול, הן אמונות על שימור המסורת, אך הן גם חותרות תחתיה בכמיהה לעולם שוויוני יותר." רוית ראופמן על "כאן יא מא כאן", קובץ סיפורי עם מלבנון
וַתִּקרא | אני־פחד, אנחנו־פחד
"המוות נצרב לתוך היום־יום עד שזה נדמה לבשר מבשרו של הזמן החי." דניאל אושרי מציע קריאה עכשווית ב"על ההזדקנות: מרד וכניעה" מאת ז'אן אמרי, וקורא את החברה הישראלית בתור אומה שהזדקנה בקצב מואץ
ביקורת פרוזה | לכתוב בדיו אדומה
הרומן "בית גידול" עוסק במה שקורה בשולי השפה ובשולי החברה, ומדובב את החוויות הנשיות המושתקות. קריאה פמיניסטית של נטע גולדפיין ברומן הביכורים של ג'ודי עדיני, לאור "צחוקה של המדוזה" להלן סיקסו
מודל 2025 | מלכות הבוץ האדירה
"אני עצמי הייתי יצירה ייחודית של הבוץ, מיסיונר שהוא שלח אל העולם הזה." קטע מתוך "התרחשויות בָּאי־ממשות המיידית" מאת הסופר היהודי רומני מקס בלכר, משנת 1936 (מרומנית: דינה עזריאל)
