חלופת מכתבים מרתקת בין חוקר מארה"ב לדוד בן גוריון חושפת כמה פרטים מעניינים אודות עברו של ראש הממשלה לשעבר.
היה זה בקיץ 1968.
ארצות הברית סערה. מפגינים ואהבה חופשית הציפו את רחובותיה, מוזיקה חדשה מילאה את האוויר.
בעיני רבים, סן פרנסיסקו הייתה המוקד. בסן פרנסיסקו סטייט קולג', המוסד שבו עבד ד"ר אירווינג הלפרין בתור מרצה לספרות, כבר התרחשו מאורעות אלימים, הפגנות המוניות, כליאה של סטודנטים וסגל הוראה כאחד. תוך חודשים ספורים תחל שביתת הסטודנטים הארוכה ביותר בתולדות האקדמיה האמריקאית בקמפוס הגועש.
על אף כל המתרחש סביבו, במכתב באנגלית ששלח ד"ר הלפרין לראש ממשלת ישראל הראשון, הוא לא הזכיר במילה את הדברים.
הלפרין, יהודי בשנות ה-40 לחייו, ביקש בקשה פשוטה: לדעת יותר על העבר, על העלייה השנייה לפני כשישה עשורים, על התקופה שבה התיישב בן-גוריון בפלשתינה העות'מנית.
_
"בארבעה החודשים האחרונים הייתי עסוק נורא ואני מבקש להתנצל שלא עניתי למכתבך מה-14 באוגוסט עד עתה."
ב-18 בספטמבר בקיבוץ שדה בוקר המבודד והצנוע בנגב חיבר דוד בן-גוריון בכתב ידו את התשובה, גם היא באנגלית. "הזקן" בן ה-82 הרגיש נבוך על כך שלקח לו זמן כה רבה להשיב לאיש מקליפורניה שמעולם לא הכיר.
הלפרין ביקש מבן-גוריון המלצות על "חומר תיעודי" ו-"עבודות ספרותיות" שיסייעו לו לכתוב ספר על "חיי היום-יום של המתיישבים בארץ בתקופת העלייה השנייה". הוא רצה "הבנה ממשית אודות איפה הם עבדו, איך הם חיו, מה הם אכלו, איך הם ראו את האתגרים בארץ, איך הם סבלו, וכו'." אחרי שסיים לחבר את המכתב במכונת הכתיבה, הלפרין הוסיף בשולי הדף את המילה "באנגלית" וחיבר אותה למילה "ספרות" שבגוף המכתב. שלא יהיה ספק: מקורות בעברית יהיו חסרי תועלת עבורו.
בראשית תשובתו, ממליץ לו בן-גוריון לקרוא את "ספר העליה השניה", קובץ חיבורים בעברית על התקופה המבוקשת. ואז, בגוף ראשון, הוא מספר לנמענו סיפור אינטימי (באנגלית) על חוויותיו הראשונות בארץ ישראל:
"אתאר את חיי כאשר עבדתי שנה בפתח-תקווה לפני 62 שנים, ובסג'רה לפני 60 שנים. בפ"ת: לא היה קל לקבל עבודה כל יום מפני שהמתיישבים שלנו העדיפו עבודה ערבית. עבדתי 8 שעות ביום כשקיבלתי עבודה. קיבלתי 8 פיאסטרים ליום, עבדתי 8 שעות ביום. לא יכולתי לעבוד כל יום, משום שלא יכולתי לקבל עבודה או משום שסבלתי ממלריה. בממוצע עבדתי 10 יום בחודש."
אביו של בן-גוריון, בעצמו ציוני נלהב ופעיל שפעם אפילו שלח מכתב לבנימין זאב הרצל כדי לבקש את עצתו לגבי חינוכו של דוד הצעיר, התקשה לקרוא על מצבו השפל של בנו. האב ניסה ללא הצלחה להזמין את בנו לחזור לפלונסק ושלח כסף כדי להקל עליו:
"כאשר גילה אבי שסבלתי ממלריה ורעב, הוא ביקש במכתב שאחזור הביתה. השבתי לו שביתי הוא בישראל. אז הוא שלח לי כסף. החזרתי את הכסף."
אחרי ששרד את מחלת המלריה, הרעב והשכר העלוב של שמונה פיאסטרים ליום, עבר בן-גוריון למושבה סג'רה שבגליל שבה "הייתה לי עבודה קבועה ולמרות שהמשכורת החודשית שלי מנתה 30 פרנקים בלבד, הייתי די מאושר."
ברומזו שלסיפור אישי בכתב ידו של מייסד מדינת ישראל יש אך חשיבות זעירה, חתם בן-גוריון את מכתבו במילים: "אך תנסה להשיג את הספר 'ספר העליה השניה'" – המלצה פשוטה (ואולי נזיפה לא כה מעודנת על כך שהלפרין לא ידע עברית) ממדינאי ישיש במדבר הישראלי ל-"מעריץ 'בלתי נראה'" בצד השני של העולם.
כתבות נוספות:
האחיין של דוד בן-גוריון מגלה את המכתש הגדול
פרשת ה'אלטלנה', כשהמדינה הצעירה עמדה על סיפה של מלחמת אזרחים
תגובות על כתבה זו