כ-140,000 יהודים חיו בהולנד כשפלשו הנאצים במאי 1940. תוך חמישה ימים כבש צבא הרייך את המדינה ובהמשך החלו להתנכל ליהודים. בינואר 1941 החל רישום של התושבים היהודים וחודש לאחר מכן הרובע היהודי גודר ועבר לידי היודנראט. על יהודים נאסר להימצא במקומות ציבוריים, ילדיהם סולקו ממערכת החינוך הכללית, אסור היה להם לבקר בפארק, לסחור בשוק או להשתמש בטלפון.
בשנת 1942 נאלצו היהודים לענוד טלאי צהוב ואלפים נשלחו למחנות עבודה. יהודים רבים נשלחו למחנה ווסטרבורק בצפון מזרח הולנד ומשם בדרך הארוכה לאושוויץ.
אחת מהם, שעברה את רוב דרך הזוועות הזו ולא שרדה לראות את סיום המלחמה, הייתה פראוטיה בלומיסט.
פראוטיה בלומיסט הייתה תלמידה מצטיינת. היא למדה בבית הספר היהודי לעניים באמסטרדם "בכיתה השלישית", ובשנת 1886 הנהלת בית הספר החליט להעניק לה תעודת כבוד "בעד חריצותה בלימודיה ויתרונה על שאר בני גילה".
סיפורה של תלמידה יהודייה בהולנד לפני 150 שנה אולי לא היה מרגש במיוחד לולא הייתי מוצא את אותה תעודת הצטיינות כאן בספרייה הלאומית, מקופלת בתוך ספר מגילת אסתר שהודפס באמסטרדם בשנת 1867. ייתכן שהספר היה פרס מטעם בית הספר שכן את התעודה היא קיבלה בחודש אדר של אותה השנה.
הספר הישן הגיע לספרייה הלאומית במסגרת פעילות מחלקת אוצרות הגולה בשנות ה-50. "אוצרות הגולה" הוא הכינוי ההיסטורי לאותם הספרים שנשדדו על ידי הנאצים בשואה ושהובאו ארצה על ידי הספרייה הלאומית מכל רחבי אירופה. ספרי היהודים בהולנד, כמו ספרה של בלומיסט, לרוב לא נשדדו ממש אלא נתגלו לאחר המלחמה בבתי כנסת ובתים פרטיים של יהודים שנרצחו, שם רוכזו ונאספו על ידי הספרייה וחלק גדול מהם נמצאים אצלינו בירושלים.
תמהתי לעצמי מה קרה לאותה ילדה מצטיינת? האם היא היתה בחיים כשפרצה השואה? אם כן, האם ידוע מה קרה לה?
ניסיתי לעלות על עקבותיה של פראוטיה בלומיסט. לא לקח זמן רב לאתר אותה במאגר השמות של "יד ושם". המידע היה מועט וטראגי.
מהרשימה ב"יד ושם" אפשר ללמוד שהיא נולדה ב-1873, כלומר שקיבלה את תעודת ההצטיינות בגיל 13. באתר הגנאלוגי MyHeritage גיליתי שבלומיסט נישאה ב 1914 לבארנד פרונט ושהזוג חי בבניין באמסטרדם שם גרה גם אחותה של בלומיסט שהיתה נשואה לאח של בארנד.
בזמן השואה הייתה בלומיסט במחנה ברגן בלזן ומשם בימים האחרונים למלחמה נשלחה לטרייזנשטאט ונרצחה. רציתי לגלות מעבר לשורה העצובה והכללית הזו. מה קרה לבלומיסט, שהייתה אז כבר אישה מבוגרת?
בזמן המלחמה בעלות הברית הקימו שירות לאיתור נעדרים שעבר לאחר מכן לניהול הצלב האדום. רק בעשורים האחרונים נפתחו מסמכיו לקהל לצורכי מחקר. ארכיון השירות, הממוקם בעיירה באד ארולסן שבמערב גרמניה, כולל עשרות מיליוני מסמכים מתקופת השואה ולאחריה המתעדים את קורבנותיהם של הנאצים. רבים כמובן הם יהודים. גם לפראוטיה בלומיסט יש כרטיס בארכיון הזה. בלומיסט עבדה באמסטרדם כחלבנית מטעם הקהילה, עבודה חיונית באותם ימים, ו"זכתה" בשל כך להישלח למחנה ווסטבורק רק ב-29 בספטמבר 1943, מאוחר יחסית.
לאחר 4 חודשים בווסטרבורק היא הועברה לברגן בלזן ל-14 חודשים. מחנה ברגן בלזן הוקם על ידי הנאצים כמחנה לשבויי מלחמה אבל ב 1943 התחילו להעביר לשם יהודים עם אזרחות כפולה, אזרחים של מדינות נייטרליות או מדינות בעלות הברית כבני ערובה וקלפי מיקוח. אלפי יהודים מהולנד הגיעו לברגן בלזן ביניהם אנה פרנק ופראוטיה בלומיסט.
אבל סיפורה הטראגי של בלומיסט לא מסתיים כאן. שמה של בלומיסט מופיע גם ברשימה ארוכה של הנספים ב"רכבת האבודה".
באפריל 1945 הצבא הבריטי היה כבר קרוב למחנה. מפקד ברגן בלזן, יוסף קרמר, החליט לשלוח את יהודי המחנה שעוד מסוגלים לנסוע, ברכבות לטרזינשטאט. שלוש רכבות שנושאות כ-7,000 יהודים, חלק גדול מהם מהולנד, יצאו לכיוון דרום מזרח. הרכבת הראשונה יצאה ב-6 באפריל ושוחררה בדרך על ידי האמריקאים. הרכבת השניה שיצאה למחרת הגיעה לטרזינשטאט.
ב-9 באפריל בלומיסט ו-2,500 אסירים נוספים צעדו אל תחנת הרכבת בעיירה ברגן הקרובה למחנה ולמחרת יצאו לדרך. הרכבת השלישית נעה באיטיות רבה על המסילה ולפעמים עמדה במקום לשעות ארוכות ואפילו ימים. מדי פעם הותר ליהודים לצאת לחפש מזון.
את מעט החפצים האישיים הם החליפו בפרוסות לחם בכפרי הסביבה או הלכו לקטוף ירקות בר ביער הסמוך למסילה. כל יום מתו רבים מהם ממחלת הטיפוס. כשהרכבת עצרה לאורך הדרך, נחפרו בזריזות קברים ושם הוטמנו המתים. ב-17 באפריל עברה הרכבת בברלין החרבה ובמשך יומיים חצתה את העיר ממערב למזרח.
המשימה להביא את הרכבת לטרייזנשטאט התפוגגה במהרה. הכוחות האמריקאים התקרבו ממערב והרוסים ממזרח ומדי לילה הופגזו הרכבת והמסילה. הרכבת האבודה נסעה ללא מטרה דרומה ואז חזרה מערבה בהתאם למצב המסילה ולגשרים החוצים את נהרות גרמניה. בשלב מסויים השומרים הגרמנים, שהבינו שהמלחמה לקראת סיומה, ברחו והרכבת נעצרה כשני ק"מ מהכפר הגרמני טרוביץ. חיילים רוסיים פתחו את דלתות הרכבת. עבור הניצולים היהודים המלחמה הסתיימה.
נוסעי הרכבת ירדו באפיסת כוחות ועשו את דרכם לכפר הנטוש שם התמקמו לזמן מה, "נהנים" משאריות האוכל שמצאו במקום. כמאתיים מהם כבר מתו ברכבת מרעב ומחלות ונקברו בקבר אחים. עוד כ-300 נפטרו בימים לאחר שחרורם. פרואטיה בלומיסט, שכבר הייתה אז בת 72 לא שרדה את הנסיעה.
מסמך נוסף בארכיון באד ארולסן שבמקורו הגיע ממוזיאון בית לוחמי הגטאות, סיפק עוד פיסת פאזל על אחריתה של בלומיסט ועל סופה. הוא נכתב בידי יוסף "יופ" וייס.
יוסף וייס נולד בשנת 1893 בגרמניה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, ברח עם משפחתו להולנד שם גורש ב-1942 למחנה ווסטרבורק. במחנה הוא ואשתו סייעו לצעירים והשתדלו לספק מצרכים ליהודים שגורשו למחנות ההשמדה בפולין. ב-1944 הוא נשלח לברגן בלזן שם לאחר כמה חודשים מונה ל"זקן היהודים".
בתוקף תפקידו ניהל ושמר וייס רשימות של יהודים במחנה, לידות, פטירות ומשלוחים. בני הזוג וייס צורפו גם הם לרכבת האבודה. במשך הנסיעה המשיך וייס בניהול הרשימות שלו וציין מי נפטר בדרך והיכן הורדה הגופה לקבורה לאורך מסלול הנסיעה. הוא שרד את הנסיעה, אך אשתו מתה מטיפוס לאחר השחרור, והוא החליט לעלות ארצה. ברשימות שלו מצאנו את בלומיסט. את המתים ב-20 וב-21 באפריל, כתב וייס, קברו: "בקטע הנסיעה שבין Finstewalde ל Falkenberg בקילומטר 101.6 מדרום למסילת הברזל כ-10 מטר מהמסילה אל תוך היער".
בין 16 השמות של הנקברים (שם נוסף מחוק) נמצאת פראוטיה בלומיסט-פרונט. מסמך אחר בין רשימותיו של וייס מספק מידע שונה. במקרה זה מופיע השם של בלומיסט בין נספים מתאריך ה-23 באפריל, כנראה קצת לפני שנעצרה הרכבת בפעם האחרונה. היא נקברה עם 27 אחרים "בדרך לכפר Wildegrube ממש לפני פנייה חדה שמאלה בצד השמאלי של המורד בערך 20 מטר מהמסילה בקילומטר ה 106.7".
הכוונה של ווייס בציון הק"מ היא לנקודות לאורך המסילה הישנה שחיברה בין Halle–Cottbus.
בספר שכתבה ב-1999 תושבת טרוביץ, אריקה ארלט [Erika Arlt], היא מספרת שהרכבת חלפה על פני טרוביץ והגיעה עד העיירה ביוטריץ [Beutersitz] ונעצרה בתחנת הרכבת, שם נאלצה להסתובב ולחזור חזרה מזרחה. היעד (הזמני) של הקטר היה כנראה העיר פאלקנברג [Falkenberg] הסמוכה אך מכיוון שהייתה נקודת מפגש רכבות חשובה היא הופצצה על ידי בעלות הברית מספר ימים לפני כן ולא היה ניתן להגיע לשם. גם הגשר הקטן מעל לנהר Schwarze Elster הסמוכה לביוטריץ נפגע ושם לדברי ארלט, נקברו 16 מנוסעי הרכבת, כנראה אלו מהרשימה הראשונה של ווייס. הרכבת הספיקה לחזור על עקבותיה רק כ-3 קילומטרים ואז נעצרה כשני ק"מ מטרוביץ, שם נקברו ה-28 המתים מהרשימה השניה של וייס. בשני המקומות הוצבו אנדרטאות עשרות שנים לאחר מכן.
ככל הידוע לא היו לפראוטיה ילדים, ומשפחתה הקרובה נרצחה בשואה. מעבר לקבר אחים לא ברור ביערות מזרח גרמניה, כל מה שנותר מפראוטיה בלומיסט-פרונט הוא מגילת אסתר ישנה ותעודת הצטיינות. עכשיו גם נוספה לה מצבת זכרון בקטלוג הספרייה הלאומית.
