"במגירה ראיתי דף אחד צהבהב, מודפס במכונת כתיבה" - השיר שהפך מלהיט פסטיבל לפזמון יום זיכרון
הֵם הִתְקַדְּמוּ לְאַט. הַכֹּל הָיָה רָגוּעַ.
מִנֶּגֶד הַנָּהָר וְגֹמֶא מְרַשְׁרֵשׁ
פִּתְאוֹם רָעַם בָּרָק, אֶחָד צָעַק: פָּצוּעַ!
אֲנִי כְּבָר בָּא, עָנָה לוֹ הַחוֹבֵשׁ.
עָלִינוּ עַל מוֹקֵשׁ! צָעַק אָז הַפָּצוּעַ,
אֲנִי כָּאן, לְצִדְּךָ, עָנָה לוֹ הַחוֹבֵשׁ.
בָּרָד שֶׁל אֵשׁ נִתַּךְ, בָּרָד כָּבֵד קָטוּעַ,
מֵעֵבֶר לַנָּהָר, לַגֹּמֶא הָרוֹחֵשׁ.
הַשְׁאִירוּ אוֹתִי כָּאן, בִּקֵּשׁ אָז הַפָּצוּעַ,
עֲזֹב שְׁטֻיּוֹת, עָנָה לוֹ הַחוֹבֵשׁ.
תַּצִּיל אֶת עַצְמְךָ, בִּקֵּשׁ אָז הַפָּצוּעַ.
אֲנִי נִשְׁאָר אִתְּךָ, עָנָה לוֹ הַחוֹבֵשׁ.
וְהֵם נוֹתְרוּ שְׁנֵיהֶם, וְהַשָּׂדֶה פָּתוּחַ.
וְהֵם נוֹתְרוּ שְׁנֵיהֶם, וְהֵם גְּלוּיִים לָאֵשׁ.
אֲנַחְנוּ אֲבוּדִים, מִלְמֵל אָז הַפָּצוּעַ,
אֱחֹז בִּי טוֹב, עָנָה לוֹ הַחוֹבֵשׁ.
נִפְצַעְתָּ גַּם אַתָּה, מִלְמֵל אָז הַפָּצוּעַ
עֲזֹב, זֶה לֹא נוֹרָא, עָנָה לוֹ הַחוֹבֵשׁ.
הָאֵשׁ כְּבֵדָה, כְּבֵדָה! קָשֶׁה, קָשֶׁה לָנוּעַ.
רַק לֹא לְהִתְיָאֵשׁ, רַק לֹא לְהִתְיָאֵשׁ,
אֶזְכֹּר אוֹתְךָ תָּמִיד, נִשְׁבַּע אָז הַפָּצוּעַ.
רַק לֹא לִפֹּל, מִלְמֵל אָז הַחוֹבֵשׁ.
שֶׁלְּךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ, נִשְׁבַּע אָז הַפָּצוּעַ.
הַיּוֹם הוּא יוֹם מוֹתִי, עָנָה לוֹ הַחוֹבֵשׁ.
פִּתְאֹם עֲנַן אָבָק, פִּתְאֹם עָלְתָה הָרוּחַ,
וְצֵל עַל הַקַּרְקַע, וְהוּא קָרֵב, רוֹעֵשׁ.
נִצַּלְנוּ! הֵם בָּאִים! יִבֵּב אָז הַפָּצוּעַ,
אַךְ לֹא שָׁמַע מִלָּה מִן הַחוֹבֵשׁ.
אָחִי, אָחִי שֶׁלִּי! יִבֵּב אָז הַפָּצוּעַ.
מֵעֵבֶר לַנָּהָר הַגֹּמֶא מְרַשְׁרֵשׁ,
אָחִי, אָחִי שֶׁלִּי
אָחִי, אָחִי שֶׁלִּי
אָחִי!
("בלדה לחובש". מילים: דן אלמגור, לחן: אפי נצר)
"אני רוצה לומר לכם, אתם תרגישו היום שבשירים שלנו, בחלק ניכר מהם… תרגישו את רוח התקופה, את רוח הזמנים שבא לידי ביטוי די ניכר בתחילת הערב" הבטיח המנחה צחי שמעוני למאזיני הרדיו, ולראשונה בהיסטוריה של פסטיבל הזמר גם לצופי הטלוויזיה הישראלית. היא החלה את שידוריה באותה השנה וצופיה התקבצו סביב המַקְלֵטים בפתיחת פסטיבל הזמר והפזמון של ישראל לשנת 1969.
ברוח התקופה והזמנים – סוף שנות השישים בישראל של מלחמת ההתשה – כיכבו בפסטיבל פזמוני אהבה רומנטית ופזמוני אהבה כלל-עולמית, ובצידם שירים שעסקו בגבורת הקרב ובחוסר התוחלת של המלחמה. למרות שפרצה יותר מחודש לפני פתיחת הפסטיבל, מלחמת ההתשה לא נזכרה בשמה באף שלב באירוע. השיר האקטואלי היחיד היה השיר שחלם שלום חנוך על פראג הכבושה, ושאותו ביצע אריק איינשטיין (בהופעתו האחרונה בפסטיבל הזמר). אך המלחמה – כל מלחמה – הוצגה כמושג עמום ומאיים בכמה משירי הפסטיבל. בקטגוריה הזו בלט שיר מס' 6, שנמנע מלתאר את המלחמה במונחים מופשטים, ובחר לספר במקום זאת סיפור, מעין אגדה על גיבור ללא שם, בלדה על חובש עברי שנפל בעת שהציל פצוע תחת אש.
"פסטיבל הזמר והפזמון שנערך בשנת 1969", מספר לי המלחין אפי נצר בשיחת הטלפון שקיימנו, "שינה את הגישה לפסטיבל זמר בארץ. עד אותה שנה נשלחו לפסטיבל (שהחל את דרכו תשע שנים קודם לכן, בשנת 1969) שירים בעילום שם – שם היוצרים של השיר המסוים לא הוגש יחד עם השיר וכך נותר חסוי. השירים עברו אל צוות השופטים שסינן את המתאימים ביותר. משנבחרו השירים לפסטיבל, נחשפה בפני השופטים זהות היוצרים". פסטיבל הזמר לשנת 1969 תוכנן במתכונת שונה מעט.
לקראת הפסטיבל פנו המפיקים ל-12 מלחינים מוכרים וביקשו מכל אחד מהם לספק שיר לפסטיבל. "אני הייתי בין המלחינים האלה", נזכר נצר, "וכשקיבלתי את ההזמנה פניתי לחברי דן אלמגור. דן גר אז בחיפה. נסעתי אליו לבקש שיר. הוא הראה לי כמה אפשרויות שהתחבאו במגירה – הרבה אהבה, קצת פרחים". המקבץ שאליו נחשף לא תפס את עינו של המלחין. דף קטן שהסתתר בודד בתחתית המגירה דווקא כן. "במגירה ראיתי דף אחד צהבהב, מודפס במכונת כתיבה (הדפיסו פעם במכונות כתיבה, אתה יודע?)". נצר תהה על אותו דף. אלמגור ענה שמדובר ב"שיר שכתבתי מזמן". הכותרת בראש הדף היא שמשכה את נצר לצלול פנימה – "בלדה לחובש", שם שנצר מודה שכבש אותו מיד, ועדיין – נותרה התלבטות קלה – "כי זה שיר עצוב, מעין אגדה, תיאור המצב שלנו בארץ". האם אנשים ירצו לשמוע? האם לא יחבל הסיפור העצוב בשמחת הפסטיבל?
לדף שאליו נמשך נצר, כפי שניתן ללמוד מצבעו הדהוי, הייתה היסטוריה ארוכה. בספר "הצ'ופצ'יק של הקומקום" חוזר הכותב דן אלמגור אל נסיבות חיבורו וגילויו מחדש של השיר: "את הנוסח הראשון ל"בלדה לחובש" כתבתי בשנת 1955. לקראת שחרורי מהצבא התחלתי ללמוד אז ספרות עברית ומקרא במחזור הראשון של אוניברסיטת תל-אביב (באבו-כביר). אחד המורים – המשורר ישראל אפרת, שעלה מארצות הברית והינחה, לראשונה בארץ, קורס ל"כתיבה יוצרת" – דיבר על הבלדה וביקש מהתלמידים היודעים לחרוז לנסות לכתוב בלדה משלהם. ככתב צבאי התוודעתי לכמה סיפורים על חובשים צבאיים, שאיבדו את חייהם בקרבות מלחמת תש"ח ובפעולות התגמול של שנות החמישים, וכתבתי, במסגרת השיעור, את הבלדה הזאת ואת "המגדלור". כעבור כתריסר שנים, בימי מלחמת ההתשה, גילה המלחין אפי נצר בתיק 'השירים הבלתי מולחנים' שלי את הבלדה על החובש וביקש להלחינו. עידכנתי מעט את השיר, והוא נלקח לחלק הלא-תחרותי של פסטיבל הזמר. יומיים לפני הפסטיבל הודיעו לנו שהוחלט לכלול אותו בחלק התחרותי, ונאלצנו להסכים, אך התנינו את הסכמתנו בכך שכל תמלוגי השיר (והפרס, אם יינתן) ייתרמו למכון לשיקום פצועי צה"ל בתל-השומר. וכך היה" (דן אלמגור, מתוך הספר "הצ'ופצ'יק של הקומקום", 2012).
מעט מאוד שכנוע עצמי היה צריך נצר כדי להחליט שעליו להלחין את השיר, וכמעט שום מחשבה נוספת הצטרך כדי להחליט על זהות המבצע: "(לאחראים על הפסטיבל) אמרתי שאם אני לא מקבל את יהורם – אני מושך את השיר מהתחרות". יהורם הוא כמובן יהורם גאון. תהיה זו טעות להגיד שההימור השתלם, כיוון שקשה לקרוא לבחירה בזמר 'הימור': "מלחינים רבים רצו את יהורם, ובאמת שהוא ביצע שלושה שירים שונים בפסטיבל!". שניים מהם, אגב, זיכו אותו במקום הראשון והשני בפסטיבל. על השיר "בדרך חזרה" שהגיע למקום השלישי בתחרות והוצע ליהורם גאון מבעוד מועד, בחר הזמר לוותר. החייל אבי טולנדו ביצע אותו לבוש מדים.
פסטיבל הזמר של 69' היה פסטיבל הזמר הישראלי הראשון ששודר בטלוויזיה הישראלית. כמעט כל 12 השירים שבוצעו בפסטיבל נעשו לקלאסיקות ישראליות המוכרות גם כיום, ובראשם "בלדה לחובש" שהגיע למקום הראשון.
ההצלחה העצומה של השיר (נצר: "אתה לא מבין מה היה שם") הולידה אצל נצר – תחושה שבדיעבד, הוא מספר, היה אולי צריך להתעלם ממנה. "שבוע אחרי פסטיבל הזמר, התמקמה 'הבלדה לחובש' בראש מצעד הפזמונים הישראלי. זה היה כבוד עצום שהשיר בראש המצעד, ועם זאת הייתה גם תחושה לא נעימה. הרגשתי שלא מתאים ששיר כזה יעלה וירד במצעד". נצר ביקש שהשיר יוסר מהמצעד, ומאז התקבע למשך שנים הנוהג להשמיע אותו אך ורק סביב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. "נוריד ונעביר אותו לבית הלורדים", הבטיחו לנצר מארגני המצעד.
אני מתעקש עם נצר על הנקודה הזאת. ביותר מטקסט אחד שפגשתי נטען שהשיר הוסר בגלל דרישת משפחות שכולות. נצר מסביר שזו שמועה שגויה שהשתרשה בציבור. ימים ספורים מהזכייה בפסטיבל קיבלו נצר ואלמגור מכתב נרגש ממשפחת שבט מקריית חיים. אם המשפחה כתבה ליוצרים על ההתרגשות שהסבה לה שמיעת השיר וסיפרה על בנה החובש שנפל בקרב בעת הצלת פצוע. מכתבים דומים ממשפחות שכולות נוספות המשיכו להישלח במהלך השנים. "לפני שלוש שנים אף זכיתי לפגוש את אותה אמא. זה היה רגע מרגש ביותר".
קשה שלא לשמוע את הגאווה של נצר כשהוא מדבר על הבלדה המלווה מעל 50 שנה את חיינו, ושהפכה לימים להמנון קבוע בסיום קורס חובשים בצבא. "רק שבוע שעבר קיימו ברשת ג' מצעד לכבוד יום הולדתי הקרב" – ב-27 ביוני חוגג נצר 85 אביבים – "המאזינים התבקשו לדרג שירים שהלחנתי במהלך השנים. עשרות אלפים השתתפו. 'בלדה לחובש' זכה". ומוסיף: "גם בתחרויות דומות לדירוג שיריו האהובים של יהורם גאון זוכה השיר שוב ושוב". ומה הפלא? "גם היום", מסיים נצר את שיחתנו, "כשאני שר את השיר, אני בקושי מסיים אותו. יש לי צמרמורת".
החיטה צומחת שוב: מסע אישי בספרי הזכרון של חללי בית השיטה
מיהו הילד הרך מ"מה אברך" שנפל במלחמה?
נותנים פנים לנופלים: חידת חייו של מנחם באומגרטן ז"ל
תגובות על כתבה זו