הכירו את מבצע מצה: כך חגגו מאות חיילים יהודים בצבא ארה"ב את ליל הסדר בחזית
נגיד שהייתם מארחים 600 איש לסדר במלחמת קוריאה – מה הייתם מגישים לארוחה? לפי תפריט שנכלל בהגדה לפסח, שהודפסה בעבור חיילים אמריקאים בקוריאה ב-1952, התשובה הנכונה היא: מצות, יין כשר, גפילטע פיש, מרק עוף וקניידלעך, ולקינוח – עוגיות מקרון.
לא קשה לדמיין את האתגרים הכרוכים בהתקנת ארוחה יהודית כשרה למאות חיילים בלב אזור מלחמה מרוחק. ארוחת החג התאפשרה הודות למאמץ מתואם של יהודים וגויים, חיילים ואזרחים, ואנשים משני צדדיו של האוקיינוס השקט.
קציני הדת: הסדר אורגן ונוהל בידי שני קציני דת יהודים שגם חיברו את ההגדה. הרברט חנן בריכטו, רב רפורמי שהוסמך לרבנות זמן קצר קודם לכן והחל את הקריירה הרבנית שלו בתור קצין דת בקוריאה, העניק למאמציהם את השם "מבצע מצה". עמיתו, הארי ז' שריינר – גם הוא רב רפורמי – שירת בשתי קהילות לפני שנעשה קצין דת. שריינר עשה לאחר מכן קריירה מהוללת בצבא וזכה בשירותו בכמה פרסים, אבל בריאיון בעיתון יהודי משנת 1951 הוא דיווח בגאווה שהוא נעשה "שנורר הכי גדול בקוריאה" – מבחינת המבצע המסוים שלפנינו, זו הייתה כנראה הרלוונטית שבמיומנויותיו.
לעוד פריטים נדירים על פסח והגדות עתיקות
הארגון היהודי: בבית, בארצות הברית, מבחינתו של ועד הרווחה היהודי (JWB) שנוסד בשנת 1917 למען יהודים בכוחות הצבא, היו ענייני הסדר המיוחד הזה בבחינת "עסקים כרגיל". מסמך מאת הארגון מתקופת מלחמת העולם השנייה מעיד שכבר אז שיגר הארגון מצרכים וחומרים חינוכיים לקציני דת המארגנים ארוחות סדר בעשרות מדינות בכל רחבי העולם, שרבות מהן ארוחות מרובות משתתפים.
המפקד: המאמצים להפיק את ארוחת הסדר זכו לתמיכה מלאה מצבא ארצות הברית, שכמדיניות נותן מענה למגוון הצרכים הדתיים של חייליו. צבא ארצות הברית העניק לחיילים יהודים חופשות לצורך החג, פינה אתר פעילות של הצבא במבנה נטוש בבית ספר בסיאול, שאותו בחרו קציני הדת כאתר לקיום הסדר, ושינע את החיילים למקום מכל רחבי קוריאה. אבל את תמיכתו הפגין הצבא גם באמצעים שחרגו מהיענות לצרכים גרידא. ההגדה נפתחת בשני עמודי ברכות לחג הפסח מהפיקוד הצבאי העליון בקוריאה. קצינים רמי דרג רבים אף השתתפו בארוחת הסדר עצמה.
אפשר שכמה מאותם קצינים שהיו תומכים נלהבים חשו שישנו קשר בין פסח, חג החירות, לבין מטרתה הרחבה של מלחמת קוריאה. מלחמת קוריאה (1950–1953), שבה סייעו האמריקאים וחיילי מדינות אחרות לדרום קוריאה להדוף פלישה מצפון קוריאה הקומוניסטית, נתפסה בעיני האמריקאים חלק ממאבק עולמי בקומוניזם – מלחמה למען ערכי הדמוקרטיה והחופש.
הקצין הבכיר ביותר שנכח בסדר היה הגנרל פרנק פ' אוורסט, מפקד חיל האוויר החמישי של ארצות הברית, שבמסגרת החגיגות נשא נאום בפני החיילים. אין בידינו תיעוד של הדברים שנשא בסדר, אבל בברכה שצירף להגדה כתב:
בדומה לבני ישראל העתיקים לקריאה לחירות – כפי שמסמל זאת חג הפסח – גם עלינו מוטלת החובה להישמע לה ולהגן בנחישות על עקרונות החירות בעולם של ימינו.
ההגדה שחיברו לרגל האירוע הרב בריכטו והרב שריינר היא ההגדה היחידה באוסף ההגדות הגדול בספרייה הלאומית שנכתבה וראתה אור בקוריאה. העלון הצנום על 32 דפיו מכיל הדפסות תמונה של טקסטים שנלקחו מהגדות אחרות, אבל רבים מהשירים ומההקדשות שולבו בטקסט בידי קציני הדת שחיברו את ההגדה. עטיפת ההגדה מעוטרת בסמלי היחידות הצבאיות העיקריות שהיו מעורבות בסדר, שצוירו ביד. סמל יחידת קציני הדת היהודים התנוסס במרכז. על העטיפה האחורית הודפס לוח זמנים שבו מוזכרת רק ארוחת סדר אחת, בערב החג הראשון, אבל כן מצוין בו שתפילות נערכו במשך שלושה ימים, מערב החג ועד היום השני שלו.
ודאי שלא היה קל להכין הגדה בקוריאה: עמוד שבו הטקסט בעברית מופיע הפוך ממחיש את האתגרים בעבודה אל מול מדפיסים מקומיים שלא הכירו את הטקסט היהודי. עם זאת, בספר זיכרונותיו משנת 1962, Rabbi in Uniform, תיאר בריכטו את הסדר ואת ההגדה כהצלחה מסחררת:
הסדר נפתח בקידוש נפלא של החזן. תודות להגדה שהכנו במיוחד והוצאנו לאור בקוריאה, הטקס התנהל על מי מנוחות, באופן מכובד ומעורר השראה. למרות שהחשמל נפל, הטקס המשיך באין מפרע. מהבמה צפינו ביראה באולם העצום שהשתרע לכל כיוון כמעט עד אין סוף, דולק באורם של אלפי נרות.
ההגדה הקוריאנית תוכננה כך שתתאים לחיילים ממגוון זרמים ביהדות. מקצת מהתפילות ומהמזמורים, כמו הקידוש בתחילתה, מופיעים אומנם בעברית המקורית, אבל רוב הטקסט מופיע באנגלית, וכך גם רבות מהתפילות. קציני הדת הקלידו את שירי הסדר בעברית יומיומית לצד תעתיק באנגלית, כדי שהכול יוכלו להצטרף לשירה.
החיילים שהשתתפו ב'מבצע מצה' היו ככל הנראה אסירי תודה, הן על הטקס המזמין הן על הסעודה, שהזכירה להם את הבית. אבל בדומה לארוחות סדר רבות, לרוב המשתתפים החלק המיוחד באמת הוא ההזדמנות לחגוג במחיצת קרובי משפחה. בריכטו נזכר:
היו הרבה נקודות שיא בסדר הראשון הזה, והארוחה המעולה איננה הפחותה שבהן… אבל המחזות שנגעו ללב יותר מכל היו הפגישות המחודשות. קפטן דאן מחטיבה 45 ניגש לבמה וביקש להשמיע את ההודעה הבאה: 'האם אחיו של קפטן דאן נמצא כאן הערב?' ומירכתי האולם נשמעה הקריאה הנרגשת, 'ג'ימי, אני פה!'. והיו פגישות נוספות, מרגשות באותה מידה. אח פגש את אחיו, ודוד פגש אחיין בארוחת הסדר ההיא בקוריאה.
תגובות על כתבה זו