חי צרפתי היה יהודי תוניסאי שעסק בעיסוקים רבים ומגוונים: מנהל טברנה בתוניס, מספר סיפורים רב הבעה ומנהל ספריית ההשכרה הראשונה של עם ישראל.
בשנת 1868 הגיע לתוניס מספר סיפורים ושמו אלקרוי. כמו שחאזדה, המספרת האגדית של "אלף לילה ולילה" שהמציאה בכל לילה סיפור חדש כדי לשמור על ראשה מחובר לכתפיה, גם איש זה מכר את מרכולתו בעיקר בלילה. אותו מספר סיפורים מסתורי היה פוקד את בתי הקפה של עיר הבירה וטווה עלילות פנטסטיות שהיו מרתקות את קהל השומעים.
באחד מהלילות הזדמן חי צרפתי, יהודי בן העיר תוניס שהיה גם מראשי המשכילים בתוניסיה, לאחת מהופעותיו של אלקרוי, והוקסם ממה ששמע. את הסיפורים שהתגלגלו מפיו של אלקרוי, היה צרפתי חוזר ומספר ללקוחותיו בטברנה שניהל.
האוזניים הקשובות, העיניים הפעורות והגבים הרכונים קדימה הבהירו לצרפתי שעלה על דרך המלך, ומשזיהה את ההצלחה לאור תגובות קהל הטברנה, החליט להתקדם ממעמדו כמספר סיפורים מתחיל ולהתרחב לזירה חדשה. צרפתי העלה על הכתב את הסיפורים שזכר מאלקרוי וממספרי סיפורים נוספים והעמיד את כתבי היד שיצר להשכרה. המחיר – חצי ריאל ללילה. שפת הכתיבה – ערבית יהודית (ערבית באותיות עבריות).
היוזמה העסקית יוצאת הדופן של צרפתי זיכתה אותו ככל הנראה בפרסום ובהכנסה צדדית נאה. בעל הטברנה שכר מספר מעתיקים והורה להם להעתיק את כתבי היד שיצר. התשלום שהעניק להם היה ארבעה ריאל לפנקס שמכיל מאה דפים. עד מהרה התמלאה ספרייתו בכתבי יד מועתקים שהיה משאיל לקוראים נלהבים.
לאחרונה רכשה הספרייה הלאומית את אחד מכתבי היד היחידים שנשמרו (ככל הידוע לנו) מתוך האוסף העשיר שאגר האדון צרפתי. מדובר בגרסה עברית של סיפור יוסף הצדיק [סידנא יוסף אלצדיק] – ז'אנר סיפורים שרווח בעולם המוסלמי והיהודי כאחד. מרתק לראות שבעמוד השער של כתב היד נכתבו המילים "אלכרא כל לילא נצף ריאל" שמשמעותן בעברית היא "תשלום כל לילה – חצי ריאל". בנוסף, שמורים בספרייה הלאומית גם מספר ספרים מודפסים של היצירות שהעתיקו צרפתי והמעתיקים שעבדו תחתיו.
מלבד היותו מפעיל ספריית ההשכרה הראשונה של עם ישראל, זכור חי צרפתי בתור ראשון הסופרים המייסדים של הספרות היהודית-ערבית בתוניסיה, האחראי על מספר לא מועט של יצירות מקוריות שחיבר בעצמו.
הכירו את "כתיב" – האוסף הבינלאומי של כתבי יד עבריים דיגיטליים
כתבות נוספות שיעניינו אתכם:
אלבום תמונות נדיר: כשהאמת ניצחה את עלילת הדם
ההוגה היהודי שהעז להתווכח עם קאנט
סכסוך העבודה שכמעט ועצר את משפט אייכמן
תגובות על כתבה זו