חשיפה: "טנגו דמוקרטיה" – שיר של אהוד מנור שלא פורסם מעולם

"את עדינה ואת נשברת בקלות" – האם עתידה של הדמוקרטיה לוט בערפל?

איל גרנט | 03.09.19 |
Share
אהוד מנור
אהוד מנור, 1969. צילום: שלום בר טל, אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

"דמוקרטיה היא צורת הממשל הגרועה ביותר פרט לכל האחרות שנוסו." (וינסטון צ'רצ'יל)

"שלטון העם, על ידי העם, למען העם." (אברהם לינקולן בנאום גטיסבורג)

""את האנרכיה ידחה כל אדם נבון; בדיקטטורה יבחל כל אדם חופשי. התבונה והחרות כאחת מחייבות בדרך כלל את הכרעת הרוב, בתנאי שהרוב יכבד את זכויות המיעוט." (מנחם בגין)

הבחירות של 2019 בחודש אפריל, לעיתים הזכירו לחלק מאזרחי ישראל את הסדרה הפופולרית שהסתיימה – "משחקי הכס". תככים ומזימות, בריתות ותהפוכות בלתי צפויות, ולאחר מכן טוויסט לא צפוי בדמות ההכרזה על הבחירות הנוספות הצפויות להתקיים בספטמבר 2019.

האכזבה מהמשחק הדמוקרטי הביאה לתסכול רב בקרב הציבור, וכן למורת רוח מהשיטה הפוליטית. בדמוקרטיה, תמיד נראה לחלק מהאנשים כי השיטה אינה יעילה כלל ולא באמת מבטאת את רצון העם, שהוא לפי שיטה זו, הריבון.

אבל אם חשבתם שמורת רוח מאופן ההתנהלות של השיטה וביקורת עליה הן עניין של השנים האחרונות בלבד, ייתכן שרשומת בלוג זו תפתיע אתכם. במסגרת פעילות "האוסף הלאומי הדיגיטלי: אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון", במהלך סריקת האוסף של כלת פרס ישראל נעמי פולני, התגלתה סקיצה שעד כה לא ידועה, של שיר שכתב חתן פרס ישראל והפזמונאי הידוע אהוד מנור ז"ל, בשם "טנגו דמוקרטיה".

כבר משם השיר, החיבור בין ריקוד ה"טנגו" ל"דמוקרטיה", מרמז על עמדתו הביקורתית של אהוד מנור. הטנגו נחשב בתחילת דרכו לריקוד נחות שהמקום הראוי לבצע אותו היה בתי בושת ובהמשך בתי קפה. כיוון שהוא נחשב לפרובוקטיבי, בתחילה נאסר על גברים ונשים לרקוד אחד עם השני. ייתכן כי בכך רצה אהוד מנור לבקר ולהצביע על רדידות ההליך הדמוקרטי וחוסר האמון שבו.

מילות השיר (וישנן כמה גרסאות היות שמדובר בסקיצה שלא יצאה לפועל) הינן כדלקמן:

"אני מכיר אותך יותר טוב ממך,
לכן עליך עוד אינני סומך,
במצבים המשתנים בלי הרף,
את עלולה עוד להיות לטרף,
אני יודע לכוון אותך לערוצים המועילים,
אני מציל אותך כשאת טועה ומתבלבלת במילים.

את עדינה ואת נשברת בקלות,
ושנינו הן מאמינים בתלות,
שבין רצוי ומצוי בחלד,
כשאין ברירה- אז גם אפור הוא תכלת,
כי כוונות טובות עוד לא הביאו יום יפה יותר,
וגם בדרך לגן עדן יש פקקי תנועה אם אין שוטר

הנה האופק מתאדם (וקרטיה)
ועוד מעט שוב נרדם (וקרטיה)
מחר נקום ונתקדם (קרטיה)
לעבר…".

התצלום באדיבות אוסף נעמי פולני ועיזבון המנוח אהוד מנור ז"ל. נגיש דיגיטלית במסגרת פרויקט 'האוסף הלאומי הדיגיטלי: אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון'

בבית הראשון, הדובר בשיר מודיע לדמוקרטיה עימה הוא "רוקד טנגו", כי הוא מכיר היטב את השיטה ולכן אינו סומך עליה. במצבי קיצון, הדמוקרטיה עלולה "להיות טרף". מעניין לציין כי המילה "טרף" נכתבה בעיפרון בעוד ששאר השיר נכתב בעט, מה שייתכן שמעיד כי חיפש אחר הדימוי הנכון. בהתחשב במה שידוע לנו על נפילת דמוקרטיות למשטרים טוטליטריים, נראה שהדימוי "להיות טרף" לכוחות אפלים התאים בסופו של דבר.

הדובר ממשיך ואומר שהוא "מכוון אותך לערוצים המועילים" ו"אני מציל אותך כשאת טועה ומתבלבלת במילים", כלומר, הדמוקרטיה היא כלי ולא תכלית לכשעצמה. על מנת שהשיטה תעבוד באמת, יש צורך בבוחרים ביקורתיים וחושבים שלא "יתבלבלו ממילים".

בבית השני, הדובר מונה את חולשות השיטה, אך גם נוקט בגישה של התייחסות מורכבת; הוא מזהה את הפשרה שבדמוקרטיה, את ההסתפקות במצוי על אף שאינו "האידיאל" הרצוי: "ושנינו הן מאמינים בתלות, שבין רצוי ומצוי בחלד, כשאין ברירה, אז גם אפור הוא תכלת". על פניו נראה כי אהוד מנור יוצא כאן בזכות הפרגמטיזם בדמוקרטיה ונגד טהרנות אידיאולוגית, "כי כוונות טובות עוד לא הביאו יום יפה יותר", ו"גם בדרך לגן עדן יש פקקי תנועה אם אין שוטר", דהיינו, ללא השלטת חוק וסדר בידי המדינה, תהיה אנרכיה או "פקק תנועה".

יש תלות בין הרצוי למצוי, כך שאם צריך לבחור בבחירה שהיא "אפורה", כלומר לא האופטימלית מבחינתו של הדובר (או הבוחר הפוטנציאלי בדמוקרטיה), הוא יבחר בה.

בפזמון ישנה חזרה לחששותיו של הדובר בשיר בנוגע לכיוון שאליו הדמוקרטיה לוקחת אותנו, "הנה האופק מתאדם (וקרטיה)", כלומר האופק שוב אינו כה ברור ואנו לקראת שקיעה, לפניה האופק נהיה אדום, אולי אף רמיזה למלחמה ולאלימות? "ועוד מעט שוב נרדם (וקרטיה)". הדובר חוזר לכך שדמוקרטיה זקוקה לציבור עירני כדי שישמור עליה. "מחר נקום ונתקדם (וקרטיה)", הכיוון מחר יהיה חדש, לעבר… זו המילה האחרונה בשיר, ונראה שכאן גם התכוון אהוד מנור לסיים אותו, בשלוש נקודות. לא ברור. העתיד לא ידוע. זוהי גורלה של כל דמוקרטיה, אשר תדיר צריכה להתמודד עם איומים על החופש והשיוויון שעל פניו היא מאפשרת.

התצלום באדיבות אוסף נעמי פולני ועיזבון המנוח אהוד מנור ז"ל, האוסף הלאומי הדיגיטלי: אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון.
התצלום באדיבות אוסף נעמי פולני ועיזבון המנוח אהוד מנור ז"ל, נגיש דיגיטלית במסגרת פרויקט 'האוסף הלאומי הדיגיטלי: אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון'
*התצלום באדיבות אוסף נעמי פולני ועיזבון המנוח אהוד מנור ז"ל, האוסף הלאומי הדיגיטלי: אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון.
התצלום באדיבות אוסף נעמי פולני ועיזבון המנוח אהוד מנור ז"ל, נגיש דיגיטלית במסגרת פרויקט 'האוסף הלאומי הדיגיטלי: אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון'

האם השיר עדיין אקטואלי ורלוונטי לימינו? התשובה תלויה כמובן בקוראים. אנו מקווים שהשיר אשר נגנז בזמנו יקבל עיבוד מודרני על ידי מוסיקאים שירימו את הכפפה. אי אפשר לצפות מראש את מידת הפופולריות של שיר, לכו תדעו – אולי הוא אף יגיע למידת הפופולריות של שיר אחר שכתב אהוד מנור אשר מתכתב במידה מסויימת בתמה שלו עם "טנגו דמוקרטיה"; שיר שהתפרש, הן על ידי תומכי הימין והן על ידי תומכי השמאל כהבעת תמיכה בעמדותיהם, "אין לי ארץ אחרת":

"אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי שינתה את פניה
לא אוותר לה, להזכיר לה,
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה".

אנו מאחלים לעם ישראל חג דמוקרטיה שמח ובחירות מועילות.

 

 

כתבות נוספות

"אַךְ לָמָּה לֹא מָלְאוּ עֶשְׂרִים לַנַּעַר?" – אהוד מנור מבכה את אחיו יהודה

כך הפך "בשנה הבאה" משיר געגועים עצוב ללהיט בינלאומי קצבי

 

 

איל גרנט

עורך דין איל גרנט, בעל תואר שני במשפטים, מנהל הסכמים והתקשרויות בפרויקט 'האוסף הלאומי הדיגיטלי: אדריכלות, מחול, עיצוב ותיאטרון'

לכתבות נוספות של איל גרנט >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו