חלית? נפצעת? עשה לך תפילה

זה לא משנה אם מגפה משתוללת בעיר, אולם השמחות קרס או המלכה ויקטוריה חוגגת יובל. פריטים נדירים שנקלטו לאחרונה בספרייה חושפים את הכישרון היהודי להמציא תפילות לעת הצורך.

ביום חמישי הקרוב, ה-10 באוגוסט, יתקיים מושב של הספרייה הלאומית במסגרת הקונגרס העולמי ה-17 למדעי היהדות. במושב זה תינתן הרצאתו של יצחק גילה על אוסף וולמדונה שהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית. לפרטים נוספים לחצו.

 

מתבונן מבחוץ לא צריך שליטה מעמיקה בדת היהודית כדי להבין שעם ישראל מורכב מקבוצות שונות ומגוונות. היות שאין ביהדות שום סמכות דתית המקבילה לאפיפיור – במשך מאות ואלפי השנים שחיו היהודים מחוץ לארצם, פיתחו קהילות שונות, ולעתים סמוכות, מנהגים נבדלים ושונים. לעתים אפילו באותה הקהילה עצמה התקיימו מספר מנהגים.

אוסף הפוסטרים המרשים שהרכיב חלק מאוסף ספריית וולמדונה, אשר נרכש לאחרונה על ידי הספרייה הלאומית, מספק לא מעט דוגמאות לתיקונים השונים והרבים שהכניסו קהילות בסידור התפילה היהודי, ובמקרים אחרים – תפילות חדשות שחוברו כמענה למאורעות יוצאי דופן שקרו לקהילתם. בכתבה זו נחקור מספר דוגמאות לתופעה.

 

"על שהארכת ימי גבירתנו המלכה וקטוריא ירום הודה"

כיצד מגדירים מאורע המחייב תגובה? ראשית, הוא יכול להיות מאורע טרגי או משמח: דוגמת בצורת קשה הפוגעת בחקלאות האזור, או ביקורו של בן אצולה אוהד. שנית, הוא חייב להיות מאורע לא שגרתי, כזה המצריך התארגנות מחודשת מבני הקהילה.

משעה שנבחר המאורע, בני הקהילה ממהרים לנסח לו תגובה מהירה ונאותה. לבד ממפגש פיזי – בבית הכנסת או במבנה ציבורי אחר, הרגישו בני "עם הספר" בצורך לנסח מענה כתוב, בצורת תפילה שחוברה לא פעם על ידי בני הקהילה עצמה. את התפילות הייעודיות הללו היו מדפיסים במספר עותקים ומחלקים בין בני הקהילה.

דוגמה למענה שכזה, אנו מוצאים בהוראות לאזכרה שקיימה קהילת מנטובה בשנת 1776, חודש לאחר מותם של 65 מחברי הקהילה עם קריסת מבנה בו נחגגו שלוש חתונות במקביל. וכך, בין היתר, נכתב בדף שחולק: "בחצות יום יאמרו בתחלה השכבה לאנשים וטף וזה נסחה (הנוסח שלה). מנוחה נכונה וכו' שם תהא מנת ומחיצת נפשות האנשים והטף אשר בעוונותינו שרבו נסתלקו בפתע פתאום בהריסת עליות ותחתיות ביום הששי שלשה עשר לחדש סיון שעבר רוח ה' תניחם בגן עדן המלך ברחמיו כולם עד והישועות ואמרו אמן:"

 

אזכרה לנופלים, שנת 1776 במנטובה שבאיטליה

 

קהילת מנטובה מקבלת ביטוי רב באוסף ולמדונה, ובין שאר הפריטים הנוספים שהדפיסו בני הקהילה, אנו מוצאים תפילה נוספת – המתוארכת לשנת 1720 – העוסקת באסון (אפשרי) אחר: מגפה שפרצה בקהילות סמוכות, ממנה חוששים בני הקהילה במנטובה ואותה מבקשים מהאל להכריע לפני שתתפשט לקהילתם. האם נענה האל לתפילותיה של קהילת מנטובה? זאת לא נדע.

 

הגנה ממגפה, שנת 1720 במנטובה שבאיטליה

 

דוגמה אחרת, העוסקת במאורע חגיגי ומשמח דווקא, אנו מוצאים בתמסיר יהודי-אנגלי החוגג יובל שנים להכתרתה של מלכת הממלכה המאוחדת וקיסרית הודו (החל מהראשון במאי 1876), המלכה ויקטוריה.

"אנחנו ילדי בני ישראל בבית התלמוד של חברת בני ישראל בלנדון", נכתב בדף שהודפס במומביי בשנת 1887, "מודים ומשתחוים בקידה ובהשתחויה לפני כסא כבודך על שהארכת ימי גבירתנו המלכה וקטוריא ירום הודה אשר המשלתה על כסא מלכות ריפת והוד והארכת ימי ממשלתה עד שנת החמשים השנה".

 

כתבות נוספות:

כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה

תגלית: הקינה הבלתי ידועה של ר' יהודה הלוי

הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות

 

 

 

פרסומים כאלה מרתקים במיוחד בהתחשב בעובדה שמרבית סידורי התפילה של יהודים בין המאות השבע-עשרה והתשע-עשרה הכילו בתוכם את ברכת "הנותן תשועה למלכים", לעתים עם מקום ריק לציון שם השליט שתחתיו חיים בני קהילה מסוימת.

 

חגיגות היובל להמלכת המלכה ויקטוריה, שנת 1887 במומביי

 

כפי שכבר ציינו, לא כל התפילות הנפרדות שהדפיסו בני קהילות יהודיות בתקופה האמורה נועדו להגיב על מאורע מסוים. חלק היו תיקונים לתפילות שהופיעו בסידורי תפילה מודפסים, או הרחבות לתפילה שאינה נאמרת בבתי הכנסת, אלא בבית.

בעוד התיקונים בסידור התפילה יכולים לעסוק בכל תפילה מתפילות הסידור היהודי, התפילות הביתיות מתחלקות לארבעה סוגים: גרסאות של ברכת המזון, תפילת הדלקת נרות חנוכה, תפילת הדלקת נרות שבת וחג, ותפילות המלוות את אכילת המאכלים הסמליים בראש השנה.

 

תפילות להדלקת נרות חנוכה, שנת 1867 בליבורנו שבאיטליה

 

וידוי ליום כיפור בעברית ובלדינו, שנת 1890 באיזמיר 

 

ההנחה בקהילות השונות הייתה שבני המשפחה ישמרו דפים אלה בביתם, ויעזרו בהם בזמן המתאים.

כתבה זו מתבססת על מאמרה של ד"ר רות לנגר, שהתפרסם בקטלוג היודאיקה של ספריית וולמדונה.

אוצר שלם של כתבי יד דיגיטליים מחכה לכם באתר כתיב

מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות

חשיפה: מפה מלפני כ-500 שנים המתארת את חורבן בית המקדש כפי שמשתקף בעיני מאמינים נוצרים.

מפת שדל לתיאור חורבן בית המקדש - 1493

לקראת ט' באב חושפת הספרייה הלאומית מפה עתיקה ומיוחדת שנכללה בכרוניקה העולמית הגדולה שכתב הרטמן שדל. הספר, דפוס ערש שפורסם בעיר נירנברג שבגרמניה בשנת 1493, היה מיזם שאפתני ביותר וכלל תיאור של  ההיסטוריה העולמית מבריאת העולם ועד ימיו. הספר מלווה במספר עצום של איורים שנעשו על ידי טובי האמנים, ועשייתו התאפשרה עקב מהפכת הדפוס.

האיור במפה מתאר את חורבנה של ירושלים ואת המקדש עולה בלהבות, אולם לא מדובר באיור של ירושלים בימי הבית השני ובתיאור היהודים שישבו בה, כי אם בתחריט המציג  לצד המקדש את אתריה הנוצריים של העיר, כפי שנהוג היה לתארם במאות ה- 14-15.

 

מפת שדל לתיאור חורבן בית המקדש – 1493. למפה באתר המפות

 

יחד עם זאת, הטקסט לצד המפה מתאר את תולדות חורבנה של ירושלים: חורבן הבית הראשון ע"י נבוכדנאצר,  חורבן הבית השני על ידי טיטוס, לקיחת כלי המקדש והוצאתו להורג של שמעון בר גיורא ברומא, ולבסוף הפיכתה של ירושלים לאליה קפיטולינה.  בהמשך מציין המחבר כי העיר הייתה בידיהם של מלכים מערביים (קרל הגדול וקונרד ולואי) לפרקי זמן קצרים – אך אלה לא הצליחו להחזיק בה ולכן העיר נתונה עתה בידי גדודיו של מוחמד עליהם כותב שדל כי הם 'עם חוטא'.

 

כתבות נוספות:

ירושלים המקוממת מהריסותיה? תפילות הקינה של תשעה באב, גרסת 1967

תגלית: הקינה הבלתי ידועה של ר' יהודה הלוי

קינות נשים בלאדינו לתשעה באב

 

אוצרת אוסף מדעי הרוח בספרייה הלאומית, ד"ר מילכה לוי-רובין, מספרת כי למרות שהנצרות ראתה בחורבן המקדש הוכחה ניצחת לניצחונה של הנצרות על היהדות, הרי שלכל אורך הטקסט לא רק שאין שמחה לאיד על חורבנו של בית המקדש אלא להפך. "דומה כי חורבן המקדש – המכונה באיור 'מקדש שלמה' וחורבן עירו של דוד הם הסיבה לצערו של הכותב. זוהי עדות לכך שיום ט' באב ניתפס גם עבור הנוצרים המאמנים כיום אבל ויגון על חורבן העיר הקדושה", מסבירה ד"ר לוי-רובין.

 

בואו לבקר באתר המפות שלנו

 

ירושלים: תמונות, מפות, ספרים, מאמרים, ועוד >>

 

כתבות נוספות

מדוע בחר ש"י עגנון דווקא בתשעה באב להיות יום הולדתו?

כתב יד מגניזת קהיר: ערב תשעה באב והמשיח בפתח

קינות נשים בלאדינו לתשעה באב

עגנון או הרב הרצוג? מי באמת חיבר את התפילה לשלום המדינה?




והנני עגומה ועגונה, יותר מאלף שנה

מכתבים מאת הרב שריה דבליצקי אל ידידו הד"ר דניאל גולדשמידט, ובהם הנהגה מיוחדת באמירת הקינות ואיחולי גאולה

הר ציון, תשעה באב, 1954, צילום אדי הירשביין, אוספי ביתמונה

יום ד בראשית תשכ"ו
למעלת כבודו הרב הנכבד רבי דניאל גולדשמידט שליט"א.
שלום וברכה וכל טוב סלה.
היות והשנה לפני ימי הסליחות קניתי את ספר הסליחות שכבודו הוציא לאור. רציתי כעת לכתב לכבודו שנהניתי מאד מהמהדורא הזאת בכל הפרטים. ואמירת הסליחות שאמרתי מתוך ספר זה לפני התיבה (כי אני אומר כל השנה כל הסליחות לפני התיבה בלי נדר) גרמה לי קורת רוח מרובה. סידור ופיזור השורות של התפילות גורמים ותורמים הרבה להבנת הפשט ובפרט גם הביאור הקצר המילולי וכו'. הנני לומר לכבודו ישר כוחו ויוסיף עוד להוציא ולפרסם הרבה ספרים נחוצים ומועילים. הייתי מציע כעת ספר קינות לתשעה באב באותה צורה ממש. הקינות שבידינו הן משובשות בהרבה מקומות. והוצאה מדעית יפה היא חובת השעה. (דרך אגב, באחת הקינות כתוב בערך, אני גלמודה וכו' "יותר מאלף שנה". אני נוהג שם לומר את התאריך המדוייק כל שנה ושנה. וראוי להכניס את זה בטכסט בהוצאה מדעית החדשה. יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה ואקוה שאז כבודו בודאי לא יקפיד אם המהדורה תישאר בלי קונים כאבן שאין לה הופכים. כדאי הוא בית אלוקינו לאבד עליו…)

 

העמוד הראשון של מכתב משנת תשכ"ו, ארכיון דניאל גולדשמידט, הספרייה הלאומית.

 

בארכיון הספרייה מצויים שני מכתבים ששלח הרב שריה דבליצקי, פוסק ומקובל, מתלמידי החזון אי"ש, אל ד"ר דניאל גולדשמידט, חוקר התפילה והפיוט: "לוח הזמנים", השזור במכתבים, מגלה משהו על תפיסת תפקידם וערכם של האדם הפרטי ותפילתו למול משך קורות-הימים: "חובת השעה" היא הוצאה מדעית יפה של סדר הקינות (אשר מצוי במהדורות משובשות). הזכרת "הפרט השנה המדוייק" של מניין השנים לחורבן בית המקדש "כל שנה ושנה" הינה הנהגה של הרב המבטאת התייחסות אישית, חיה וקרובה אל הנאמר בקינות "והנני עגומה ועגונה, יותר מאלף שנה".

 

העמוד הראשון מתוך הקינה בכתב ידו של דניאל גולדשמידט, ארכיון דניאל גולדשמידט, הספרייה הלאומית.
כתב היד של הקינה המלאה 

בשני המכתבים איחולים ייחודיים להקשרם. במכתב הראשון מאחל הרב דבליצקי שמהדורת הקינות של ד"ר גולדשמידט תישאר בלי קונים. ציפייה פועמת זו לבניין בית המקדש באה לידי ביטוי גם בנוסח אשר יש הכותבים אותו בעמוד הראשון של ספר קינות הנרכש בערב תשעה באב: "ספר זה קניתיו על מנת שלא להשתמש בו". במכתב השני מאחל הרב דבליצקי לד"ר גולדשמידט: "וכשם שזכה לפרש ולהדיר את הקינות כן יזכה לפרש ולהדיר כשנודה לו את 'שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו'". נוסח מילות הסיום של האיחול שאוב מן הברכה המופיעה בסדר ההגדה של פסח, בסיום חלק ה'מגיד'. השימוש בנוסח זה במכתב מיום ה' באב תשכ"ח מרמז אולי על כך שלנגד עיניי רוחו של מחבר המכתב עמדה באותם ימי חודש אב אימרת חז"ל "בניסן נגאלו בניסן עתידין ליגאל".

מכתב משנת תשכ"ח, ארכיון דניאל גולדשמידט, הספרייה הלאומית.


בס"ד יום ה' אב תשכ"ח

לכבוד הרב הגדול הנכבד רבי דניאל גולדשמיד שליט"א
שלום וברכה וכל טוב סלה.
בתודה רבה הנני מאשר בזה קבלת התשורה שכבוד תורתו שלח לי בזה, סדר הקינות לט' באב, בצורה ובדיוק כזה שעוד לא היה כהנה להידור לפאר ולשלימות. כבודו עשה בזה עבודה עצומה ובפרט בפירושו וציון המקורות והדיון עליהם. תמיד הצטערתי על העדר דבר כזה ומשום כך כתבתי לכבודו לפני כמה שנים אודות זה. כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בנחמתה. וכשם שזכה לפרש ולהדיר את הקינות כן יזכה לפרש ולהדיר כשנודה לו את "שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו"
בכבוד רב והוקרה רבה
ש. דבליצקי
נ.ב. בקינה איך תנחמוני הבל. והנני עגומה ועגונה יותר מאלף שנה. אני נוהג כאן להזכיר את הפרט השנה המדוייק לחורבן בית המקדש.
ועל ידי זה מתקיים גם מנהג הספרדים המכריזים כל שנה ושנה אחר תפילת ערבית את פרט השנה לחורבן הבית.

 

 

ד"ר דניאל גולדשמידט

 

צילום: שי כהנים, באחד הימים בבית הכנסת של הרב שריה דבליצקי בבני ברק

 

 

 

ירושלים המקוממת מהריסותיה? תפילות הקינה של תשעה באב, גרסת 1967

כשהזמנים החדשים מצריכים תפילות חדשות: סיפור ניסיונם של חברי התנועה ליהדות של תורה להתאים את תפילות הקינה הנושנות על חורבן ירושלים למציאות החדשה שיצרה מלחמת ששת הימים.

ירושלים הנבנית מחורבנה? הכותל המערבי לאחר מלחמת ששת הימים, 1967. התמונה מתוך אוספי ביתמונה

מאז נפילת העיר העתיקה במלחמת העצמאות ועד יומה השלישי של מלחמת ששת הימים (ה-7 ביוני 1967) הייתה ירושלים עיר מחולקת:  מערבה של העיר בידי ישראל ומזרחה – בידי הירדנים. מאורעות כבירים (וספורים) בתולדות ישראל המודרנית – דוגמת הצהרת בלפור והקמת מדינת ישראל – משתווים לפרץ הרגשות שהולידו כיבוש מזרח העיר ושחרור הכותל המערבי.

הניצחון האדיר ביותר שידעה מדינת ישראל עורר שורה ארוכה של שאלות חדשות – פוליטיות, חברתיות, כלכליות ומדיניות. אך דווקא הסמיכות של ששת הימים לתשעה באב העלתה שאלה הלכתית נוקבת: כיצד יש לציין את יום התענית – יום האבל על חורבנם של שני בתי המקדש, וחורבנה של העיר כולה?

 

אפרים אלימלך אורבך (1991-1912).
התמונה לקוחה מתוך אוסף שבדרון השמור בספרייה הלאומית

 

את החלל הזה החליט לנסות ולמלא אפרים אלימלך אורבך, מגדולי החוקרים של מדעי היהדות בעת המודרנית, חתן פרס ישראל לשנת 1955 ומנהיג "התנועה ליהדות של תורה". אורבך הציע נוסח מחודש ל"תפילת נחם" – נוסח שיתחשב בגודל השעה.

הנוסח המקורי של "תפילת נחם" שהתווסף אל ברכת ירושלים בתפילת שמונה עשרה בתשעה באב נפתח כך:

רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל, ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, ועל העיר האבילה והחריבה וההרוסה והשוממה, הנתונה ביד זרים הרמוסה ביד עריצים ויירשוה לגיונות ויחללוה עובדי פסילים, ולישראל עמך נתת נחלה ולזרע ישורון ירושה הורשתה, כי באש היצתה ובאש את עתיד לנחמה כאמור: ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה.

על פני הנוסח עתיק היומין הציע אורבך את הפתיחה הבאה:

רחם ה' אלהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים עלינו ועל עמך ישראל ועל ירושלים עירך, הנבנית מחורבנה, המקוממת מהריסותיה והמיושבת משוממותה.

 

מה עמד מאחורי החלטה זו?

את התנועה ליהדות של תורה הקים אורבך יחד עם חוקרים דתיים בולטים בפסח תשכ"ו (אפריל 1966) במטרה לספק מענה לשתי מטרות על: לשבור את המחיצה שקמה במדינת ישראל בין היהודים "הדתיים" ליהודים "החילוניים" על ידי קירוב שתי הקבוצות אל תורת ישראל מתוך חינוך ולא כפייה. שנית, יישובה של מה שנראה על פניו כסתירה בלתי ניתנת ליישוב: המודרנה והדת היהודית.

דרך פעילותה המרתק של התנועה מאפשר לנו להתרשם מהטיעונים המקוריים של שינוי "תפילת נחם" כפי שנוסחו על ידי חברי התנועה בעצמם. בתור תנועה שהציבה בראש מטרותיה את החדרת ידיעת התורה ושמירת המצוות בכל שכבות העם בו בזמן שהיא פועלת להבטחת חופש הדת בישראל עמדו אורבך וחבריו לתנועה מול קושי מובנה: כיצד לגרום לעם היושב בציון לקבל את השינוי בתפילה?

את זאת עשתה התנועה באותה הדרך שפעלה עד כה: הסברה ושכנוע.

 

איגרת תשעה באב שהוציאה לאור התנועה ליהדות של תורה בשנת תשכ"ז (אוגוסט 1967). לפריט בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

 

מיד לאחר שחרור הכותל, הנפיקה התנועה ליהדות של תורה עבור חבריה ואוהדיה את הנוסח החדש של תפילת נחם בצירוף הקדמה נרגשת:

"זה כבר הגיעו חוגים רחבים של יהודים שומרי תורה ומצוות לידי הכרת הצורך בהמשכת פיתוחו של סדר התפילות, שצמח ונתהווה מדור לדור. לאור הישועה הגדולה, שבאה לנו עתה בחסדי ה', נתחזק צורך זה ביותר."

את הניצחון במערכה זקפו חברי התנועה לזכותו של אלוהי ישראל. לאור המצב החדש הציעו לשנות את תפילות הקינה: "רגש התודה והכרת הטובה לה' יתברך על המעשים הגדולים, שדורות נתאוו להם והתפללו אליהם ובחלקנו נפלה הזכות לראותם, חייבים למצוא ביטויים בתפילותינו; ובוודאי שאין מקום להוציא מפינו דברים, שהיו יפים לשעתם, והעומדים בסתירה משוועת למצב, שבו אנו נתונים כיום."

היות ש"הנה ממשמש ובא צום תשעה באב. אין ספק שיש להמשיך ולקיים את היום כיום צום ואבל… וראוי יום זה, שכל ישראל יתענו בו כדברי הרמב"ם – "כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה", ויהא בו מקום לתהות על מהותו ודמותו של עולמנו הרוחני… אך דווקא משום כך אי-אפשר להמשיך ולומר כיום תפילות וקינות, שבהן מדובר על מצב עם ישראל כנדכא ושפל ובזוי בעמים ועל ירושלים האבלה והחרבה והשוממה והבזויה מבלי בניה, שהיא ירושת גויים וליגיונות."

לסיום סיכמו חברי התנועה כי "מתוך הכרה זו הננו באים להציע את הנוסח המצורף בזה במקום תפילת "נחם", וגם מניחים אנו, שלא יקשה על קהילות ישראל לבחור מתוך מנהגי הקינות השונים לפי עדותיהם את הקינות התואמות את רוח הדברים דלעיל."

הנוסח שהציעו אורבך וחבריו לתנועה התקבל במספר קיבוצים דתיים ונשמע גם בערבי תשעה באב בימינו. הנוסח הזה מלמד על האופטימיות האדירה שהציפו את חברי התנועה לנוכח ניצחון ששת הימים, אך תהיה זו טעות לראות בו מהלך קיצוני או חסר תקדים. גם נציג הממסד הרבני במדינת ישראל, הרב הראשי לישראל שלמה גורן, התקין מספר שינויים בתפילת נחם "לאחר שחרור הר-הבית וירושלים, לתשעה באב תשכ"ז". אך בניגוד לנוסח של אורבך והתנועה ליהדות של תורה, שומר הנוסח המתוקן שהציע הרב גורן על נימת האבל והקינה שבתפילה המקורית.

 

הנוסח שהציע הרב שלמה גורן, לפריט בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

 

הכתבה חוברה בעזרתו של ד"ר חזי עמיאור, אוצר אוסף ישראל בספרייה הלאומית.

 

 

כתבות נוספות

כתב יד מגניזת קהיר: ערב תשעה באב והמשיח בפתח

מדוע בחר ש"י עגנון דווקא בתשעה באב להיות יום הולדתו?