חיבור אחד של הוגה יהודי בשם יצחק וצלר חושף כמה עשרות שנים לפני עלייתה של תנועת ההשכלה את סיבות העומק שעוררו את התנועה שכונתה לא פעם "המהפכה הצרפתית של היהודים"
תנועת ההשכלה האירופית הייתה תנועה שחצתה את העולם היהודי ופירקה סופית את המונופול הבלעדי של היהדות הרבנית. בתולדותיה המיתולוגיים של ההשכלה נזכר משה מנדלסון בתור גיבור העל (או הנבל האולטימטיבי) שהוציא את עם ישראל מבורותו (או שיקע אותו עמוק בחטא), זה שפרץ את חומות ארון הספרים התורני (או זרק את התלמוד והמשנה עבור ספרות חול וכפירה). האמת, כרגיל, מורכבת יותר.
בשנת 1749, שנתיים לפני מותו, השלים יצחק וצלר את כתב היד של חיבורו הגדול, "ליבעס בריף", אשר ניתן לתרגמו לעברית כ"מכתב אהבה". בתור מי שהתפרנס כסוחר-נוסע במרבית מדינות אירופה, ראה עצמו וצלר מוסמך לתצפת ולבקר מבפנים את החברה היהודית-אירופאית. היות שהבין היטב שרבים מקוראיו יסלדו אוטומטית מהמסר שלו, הקדים כל משפט ביקורת בביטוי "בעוונותינו", במטרה להראות לקוראים שהוא חלק מהחברה אותה הוא מבקר.
למרות שניכרת בקיאותו של וצלר בספרות התורנית, הוא מרחיק את עצמו במודע מכל שיוך עם האינטיליגנציה היהודית של תקופתו: הרבנות. הוא בחר לחבר את "עמודי עולם" ביידיש, ולא בעברית, שנחשבה לשפת הקודש והאצולה הרבנית, מתוך שאיפה לפנות באופן ישיר לכלל החברה היהודית. הוא אף הרחיק לכת ובחר להכליל בפנייתו גם את נשות הקהילה: הוא ביקר את הגברים היהודים על שמנעו כל אפשרות להשכלה מנשות הקהילה, וקרא להם למהר וללמד את בנותיהם עברית ותורה.
הדרת הנשים בקהילה היהודית סימלה עבורו לא רק את השחיתות המוסרית של יהדות אשכנז, אלא הייתה בעיניו סימפטום לחולי עמוק בהרבה: רמתם הירודה של מייצגי היהדות. הוא תקף במילים חריפות את העליבות והרדידות של הרבנים בקהילות שפגש והאשים אותם בלעג המוטח ביהודים כולם על ידי הנוצרים. בדומה למשה מנדלסון ממשיכו, וצלר ירא השמים לא קרא לזנוח לחלוטין את הלימודים התורניים, שהיו מנת חלקם של כל צעיר יהודי, אלא לשלבם עם היכרות מעמיקה של החידושים המדעיים והפילוסופים של עידן הנאורות.
"עמודי עולם" מייצג את אחד הניסיונות הראשונים והנועזים בפריצת חומות הגטו האינטלקטואלי שגזרו היהודים על עצמם. הפחד העמוק מההשלכות האיומות שעלולות להיות מנת חלקם של פורצי החומות הבאים – ערעור האמונה הדתית ושקיעה בכפירה – היה הסיבה העיקרית שבגללה יצאו רבנים רבים ומכובדים נגד הלימוד הזה. ביקורת זו איננה מפתיע.
מה שחשוב יותר מהביקורת האוטומטית שהוטחה בספרו (ביקורת אותה צפה וצלר עצמו) אלו הם רגשות האשם שמצליח וצלר לעורר ברבים מקוראיו: מספר עשורים לפני השבר הגדול שתביא ההשכלה לחיי יהודי אירופה, חושף חיבורו של וצלר בצורה כנה כמה מהסיבות העיקריות לאותה מהפכה: הרצון לשקם את כבוד היהדות והיהודים והכמיהה הבלתי נשלטת לידע המסעיר שחשפו ופיתחו הוגי הנאורות האירופית.
תגובות על כתבה זו