האוצר הגנוז של התרבות היהודית יוצא לאור

הסכם הדיגיטציה של אוסף גינצבורג מסמן שלב נוסף ביחסים המפותלים של התרבות היהודית עם האוסף השמור בספרייה הממלכתית של רוסיה.

ברון דוד גינצבורג (אוסף אברהם שבדרון)

ההסכם על דיגיטציה מלאה של אוצר כתבי היד והספרים הנדפסים שנאסף במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים על ידי בני משפחת גינצבורג נחתם השבוע (7.11) בספרייה הלאומית בירושלים.

הסכם זה מציין שלב נוסף בתולדות יחסיה המפותלים והלא פתורים של התרבות היהודית בכלל ושל הספרייה הלאומית בפרט עם אוסף זה השמור בספרייה הממלכתית של רוסיה, אוסף אשר הוחרם על ידי רשויות הרפובליקה הסובייטית לאחר התבססות מהפכת אוקטובר. מדובר באחד האוספים החשובים ביותר של אוצרות תרבות יהודית, הן בכתב יד הן בדפוס. ההסכם מציין גם את שאיפתה ונחישותה של הספרייה לאפשר לציבור גישה לאוצרות התרבות היהודית באשר הם.

מהו אוסף גינצבורג?

במשך שלושה דורות פיתחה משפחת גינצבורג, 'משפחת האצולה בישראל שברוסיה', אוסף ספרים מיוחד ויוצא הדופן. משפחת גינצבורג הייתה משפחת בנקאים, פילנטרופים ופעילים מרכזיים שפעלה בקהילה היהודית ברוסיה במחצית השנייה של המאה התשע עשרה ובראשית המאה העשרים.

הנדבן והאספן היהודי-רוסי יוסף גינצבורג, ראש משפחת גינצבורג

אף שיסודותיה של הספרייה המשפחתית הונחו כבר בימיו של אבי המשפחה, יוסף יוזל גינצבורג והועמקו על ידי הורץ בנו, הרי מי שהפך אותה בסופו של דבר למה שהייתה היה נכדו, צעיר בניו של הורץ, דוד, שהיה הדמות המרכזית בקרב בני הדור השלישי של המשפחה.

ברון דוד גינצבורג (אוסף אברהם שבדרון)

בנוסף לפעילותו הכלכלית והפילנטרופית הענפה על פי מסורת אבותיו, ובנוסף למעמדו המרכזי בחיי הקהילה היהודית ברוסיה ובעולם היהודי בכלל, היה דוד מלומד מוערך, מזרחן, איש מדע היהדות ואיש רוח. הוא שיסד בביתו את 'האקדמיה הרוסית ללימודים אוריינטליים', או בשמה האחר: 'השיעורים הגבוהים ללימודי המזרח', שהיו בעצם מוסד הוראה אקדמי ליהודים שהוא יזם ומימן, בתקופות שבהם נמנע כמעט כליל מיהודים, לא רק ללמוד במוסדות הלימוד האקדמיים הרוסים אלא אף לשהות בערים הגדולות ובכללם בסט. פטרסבורג. שם, בספרייה המשפחתית הגדולה, ייסד את המוסד שהוא עצמו הורה בו תלמוד, ערבית ופילוסופיה יהודית של ימי הביניים, הזמין את גדולי חכמת ישראל ברוסיה של אותו הזמן ללמד בצדו, והעמיד לרשות תלמידיו את אוסף הספרים העצום והייחודי שבנה.

הגדת פסח, פרנקפורט אם מיין (גרמניה) 1725 מתוך אוסף גינצבורג

זלמן שז"ר רובשוב, נשיאה השלישי של מדינת ישראל שנמנה על תלמידי האקדמיה (או ה'שיעורים'), תיאר במאמר מפורט ומרתק את שהתחולל שם באהבה רבה ובהערצה לדמותו של 'הנצר הצעיר של משפחת האצולה בישראל שברוסיה', מי שהביא את אוסף הספרים המשפחתי לשלימות; ולהיות אחד משני האוספים הגדולים של כתבי יד וספרים עבריים בעולם היהודי בעת החדשה בכלל, ומבחינות מסוימות — לחשוב באוספי הספרים העבריים והיהודיים בתולדות חכמת ישראל בתקופה המודרנית.

חשוב לציין כי ספרייתו של הברון גינצבורג בסט. פטרסבורג, שנודעה כאחת הספריות הפרטיות הגדולות והחשובות ברוסיה לא הייתה ספרייה עברית דווקא. מלבד האוסף העברי היא כללה אוספים גדולים ויקרים של ספרים נדירים ברוסית, בלטינית, בצרפתית, בפולנית, בערבית ובשפות מזרחיות אחרות גם כן. על פי אחת ההערכות מנתה הספרייה כארבע עשר אלף ספרים וכתבי יד, מהם כ 2056 כתבי יד עבריים, כאלף כתבי יד בערבית, כשמונת אלפים ספרים עבריים והשאר – ספרים בשאר לשונות. בין כך ובין כך עיקרה של הספרייה, בין בעיני בעליה, בין מבחינת ערכה הסגולי, היה האוסף העברי-יהודי.

ספר תפילה לפי הנוהג הרומי, איטליה המאה ה-15 מתוך אוסף גינצבורג

את האוסף כפי שהיה בזמן מותו של דוד גינצבורג בשנת 1910, סמוך לזמן שבו החלו הגישושים לקראת מכירתו למוסדות מחקר יהודים בעולם, ובעיקר לגוף התורמים העיקרי שהתכוון לרוכשו עבור הספרייה בירושלים, זו שתהיה לימים ל'בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי' היא הספרייה הלאומית של ישראל היום, יש לחלק לשני חלקים: אוסף כתבי היד ואוסף הספרים הנדפסים.

אנו יודעים לפי שעה על אוסף כתבי היד לבדו. אוסף זה, שמטבע הדברים עורר את עיקר הסקרנות והעניין בספריית הברון, כלל בשעת מכירתו למעלה מאלפיים כתבי יד עבריים, שהקדום שבהם הוא מן המאה הארבע עשרה והמאוחרים – מן המאה התשע עשרה.

שלט אצולה של ברון דוד גינצבורג, אקס ליבריס מספריית דוד גינצבורג

במכון לצלומי כתבי יד בספרייה הלאומית בירושלים שמורים עתה, בעקבות הצילומים המקיפים שנערכו בשנת 1992, אחרי נפילת מסך הברזל, צילומים של 1913 כתבי יד המכילים בתוכם 4968 חיבורים. מספר כתבי יד אבדו עוד בשנת 1917 אגב טלטולי הספרייה מביתה של משפחת גינצבורג בסט. סט. פטרסבורג, עד שהגיעה לספרייה הלאומית על שם לנין במוסקבה, היום – הספרייה הממלכתית הרוסית, שם היא נמצאת עתה.

אין ערוך לאוסף כתבי יד זה. הוא יחיד במינו בתולדות התרבות היהודית. מלבד ערכו הפרטני למחקר של כל כתב יד לעצמו, ערכו רב בכך שכולו נאסף בתקופה קצרה יחסית: במחצית השנייה של המאה התשע עשרה, ועל כן הוא משקף תחומי עניין של סביבה תרבותית מוגדרת יחסית, לאורך זמן, ובעיקר, כפי שמראה המחקר הכמותי-איכותני שערך מר עידן פרץ, האחראי על אוסף הנדירים של הספרייה הלאומית, את תחומי העניין בסביבה המזרח אירופית בפרקי זמן מוגדרים יחסית.

"מגיד דבר מגלה צפונות ומרבה תבונות". אנקונה (איטליה), 1550. מתוך אוסף גינצבורג

לעומת זאת אין בידינו ידיעות מספיקות, בעצם אין בידינו כלל ידיעות לגבי אוסף הספרים העצום שנאסף בספריית הברון. הדעת נותנת כי באוסף זה צפונות הפתעות רבות, החשובות ביותר לתקופה שמן ראשית הספר העברי הנדפס והלאה, למן דפוסי העריסה ודפוסי המאה השש עשרה, מהם ספרים נדירים ובכללם גם ספרים יחידאיים שלא נודעו עד עתה ואשר ערכם כערכו של כתב יד.

יש אפוא לצפות כי חשיפת האוסף הנדפס תביא אותנו לבחינה מחדש של מוסכמות היסטוריות ותרבותיות ולהתאמתן למציאות חדשה, שבה שני אפיקיו הגדולים של האוסף היחיד במינו הזה, פרי רוחו של הברון המלומד ואוהב החכמה, נשפכים סוף סוף אל הים הגדול של הספרות העברית של כל הזמנים.

 

***

כתבות נוספות:

***

מנהג הכפרות הוא אחד ממנהגי יום הכפורים הידועים ביותר וגם השנויים ביותר במחלוקת. על פי המסורת, נהוג בערב יום הכפורים לסובב תרנגול חי מעל ראשו של כל יהודי ולבקש שהתרנגול ילך למיתה, ושבמקומו יזכה האדם בחיים ובשלום.

האִזכור הקדום ביותר למנהג הכפרות נמצא בתשובות של רב ששנא בר תחליפא שחי בעיר סורא שבבל במאה ה-7 לספירה. הסברים שונים ניתנו במהלך הדורות לשאלת מקורו של מנהג הכפרות, אך כבר במקור הראשון המאזכר אותו נכתב "ואין אנו יודעים מנהג זה למה".

עובדה זו, בשילוב עם ההשערה שמקורו של המנהג בטקסים לא יהודיים והרגישות ההלכתית לזכויות בעלי חיים, הקימו לו מתנגדים רבים: מהרמב"ן והרשב"א ועד רבנים החיים בימינו אנו. אפשר שמכל המתנגדים האלה הייתה התנגדותו של הרב יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך", המשמעותית ביותר: זאת אנו למדים מהגורל שיועד לה.

 

דיוקן רבי יוסף קארו

 

סיפורה של השמטה

הספר שולחן ערוך מייצג (לפחות) שתי מהפכות אדירות בהלכה היהודית: ראשית, מדובר באחד הניסיונות המעמיקים והמקיפים ביותר של הוגה יחיד לסכם ולמצות את ההלכה היהודית לפסיקות ברורות וסופיות. שנית, ולא פחות חשוב מכך – מדובר בספר ההלכה הראשון שנכתב מתוך כוונה ברורה שייראה אור בתור ספר מודפס.

את הספר בעל ארבעת החלקים סיים הרב יוסף קארו בשנת 1563 במקום מושבו שבצפת. שנתיים לאחר מכן, נדפסה המהדורה הראשונה של הספר בוונציה. וכך מתייחס קארו אל מנהג הכפרות בכותרת לסימן תר"ה בהלכות יום הכפורים: "מנהג כפרות מנהג של שטות הוא", נכתב בכותר הסימן.

 

תמונה מתוך ההדפסה של שנת ה'של"ח (1577) של שלחן ערוך, אורח חיים, עם הגהות הרמ"א. כפי שתוכלו להיווכח, נכתב בכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא".

 

אפשר שהיו אלו מילים נוקבות מדי לגבי מנהג כה רווח בקהילות ישראל, אך במשך 18 מהדורות שונות של השולחן ערוך שרדה הכותרת שהעניק קארו. הפעם הראשונה שבה הושמטו המילים "מנהג של שטות" מהכותרת הייתה במהדורה שיצאה לאור בשנת 1708 באמסטרדם. הנסיבות המדויקות להשמטת הכותרת אינן ברורות, אך ייתכן שהן היו קשורות לטענה שהשמיע הרב שמואל אבואב (1694-1610). הרב אבואב סירב להאמין שרב ופוסק בעל שיעור קומה כיוסף קארו התייחס באופן כה מזלזל למנהג הכפרות וטען שהמילים "מנהג של שטות" הן למעשה תוספת מאוחרת, מעשה ידיו של המדפיס המקורי של הספר בוונציה.

 

ההשמטה כפי שהיא מופיעה בהדפסה משנת תרפ"ח (1928) בווילנה. לחצו לצפייה בפריט באתר Hebrew Books 
ההשמטה כפי שהיא מופיעה בהדפסה משנת תרפ"ח (1928) בווילנה.

 

מעניין לגלות שההשמטה לא התקבעה מיד ובמהדורה משנת 1722 שהופיעה במנטובה שבאיטליה אפשר למצוא את המילים הנוקבות שהופיעו במהדורה הראשונה.לצפייה בפריט באתר Hebrew Books 

 

טענה זו מעוררת תמיהה מאחר שארבע הדפסות שונות של שולחן ערוך הופיעו בימי חייו של קארו, ואין כל עדות לכך שביקש שהמילים הקשות שבהן התייחס למנהג הכפרות יוסרו מהטקסט.

אנחנו לא יודעים את הסיבה המדויקת שבגינה התנגד מחבר שולחן ערוך למנהג הכפרות, אך ברור שגם בלי להישען על סמכותו ההלכתית של הרב יוסף קארו, נחשב מנהג הכפרות למנהג שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה. כיום ניתן למצוא בין מתנגדיו פעילי זכויות בעלי חיים, רבנים ושאר בני תמותה שסולדים מהמנהג עתיק היומין.

 

לקריאה נוספת ראו את ספרו של מארק שפירו, Changing The Immutable.

***

 

רוצים לחשוף את סודות כתבי היד העבריים? הצטרפו לקבוצה שלנו:

כתבות נוספות:

ההוגה שהעז להחליף את ברכת השחר "שלא עשני אישה"

נדיר: שריד מאחד ממחזורי יום כיפור העתיקים בעולם

גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף"

***

`;