אין כעיון במכתבים ישנים כדי להמחיש לנו את גודל השינוי התרבותי שחוללו אמצעי התקשורת המודרניים. דרכם אתה מתוודע לעולם שבו תקשורת בין אנשים מתקיימת באמצעים ממשיים ובקצב משלה. התקשורת בימי קדם התבצעה על ידי העברה ממשית של חומר כתוב בין הצדדים, וההמתנה להגעת המסרים ליעדם עשויה לארוך ימים ושבועות. המצאת הטלגרף והטלפון וצאצאיהם המתקדמים יותר ייעלו אמנם את העברת המסרים, אבל פגמו כנראה באיכות ניסוחם ובערכם הספרותי. בשני מכתבים ששלח הרב אברהם ביג'אג'ו בשנת תרס"ב (1901-1902) מהעיר פארו (Faro) בפורטוגל אל ידידו הרב שמעון אשריקי, ששהה כשד"ר בעיר טנג'יר (Tangier) במרוקו, יש ייצוג אוטנטי של אופי התקשורת בתחילת המאה העשרים. אפשר ללמוד מהם על תהליך כתיבת המכתבים ומסירתם ליעדם, וגם למצוא בהם כמה מאפיינים תרבותיים וחברתיים של התקופה. בולטים בהם היחס הרציני והמחשבה שהושקעו בכתיבת אגרת; ההמתנה בקוצר רוח להגעת התשובה; תופעת השדרו"ת על שלל מאפייניה; ואולי המפתיע מכל הבעת רגשי ידידות ואהבה בחופשיות באופן שהיה נתפס היום כמביך. סגנון כתיבתו של ביג'אג'ו דרמטי, ושני מכתביו נקראים כסיפורים קצרים. המכתבים נמצאים היום באוסף בניהו – Ms. TEU 44.8.
כותב המכתבים הרב אברהם ביג'אג'ו נולד בקושטא בשנת תרי"ח, עלה בילדותו לירושלים, שימש כרב בעיר פארו, ונפטר בירושלים בליל שבת פרשת ראה – כ"ט באב תרפ"ג. הנמען הרב שמעון אשריקי נולד במרוקו בשנת תר"ך, עלה בגיל חמש לארץ ישראל, היה שד"ר כוללות ירושלים ואב"ד העדה המערבית, ונפטר בכ"ו בסיון תר"ץ. מידע נוסף על שני האישים יובא אחרי העתקת המכתבים.
המכתבים
היום יום ז"ך לחדש כסלו התרס"ב ליצירה,
אל מול מעלת רב אחאי ורב רחומאי, היינו כולי גופאי, ידי"ן ואור עיני אוהב דבק מאח, ה"ה מע' הרב המובהק ואח לברך, מר שד"ר כמוהר"ר שמעון אשריקי יצ"ו ה' את הברכה, את ברכת אברהם, כיר"א.
יום ערב ש"ק לעת ערב, עת הייתי מחליף שמלותי לכבוד השבת, והנה איש זקן ונשוא פנים מנכבדי העיר נגש אל פתח ביתי. רבי אברהם, קרא אותי. מה אדוני מבקש את עבדו בעת ובעונה הזאת? אמרתי לו. מכתב הבאתי לך ענני, כי באה בת סי' אברהם לוי הי"ו מליזבואה [=ליסבון] והביאה עמה את המכתב הזה. ויראה לי לאמר למי זאת? ואנכי ידעתי כי לך הנה, ועתה הכר נא הלך היא אם לא? ואומר לו: לי, לי, לי היא. ואחר תני את תודותי לו לקחתיה מידו והלך לו. מתחילה נדמה לי כי המכתב מכתב אנשי ביתי הנה. אך! מה להם לשולחה ליזבואה? ולשם מי? לשם סי' אברהם לוי. מאין ידעוהו לסי' אברהם לוי? ומיום בואי פארו עד היום הזה לא שלחו לי מכתב בדרך הזה, כ"א על הפוסט. ומה להם לעשות כן? אין זאת. לא ולא. ואם אין זאת, מאין היא? ומי שלחה אלי? כבר הייתי מתפלסף איזה רגעים, בעוד הייתי יכול לידע את הכל ברגע בפותחי את המעטפה ולראות את שם השולחה. כאשר עשיתי באמת לבסוף כי פתחתי את המעטפה להוציא החוצה את הטמון בתוכה. וטרם כל שלחתי את עיני אל החותם בה, לראות מי הוא זה האיש השולחה. ומה ראיתי? שם אלופי ומיודעי חרות עליה. האח, האח. מה גדלה שמחתי עד מרום קיצה? כי בעוד הוא עמוס התלאות ועוד לא נח מדרכו הארוך, זכרוני בא לפניו ויפקדני במכתבו לשלום. הבא נא אבוא אליה לראות את הכתוב בה. מה ראיתי? דברי ידידות, דברי אהבה, דברים היוצאים מקירות לבו, דברים המתוקים מדבש ונופת צופים. זאת לא זאת, כי מבשר ואומר כי בקרב ימים אראה את נועם פ"ק. האח, אנכי, אנכי, המאושר מכל האדם עלי אדמות. אין כח בעטי לתאר לפני אדוני את רגשות נפשי והגיון לבי, כי את אשר לא דמיתי ולא עלה על לבי לראות, ראו עיני. מכתב מידיד נפש, ועוד מעט יראו עיני את עיניו ופיו המדבר אלי. דעת לנבון נקל כי לא מעט שמחתי ויעלוז לבי, מה אשיב תודה לאדוני. אין לי פה לדבר, ותאלמנה שפתי מהביעי תודות לאדוני. רק את זאת אשלח לו את ברכתי ברכת הדיוט קלה, כי אלקים משמים יאמר די לצרותיו, ויחזירהו למחוז חפצו לחטו"ל שלם בגופו וכו', בשובע שמחות ורב ההצלחות, כחפצו ורצונו, וכחפץ ורצון אהובו. אכי"ר.
עתה באתי להודיע לאדוני כי תכף באותו עת שקבלתי המכתב הלכתי אצל סי' אברהם עמרם הי"ו, ומסרתי המכתב אשר היתה לוטה תוך מכתבו לו. וקימתי שפיר גזרתו לבאר לו את כל הכתוב, בתוספת נופך משלי, ויותר ממה שכתוב שם קראתי לפניו. ויען ויאמר כי הנו מתאוה לראות פ"ק, מתי יבא וישתעשע עמו. ולבקשת חכמי הישיבה הנו מוכן לעשות מבוקשם, ולשלוח להם את כספם.
ועתה אגיד לאדוני את אשר דברתי עמו אודות הישיבה זה כמה פעמים, כמו שציוני הר' המופלא וכו' כמוהר"י אשכנזי נר"ו. בתחילת בואי אמרתי לו הלא ידעת שימי החג קרבו ויאתיון, וחכמי הישיבה מצפים לקבל את החג בשמחה עם משלוח ידך כפי חיובך. וישב אלי לאמר טוב הדבר. אכן אנכי חפץ לבטל את הישיבה עבור כי בעונותי לעת עתה אין ידי משגת לתת את הסך הזה. וכשומעי זאת קפצתי ממקומי ברתת ויתר לבי, ואמרתי לו מה אדוני מדבר אל עבדו? את אשר לא פללתי לשמוע, שמעו אזני. כי זה דבר נמנע כי הוא נדר, ואיסור גדול יש בדבר, ואינו טוב לך לעשות כדבר הזה. ויהי כמשיב, ומה לעשות אם אין ידי משגת? כי זה שלש שנים שההצלחה פנתה שכמה מאצלי, ולא מצאתי רק את חסרו"ן. אז אמרתי הטוב בעיניך עשה ואין אני מכריחך בדבר. רק ידוע תדע כי לא טוב הדבר אחר שנדר גדול נדרת, וקימת את נדרך זה כמה שנים, ועתה אתה חפץ לבטלו. חוששני לך מחטאת, בעבור חומר נדרים. ואם אין לאל ידך לכל ההספקה, לכל הפחות תשלח להם עד החצי (כי כן אמר לי מהרי"א נר"ו לומר לו). ויהי כמחריש ולא ענה עוד. אמרתי אני בלבי כנראה שדברי עשו פירות, ואילו לא אתינא פה פארו כ"א לקיים את הישיבה הזאת די. אך! לא כאשר דימיתי כן היתה, כי בעבור איזה ימים כתב לי מוהרי"א לדבר על לבו שישלח להם הספקתם. ויהי כדברי אליו חזר וניעור כחמץ בפסח כי רצונו לבטלה. וכל מה שדברתי עמו אך למותר, והוא באחת כי אין לאל ידו עתה!
אמרתי לו שישיב לו תשובה. טוב טוב ענני, בשבוע זאת אכתוב לו. עבר כמה שבועות ולא כתב מאום, עד שכתב לו ה"ר מוהרי"א שנית ושלשית לעוררו. ובכל פעם היה מבטיח אותי לכתוב, ולא היה כותב. עד שלבסוף כתב לו דברי תלונות רבות ודברים קשים על שאינו משיב, ואף אני הוספתי מדעתי דברים הדברים, ובכל זאת לא כתב. וידעתי זאת עתה כי בעת תיתי את מכתב אדוני לו שאלתיהו אם כתב לירושלם, ויען ויאמר שלא כתב עדיין, עבור כי אין רצונו לשלוח מכתב רקנית. רק עד שיזדמן המעות בידו לשולחם ואזי יכתוב לו כאשר עם לבבו. ומי יודע איזה יום הוא היום ההוא? רק בבא אדוני פה וידבר עמו פה אל פה אולי יעשה איזה רושם. ואף אם אין ברצונו לבא פארו עבור הנדבה, יבא עבור הדבר הזה, כי פני אדם פני אריה. זהו קיצור הדברים אשר עבר בינינו, ולה"ר כמוהרי"א נר"ו כתבתי לו בארוכה. ולהיות כי אנכי מקוה לביאתו פה לחטו"ל ואדבר עמו כל פרשת העבור פא"פ, מנעתי את עטי להאריך. ואל יבטיחו לבו לאמר כי ע"י מכתבים יעשה פועל, כי לא ישיבנו אחת מני אלף. רק בבואו פה פיו יפתח בחכמה, וידבר על לבו. וכולי האי ואולי יעשה פועל. רק אין דבר זולת שנשארתי דשו"ט באה"ר ובחי"ן כנה"ר וכנא"ה ברב עז ושלום.
כ"ד המיחל לקראת בואו לחטו"ל לחזות את נועם פ"ק בכליון עינים, הצעיר אברהם ביג'אג'ו הי"ו.
אגרת 2
היום יום 20 שבט התרס"ב ליצירה
אל מול מעלת המנורה הטהורה, זכה וברה, ה"ה המובהק, ונוגה לו ברק, כמוהר"ר שמעון אשריקי נר"ו ויחשל"א [=ויחי שמו לעד אמן].
שלום רב לאוהבי! אצל היאודים כל דבר יכנה על קו תוהו ואנדני בוהו, וגם אנכי עברי הנני כמוהם וקו אחד ינטה גם עלי. היאודי דרכו לחקור ולדרוש, לידע כל דבר מראשיתו, כאלו רק זאת ישעו וחפצו בארצות החיים. ככה המה דרכי היאודים בלי כל יסוד מוסדי! טרם קבלי מכתבו הנעים יצאתי גם אנכי בדרכי לתור ולעמיק שאלה, מדוע לא קבלתי מענה על מכתבי מאת בחיר נפשי? דומייתו תעיק מאד אל לבי. אין זה כי אם מכתבי לא מצא חן בעיניו, או עצתי אשר יעצתיהו לא נכון לפניו, או הודעתי אשר הודעתי לו רע בעיניו. ככה אמרתי אני אל לבי, כאלו קלעתי אל המטרה. אבל איזה דבר אשר לא כדת האהבה יצא מאת פני עטי אשר החרידהו ממנוחתו? הלא אהבת נפשי אהבתיהו. וגם הוא כתב לי טרם כותבי אליו דברי ידידות ואהבה, ואיך מלאני לבי להעיב את שמיה הטהורים? הלא גמול אהבה, אהבה? ואם יתן איש את כל ביתו באהבה…! לא זו אף זו, השיבוני כליותי, ואולם עליך לזכור כי עלג לשון אתה ובלעגי שפה תדבר, ודקות ההרגשה ועומקה לא חוננת בה מאת יוצר כל בורא הטבע. האדם אשר חונן מאת אביר הטבע בהשתפכות הנפש אשר מלא מוכן המלא, הרגשה שוטפת ומעמקת אל תוך פנימיותו של דבר. וגם אם גם כחו בפיו, ואונו בעטו, יתפרצו החוצה כל התפעלות נפשו. ובבתי נפש הקורא ירגיש איזה עקיצה חודרת פנימה. לא כן אנכי עמדי, העקרים הראשיים האלה יחסרו לי! דברי אמת ניכרים, עניתי אף אני חלקי, וזאת היא הדעה האמיתית החלטתי כמתפלסף. ככה עברו איזה ימים במחשבות דקות וצנומות! אבל לשמחתי נגלה פני הלוט הלוט, שתמול קבלתי מכתב ידידי מאת האדון סי' אברהם הי"ו, אשר זה כט"ו ימים היתה טמונה בבית מסחרו. ובהיות כי לא נתראיתי עמו זה כמה לא עלה בזכרונו לשולחה אלי. והיה כראותו אותי תמול ברחוב העיר ושאל בשלומי, אז זכרונו בא לפניו ואמר לי יש לך מכתב אצלי. חושב מחשבות נשארתי ממי היא זאת? כי מאנשי ביתי איני מצפה מכתב, כי זה מעט קבלתי את פני נב"ה [=נוות ביתי היקרה]. אין זאת רק מכתב אהובי וריעי. רצתי אחריו כאיל קל המרוץ אל בית מסחרו, ולקחתיה ממנו. ואראה כי המכתב מכתב ידידי בנפש היא, אשר מבין שורותיו הצהירה אלי אהבתו כתמול שלשום. ואולם עוד יותר, אין קץ לשמחתי אשר שמחתי בהכירי את תכונת נפשו היקרה והטהורה, אשר שם שפלים למרום. זאת ידעתי מקדם מאז מנעורינו ועד עתה, ומחליפות מכתבים אשר ערוכים כסדרן. ומקרב ולב עמוק אברכהו על אהבתו הטהורה, ועוד לו תשלום גמול ברכותיו אשר ברכני אדוני. הממלא משאלות עמו ישראל לטובה הוא ימלאנה, ומברכתו יבורך בית עבדך לעולם. כן אברכהו גם אני ברכת הדיוט קלה, אלקים משמים ישלח את ברכתו לאדוני, ויריק לו שפע טובה וברכה מאוצרו הטוב עד בלי די, ויחזירהו למחוז חפצו בקרוב שלם בגופו. בצלח העודף אנס"ו [=אמן נצח סלה ועד]!
אודות סי' אברהם הי"ו והישיבה אשר יעצתיהו לבא הנה, ואדוני כתב אלי שלא הכריע מדברי אם יתוקן ע"י בבואו הנה או לא. עצתי לבא הנה לא היה שיבא רק עבור הדבר הזה, כי ידעתי ברור כי זהו ספק ספיקא. ואולי קרוב לודאי שלא יתקן מאום. כי חפצו של סי' אברהם ה"יו בביטולה אינינו מחפצו ורצונו, רק כי הזמן הוא בעוכריו. ואומר כי אין לאל ידו עתה, וחמסו על הזמן אשר בגד בו. אולם עצתי היתה כי אחר שמוכרח לבא ליזבואה עבור נדבתו, יבא גם פה אף אם יהיה ללא צורך הנדבה רק לתקן הדבר הזה. אולי יהיה שעת רצון וסיעתא דשמיא. ועתה שאומר אדוני שאין מניחים לו לבא ליזבואה כי נדבתו ישלחוה אליו שמה, לפי דעתי אינו שוה הוצאת ממונו בודאי וגם איבוד זמנו עבור הספק וספק ספיקא. זהו דעתי. ואולם אדוני יתיעץ בשכלו כי חכמת אלקים בקרבו ויעשה את הישר בעיניו!
אחר שלשת ימים שכתבתי את כל אשר רואות עיני אדוני, נמצאתי עם סי' אברהם הי"ו, ואמרתי עת לדבר עמו על דנא פתגם כי עד כה לא מצאתי שעת הכושר לדבר עמו שהיה טרוד הרבה. איני יכול לתאר לפני אדוני איך היו דברי עמו כי סובל אריכות הרבה, ואיני חפץ להלאותו. רק בקיצור אגיד את תשובתו, וכמדומה לי שבפעם הזאת הגיד לי את כל לבו. וכה היו דבריו. באמת שהייתי משתוקק הרבה לביאתו של סי' חכם ר' שמעון הי"ו, ולראות את פניו הנעימים ולהשתעשע עמו. אך ורק אם יהיה ביאתו רק עבורי אין לי חפץ שיגיע לו נזק ממון חינם, כי יצטרכו לו הוצאות רבות לבא הנה ולשוב שנית. ועל שאלתך מה תשיב לשולחיך דבר? תדע נאמנה כי הנני עומד זה כמה ימים למכור איזה סחורות, ומאותם המעות טרם כל אשלח להם לפי שעה חמשים ליבראס. ואכתוב להם ואכתוב להם כי עוד לא ילמדו בישיבה עבורי כי אין ביכולתי כעת לשלם להם מאום. עד אשר ישקיף ד' משמים לטובה ואחזרנה כמאז, כי באמת רע עלי מאד ביטולה. אך מה אעשה אם ההצלחה פנתה שכמה ממני? ואחר זמן כשאתישב מעט אראה בפנקס חשבונותי, ואם שואלים ממני עוד יהיה כמה שיהיה אשלח להם גם את השאר. זהו תשובתו בלב מלא יגון ואנחה, ודברי אמת ניכרים!
לא יום בשורה הוא היום הזה, ולכן חשבתי בתחילה למנוע את עטי מלהודיעו שמץ דבר מזה, כי מה לי לצער את מחמד נפשי ודיה לצרה בשעתה. אכן כאשר נתהפכתי במחשבותי אמרתי הגם שיצטער לפי שעה, אולי אוכל לעשות לו טובה מצד אחר כי יפגוש את רודפו ויביאנו למשפט ויוציא את בולעו מפיו! והוא כי בשבוע החולפת נסעתי ליזבואה לקבל את נב"ה שבאה מירושלים, ונתעכבתי שמה כחמשה ימים. ופעמים רבות הזמין אותי סי' אברהם לוי הי"ו. ובהיותי יושב עמו על שולחנו נזכרתי כי אדוני הגיד לי כי עוד יתמהמה איזה ימים שיש בהם ירחים, עבור שמוהר"י ן' עטר זה מעט יצא משם. אמרתי אנסה נא את כחי לדבר עמו אודותיו, אולי יהיה שעת רצון ויסכים שיבא עתה תכף, ואודיעהו לאדוני ואשמח משנה שמחה עבור הצלחתו. אך! לא כאשר דימית כן היה. כי עוד לא פציתי פה לדבר, טרם ישמע שאלתי, רק הזכרתי את שמו הטוב לפניו, קפץ ממקומו ואמר שזה הוא דבר דלא אפשר שיבא פה בשום אופן שבעולם. לא עתה ולא אחר זמן. ואם יבא מלבד שלא יקבל שום נדבה, זאת לא זאת, כי יעשה חילול ד' גדול, וחילול הארץ, וחילול חכמי הארץ. ואנכי כשומעי זאת נשארתי משתומם על מענהו ופני קבצו פארור, כי לא ידעתי מה כל החרדה הזאת, כי מעולם לא נשמע עליו דבר דופי חלילה. ומדוע יהיה כל החילולים האלה. שאלתיהו מדוע? אספר לך כל הענין מתחילה ועד סוף, ענני. ויען ויאמר לי הלא תדע כי זה האיש מהר"י ן' עטר הוא ממכירי מזה זמן רב, ועל ידו יסדתי ישיבה אחת בירושלים ביודעי כי הוא אחד מן החכמים החשובים שבירושת"ו, והוא מהחסידים שבבית אל יכב"ץ [=יכוננה בצדק]. ובבואו הנה בא אצלי ואמר שהוא בא לקבץ נדבה חדשה עבור בנין בתים לעדת המערבים שבירושת"ו. אמרתי לו שזה לא יתכן עבור שפה עשו הועד הסכמה שלא לקבל שליח מנדבה חדשה, רק הנהוגים מאז ומקדם. ואני הגם שאיני מאנשי הועד שכבר זקנתי ושבתי, עכ"ז איני מסכים בזה. ועכ"ז לך אך הועד ודע וראה מה ישיבו לך. הלך אל הועד ולא עלה בידו מאומה, רק מרוב ההפצרה אמרו לו עתה כבר הגיע זמן הנדבה הנהוגה של המערבים, ועוד השד"ר לא בא. אם תחפוץ תן לנו דיבור וגם כתב ידיך שלא יבא אחריך השד"ר הנהוג עד בא זמן חליפתו, אזי נעשה לך הנדבה הנהוגה. ויהי כראותו כי יהיה ביאתו רקנית ענה אמן בע"כ שלא לעשות נדבה חדשה, כי אם הנדבה הנהוגה. וישב פה כמשלש חדשים ולא הניח פינה וזוית, עד אשר קבץ נדבה חשובה עד מאד. כמעט זה כמה לא ראינו כנדבתו. זהו גופא דעובדא. ועתה אם יבא השד"ר הנהוג מלבד שלא יתנו לו מאום, עוד זאת כי יהיה חילול ד' באומרם ראו החכמים של ירושת"ו איך גונבים וחומסים זה מזה! ואנכי כשומעי את כל זאת רעדה אחזתני ולא משתי ממקומי ונשארתי כאבן דומם, כי לא ידעתי מה לעשות. אם אודיע את כל זה לאדוני ודאי שיצטער, ואנכי ידעתי כמן תלאות מצאוהו בשליחות הזה, ונוסף גם זאת. ואם לא אודיעהו יבא פה ויצא בפחי נפש ויהיה חילול ד', אחר שיעשה כמה הוצאות חינם. וסערת לבי היתה כסיר נפוח, עד אשר יעצוני כליותי להודיעו לטוב לו מלבד כל הסיבות האמורות עוד זאת כי יפגעהו באחת הערים בטאנכיר או בג'יבראלטאר ויביאהו למשפט וכתורה יעשה!
נא גבור לעשות את שאלתי להרבות מחול על כי ציערתיהו, ואלקים משמים ישלח לו את שלומו ממקום אחר. מעתה נשארתי דשו"ט באה"ר ובחי"ן כנה"ר וכנא"ה ברב עז ושלום. כ"ד נאמן אהבתו הצעיר אברהם ביג'אג'ו הי"ו.
מידע נוסף על המתכתבים
על אברהם ביג'אג'ו כתב ידידו חיים מיכל מיכלין בהספדו: "בליל ש"ק ראה, גוע וימת פתאום אחד מחשובי החכמים שבעדת הספרדים, הרב מוהר"ר אברהם ביג'אג'ו זצ"ל. דיין ומו"ץ, חזן ודרשן, שו"ב מומחה מאד, מוהל ראשי כמעט יחידי בעדת הספרדים, סופר מהיר, עסקן חרוץ ורב פעלים, גבאי פעיל בבית החולים "משגב לדך" […] דבר מותו הפתאומי פשט בעיר ויגדל הצער, כי אהוב וחביב היה הרב הזה בכל חוגי העיר. כמעט רוב העסקים היו נחתכים על פיו, כי היה דבורו נאה, ומשאו ומתנו עם בני אדם בנחת. ידע לפשר ולפייס בין בעלי ריב. ידע לנתח כל עסק ולסדרו היטב, כי הרבה נסיונות רכש לו במשך ימי חייו על ידי נסיעותיו המרובות אשר נסע לארצות שונות. ויסבב כל המזרח, כל חצי-אי ערב ופרס, וערי בבל ומדי. ויהי שנים רבות משמש בתור רב ראשי ושו"ב בפורטוגל בעיר פ'ארו. גם היה בהודו ובסביבות סין. ובכל מקום הניח שם טוב ורושם מצוין על ידי פניו המאירות ואמרותיו המחוכמות […] הרב המנוח נחשב בין המוהיקנים האחרונים של חכמי העדה. לא הניח אחריו תמורתו, והעדרו נגע עד כל לב" (דאר היום, 14 באוגוסט 1923).
ועד עדת המערביים כתב על הרב שמעון אשריקי בהספדו: "נעלם מעל במת החיים אחד הטפוסים היפים והאהודים של הדור הישן […] איש ששכלל בקרבו את כל המעלות הטובות והמדות הנאות שבהם מצטיין תלמיד-חכם: הדרת פנים, קול ערב, עמקנות ושיטה בלימודים, גדולה בתורה וביראה, מקבל כל אדם בסבר פנים, ומסור מלב ונפש לכל עבודה צבורית שנמסרה לידו […] בהדרת פניו ובנועם קולו ובמתק מדותיו ובחן שפתותיו ובגודל למדנותו היה מצליח לענין את יהודי הגולה בכל מוסדות א"י ומפעליה, ולחבב את שם ירושלים על כל שומעי שמה" (דאר היום, 22 ביולי 1930). באותו גיליון של העיתון 'דאר היום' כתב גם יוסף יואל ריבלין דברי פרידה מהרב אשריקי. בתוך דבריו מבכה ריבלין את היעלמותם של סימני הייחוד של שבטי היהדות, ואת הפיכת הציבור היהודי בארץ ישראל לחדגוני. מעניין להשוות דברים אלו אל רוחו של 'נאום השבטים' המפורסם של בנו ראובן (רובי) ריבלין. וכך כתב י"י ריבלין: "זרם הישוב שאינו פוסק וסגנון החיים החדשים בולעים אל תוכם את כל גוני שבטי היהדות. בית הספר העברי ומגע-החיים התדיר מטשטשים את הצורות השונות, ומהפכים את הכל לעור-אחד. בני אותם אצילי-ספרד האידלגוס [=האבירים] הספרדים התנצלו יחד עם עדי תלבשתם המזרחית גם את אצילות המזרח שהיתה חופפת על הוריהם. נגואלו מן האצילות עם שנוי שמותם ובגדיהם. מי שהיה רגיל עוד באותן הדמויות הספרדיות האצילות והנעלות, שלפני שתי עשרות בשנים היו עוד פוגשים בהם בשוקי ירושלים, וכאב לבו תמיד בלכת אחת האישיות המסמלות תקופות שלמות של עדינות ואצילות, של ישוב-דעת מרבה ומתינות, של "גדלות" ממין מיוחד שאי-אפשר לנו כמעט לתפסו ומכל-שכן לבטאו, מפאת זה שלא עמדנו עליה. היינו נהנים מהופעתם של אלו בראיה בלבד מבלי חדר לתוכה. רחוקים הננו יותר מדי מכדי להגדירם […] אחד השרידים היחידים מאלה נושאי תפארת העבר היה הרב שמעון אשריקי ז"ל ראב"ד לעדת המערבים בירושלים […] עם מות הרב שמעון אשריקי בטלה כמעט הדרת ותפארת האצילות הספרדית".
לסיפורים נוספים על כתבי יד
לצפייה במכתבים לחצו על הקישור
