"ספר התניא" של מייסד חסידות חב"ד, ר' שניאור זלמן מלאדי מצוי באוספי הספרייה הלאומית ביותר מ-3000 עותקים. זהו ספר יסוד בחסידות. עד לחיבורו, התאפיינה החסידות בהעברת דברים בעל-פה ודרך חוויה אישית ישירה. "הספר התניא" מסמן את התמסדותה כתופעה דתית.
או כדברי ר' שניאור זלמן מלאדי: "כי אין דומה שמיעת דברי מוסר וקריאה בספרים… כי טוב הגנוז בספרים אף כי מתוק האור לעיניים ומרפא לנפש…"
ר' שניאור זלמן מלאדי נולד בלאזני (Liozna, כיום בבלרוס). ישנן מספר גרסאות באשר לתאריך הולדתו: בי"ח באלול תק"ה (15.9.1745), י"ז כסלו תק"ז (19.11.1746) ודעה שלישית הטוענת שנולד ב ט"ז בכסלו תק"ח (18.11.1747). ברישומי הספרייה נרשמה שנת הולדתו כ-1745, שהיא המסורת המקובלת בחב"ד.
בגיל עשרים עבר למעזריטש ולמד אצל ר' דב בער המכונה המגיד ממעזריטש, תלמידו המובהק של "הבעל שם טוב".
בשנת תקנ"ד הוציא ר' שניאור זלמן את חלקו הראשון של המפעל הלכות תלמוד תורה, ובשנת תקס"א יצאה גם חוברת על הלכות ברכות הנהנין. רק לאחר פטירתו בשנת תקע"ד הוציאו בניו שלושה חלקים משולחן ערוך הרב על אורח חיים, חושן משפט וריבית, והלכות נדה. לאחר פטירת המגיד ממעזריטש בשנת תקל"ג (1772) ועלייתו של ר' מנחם מנדל מוויטבסק לארץ ישראל בשנת תקל"ז-1777 נתמנה ר' שניאור זלמן למנהיג החסידים בליטא.
ר' שניאור זלמן התיישב בעיירתו לאזני והקים בה ישיבה. תורתו הועתקה על ידי תלמידיו והופצה במאות כתבי יד ברחבי מזרח אירופה. במחלקת כתבי היד של הספרייה מצויים מספר כתבי יד הכוללים מאמרים אלו ועשרות תצלומי יד של כתביו הפזורים ברחבי העולם.
את פרסומו העיקרי רכש ר' שניאור זלמן עם פרסום ליקוטי אמרים תניא מהדורה ראשונה סלאוויטא תקנ"ד הספר ליקוטי אמרים תניא. הספר נקרא על שם תחילתו "תניא [פ"ג דנדה] משביעין אותו תהיה צדיק ואל תהיה רשע…". בספר זה פורש ר' שניאור זלמן את כל תורת החסידות וכולל בו הנחיות לעבודת הבורא ולדרך החיים שבה צריך החסיד לנהוג. למעשה זהו הספר הראשון המנסח בכתב את עקרונות החסידות. פרקים מהספר הועתקו במאות עותקים על ידי תלמידיו בישיבת לאזני והופצו ברחבי מזרח אירופה. מהדורה מודפסת ראשונה יצאה לאור בסלאויטא בשנת תקנ"ו (1796), ללא אזכור שם המחבר. ב"הקדמת המלקט" מסביר בעל התניא את סיבת חיבור הספר והדפסתו:
"… כי אינה דומה שמיעת דברי מוסר לראייה וקריאה בספרים שהקורא קורא לפי דרכו ודעתו ולפי השגת ותפיסת שכלו באשר הוא שם ואם שכלו ודעתו מבולבלים ובחשיכה יתהלכו בעבודת ה' בקושי יכול לראות את האור כי טוב הגנוז בספרים אף כי מתוק האור לעינים ומרפא לנפש… להיות כי אין הזמן גרמא עוד להשיב לכל אחד ואחד על שאלתו בפרטות וגם השכחה מצויה על כן רשמתי כל התשובות על כל השאלות למשמרת לאות להיות לכל אחד ואחד לזכרון בין עיניו ולא ידחוק עוד ליכנס לדבר עמי ביחידות כי בהן ימצא מרגוע לנפשו ועצה נכונה לכל דבר הקשה עליו בעבודת ה' ונכון יהיה לבו בטוח בה' גומר בעדינו: ומי שדעתו קצרה להבין דבר עצה מתוך קונטריסים אלו יפרש שיחתו לפני הגדולים שבעירו והם יבוננוהו… והנה אחר שנתפשטו הקונטריסים הנ"ל בקרב כל אנ"ש הנ"ל בהעתקות רבות מידי סופרים שונים ומשונים הנה ע"י ריבוי ההעתקות שונות רבו כמו רבו הט"ס במאוד מאוד ולזאת נדבה רוחם של אנשים אפרתים הנקובים הנ"ל מע"ל לטרוח בגופם ומאודם להביא את קונטריסים הנ"ל לבית הדפוס מנוקים מכל סיג וט"ס ומוגהים היטב".
בהקדמתו זו עונה בעל התניא לאותם אדמורי"ם וחסידים שטענו שדברי חסידות הינם מתורת הנסתר ויש ללמדם בעל פה בלבד. הספר נתפשט במהירות בקרב חסידי חב"ד שהפיצוהו לציבור הרחב.
ליטא הייתה מעוזם של ה"מתנגדים" לחסידות ובראשם הגר"א מווילנה. המחלוקת בין המתנגדים לחסידים בליטא הגיעה לשיאה בשנת תקנ"ט (1798), כשנה לאחר פטירת הגאון מווילנה. בספרו המאסר הראשון, ירושלים תשע"ב, סוקר יהושע מונדשיין על פי מסמכים מארכיון הגנרל פרוקורור בפטרבורג את השתלשלות האירועים החל מכתב המלשינות החתום על ידי הירש בן דוד מווילנה בד' בסיון תקנ"ח (8.5.1798) שיועד אל הקיסר פאוול הראשון, שבו נטען כי ר' שניאור זלמן מלאדי אוסף אליו צעירים פורקי עול והכין רשימות שנועדו לעזור לצרפתים בפלישה לרוסיה. עוד נטען בכתב כי החסידים חיים בהפקרות ומפירים את מסגרת החוק. בעקבות הלשנה זו נאסר הרב יחד עם עשרה מתלמידיו והובא לחקירה בכלא בפטרבורג. פקודת השחרור מהכלא ניתנה בי"ט בכסלו תקנ"ט (יום שהפך אצל חסידי חב"ד ל"חג הגאולה") ובכ"ח בכסלו, נר חמישי של חנוכה תקנ"ט (26.11.1798) הובאו הרב ותלמידיו לווילנה ושוחררו. כשנה לאחר מכן נאסר ר' שניאור זלמן מלאדי שוב ושהה כשבועיים במעצר (ד'-כא בכסלו תקס"א, נובמבר-דצמבר 1800). לאחר פלישת נפוליאון לרוסיה בשנת 1812 ברח האדמו"ר מלאדי לכיוון אוקראינה, במהלך מסע זה נפטר בכפר פיינה (Piena, כיום רוסיה) והובא לקבורה בעיר האדיץ’ (Hadich, במחוז פולטבה, רוסיה).
החל מאמצע המאה העשרים קיבלו על עצמם שליחי חב"ד ברחבי העולם להדפיס מהדורה של ספר התניא בכל מקום שבו דרכה כף רגלם של יהודים. בספרייה הלאומית קיים אוסף של כשלושת אלפים הדפסות של ספר התניא במקומות שונים בארץ וברחבי העולם.
