Roza Bahar's forged ID. Courtesy of the Historical Archives of Belgrade.
רוזה בכר נולדה ב-15 באוגוסט, 1916, בעיר פרישטינה שבדרום סרביה. היא גדלה עם אחותה הגדולה מטילדה ועם אחיהן, חיים ורחמים. אחרי שסיימה את לימודיה בבית הספר מצאה רוזה עבודה כפקידה. רק מעט פרטים נוספים ידועים על חייה לפני השואה; אין לנו מידע על מי שהייתה, על תחומי העניין שלה או על תחביביה, על חיי החברה שלה וחוויות שעברה – אבל בארכיונים ההיסטוריים בבלגרד שמורים כמה מסמכים שמגוללים את תלאותיה במלחמת העולם השנייה, ואת השתלשלות האירועים שבסופו של דבר הובילו למותה.
הקהילה היהודית בסרביה בת מאות שנים – היא קיימת עוד מימי הרומאים. שנים רבות השתלבו היהודים בהצלחה כאזרחים שווים, ולקחו חלק בכלכלה, בפוליטיקה, בחברה ובתרבות המקומיים, ותרמו רבות להתפתחותה של עיר הבירה, בלגרד.
הקיום היהודי באזור הופרע בפרוץ מלחמת העולם השנייה, והחיים כפי שהיהודים הכירו אותם – הסתיימו. הקהילה היהודית בבלגרד שגשגה והיו בה 12,000 איש, אבל רק כאלף מהם שרדו את זוועות השואה. בראשית 1941 פלשו הגרמנים לסרביה והחלו לפשוט על בתיהם של יהודים ועל בתי העסק שלהם, לפנות דיירים ובעלי בתים יהודים ולהחרים את רכושם. יהודים רבים נורו ונרצחו בהוצאות להורג המוניות שביצעו הגרמנים במסגרת הפשיטות הללו.
ממסמכים בתיק תיעוד משטרתי מיוחד שהשתמר בארכיונים ההיסטוריים בבלגרד עולה שבמהלך הפשיטות על הקהילה היהודית בעיר, נתפסו רוזה בכר ואחותה, מטילדה, אחרי שהציגו תיעוד מזויף על שם רוקסנדרה ומילבה זוניץ, בפשיטה על דירתו של אדם בשם רדוייה זוניץ. רדוייה ניסה לגונן על הנשים והציג את רוקסנדרה – כלומר, את רוזה – כארוסתו, אבל מאמציו עלו בתוהו.
כשגילו הגרמנים את תעודות הזהות המזויפות שלהן, נעצרו רוזה ומטילדה בו במקום ונשלחו למחנה הריכוז סיימישטה (Sajmište), אחד מכמה מחנות שפעלו באזור. הן צורפו לאלפי הגברים, הנשים והילדים היהודים שנשלחו למקום מכל רחבי סרביה בסוף 1941 ותחילת 1942.
מחנה הריכוז סיימישטה נבנה על אדמת מתחם יריד התערוכות המוזנח בבלגרד שנועד להציג את ההתקדמות הגדולה בתחומי התעשייה ברחבי אירופה. האסירים שוכנו במבנים מטונפים וסבלו מתנאי מזג אוויר קשים וממחסור במזון. רבים מצאו את מותם ברעב, בהתפרצויות מחלת השפעת וכתוצאה מכוויות קור.
סיימישטה החל לפעול כמחנה השמדה ב-1942, כאשר הוצב במקום תא גזים נייד. אסירים שהתנדבו לעבור למחנה שהתנאים בו כביכול שפירים יותר, הוכנסו לתא הגזים הנייד בתואנת שווא של העברה למחנה האחר, ונקטלו בשאיפת פחמן חד-חמצני רעיל.
אחיהן של רוזה ומטילדה, רחמים, שרד את המלחמה ושב לביתו שבפרישטינה. לפי דיווח שהגיש בשנת 1945 מצאו אחיותיו את מותן במחנה סיימישטה. אחיהן חיים שרד גם הוא, ובשנת 1949 עלה לישראל עם אשתו סופיה וילדם.
הארכיונים ההיסטוריים בבלגרד
בשנת 1945 הקימה מועצת העיר בלגרד את הארכיונים ההיסטוריים בעיר, במטרה לאסוף, לעבד ולשמור על חומרים השייכים ל-17 מנהלות רובעי העיר. כיום שמורים בארכיונים 13 קילומטרים רצופים של מסמכי ארכיון, המאורגנים ב-2,737 חטיבות ואוספים. בארכיונים ישנם גם אוספים אישיים ומשפחתיים רבים השייכים לאישים בולטים בהיסטוריה הסרבית ולמשפחות חשובות, שהשתתפו כולם ברגעי מפתח בהיסטוריה של הבירה הסרבית.
מקצת החומרים בארכיונים הללו נוצרים עדויות מחיי היום-יום של הקהילה היהודית בבלגרד לאורך מאתיים השנים האחרונות. מסמכים יקרי ערך רבים מספור עוסקים במגוון היבטים בחייהם של חברי הקהילה היהודית במקום – גברים, נשים וילדים בגיל בית ספר.
בתמיכת המחלקה האירופית של קרן הנדיב רוטשילד, פתחו הארכיונים ההיסטוריים ביוזמה חדשה וחשובה הנושאת את הכותרת "פרויקט האוסף הדיגיטלי היהודי", שמטרתה ליצור מסד נתונים מקוון של חומרי הארכיון היהודיים, תוך שימוש בחומרים השמורים בארכיונים ההיסטוריים של בלגרד הנוגעים לקהילה היהודית ולמורשת היהודית בבלגרד (סרביה).
במסגרת הפרויקט יעובדו 25 אוספי מסמכים, נוסף על מסמכים משישה בתי ספר יסודיים וחטיבות ביניים בבלגרד. בסיום הפרויקט יתורגמו תיאורי הפריטים לאנגלית. כיום מכיל מסד הנתונים הפנימי של הארכיב כ-27,000 רשומות, ועד להשלמת הפרויקט עתידות להיסרק ולעבור שימור דיגיטלי בין 70,000 ל-100,000 רשומות נוספות.
מתוך הקופלאס הספרדיות במחזור חגי השנה (הקופלאס הן סוגה יהודית, על נושאים יהודיים), יש רבות הקשורות בחג הפורים. כמו קופלאס אחרות, גם אלה דידקטיות ומטרתן להנגיש את המסורת היהודית למי שלא ידעו לקרוא עברית ולא הבינו את קריאת מגילת אסתר בבית הכנסת. בעזרת הקופלאס קיבלו הסבר בשפה המוכרת להם – ספרדית-יהודית – לאדינו, לעיתים, בתוספת מילים עבריות.
בקופלאס די פורים יש צורות שונות של חריזה וארגון הטקסט, שעושות את רפרטואר השירים הזה למעין מיצג כללי המתאר את העושר המבני של שירי הקופלאס.
הקופלאס די פורים לא נולדו בספרד, זאת בניגוד לרומנסות. הן חוברו כבר בגלותם השנייה של מגורשי ספרד. רובן של הקופלאס די פורים החלו לצאת לאור במאה ה-18 בבתי הדפוס בערים שונות: ליוורנו, קונסטנטינופול, שאלוניקי. הקופלאס נכתבו בכתב רש"י וקובצו בספרונים ששימשו את אב המשפחה בעת סעודת החג.
לפי תוכנן נוכל להבחין בארבעה סוגי קופלאס די פורים:
סוג ראשון: קופלאס קלאסיות, שמספרות את סיפור מגילת אסתר.
סוג שני: קופלאס בעלות תוכן פולקלורי, שמתארות את הסעודה והמאכלים.
סוג שלישי: קופלאס של ביזוי הרעים, כלומר, דגש על גורלם של המן ואשתו זרש ובניהם, לרוב בלעג ובצחוק.
סוג רביעי: קופלאס משעשעות על נושאים שונים הקשורים לפורים.
בכתבה זו אביא דוגמאות מארבעת הסוגים.
שתי הדוגמאות הראשונות שייכות לסוג הקופלאס הקלאסיות, שעיקר תוכנן הוא סיפור מגילת אסתר.
הדוגמה הראשונה כאן היא גם הקופלא הראשונה שיצאה בדפוס, בסביבות שנת 1700. קופלא זו היתה ונשארה פופולרית מאוד בקרב יהודי ספרד. הקופלא הודפסה שוב בשנת 1730 בדפוס בשאלוניקי (לעותק בקטלוג הספרייה) ומאז ראתה אור שוב בהוצאות שונות (באמסטרדם ב-1772, ובליוורנו, ב-1767, 1782, 1820, ועוד).
תולדות המן ומרדכי – La historia de Aman y Mardoqueo
השיר נפתח בתיאור תהילתו של המלך אחשוורוש, השולט במחוזות ממלכתו, גאה בעושרו ובנכסיו ומזמין לארוחה חגיגית את נתיניו האצילים. הוא אפילו מציג לפניהם את אוצרות בית המקדש שהביא מירושלים.
קופלא זו בנויה מבתים רבים כשבכל בית תשעה חרוזים, קצרים וארוכים (כל חרוז בן 8 או 6 הברות) הקשורים בחריזתם: החרוז הראשון חורז עם השלישי, החרוז השני חורז עם הרביעי ועם החמישי, החרוז השישי חורז עם השביעי והחרוז השמיני חורז עם התשיעי. (בצורה: a-b-a-b-b-c-c-d-d) מבנה זה של תשעה חרוזים אופייני גם לקופלאס אחרות של פורים, כפי שנראה בהמשך, ועל כן חוקרי ספרד קראו לו "המבנה הפורימי". כל בית נפתח באות אחרת לפי סדר הא'-ב'. למען הבנת המבנה ולמען המראה האסתטי, נוהגים לרשום את החרוזים בשורות: כל שני חרוזים בשורה אחת, חוץ מהחרוז השביעי, שנמצא בשורה לבדו.
המוסיקה מותאמת למבנה הא-סימטרי הזה. כל שורה כוללת שני משפטים מוסיקליים (לשני החרוזים), בהתאם למבנה, חוץ מאשר החרוז השביעי, המבודד, שלו בדרך כלל הצליל הגבוה ביותר במלודיה. לפניו, החרוז השישי מסתיים באפקט מוסיקלי מיוחד (דבר החוזר בכל הקופלאס במבנה פורימי): ירידה מלודית לצליל הכי נמוך במנגינה או סיום בצליל ארוך במיוחד או הפסקה ברורה, כאילו מבליט את הא-סימטריה ומבשר את בוא החרוז הבודד השביעי.
הינה שמואל אלטלף, יליד איזמיר, שר את "תולדות המן ומרדכי" מתוך חוברת משנת 1913 שהביאה משפחתו מאיזמיר בעת העלייה ארצה. כותרת החוברת: "קופלאס לפורים כדי לספר על נס פורים". ההקלטה היא של הטקסט המלא ואורכה כעשרים דקות, האזינו לפי רצונכם.
לפני שנים, ולפי רצונו העז להשאיר את נוסח התפילה של איזמיר לדורות ההמשך, הקלטתי מפיו של אביו של שמואל ששמו אברהם אלטלף את כל הליטורגיה של השנה לפני נוסח יהודי איזמיר. ההקלטות נערכו בביתו ביהוד במשך שנה שלמה. קולו של שמואל מזכיר בצורה מדהימה את קולו של אביו. הקלטות האב שמורות גם כן בארכיון הצליל לרשות הרבים.
אציג כאן רק חלק מטקסט השיר: הבית הפותח, כמבוא המצהיר על כוונת השיר, ועוד שני בתים לפי סדר האלף-בית:
La historia de Aman y Mardoqueo
Shmuel Altalef (Izmir)
Tel Aviv, November 2008, CD 7923
Empezar quero contar hechas del Dio Alto
de lo que quero enmentar nada no falto
con bailes y cantos y con gran placer
porque Hamán, el mamzer,
mos quiso matarmos, tambien atemarmos.
א
Oíd lo que aconteció en tiempos de avante
de lo que se renunció es cosa de encante
con un rey gigante el Ahashverosh
cantaré con grande voz
y con alegría esta maravilla.
ב
Basteció él a mandar por muchas comarcas
ciento por tierra andan batan comarcas
las que eran flacas las enforteció
tambien las enalteció
emperador fuerte fue con grande suerte
הקופלא על נפילת המן – La caída de Hamán
קופלא בנושא דומה שיצאה לאור בפעם הראשונה בשנת 1798 בשאלוניקי ועוד מספר פעמים לאורך המאה ה-19, האחרונה שבהן בשנת 1893.
הנוסח הארוך ביותר של ביצוע בעל-פה של הקופלא הוא זה המושר בפי המידענית רוזה אבזרדל-אלהדף, ילידת רודוס. רוזה ז"ל הייתה מידענית בעלת זיכרון עצום, הקלטתי אותה במשך שנים רבות, אולי במשך עשר שנים ברצף, ברפרטואר מגוון – משירי חתונה ורומנסות ועד שירי ילדות – את כל ההקלטות אפשר למצוא בארכיון הצליל.
בהקלטה שרה רוזה אבזרדל-אלהדף רצף של בתים לפי סדר הא'-ב' ועוד 17 בתים שמשמשים כאקרוסטיכון של שם המחבר. רוזה לא דיברה עברית שוטפת ושלטה באיטלקית, צרפתית ולאדינו. כפי שאפשר לשמוע בהקלטה, הנוכחים, גם הם מרודוס, מסייעים לה ומזכירים לה מה האות הבאה באלף-בית.
כמקובל ברפרטואר של הקופלאס של יהודי ספרד, שזורות במילות השיר מילים רבות בעברית: "זרע ד'ישראל" [כלומר עם ישראל], "חוכמה", "שכל", "יין", "צער", "רחמן".
בשנת 1866 הופיעה הקופלא הזו בחוברת שכותרתה "קופלאס ויאז'אז די פורים", כלומר "קופלאס עתיקות לפורים". באותה שנה, יצאה חוברת בשם "קופלאס מואבאז די פורים", כלומר "קופלאס חדשות לפורים" ובתוכה שירים חדשים כמו הקופלא "סעודת פורים", אותה אביא בהמשך.
לאורך הבתים מסופר בפרטי-פרטים על נפילת המן כפי שנפרש הסיפור במגילת אסתר. גם הקופלא הזאת היא במבנה "הבית הפורימי".
תרגום כמעט מילולי של הבתים הראשונים: "אתחיל כאן לספר \ סיפור גדול \ שימו לב וחִשבו \ על הזכרון הזה לשמור. | זו תהילה גדולה \ שאותה צריך לספר. | מי שידידי \ יבוא ויאכל איתי. |
ברוך יהיה ה' \ במרום השמים \ שנתן לנו תובנה \ בשביל להכיר בו. | בחורף ובקיץ \ אותו אהלל \ וגם אברך אותו, \ בערב וביום \ בכל נשמתי. \\
גמול רב ניתן לאל \ על שהציל אותנו \ מידי המן \ האגגי הרשע. | הוא במו ידיו \ רצה להתהלל \ אבל לא הצליח \ לברוח מגזר הדין \ ומת בלי כאב. \\"
בהמשך, מגוללת בפירוט מזימתו של המן, איך יקנה את היהודים וישמידם. לאחר הבתים שמסודרים לפי סדר האלף-בית מופיעים עוד כמה בתים שבהם מסופר איך שנתו של המלך נדדה, איך נודע לו על מעשה מרדכי ואיך שאל את המן באיזו דרך לתת כבוד למי שאהוב על המלך.
La caída de Amán
Empezare a contar, Rosa Avzaradel (Rhodes), Ashdod 6.12.1989
במסורת שבעל-פה נשמרו בתים שנחשבו כמשעשעים. כך בקהילת סרייבו ובקהילות נוספות אהבו דווקא את הבית על המן השיכור שאינו מבין איזו פרשה קוראים בפורים (פרשת פקודי, הפרשה המסיימת את ספר שמות) כשהילדים לועגים להמן ואומרים לו שזו פרשת "ואירא אל אברהם" אשר שייכת לחודש כסלו או טבת.
באיזמיר היו שרים בעל-פה בית בו פונים למרדכי ואומרים לו לקום ולהתלבש והוא עונה כי אינו יכול משום שהוא חלש אחרי שלושת ימי הצום. Alevanta Mordehay! (קום, מרדכי!)
שר יוספו בורגנה, יליד איזמיר, זמר עיוור המלווה את עצמו בג'ומבּוּש – כלי פריטה הדומה לבנג'ו. מפיו הקלטתי רומנסות רבות מהן נדירות ואפילו שירי חתונה שהיה נהוג לשיר במקווה בעת טבילת הכלה. היות שהיה עיוור אפשר היה לקחת אותו לטקס הטבילה.
הקופלאס די פורים הוא רפרטואר גברי שנכתב על ידי גברים והושר על ידי גברים מתוך אותם ספרונים מודפסים, מכיוון שרק הגברים ידעו לקרא את אותיות רש"י. ובכל זאת, מתוך שהשירה חזרה מידי שנה בשנה, למדו אותה בעל-פה גם הנשים והילדות.
הנה, המידענית מזל (מתילדה) לזר, ילידת העיר מוסטפא פאשה שבתורכיה שעברה בגיל 13 לסופיה.הקלטתי אותה פעמים רבות במועדון קשישים ביפו במגוון שירים ורומנסות, והיא הייתה המידענית הטובה הראשונה שהכרתי.
כאן שרה מתילדה לזר בעל-פה שני בתים: אחד מתוך הקופלא על הסעודה לחגיגת פורים ואחד מתוך הקופלא על נפילת המן. השילוב הזה נשאר בזיכרונה כשיר אחד עצמאי. היות שביצוע זה שייך למסורת שבעל-פה מופיעים בגרסתה כמה הבדלים מהמקור המודפס: למשל, במקום הביטוי בטורקית "עלאא-א'כרים" היא שרה "א-לה קירידה" (כלומר במקום "אלוהים גדול" היא שרה "לאהובה"), היא שרה "aman" במקום "רחמן", ואפילו מילים לא מובנות, כמו "שאריפיס" (או "שאריטיס" בביצוע אחר) שאולי נובע מ"שרפ", בטורקית שפירושו: יין.
תרגום כמעט מילולי: "היום בימי פורים \ לפתוח הידיים, \ להגיד לאהובה \ יחיו האחים! | יחי ה' \ יש לנו אב רחמן \ את המן יהרוג \ ויבתר. \\
התלבשה מלכת אסתר \ ביום הראשון, \ שמלתה בצבע \ אשר דמה לזהב. | בהכנעה רבה \ הלכה אל המלך. | המלך כשראה אותה \ איבד את ראשו \ ופניו האדימו כצבע היין. \\"
Mazaltov (Matilda) Lazar (Mustafa Pasha)
Jerusalem, 14.7.1975
NSA YC 01038/2 08:26 – 10:32
Hoy es dias de Purim d’abrir las manos,
diciendo a la querida "que vivan, hermanos".
Vivan los sharipes! Viva Adonai!
Tenemos un padre rahman
y a Hamán lo mate y lo despedace.
Se vistió la reina Ester en el primer día,
vestido de su color qu’al oro parecía,
con grande mancía se fue ande el rey.
El rey que la vido venir
pedrió su tino, s’hizo la color del vino.
מטעמים ומתנות בפורים – Manjares y dádivas de Purim
הקופלא מספרת על מאכלי פורים. הטקסט מדגיש את החובה להלל את אלוהים על מעשיו כי רבו. השיר בנוי מבתים בעלי ארבעה חרוזים כל אחד. שלושת החרוזים הראשונים חורזים זה עם זה ואילו השורה הרביעית שבכל בית חורזת עם שאר השורות הרביעיות (כלומר מבנה של aaax, bbbx, cccx וכו'). בשיחה מדגיש המידען כי במרוקו שרים את הקופלא באותה מנגינה של קופלא אחרת ששמה Las tablas de la Ley ומתחילה במילים Moshe subió a los shamayim (שיר על מתן תורה). בהזדמנות אחרת הקלטתי שיר זה במנגינה של הרומנסה על רחל המכובדת Esta Rahel lastimosa.
הקופלא הופיעה בדפוס בליוורנו בשנת 1792 בספרון אשר עותק ממנו נמצא באוסף הספרייה הלאומית.
הקלטתי את הקופלא הזו בשנת 1975 בעיר לימה שבפרו מפיו של הרב אברהם בן חמו, יליד טטואן, שהיה אז רב הקהילה היהודית בעיר. זו הייתה גם ההקלטה הראשונה שלי ברפרטואר המוסיקלי של יהודי מרוקו הספרדית.
תרגום כמעט מילולי: "בעזרתו של האל במרומים \ כלום לא יחסר לנו, \ אשבח אותו ואשיר לו \ כי לו אנו חייבים. \\ כולנו ביחד נשבח \ כי אנו חייבים לו הרבה, \ ואחרי כן נשתה \ כי כך צריך לעשות. \\ מרדכי ציווה ואמר: \ כל יהודי ישים לב \ באדר ארבע עשר וחמש עשרה \ יקפידו לשתות הרבה. \\ …"
Manjares y dádivas de Purim
Con ayuda del Dios Alto
Abraham Benhamu (Tetuán), Rec. Lima 1.10.1975
4
La meguilá debe ser meldada,sin saltada ni yerrada,la maldición volteada,que sea de mucho beber.
5
Ruega a Dios que en estos días
tengamos muchas alegrías,
a saber las maravillas
que hará Dios del saber.
פזמון
Vivas tú y viva yo,
vivan todos mos judios,
viva la reina Ester
que tanto placer nos dio.
Hodu lAdoshem ki tov
Ki le'olam hasdó
.
1
Con ayuda de Dios Alto,
no nos haga nada falto,
le alabo y le canto,
que le tenemos que deber.
2
Todos juntos alabemos,
porque mucho le debemos,
después de ésto beberemos,
que así se debe hacer.
3
Mordehai manda y dice:
todo judío que se avise,
en Adar catorce y quince
miren mucho de beber.
Como os digo lo hareis
y a El mucho loareis,
sus maravillas contareis
porque son cosas de saber.
בחוברות שהודפסו באזור העות'מאני (כמו שאלוניקי או קונסטנטינופול) מופיע אותו הטקסט אך שם הקופלא נקראת בפשטות "קופלא שלישית" (coplas treceras).
נשמע שוב את שמואל אלטלף שר את הקופלא הזו מאותו ספרון שהזכרנו קודם. הוא שר כמובן בנוסח איזמיר, אך במנגינה שונה, במשקל מורכב.
La celebracion de Purim – סעודת חג פורים
הוכחה נוספת לפופולריות של הקופלאס הכתובות ולקיומן גם במסורת שבעל-פה, היא שמספר בתים משתי הקופלאס הקלאסיות, שהבאתי ראשונות ברשימה, נוספו בהמשך לקופלא הזאת שתוכנה סעודת חג פורים על תבשיליה ומנהגיה. (מתוך הקופלא שהבאנו ראשונה במאמר זה מצוטטים הבתים שמתחילים באותיות צ', ק' ו-ה'). קופלא זו היא אחת מהקופלאס הפולקלוריות, המשקפות את מנהגי חג הפורים בקהילות ספרד.
בקופלא זו מובאות הנחיות לימי החג, מודגשת החובה לשתות ולהכין מטעמים ומופיעה רשימת המאכלים הנהוגים בחג.
הינה הקופלא בביצוע בעל-פה מפי החזן יעקב צדיקריו, יליד שאלוניקי, בהקלטה באולפן ארכיון הצליל בספריה הלאומית משנת 1977. מפיו של צדיקריו הקלטתי פיוטים וקטעי תפילה ובמיוחד תרגומי פיוט ללאדינו. כל ההקלטות זמינות בארכיון הצליל. גם בקופלא זו הבתים מסודרים לפי הא'-ב', מהם שר הזמר את הבתים שמתחילים באותיות: א', ב', ד', ו', כ'.
תרגום כמעט מילולי: "להלל ארצה את האל \ בנגינה ובזמר \ כיוון שלא איבד \ את ידידותינו הנושנה: \ מאיש רשע \ הצילנו \ ואת המן תפס \ בתוך מלכודת \ שלא מצא איך לצאת ממנה. \\ ניסה המן הממזר \ לקנות אותנו, \ זאת רצה לעשות \ כדי להכחידנו. | לא נשכח את העוינות הזו. \ נקרא ברוח הידידות \ את הסיפור הנושן \ שימרו אותו בזכרונכם. \\
בבתים הבאים, מופיעים מאכלים כמו קבב ושישליק, וכמובן, גם יין (מסוג טוב במיוחד), ואת הכול יקנה, כל אחד לפי יכולתו, גם אם יגדיל את החוב על הקניה בהקפה בחנות של נחמיאס.
זה הכלל ביום פורים \ לפתוח את הידיים, \ להגיד "אלוהים גדול"! \ תחי! אחים! \ יאכלו בשר הודו, \ תבשיל וגם קבב. | כל אחד ואחד, לפי יכולתו \ יסדרו את השולחנות \ מבלי שיחסר דבר. \\"
החל בבית העשירי, כאמור, מופיעים כמה בתים מהקופלא הקודמת: "התלבשה מלכת אסתר \ ביום השלישי, \ שמלתה בצבע מיוחד \ הדומה לזהב. \ בהכנעה רבה הלכה אל המלך. \ המלך כשראה אותה \ איבד את ראשו \ ופניו האדימו כצבע היין. \\ – מה זה בואך, אסתר? \ מה משאלתך? \ – סעודה אני רוצה לעשות \ בבית שלך \ עם כל החבורה \ והמן גם כן. \ ואני גם רוצה \ לאכול איתך באותו שולחן. \ תחי גדולתך!!! \\…"
La celebración de Purim + La caída de Amán
Alabar quero al Dio (","את האל רוצה להלל)
Yakov Sadikario et al. (Saloniki). Rec. Jerusalem,4.4.1977.
Alabar quero al Dio (","את האל רוצה להלל)
Yakov Sadikario et al. (Saloniki). Rec. Jerusalem,4.4.1977. NSA Yc 1188/8,
כמו שתי הדוגמאות הראשונות, גם הדוגמה הבאה עוסקת בעלילת מגילת אסתר. זו קופלא ממסורת צפון מרוקו המספרת על התערבותה של אסתר ועל תפקידה בהצלת יהודי פרס. השיר מורכב מבתים במבנה חריזה מיוחד: חריזה פנימית שיוצרת חרוזים קצרצרים באמצע הבית. כמו תמיד, הקופלא פותחת בהכרזה על כוונת הסיפור ורק אחריה מתחילים הבתים המספרים את הסיפור עצמו. כל הבתים מסתיימים באותה מילה, ישראל. המוסיקה במשקל 3, כמעין קצב וואלס.
שר הרב אברהם בן חמו, יליד טטואן, בהקלטה בביתו בלימה, פרו, משנת 1977.
תרגום כמעט מילולי: "בעונג רב, רבותי, \ אני בא לספר לכם \ על כל מה שקרה \ בחודש אדר. | ניסים \ קדושים \ שעשה לנו האל במרומים \ האל שבמרומים \ האב הגדול של ישראל. \\ המן הממזר הרע \ חשב לו להשמיד \ את ישראל האהוב \ בחודש אדר. | חשב, \ חתם, \ אבל האל לא שם חותמו לאישור | כי הוא אב רחמן, \ האל הגדול של ישראל. \\ כאשר לאסתר המלכה \ נודע הדבר, \ את מרדכי ציוותה \ שיובא לפניה. | בכתה היא \ נחרדה היא, \ איתו התייעצה היא \ שיבקש מחילה \ מהאל הגדול של ישראל. \\ …"
בין הקופלאס לפורים יש כאלה הלועגות לדמותו של המן הרשע ומשפחתו. כזו היא הקופלא הזאת. התמליל מציג את המן הגוסס שמזמן אל מראשותיו את כל משפחתו: לכל אחד מבניו הוא נותן הוראה או עצה איך לנהוג בפורים – ההיפך מהדרך שבה נוהגים היהודים השמחים בחג. בספרון של משפחת אלטלף, זו נקראת "קופלא שנייה" (coplas segundas).
השיר בנוי מבתים בעלי ארבע שורות, כששלוש מהן חורזות זו עם זו ואילו השורה הרביעית שבכל בית חורזת עם שאר השורות הרביעיות. המשקל הוא מה שנקרא במוסיקה הטורקית: משקל "אקזאק".
נשמע את השיר בביצוע שמואל אלטלף. הטקסט של "צוואת המן" מתחיל אחרי שלושה בתים של מבוא, ודברי תהילה.
תרגום כמעט מילולי: "יום אחד לפני שנפטר \ קרא לכל משפחתו, \ הושיב אותם למראשותיו, \ יום אחד לפני פורים. \\ אל פסאנדתה הוא אמר \ מקולל אתה מאגג, \ עֲשֵׂה כדברי \ ושְׂנָא את חג פורים. \\ אל תלך בזו הדרך, \ בפורים אל תשתה יין, \כי כל מה שקרה, \ קרה בפורים. \\ דלפון, בני השני, \ שיהיה לך עולם שחור, \ אם תוכל תפיל את ישראל לתחתית \ ביום הזה של פורים. \\ לאספתא הוא אמר: \ ממני קח רק עצבות, \ לא שרשרת ולא צמיד \ אל תענוד ביום פורים. \\…"
יהודי מרוקו נוהגים לשיר בתים מהקופלא "צוואת המן" לאחר כמה בתים של הקופלא "קונדיטורים של פורים". קופלא זאת מספרת על האופים שלא עוצמים עין כל הלילה משום שהם מכינים מגדנות לחג. בקופלא זו מציינים את חשיבות הנדיבות: הדלתות פתוחות בפני העניים ויש חובה להרבות באוכל ובשתייה.
שרות: מרסל כהן ילידת קזבלנקה ורינה בן אבו, ילידת טנג'יר. שתיהן שרות במפגש של "מבט" – מפגש בני טנג'יר.
Los confiteros de Purim + El testamento de Aman
Marcel Cohen (Casablanca), Rina Benabu (Tangier) et al.
Tel Aviv, 5.3.1990
NSA 5773/10
Y tú, mi hijo Porata,
vende la ropa barata,
y no hables con quien trata
en el día de Purim.
Vivas tú y viva yo…
Y Shimshí, el escribano,
se mataba con sus manos,
no dejaba hueso sano
en el día de Purim.
Vivas tú y viva yo…
Calla, tú, Zerah, la loca,
que hablar a tí no toca,
que por tí alzaron la forca
y me la estrené‚ en Purim.
Vivas tú y viva yo…
Mordejai manda y dice
todo judio que se avise
que en Adar catorce y quince
tengan mucho de beber.
Vivas tú y viva yo…
Esta noche de Purim
no se echan los alhawin,
haciendo alhawinadas
para las desposadas.
Vivas tú y viva yo,
y vivan todos los judi¢s,
viva la reina Ester
que tanto placer nos dió.
Las puertas queden abiertas
Para pobres y mezquinos
Así debemos hacer
En el día de Purim
Vivas tú y viva yo…
Vengamos a la comida
Sea poca y sin medida,
Más y más en la bebida
En el día de Purim.
Vivas tú y viva yo….
Amán, antes que muriera `
reunió a su parentela,
los pusó a su cabecera
un día antes de Purim.
Vivas tú y viva yo…
פורים של החיות – El Purim de los animales
לסיום ובאותה אווירה היתולית, הינה הקופלא המשעשעת על פורים של החיות. גם קופלא זו בנויה מבתים בעלי ארבעה חרוזים, ששלושה מהם חורזים והרביעי חורז עם כל החרוזים הרביעיים בבתי השיר, אשר מסתיימים תמיד במילה "פורים". המנגינה דומה לזו של "צוואת המן", ואולי בגלל הדימיון בין שני השירים, אחרי הבית השני, הזמרת מכניסה עוד ארבעה בתים של תמליל "הצוואה".
המשפט המוסיקלי של המנגינה, לשורה אחת מהטקסט, מושר על משקל 14\8 ,או 5+9, המורכב מתיבות של 2 ו-3 פעמות, ברצף (משמאל לימין) של 2-3-2-2-2-3 <<<
שרה רוזה אבזרדל יחד עם עוד נשים שכנהוג מתווכות ביניהן על המילים המדויקות.
תרגום כמעט מילולי: "בואו, הביטו על העכברים, \ מתחת למזרנים, \ מכינים את המקרונים \ ליום פורים. \\ בואו, הביטו על הלטאות, \ מכינות את הליטראות [סוג של אוכל] \ מתחת למדרגות, ליום פורים. \\ בואו, הביטו על הכינים, \ שואבים מים מן הבאר, \ עם חבלים מזהב, \ ליום פורים.\\ לחכם המלמד את הילדים \ מתנות, וגם לגננת. \ ואם אפשר, גם מטבעות.\ ליום פורים\\ השכנות במטבחיהן \ מורטות את התרנגולות \ מכינות שמנת ויוגורט \ ליום פורים.\\
El Purim de los animales
Rosa Avzaradel (Rhodes) – Ashdod, 10.10.1990
NSA Y 5842b/26
Ven y mira a los ratones,
en bajo de los colchones,
enfilando macarrones
para el día de Purim.
Ven y mira a las gartejas
enfilando la litrea
de embajo las escaleras
para el día de Purim.
………
Ven y mira los piojos
hinchendo agua de pozo
con cuedras de oro,
para el día de Purim.
Al haham de los hijicos,
y a la mestra, regalicos,
y si puede, ducuadicos,
para el día de Purim.
Las vicinas en las cocinas,
desplumando las gallinas,
kaymak, youghourt y meyina,
para el día de Purim.
הקופלאס די פורים היו נושא המחקר עבור מורי ורבי, חוקר הספרות יעקב חסן (Jacob Hassan). המשיכה במחקר והוסיפה עליו רבות חוקרת הספרות אלנה רומרו (Elena Romero) שהכינה רישום ממצה של כל הקופלאס אשר יצאו בדפוס. הראשונה שבהן היא קופלא די פורים שהיא הדוגמה הראשונה ברשימה.
Attias, Moshe, “Judeo Spanish ‘Coplas de Purim’”, Sefunot II,1958: 169-173: 331-376 (in Hebrew).
Hassan, Jacob M., Las coplas de Purim , PhD Tesis, Edición Facsimil, Madrid: Consejo Superior de Investigaciones Científicas (CSIC), 2017.
Hemsi, Alberto, Cancionero sefardí, Edited with an Introduction by Edwin Seroussi in collaboration with Paloma Díaz-Mas, José Manuel Pedrosa and Elena Romero (Jerusalem: The Jewish Music Research Centre, The Hebrew University of Jerusalem, 1995).
Molho, Michael, Literatura sefardita de Oriente, Consejo Superior de Inverstigaciones Científicas, Instituto Arias Montano, Madrid-Barcelona, 1960.
Romero, Elena, Bibliografía analítica de ediciones de Coplas sefardíes, with an Introduction by Iacob M. Hassán, Madrid, CSIC, 1992.
Los Yantares de Purim, Coplas y poemas sefardíes de contenido folclórico: Estudio y edición de textos. Barcelona: Triocinio, 2011.
Weich-Shahak, Susana, "Coplas: a Judeo-Spanish Genre as an Educational Means for Jewish Values", Etgar, Anthology of Articles on Education and Teaching, ed. M. Granot, Ministry of Education and Culture (1994) 31-43, (in Hebrew).
"Stylistic Features of the Sephardic Coplas", in Hispano-Jewish Civilization after 1492, Proceedings of the 4th International Congress of Misgav Yerusalayim, July 1992, Ed. By Michel Abitbol, Galit Hasan-Rokem, Yom-Tov Assis, Jerusalem: Misgav Yerushalayim, 1997, pp. 101-124.
"Musico-Poetic Genres in the Sephardic Oral Traditon. An Interdisciplinary Approach to the Romancero, Coplas and Cancionero”. European Journal of Jewish Studies 9 (2015) 13-37.
Complas de PURIM por recontar el nes de Purim, […] estampadas de muevo […] al uso viejo, Esm: Empremeria de Se. Efrayim Melamed (, […] מודפסות מחדש […] לפי המנהג הישן: בית דפוס של מר.אפרים מלמד) 5673(1913) .
הכירו את המן הרשע מפרנקפורט
בשנת 1616 ייסדו יהודי פרנקפורט חג פורים נוסף, לציון נפילתו של המן חדש, שניסה להכחיד את הקהילה היהודית
גלויה מסוף המאה התשע-עשרה ובה איור מאת הרמן יונקר של משפחה יהודית בגרמניה, החוגגת את פורים. התמונה באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית
אוסף הספרים של סבי היה מרשים. במקרה שלו היה קשה להקיש על אישיותו של אדם לפי הספרים שברשותו, כיוון שבעשורים המאוחרים של חייו עבד בירושלים ככורך ספרים, וכיוון שאהב מאוד את הספרים עצמם, את החומרים שמהם הם עשויים. מדפי הספרים שלו הכילו מיני ספרים שאנשים השאירו אצלו או כאלו שהוא מצא ותיקן. בהתחשב בכך, אין לי כל דרך לדעת בוודאות אם הסידור הישן שהוא העביר אליי הוא זה שאכן שימש אותו.
סידור 'שפת אמת' הוא סידור ידוע למדי בגרמניה. הוא ראה אור לראשונה בשנת 1799, ברדלהיים (Rödelheim), בבית הדפוס הנודע מיסודו של ר' וולף היידנהיים – ובעולם היהודי דובר הגרמנית שבים ומדפיסים אותו גם כיום. כמעט כל עמוד ועמוד בו מציין את המסורות המיוחדות הנהוגות בפרנקפורט. בפרנקפורט, נוהגים לומר כך וכך, בפרנקפורט נוהגים לשנות את הסדר, בפרנקפורט נוהגים להשמיט מילה זו.
במשך תקופה מסוימת השתמשתי בעותק שקיבלתי מסבי וניסיתי להתרגל אליו, ואז הבחנתי בהערה מעניינת. במסגרת רשימת המועדים לשמחה – חגים וימי מועד שבהם לא מקובל לומר את תפילת התחנון, מציינת ההערה, בפרנקפורט דמיין, גם פורים פרנקפורט [נחגג] ביום כ' באדר".
אני אוהב מאוד את פורים הרגיל, אבל מעולם לא שמעתי על 'פורים פרנקפורט'. החלטתי לחקור מעט את הנושא, וזה מה שגיליתי.
'פורים פרנקפורט', המכונה גם 'פורים וינץ', מציין נס מקומי שהתחולל ביום העשרים בחודש אדר, שישה ימים בלבד לפני חג פורים. וינצנץ פטמילך היה אופה ומחולל צרות מקומי בעיר שראה עצמו "המן חדש", ובשנת 1614 הוביל את הגילדות המקצועיות בעיר בהתקוממות נגד הקיסר החדש. בין שאר דרישותיהם להורדת מיסים דרשו המורדים גם לצמצם את מספר היהודים בעיר ולהוריד את שיעור הריבית שגבו יהודים בהלוואות כספים.
כשהקיסר התעלם מדרישותיהן של הגילדות בעיר או דחה אותן, הוביל וינצנץ המון בביזת הרובע היהודי בפרנקפורט, וזה תקף את השכונה, העלה אותה באש ובזז אותה, עד שהיהודים שבה אולצו לנוס על נפשם. שנתיים לאחר מכן, בפברואר 1616, הורה הקיסר מתיאס להוציא למוות בתלייה את וינצנץ פטמילך וחמישה מורדים אחרים, והיהודים הורשו לשוב בבטחה לעיר. סמיכות הזמנים באותה שנה בין ההוצאה להורג לבין חג הפורים, וגם הדי הסיפור הפורימי כולו ברקע, עודדו את הקהילה לציין את השיבה לעיר כגאולה-זוטא, לרבות חיבור שירים מיוחדים והעלאת סיפור המעשה על הכתב – ביידיש, באריכות ובסגנון פואטי – בטקסט שזכה לשם "מגילת וינץ".
פרנקפורט אינה היחידה. בקהילות יהודיות רבות בהיסטוריה צוינו אירועים מקומיים של כמעט-חורבן ושל גאולה פתאומית במאפיינים דומים לאלו של פורים. חוויה מרתקת נכונה לקורא בספרי ההיסטוריה, המגלה בהם אזכורים מעטים ל'פורים נרבונה' (Narbonne), 'פורים קהיר', 'פורים חברון', 'פורים של סרגוסה' (Saragossa) וארבעת מועדי הפורים של קהילת אנקונה (Ancona) שבאיטליה, אם נציין רק כמה דוגמאות.
הדי החגיגות הללו עדיין מורגשים גם בימינו. בחיבור ההלכתי שפרסם לאחרונה הרב אליעזר מלמד, "פניני הלכה", הוא מגן על החובה הדתית לחגוג את יום העצמאות נוכח קולות הטוענים שאחרי חורבן בית המקדש חל איסור לקבוע ימי מועד נוספים – והוא עושה זאת תוך ציון התקדים של 'פורים פרנקפורט'.
כמי שמתגורר בברלין וממשיך שם בלימודיי הרבניים, הסיפורים הללו, על מועדי פורים מקומיים, מוסיפים רבדים של חיוּת ושל מורכבות למדינה שבה אני חי כיום, ומחברים אותי לספריות ולבתי כנסת בפרנקפורט ובירושלים. ככל הידוע לי, כיום אף אחד בפרנקפורט לא חוגג את 'פורים וינץ', ומאז שסבי ז"ל הלך לעולמו, אין לי את מי לשאול – מלבד את הסידור ששימש אותו מנעוריו. הסיפור היהודי הוא סיפור צבעוני ומורכב, וסיפורו מחדש של מעשה כמו זה של פורים – לרבות הרלוונטיות המתמשכת שלו – משמש לי כיום מקור השראה.
התמוטטותו של המשטר המלוכני בעקבות התבוסה במלחמת העולם הראשונה, והמהפכה בנובמבר בשנת 1918, הביאו למצב פוליטי חדש וכמעט בלתי מוכר בגרמניה: דמוקרטיה. הכוחות הפוליטיים החדשים הבינו את הצורך לנסח חוקה חדשה שתתאים למשטר הדמוקרטי ותמתן את כוחו הפוליטי של מעמד האצולה.
אסיפת העם הגרמנית שהתכנסה בעיר ויימר מינתה ועדה מיוחדת לניסוח החוקה החדשה. חברי הוועדה היו משפטנים שהתמחו במשפט חוקתי ובדיני המדינה. דיוני הוועדה נמשכו כמה חודשים, עד שאסיפת העם בוויימר אישרה את החוקה החדשה ב-11 באוגוסט 1919. המשפטן היהודי הוגו פרויס (1925-1860) השתתף בוועדה בקביעות ובמשך חודשים מספר אף שימש יושב ראש הוועדה. תרומתו לחוקת רפובליקת ויימר גדולה, ועד היום הוא נחשב ל"אביה".
פרויס הציג לוועדה את הטיוטה הראשונה לטקסט החשוב הזה, וחלקים ניכרים ממנה הגיעו לנוסח האחרון שאישרו נציגי העם. בפעם הראשונה אושרה בגרמניה חוקה שכללה זכויות יסוד לאזרחים. נוסף על חידושים רבים אחרים, הציע פרויס בנוסח שהכין חלוקה פנימית חדשה בגרמניה. משמעות הדבר הייתה פירוק המדינות ההיסטוריות, בהן הגדולה מכולן – פרוסיה. הצעה זו לא הייתה מקובלת על הצירים השמרנים באסיפת העם, אך היא הקדימה את זמנה; הרעיון קרם אור וגידים במציאות הפוליטית לאחר שנת 1945, בייסודן של מדינות גרמניה החדשות.
הוגו פרויס נולד בברלין והיה בן למשפחת סוחרים. הוא למד משפטים בברלין ובהיידלברג וסיים את הדוקטורט באוניברסיטת גטינגן. פרויס החליט להקדיש את זמנו למחקר אקדמי והצטרף בתור "מרצה פרטי" (מעמד מיוחד של מרצה בכיר, ללא תקן אך עם חובות הוראה) לסגל האקדמי באוניברסיטת ברלין. הוא נותר במעמד לא-נוח זה 15 שנה, כיוון שבתקופתו נדרשו היהודים להתנצר כתנאי לקבלת מעמד פרופסור. אומנם כלל זה לא נאכף על פי חוק, אך הוא התקיים בתודעתם של אנשי האקדמיה הגרמנית. רק בהקמתה של המכללה הפרטית למסחר בברלין בשנת 1906 קיבל פרויס את תקן הפרופסור למשפטים באותו מוסד.
משנת 1895 היה הוגו פרויס חבר במועצת העיר ברלין. בשנת 1918 היה ממייסדי המפלגה הדמוקרטית הגרמנית DDP, שבה היה חבר גם וולטר רתנאו. משנת 1919 ועד למותו היה פרויס חבר בפרלמנט הפרוסי, ושימש גם בתור שר הפנים הראשון ברפובליקת ויימר. במחאה על חתימת הסכמי ורסיי בידי גרמניה התפטר מתפקיד זה. בהסכמים אלו ויתרה גרמניה על ריבונותה באזורים מסוימים, והתחייבה לפיצויים גדולים מאוד לבעלות הברית. התפטרותו מתפקיד השר הביאה למצב אבסורדי: חתימתו של הוגו פרויס לא נמצאת בתחתית החוקה שאושרה רק לאחר התפטרותו, אף שמדובר, כאמור, בטקסט שרובו נולד במוחו של המשפטן המבריק.
בשנת 1949, כשמשפטנים גרמניים ניסחו את "חוק היסוד" של מערב גרמניה (במקום חוקה רשמית, שאין לגרמניה עד היום), הם נעזרו בחוקת רפובליקת ויימר כבסיס עבודתם. חלקים ניכרים מהחוקה המקורית מצאו את מקומם ב"חוק היסוד", אך נעשו גם תיקונים בסעיפים שהתבררו כלא יעילים או אף מסוכנים ליציבות הדמוקרטיה והמדינה.
יש לזכור שבסופו של דבר היטלר הקים את משטר הטרור בעקבות סעיף 48 של חוקת ויימר, שאיפשר לו לבטל את זכויות היסוד ואת זכויות האדם במצב שבו ביטחון המדינה נתון בסכנה – מה שלימים ניצלו הנאצים לטובת חיזוק מפלגתם.