אפילו תעודות זהות מזויפות לא יכלו להציל אותן מהנאצים

רוזה בכר ואחותה, מטילדה, היו מוכנות לנסות הכול כדי להימלט מהנאצים, אבל בסופו של דבר, דווקא תעודות הזהות המזויפות שלהן – הן שהובילו לסופן

Roza Bahar's forged ID. Courtesy of the Historical Archives of Belgrade.

רוזה בכר נולדה ב-15 באוגוסט, 1916, בעיר פרישטינה שבדרום סרביה. היא גדלה עם אחותה הגדולה מטילדה ועם אחיהן, חיים ורחמים. אחרי שסיימה את לימודיה בבית הספר מצאה רוזה עבודה כפקידה. רק מעט פרטים נוספים ידועים על חייה לפני השואה; אין לנו מידע על מי שהייתה, על תחומי העניין שלה או על תחביביה, על חיי החברה שלה וחוויות שעברה – אבל בארכיונים ההיסטוריים בבלגרד שמורים כמה מסמכים שמגוללים את תלאותיה במלחמת העולם השנייה, ואת השתלשלות האירועים שבסופו של דבר הובילו למותה.

הקהילה היהודית בסרביה בת מאות שנים – היא קיימת עוד מימי הרומאים. שנים רבות השתלבו היהודים בהצלחה כאזרחים שווים, ולקחו חלק בכלכלה, בפוליטיקה, בחברה ובתרבות המקומיים, ותרמו רבות להתפתחותה של עיר הבירה, בלגרד.

 

המלך פטר הראשון מסרביה מניח את אבן הפינה לבית הכנסת 'בית ישראל' בבלגרד, 10 במאי 1907. התמונה באדיבות המרכז לאמנות יהודית

 

הקיום היהודי באזור הופרע בפרוץ מלחמת העולם השנייה, והחיים כפי שהיהודים הכירו אותם – הסתיימו. הקהילה היהודית בבלגרד שגשגה והיו בה 12,000 איש, אבל רק כאלף מהם שרדו את זוועות השואה. בראשית 1941 פלשו הגרמנים לסרביה והחלו לפשוט על בתיהם של יהודים ועל בתי העסק שלהם, לפנות דיירים ובעלי בתים יהודים ולהחרים את רכושם. יהודים רבים נורו ונרצחו בהוצאות להורג המוניות שביצעו הגרמנים במסגרת הפשיטות הללו.

 

בית הכנסת 'בית ישראל' בבלגרד שנחרב בהפגזות הגרמנים באפריל 1941. התמונה באדיבות המרכז לאמנות יהודית

 

ממסמכים בתיק תיעוד משטרתי מיוחד שהשתמר בארכיונים ההיסטוריים בבלגרד עולה שבמהלך הפשיטות על הקהילה היהודית בעיר, נתפסו רוזה בכר ואחותה, מטילדה, אחרי שהציגו תיעוד מזויף על שם רוקסנדרה ומילבה זוניץ, בפשיטה על דירתו של אדם בשם רדוייה זוניץ. רדוייה ניסה לגונן על הנשים והציג את רוקסנדרה – כלומר, את רוזה – כארוסתו, אבל מאמציו עלו בתוהו.

כשגילו הגרמנים את תעודות הזהות המזויפות שלהן, נעצרו רוזה ומטילדה בו במקום ונשלחו למחנה הריכוז סיימישטה (Sajmište), אחד מכמה מחנות שפעלו באזור. הן צורפו לאלפי הגברים, הנשים והילדים היהודים שנשלחו למקום מכל רחבי סרביה בסוף 1941 ותחילת 1942.

מחנה הריכוז סיימישטה נבנה על אדמת מתחם יריד התערוכות המוזנח בבלגרד שנועד להציג את ההתקדמות הגדולה בתחומי התעשייה ברחבי אירופה. האסירים שוכנו במבנים מטונפים וסבלו מתנאי מזג אוויר קשים וממחסור במזון. רבים מצאו את מותם ברעב, בהתפרצויות מחלת השפעת וכתוצאה מכוויות קור.

 

מתחם יריד התערוכות סיימישטה, לפני מלחמת העולם השנייה

 

סיימישטה החל לפעול כמחנה השמדה ב-1942, כאשר הוצב במקום תא גזים נייד. אסירים שהתנדבו לעבור למחנה שהתנאים בו כביכול שפירים יותר, הוכנסו לתא הגזים הנייד בתואנת שווא של העברה למחנה האחר, ונקטלו בשאיפת פחמן חד-חמצני רעיל.

 

משאיות גז ניידות, זהות לאלה שבהן השתמשו במחנה הריכוז סיימישטה

 

אחיהן של רוזה ומטילדה, רחמים, שרד את המלחמה ושב לביתו שבפרישטינה. לפי דיווח שהגיש בשנת 1945 מצאו אחיותיו את מותן במחנה סיימישטה. אחיהן חיים שרד גם הוא, ובשנת 1949 עלה לישראל עם אשתו סופיה וילדם.

 

הארכיונים ההיסטוריים בבלגרד

בשנת 1945 הקימה מועצת העיר בלגרד את הארכיונים ההיסטוריים בעיר, במטרה לאסוף, לעבד ולשמור על חומרים השייכים ל-17 מנהלות רובעי העיר. כיום שמורים בארכיונים 13 קילומטרים רצופים של מסמכי ארכיון, המאורגנים ב-2,737 חטיבות ואוספים. בארכיונים ישנם גם אוספים אישיים ומשפחתיים רבים השייכים לאישים בולטים בהיסטוריה הסרבית ולמשפחות חשובות, שהשתתפו כולם ברגעי מפתח בהיסטוריה של הבירה הסרבית.

מקצת החומרים בארכיונים הללו נוצרים עדויות מחיי היום-יום של הקהילה היהודית בבלגרד לאורך מאתיים השנים האחרונות. מסמכים יקרי ערך רבים מספור עוסקים במגוון היבטים בחייהם של חברי הקהילה היהודית במקום – גברים, נשים וילדים בגיל בית ספר.

 

דוגמה מחומרי הארכיון היהודיים בארכיונים ההיסטוריים של בלגרד. זוהי תעודת הזהות של הרב איגנץ רוט מבלגרד, משנת 1941. באדיבות הארכיונים ההיסטוריים של בלגרד

 

בתמיכת המחלקה האירופית של קרן הנדיב רוטשילד, פתחו הארכיונים ההיסטוריים ביוזמה חדשה וחשובה הנושאת את הכותרת "פרויקט האוסף הדיגיטלי היהודי", שמטרתה ליצור מסד נתונים מקוון של חומרי הארכיון היהודיים, תוך שימוש בחומרים השמורים בארכיונים ההיסטוריים של בלגרד הנוגעים לקהילה היהודית ולמורשת היהודית בבלגרד (סרביה).

במסגרת הפרויקט יעובדו 25 אוספי מסמכים, נוסף על מסמכים משישה בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בבלגרד. בסיום הפרויקט יתורגמו תיאורי הפריטים לאנגלית. כיום מכיל מסד הנתונים הפנימי של הארכיב כ-27,000 רשומות, ועד להשלמת הפרויקט עתידות להיסרק ולעבור שימור דיגיטלי בין 70,000 ל-100,000 רשומות נוספות.

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד תוכלו למצוא פה




תגיות

הארכיון ההיסטורי של האוניברסיטה העברית

"הארכיון ההיסטורי של האוניברסיטה העברית: ידע יהודי-גרמני והעברה תרבותית, 1918-1948" שייך לפרויקט בן שלוש שנים שהחל ב-2016. הפרויקט משלב בין עבודת שימור וקטלוג שיטתי של חומרי ארכיון האוניברסיטה העברית בין השנים 1948-1918 לבין חקר ההיסטוריה של האוניברסיטה בתקופה הקדם-מדינתית. חומרי הארכיון המגוונים, השמורים בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, מתעדים את ההקמה ואת ההתפתחות של מוסדות ומחלקות האוניברסיטה השונות, את פעילות גופיה הביצועיים ואת הפעילות השוטפת של האוניברסיטה בתקופה שלפני קום המדינה, על רקע הקונפליקט והמצב הפוליטי בפלשתינה. כן כולל הארכיון תיקים אישיים של הסגל האקדמי והאדמיניסטרטיבי של האוניברסיטה, ששופכים אור על היבטים שונים של העסקתם במוסד. הפרויקט הינו תוצר של שיתוף פעולה בין מרכז רוזנצוויג-מינרווה לתרבות והיסטוריה יהודית-גרמנית, ארכיון האוניברסיטה העברית, הארכיון הגרמני לספרות מרבך, ונתמך על ידי קרן גרדה הנקל. פרטים נוספים על הארכיון אפשר למצוא באתר האוניברסיטה העברית: https://new.huji.ac.il/page/1073.

לכתבות נוספות של הארכיון ההיסטורי של האוניברסיטה העברית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו