"השמש הייתה מדלגת על ארץ ישראל, לו הייתה יכולת הבחירה בידה"

בשנת 1867 הגיע מארק טווין למסע תענוגות בארץ. מה חשב טווין על ארץ הקודש? הצטרפו איתנו למסע בעקבות המסע ההוא

חן מלול
30.11.2017
מארק טווין (מסומן בעיגול) ו"התמימים" על סיפון הקוויקר סיטי

קראו ושתפו את הסיפורים שמאחורי התמונות, הספרים והשירים בקבוצת הפייסבוק החדשה שלנו "הסיפור מאחורי"

לאחר המצאת ספינת הקיטור במאה התשע-עשרה, מאות צליינים אמריקנים הציפו את ארץ הקודש ועשו עשרות מסעות עלייה לרגל. בעידן בו כל אמריקני פרוטסטנטי התבקש לשלוט היטב בתנ"ך, אמריקנים רבים הכירו את שמות כל האתרים ההיסטוריים בארץ ישראל ואת הגיאוגרפיה שלה. עולי הרגל האמריקנים הראשונים הגיעו לארץ ישראל כבר בשנת 1819. עם כינון היחסים הדיפלומטיים בין ארצות הברית בשנת 1832 הוסר המכשול הבירוקרטי למסע המפרך ממילא.

תעשיית התיירות הקדושה שהתפתחה במהירות מסחררת עוררה את הנטייה הטבעית של מארק טווין ללגלגנות ולסאטירה. בשנת 1866 יצא טווין לבחון את התענוג בעצמו. הוא חבר למספר צליינים, אותם כינה בזלזול "התמימים", ועלה יחד איתם על ספינת "קוויקר סיטי" בדרכה לארץ ישראל.

ה"קוויקר סיטי", ספינת המלחמה ששירתה במלחמת האזרחים האמריקנית ועברה הסבה לספינות תענוגות. התמונה לקוחה מתוך קטלוג "ארץ החלומות: נוסעים אמריקאים לארץ הקודש במאה ה-19"

עוד בטרם יצא, חתם טווין על חוזה לכתיבת חמישים ואחד מאמרים קצרים על המסע. במכתבים שחיבר בארץ ובמאמרים שאוגדו מאוחר יותר לספר אחד בשם "The Innocents Abroad", עולות מחשבותיו של טווין על הארץ העתיקה אותה פגש.

"מסע תענוגות בארץ הקודש", הגרסה העברית והמקוצרת של הספר שחיבר טווין. גרסה המכילה רק את ההפלגה ואת הפרקים המתארים את שהותו של טווין בארץ.

"מסע עינוגים" על סיפון "בית כנסת" צף

מרגע שעלה לסיפון ניצל טווין את עטו המושחז כדי להצליף לכל כיוון: לאולם התפילה בו התאספו הצליינים קראו "המופקרים שבינינו בית כנסת". בעוד שכל "מסע העינוגים דמה למסע לוויה ללא גופה." שותפיו האדוקים יותר למסע התרעמו במהרה על האופן בו בחר להעביר את המסע בים: הימורים יחד עם הצעירים שבנוסעים, שתייה לשוכרה, עישון מקטרת ונשיאת שם השם לשווא בכל פעם שהרגיש שהספינה מתעכבת שלא לצורך.

שישה חודשים עשה העיתונאי והסופר המתחיל בדרכים: הוא ושאר "התמימים" עברו תחילה באירופה בדרכם אל גבולות האימפריה העות'מאנית. כשהגיעו לקונסטנטינופול צולם הסופר עבור כרטיס הכניסה לאימפריה על ידי האחים עבדאללה, הצלמים הרשמיים של "השער העליון", סולטן האימפריה העות'מנית.

כרטיס הביקור של מארק טווין בקונסטנטינופול, בדרכו לארץ ישראל. כרטיס הביקור הודפס באנגלית ובערבית ושמור באוסף קרן שאפל לכתבי יד

ומה חשב הסופר על הארץ עצמה?

ב-24 בספטמבר 1867, קנה הסופר ספר תנ"ך מהודר לאמו. במכתב ששלח אל בעל חנות הספרים, מר אסיאס, ביקש ממנו לשלוח את הספר לארצות הברית – לא לפני שהוא מוסיף את המילה "ירושלים" בעברית, כנראה כדי להרשים את האם המודאגת. הוא, לעומת זאת, לא התרשם מהארץ אותה רואות עיניו כלל וכלל.

עותק של ספר התנ"ך שרכש מארק טווין עבור אמו. התנ"ך שמור באוסף קרן שאפל לכתבי יד. התמונה לקוחה מתוך קטלוג "ארץ החלומות: נוסעים אמריקאים לארץ הקודש במאה ה-19"

מהרגע שהגיעו לארץ המיוחלת, מיהר טווין להתייחס בביטול לאדיקות הדתית שהפגינו שאר משתתפי המסע: על פי דיווחיו, חבריו למסע ניצלו כל הזדמנות לבכות ולהתפלל בהיסטריה, אך לא שכחו גם לשדוד ככל שיכלו מעתיקות המקום. בניגוד גמור לשאר חבריו למסע, טווין לא התפייט והשתפך. הוא ציין לגבי היום הראשון בארץ הקודש כי "הספקנו לעבור רק שעת מסע אחת בתחומי ארץ הקודש – עדיין לא הבנו שרגלינו ניצבות על אדמה שונה מזו שהיינו רגילים בה מאז ומעולם".

מארק טווין (מסומן בעיגול) ו"התמימים" על סיפון הקוויקר סיטי

תושבי האזור נראו לו קטנוניים וצרי עין והמחירים המופקעים שהציגו בפני הצליינים רק הוכיחו זאת. על גדות ים גינוסר, בעודו מדמיין ברוחו את ישו מלמד את תורתו לדייגי האזור ואת יוספוס פלביוס מפקד על צי ספינות המלחמה שלו, ניסו הצליינים להשיג טרמפ על סירה של אחד המקומיים. לפני שהספיקו להתמקח על המחיר המופקע שדרש הדייג, שט האחרון מהמקום והותיר את הצליינים ההמומים להטיל את האשמה זה על זה.

הוא מאס בפרימיטיביות של היישובים והדרכים בהם נתקל וקבע בעודו מביט על נחל דן ש"למרות הכתוב במדריכי הטיולים הסוריים, אין ביופי המרהיב של המקום כדי לזעזע ולערער את שפיותו של אדם מאוזן בנפשו" (עמ' 22 ב'מסע תענוגות בארץ הקודש'), קביעה שמשקפת את היחס הכללי שלו לארץ העתיקה שפגש במסעו.

אולם לא רק לגלוג הציע טווין ביחסו לארץ: מוטיב מרכזי שמלווה את דיווחיו הוא הקיטוב בין הקידמה האמריקנית לבין שעבודה של ארץ הקודש לעברה. לדעתו, דווקא בגלל שבני שלושת הדתות מתייחסים אל ארץ ישראל ביראת קודש, היא מתייסרת במצבה הנוכחי והעלוב. באחת מהפסקות החדות והיפות ביותר בספר קובע טווין ש"פלשתינה שוממה ונטולת חן. ומדוע שתהיה אחרת? הייתכן שקללת האל תייפה את הארץ? פלשתינה כבר איננה שייכת לעולם הזה. היא מקודשת לפיוט ולמסורת – היא ארץ החלומות." (עמ' 156 ב'מסע תענוגות בארץ הקודש').  

כתבות נוספות:

נחיתת האונס שהולידה את הנסיך הקטן

כששושנה דמארי סירבה לשיר את כלניות

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

על פַנְיָה בֶּרְגְשְׁטֵיין שהלכה ואיננה

תגיות

תגובות על כתבה זו

טוען כתבות נוספות loading_anomation