ביום חמישי הקרוב, ה-10 באוגוסט, יתקיים מושב של הספרייה הלאומית במסגרת הקונגרס העולמי ה-17 למדעי היהדות. במושב זה תינתן הרצאתו של יצחק גילה על אוסף וולמדונה שהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית. לפרטים נוספים לחצו.
מתבונן מבחוץ לא צריך שליטה מעמיקה בדת היהודית כדי להבין שעם ישראל מורכב מקבוצות שונות ומגוונות. היות שאין ביהדות שום סמכות דתית המקבילה לאפיפיור – במשך מאות ואלפי השנים שחיו היהודים מחוץ לארצם, פיתחו קהילות שונות, ולעתים סמוכות, מנהגים נבדלים ושונים. לעתים אפילו באותה הקהילה עצמה התקיימו מספר מנהגים.
אוסף הפוסטרים המרשים שהרכיב חלק מאוסף ספריית וולמדונה, אשר נרכש לאחרונה על ידי הספרייה הלאומית, מספק לא מעט דוגמאות לתיקונים השונים והרבים שהכניסו קהילות בסידור התפילה היהודי, ובמקרים אחרים – תפילות חדשות שחוברו כמענה למאורעות יוצאי דופן שקרו לקהילתם. בכתבה זו נחקור מספר דוגמאות לתופעה.
"על שהארכת ימי גבירתנו המלכה וקטוריא ירום הודה"
כיצד מגדירים מאורע המחייב תגובה? ראשית, הוא יכול להיות מאורע טרגי או משמח: דוגמת בצורת קשה הפוגעת בחקלאות האזור, או ביקורו של בן אצולה אוהד. שנית, הוא חייב להיות מאורע לא שגרתי, כזה המצריך התארגנות מחודשת מבני הקהילה.
משעה שנבחר המאורע, בני הקהילה ממהרים לנסח לו תגובה מהירה ונאותה. לבד ממפגש פיזי – בבית הכנסת או במבנה ציבורי אחר, הרגישו בני "עם הספר" בצורך לנסח מענה כתוב, בצורת תפילה שחוברה לא פעם על ידי בני הקהילה עצמה. את התפילות הייעודיות הללו היו מדפיסים במספר עותקים ומחלקים בין בני הקהילה.
דוגמה למענה שכזה, אנו מוצאים בהוראות לאזכרה שקיימה קהילת מנטובה בשנת 1776, חודש לאחר מותם של 65 מחברי הקהילה עם קריסת מבנה בו נחגגו שלוש חתונות במקביל. וכך, בין היתר, נכתב בדף שחולק: "בחצות יום יאמרו בתחלה השכבה לאנשים וטף וזה נסחה (הנוסח שלה). מנוחה נכונה וכו' שם תהא מנת ומחיצת נפשות האנשים והטף אשר בעוונותינו שרבו נסתלקו בפתע פתאום בהריסת עליות ותחתיות ביום הששי שלשה עשר לחדש סיון שעבר רוח ה' תניחם בגן עדן המלך ברחמיו כולם עד והישועות ואמרו אמן:"
אזכרה לנופלים, שנת 1776 במנטובה שבאיטליה
קהילת מנטובה מקבלת ביטוי רב באוסף ולמדונה, ובין שאר הפריטים הנוספים שהדפיסו בני הקהילה, אנו מוצאים תפילה נוספת – המתוארכת לשנת 1720 – העוסקת באסון (אפשרי) אחר: מגפה שפרצה בקהילות סמוכות, ממנה חוששים בני הקהילה במנטובה ואותה מבקשים מהאל להכריע לפני שתתפשט לקהילתם. האם נענה האל לתפילותיה של קהילת מנטובה? זאת לא נדע.
הגנה ממגפה, שנת 1720 במנטובה שבאיטליה
דוגמה אחרת, העוסקת במאורע חגיגי ומשמח דווקא, אנו מוצאים בתמסיר יהודי-אנגלי החוגג יובל שנים להכתרתה של מלכת הממלכה המאוחדת וקיסרית הודו (החל מהראשון במאי 1876), המלכה ויקטוריה.
"אנחנו ילדי בני ישראל בבית התלמוד של חברת בני ישראל בלנדון", נכתב בדף שהודפס במומביי בשנת 1887, "מודים ומשתחוים בקידה ובהשתחויה לפני כסא כבודך על שהארכת ימי גבירתנו המלכה וקטוריא ירום הודה אשר המשלתה על כסא מלכות ריפת והוד והארכת ימי ממשלתה עד שנת החמשים השנה".
כתבות נוספות:
כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה
תגלית: הקינה הבלתי ידועה של ר' יהודה הלוי
הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות
פרסומים כאלה מרתקים במיוחד בהתחשב בעובדה שמרבית סידורי התפילה של יהודים בין המאות השבע-עשרה והתשע-עשרה הכילו בתוכם את ברכת "הנותן תשועה למלכים", לעתים עם מקום ריק לציון שם השליט שתחתיו חיים בני קהילה מסוימת.
חגיגות היובל להמלכת המלכה ויקטוריה, שנת 1887 במומביי
כפי שכבר ציינו, לא כל התפילות הנפרדות שהדפיסו בני קהילות יהודיות בתקופה האמורה נועדו להגיב על מאורע מסוים. חלק היו תיקונים לתפילות שהופיעו בסידורי תפילה מודפסים, או הרחבות לתפילה שאינה נאמרת בבתי הכנסת, אלא בבית.
בעוד התיקונים בסידור התפילה יכולים לעסוק בכל תפילה מתפילות הסידור היהודי, התפילות הביתיות מתחלקות לארבעה סוגים: גרסאות של ברכת המזון, תפילת הדלקת נרות חנוכה, תפילת הדלקת נרות שבת וחג, ותפילות המלוות את אכילת המאכלים הסמליים בראש השנה.
תפילות להדלקת נרות חנוכה, שנת 1867 בליבורנו שבאיטליה
וידוי ליום כיפור בעברית ובלדינו, שנת 1890 באיזמיר
ההנחה בקהילות השונות הייתה שבני המשפחה ישמרו דפים אלה בביתם, ויעזרו בהם בזמן המתאים.
כתבה זו מתבססת על מאמרה של ד"ר רות לנגר, שהתפרסם בקטלוג היודאיקה של ספריית וולמדונה.
אוצר שלם של כתבי יד דיגיטליים מחכה לכם באתר כתיב
