אחת הבעיות שמטרידות השבוע יהודים המתגוררים באירופה ומקפידים לברך על אתרוגים איכותיים במיוחד (כאלו המגיעים מאיטליה) היא המחסור בהם, מה שגורם לעלייה ניכרת במחירם.

והנה מסתבר שלפני 600 שנה הוטרדו יהודי אירופה מבעיה דומה ואף חמורה יותר – מחסור מוחלט באתרוגים בשנת 1416. הפרשה העצובה הזו מתועדת בכתב יד שרכשה לאחרונה הספרייה הלאומית בשם שאלות ותשובות מאת חכמי צרפת ואשכנז".

מדובר בפרשה שגרמה למחלוקת קשה בין הרבנים והיא מוארת בטקסט כך: "מעשה היה בעיר טרבו"ט [Trévoux שבמזרח צרפת סמוך לליאון] בשנת קע"ז לפ"ק [תשרי 1416] בפני מהר"ר יוחנן ז"ל, שלא נמצא אתרוג בכל המדינה רק אחד שהובא בטורבו"ט, והי'[ו] להם הרבה שאר מיני'[ם] שבלולב, ולא רצה ליטול אות'[ם] ג' מיני'[ם]… והיה שם מהר"ר מנחם נ"ע [=נוחו עדן], והיה נוטל לולב בלא אתרוג בשאר מיני'[ם] בלבד, גם בח"ה [=בחול המועד], אף בנענועי'[ם] שבהלל. וגם הי'[ה] מקיף [את בימת בית הכנסת] בלא לולב…".

הצצה לאותו "מעשה היה בעיר טרבו"ט"

כלומר, באותה עיר לא הצליחו להביא אתרוגים באותה שנה ופרנסי הקהילה התלבטו אם ניתן לקיים את המצווה עם שלושה מינים מתוך ארבעה בלבד. אותו ר' יוחנן, כנראה יוחנן טריוויש, דמות רבנית ידועה ומצאצאי רש"י, התנגד לנטילת שלושת המינים, ואילו ר' מנחם, חשב שעדיף ליטול שלושה מאשר לא ליטול מאומה.

לא ברור כיצד הסתיים הוויכוח ואם אכן בראשית המאה ה- 15 בירכו רק על שלושה מינים, אולם ראש אגף האוספים של הספרייה הלאומית, ד"ר אביעד סטולמן, מסביר כי כתב היד הזה נרכש לאחרונה, בשל חשיבותו הגדולה להבנת תולדות ההלכה. קטעים רבים הנמצאים בכתב-היד לא באו בדפוס כלל, וכתב-היד הוא המקור היחידי לאותם קטעים חשובים, שנכתבו על ידי גדולי הרבנים האירופאיים בימי הביניים.

***

כתבות נוספות:

מסוכות לחתונה בקוצ'ין: כך נולד האיחול "כהיום הזה בירושלים"

כשהחיים נותנים לך לימונים: משבר האתרוגים בהלברשטאדט

הולכים מכות בסוכות: עדות מפתיעה מהמאה ה-12

תעלומה: מדוע נמלטות הארנבות מההגדה של פסח?

***

מאת: טליה בר, אוצרת אתר הפיוט והתפילה

– "אפשר לבוא אליך לשבת?"

-"כן. בטח".

בניה, בת של חברה טובה באה לשבת. בסיום ההכנות ישבנו לאכול עוגה. ו-כן. אפשר לראות משהו במחשב.

התגלגלנו ביוטיוב והגענו (איך?) לביצוע של ויקטוריה חנה לפיוט ההושענות "אדם ואדמה".

סיימנו לראות. עקבתי בזווית העין אחרי בניה – איך תגיב. אני מכירה טוב את הקליפ. וראיתי אותו שוב ושוב. הקליפ נגמר.

"אפשר עוד פעם?" היא שואלת.

ואני מופתעת – "בטח!" מרעננת את הדף. ושוב, ושוב. וכבר שבת נכנסת וצריך להפסיק. ו"רק עוד פעם".

סיפרתי את זה לרות (אמא שלה). והיא אמרה: "כן. היא ממשיכה לראות את זה ולהראות את זה לכולם".

אז שאלתי את עצמי למה? הקליפ המוצלח? הבנות המופיעות בו, שהן בנות גילה? אבל מדובר בהרד קור. מוסיקה שלא תעבור  הרבה אוזניים. וטקסט, עתיק. מן המאה הששית, שנכתב בארץ ישראל על ידי הפייטן ר' אלעזר ב"ר קליר.

מדובר בפיוט הושענא, שהוא אחד מתוך סדרת פיוטים הנאמרים בסוכות, שכל מהותם בקשה על מה שהאדם, העם, העולם, צריך בו עזרה לשנה העומדת בפתח. בקשות נמרצות של הרגע האחרון.
פיוט בן אלף חמש מאות שנה שנצפה בישראל של המאה העשרים ואחת (או שלהי האלף הששי אם תרצו) בקרוב למליון צפיות. (אני ובניה בטח מכסות מאה מתוכן). "בימים ההם, בזמן הזה".

אז כאן הזמן להגיד, שהחלק הכי אהוב עלי בתפילות השנה הוא הושענות. ואני יודעת, שזה החלק שנחשב האיזוטרי ביותר בתפילות השנה. לא מוכר. לא מובן.

ואנסה להסביר לי ולכם למה.

קריאה מדם הלב. מעומק הנפש. מגובה הנשמה: הושע נא! עזור. עזור!

יש שם בקשות לקראת השנה החדשה על הדברים החשובים ביותר. והמדוייקים ביותר. אומנם בשפה גבוהה. אבל בדיוק ובנקיון שכולו ארץ ישראל קדמונית. בקשות שבאות מהזדקקות אמיתית. של החיים את החיים ומאורעותיהם וסכנותיהם ושמחתם במלוא העוצמה.

ועוד דבר שהקסים אותי: סוכות הוא חג שמתפללים בו גם על עם ישראל. אבל גם על העולם כולו. על הטבע. האנושות. את החיבור לאקולוגיה הבינו היטב בימים ההם:

אָדָם וּבְהֵמָה. בָּשָׂר וְרוּחַ וּנְשָׁמָה. גִּיד וְעֶצֶם וְקָרְמָה. דְּמוּת וְצֶלֶם וְרִקְמָה. הוֹד לַהֶבֶל דָּמָה. וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמָה. זִיו וְתוֹאַר וְקוֹמָה. חִדּוּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. טִיעַת עֲצֵי נְשַׁמָּה. יְקָבִים וְקָמָה. כְּרָמִים וְשִׁקְמָה. לְתֵבֵל הַמְּסֻיָּמָה. מִטְרוֹת עֹז לְסַמְּמָה. נְשִׁיָּה לְקַיְּמָה. שִׂיחִים לְקוֹמְמָה. עֲדָנִים לְעָצְמָה. פְּרָחִים לְהַעֲצִימָה. צְמָחִים לְגָשְׁמָה. קָרִים לְזָרְמָה. רְבִיבִים לְשַׁלְּמָה. שְׁתִיָּה לְרוֹמֵמָה. תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה.

מלוא העולם פה. על פרטיו הקטנים, על היקפו האינסופי, ועל מהותו הפנימית. במשקל עז. נוקש, מבקש על דלתות שמים.

וגם המילה – הושענות. היא כמו סלנג של המאה השישית. כי מה הוא אומר: הושע נא. עזור בבקשה.

מעין "עזורים". קיט מוכן לבקשת עזרה. מדויק, מסוגנן להפליא, ומכסה את כל שטחי החיים, לפרטיהם, בבקיאות מלאה, בהכרות קרובה.

מצאתי את עצמי נזכרת שיש עוד קליפ שראיתי עשרות (ושמעתי מאות) פעמים. וגם הוא הושענא: אום אני חומה, המתאר את תלאות העם, יופיו, ובקשתו – שאגתו – לעזרה.

ושמעתי אותו עשרות פעמים לפני שהבנתי ממש מה משמעות המילים.

אז שני יוצרים צעירים לוקחים את הטקסטים הקדומים האלה, ושרים אותם. ויש (ויש) מי שיאזין. יצפה. יחוש את מה שמוצפן שם.

יש ילדה בת תשע ששומעת אותו שוב ושוב ומשמיעה אותו לחברים שלה.

אני מאמינה שהמילים הקדומות האלה, מקפלות בתוכן – כמו בקוד גנטי – את צרכי האדם, העם, והעולם, גם אם מתוך מציאות שמלבושה שונה. ואנחנו, המאזינים ברשת האינטרנט, קוראים את הקוד הזה, גם אם לא מבינים אותו במודע. וזקוקים לאותם דברים, וחשים את אותו חוסר ישע, ופחד מול העולם ומוראותיו, לקראת השנה החדשה והתקווה שבה, מקשיבים ומהדהדים בתוכנו:

הושע נא!

***

בואו לבקר באתר הפיוט והתפילה

פיוטים, מאמרים וסרטונים לכבוד חג הסוכות