בשנת 1908 ולבקשת החברה האוונגלית לפרסום כתבי הקודש, עיצב החזן של הקהילה היהודית בלייפציג, רפאל פרנק, דוגמת אות עברית. האות נחתכה בבית יציקת אותיות קטן בשם צ. פ. ריהל. כך גם קיבל הגופן את שמו הידוע: פרנק-ריהל. הצימוד של שם המעצב ושם בית היציקה עתיד לכבוש בתוך עשור את פני הדפוס באות עברית.
לנגד עיניו של רפאל פרנק עמדו דוגמאות של אות דפוס ספרדית כגון זו בה השתמש בעל בית ההוצאה הבלגי המפורסם שפעל בוונציה, דניאל בומברג. פרנק־ריהל היא דוגמה חיה לשיתוף פעולה מוצלח במיוחד בין סופר סת״ם לחותך אותיות מיומן לא יהודי. אבל הפעם, הייתה זו מהפכה של ממש.
בדיוק בתקופה בה חיפשה התנועה הציונית גופן חדש שיעניק לדפוס העברי אווירה אחרת מאווירת בית המדרש ששידרו הגופנים הקיימים, היא מצאה את מבוקשה בפרנק ריהל. על אף שקמו לו מתנגדים רבים וחשובים – דוגמת ש״י עגנון וח״נ ביאליק שיצאו בפומבי כנגד ההמצאה החדשה היות שלא חיבבו את צורתה, העיצוב של רפאל פרנק ובית יציקת האותיות ריהל זכה להצלחה בבתי הדפוס ברחבי העולם, ואומץ על ידי התנועה הציונית כאות עברית חדשה וחסרת היסטוריה. הגופנים האחרים נחשבו ככל הנראה כגופנים מן הגלות המזכירים את הספרות התורנית, אותה ספרות שביקש הזרם המרכזי בציונות להתרחק ממנה.
רפאל פרנק התייחס בעצמו אל האימוץ של הציונות את הגופן שיצר ובמאמר שחיבר קבע ש"עניין מחֻדש זה בשפה העברית מחיֵיב כשלעצמו עבודה מאֻמֶצֶת ליצירת גופנים. העבריים משתמשים בגופנים להדפסת ספרי תנך, ספרות עברית ישנה, ספרי דקדוק וסִידורים וגם להדפסת ספרות יפה, עיתונים וכתבי עת. מעבר לזה נזקקת לאמנות השחורה גם התנועה הציונית שאחד הכלים להפצת הרעיונות הלאֻומיים שלה הנו השפה והכתב העבריים" (מתוך מאמרו של פרנק, 'אותיות דפוס וגופנים').
הניסיון הרציני האחרון להדיח את גופן פרנק-ריהל מכס מלכותו בוצע בשנת 1987 בידיי עורך "מעריב" עידו דיסנצ'יק והמעצב שמעון (ג'וגול) זנדהאוס . הכותרות המשיכו להיות בפונט פרנק-ריהל, אבל טקסט הכתבות עצמם הוחלף בפונט "כסלו" המבוסס על הפונט "נרקיס".
הקוראים האדוקים, שככל הנראה כלל לא הכירו את שמו של הגופן המועדף עליהם, דחו את החידוש בהמוניהם והניסוי הנמהר הופסק כעבור שנתיים וחצי. הפרנק-ריהל הוחזר. עד היום, למרות מספר ניסיונות עיקשים להדיח את מעמדו של הפרנק-ריהל, הוא נותר הגופן המעצב של קוראי העברית באשר הם.
