הונגריה, 1942-1940
שמואל ל'
שמואל לזרוביץ', גבר צעיר בראשית שנות השלושים לחייו מגויס לשירות העבודה ההונגרי. הוא מותיר בביתו אישה וילדים. צבא הונגריה איננו מעוניין בשירות צבאי של לזרוביץ' היהודי ודומיו (בטווחי הגילאים 52-18) וכופה על אלו עבודות קשות ומפרכות.
שמואל ב'
שמואל בלאס, יהודי, מוזיקאי, מגויס גם הוא לשירות העבודה ההונגרי. בלאס, שעובד לצידו של לזרוביץ', מלמד את חברו החדש לחן מקורי משלו, גרסה הונגרית לפזמון "חד-גדיא". אחד מהשניים משרטט שורות תווים מאולתרות על גבי דף מזדמן ומתעד את הלחן שחיבר בלאס. לימים כשישוב לזרוביץ' להוג'ס לחופשה קצרה, יטמין את תווי השיר בארון צדדי בביתו.
הונגריה, 1944
ב-19 למרץ 1944 פלש צבא גרמניה להונגריה. רבים מיהודי הונגריה נספו וביניהם גם שמואל בלאס. משפחתו של שמואל לזרוביץ' – אשתו וילדיו נספו גם הם. שמואל לזרוביץ' עצמו נשלח למחנה הריכוז דכאו.
הוג'ס, הונגריה, 1945
כמי שמחזיק בתעודה המעידה על היותו יוגוסלבי, מורשה שמואל לזרוביץ' לשוב אל הכפר בו התגורר – הוג'ס. כשהוא חבוש בכובע חיילים גרמני המעוטר בסמל הוֶרְמַאכְט, הוא מתקבל בשמחה בקרב תושבי הכפר השוואבים שמברכים אותו לשלום. לזרוביץ' ממהר לבדוק מה עלה בגורל ביתו. ארון העץ שבתוכו הטמין את תשמישי הקדושה נותר שלם כשהיה. הוא פותח את הארון ומגלה את סט התפילין והטלית שלמים כשהיו. בסמוך אליהם מונחת הגדה של פסח ובין דפיה מבצבץ דף תווים שחום – "חד-גדיא" בגרסה הונגרית בלחן שמואל בלאס.
ישראל, 1964
בתום המלחמה, לאחר תלאות רבות, נישא לזרוביץ' בשנית. עד לשנת 1956 המשיך להתגורר בהוג'ס ושימש כחזן, שוחט ומוהל. בהמשך התבקש לעבור לבודפשט ולשמש בתפקידים דומים בקהילה המקומית. בשנת 1964 עלה ארצה והתיישב בבני ברק שם התגורר קרוב לשני עשורים. בשנת 1983 הלך שמואל לזרוביץ' לעולמו כשהוא מותיר אחריו בת יחידה – יהודית.
ישראל, הספרייה הלאומית, פברואר 2019
גבריאל לרון, אחיינו של שמואל לזרוביץ', מבקש לתרום למחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית כתב יד של השיר "חד-גדיא" בלחן שמואל בלאס. שנים רבות נשמר כתב היד המקורי בידי יהודית לזרוביץ' – בתו של שמואל לזרוביץ'. לפני שנים אחדות הלכה הבת לעולמה. לאחר פטירתה הועבר כתב היד לרשות גבריאל לרון שהחליט לתרום אותו לספרייה הלאומית.
לרון גם הוקלט באולפן ארכיון הצליל במטרה לשמר ולתעד בשמע את הצלילים שהושרו בביתו. במהלך ההקלטה סיפר על שיר הונגרי נוסף שלמד מדודו: "הסיפור מתרחש בשנת 1882, בכפר בצפון-מזרח הונגריה. משרתת שהסתכסכה ככל הנראה עם בעליה (הלא יהודים), הלכה על גדות נהר הטיסה התאבדה או נפלה ומתה.
"זה היה בערב פסח. הנוצרים טענו שהיהודים הרגו את הילדה כי רצו להשתמש בדמה כדי להכין מצות. הגופה נמצאה אבל לא היו עליה סימנים שהעידו שהנערה נרצחה. אימה סירבה לזהות אותה וטענה שלא מדובר בבתה. התובע הכללי של המחוז, שהיה אנטישמי, הכריח את בנו של השוחט להודות שראה דרך מנעול בית הכנסת כיצד רצחו את הנערה. במשך שנים התקיים משפט גדול. השוחט, הרב, וחברי קהילה נוספים ישבו בבית הסוהר, עונו ונענשו. אציל הונגרי שפעל למען יהודים, הצליח להוכיח שבנו של השוחט היה קטן ונמוך מדי כדי לראות מבעד לחור המנעול את המתרחש. עד כדי כך הגיעו הדברים, שרק התערבותו של הקיסר פרנץ יוזף במשפט הובילה לסיומו. לעם זה לא היה משנה… שנים רבות לאחר מכן שמע דודי את השיר בבית בו התארח ממשרתת שנהגה לפזם אותם."
ובחזרה לחד-גדיא וללחן שכתב שמואל בלאס. לרון, אחיינו של לזרוביץ', לא ידע פרטים נוספים על זהותו של בלאס. חיפוש ברחבי המרשתת הוביל אותי לכתבה שפורסמה בארצות הברית בשנת 2011 וכתורתה (תרגום חופשי): "ניצולת שואה תזכה לשמוע את יצירות אביה בביצוע חי" ולשתי כתבות נוספות "ניצולת שואה האזינה ליצירות אביה לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה" ו"להשמיע את ההיסטוריה מחדש: מוזיקה מתקופת השואה מבוצעת לראשונה".
אוה אגרי, ניצולת שואה בת תשעים, זכתה להחיות מחדש קטעי מוזיקה שכתב אביה שמואל בלאס. שמואל בלאס היה מלחין וחזן ראשי של בית הכנסת באגר שבהונגריה. אגרי, שבעצמה שרדה את המלחמה, הגיעה לארצות הברית לאחר שעברה תלאות רבות וממושכות. במשך כשישים שנה שמרה על כתבי היד של אביה שהתגלגלו לידה. בשנת 2011 בוצעו יצירותיו של שמואל בלאס מחדש בניו-יורק ובהמשך בפלורידה.
ניסיתי ליצור קשר עם הכותבת ועם בני משפחה אחרים ללא הצלחה. בעקבות פרסום הרשימה הפנה אותי פרופ' נחום דרשוביץ אל ג'ודי מריק, מי שהכירה את בתו של בלאס בארצות הברית וגם ביימה כמה מיצירותיו. זו אישרה שאכן מדובר בשמואל בלאס, המלחין שיצירותיו זכו לביצוע מחודש.
ברלין, גרמניה, דצמבר 2019
"כשאתה מבצע יצירה אתה אף פעם לא יודע מה יקרה איתה. אתה מתחיל משהו, זורק משהו לאוויר ולא יודע איך זה יסתיים," אמר לי נור בן-שלום, קלרניתן ומוזיקאי ישראלי המתגורר בברלין. במובן מסויים זהו סיפורה של הרשימה הנוכחית, מילים שנתגלגלו ונעו בין זמנים, מקומות ועולמות. בן-שלום נחשף לסיפור גלגולו של השיר "חד גדיא" והחליט להחיותו מחדש. הוא חילץ את התווים מתוך סריקת כתב היד ועיבד אותו להרכב מוזיקלי חדש שכלל קלרינט, כינור ופסנתר.
"הופעתי במקומות שונים בעולם, עם הרכבים ותזמורות, שום דבר לא נתן לי סיפוק מיוחד כזה כמו להחיות מחדש יצירה כזו," סיפר, "יש חיבור מאוד גדול שגם אותו קשה להסביר, שזה חיבור למסורת, חיבור להיסטוריה, חיבור מוזיקלי. התחושה הזו של אותם יהודים שהיו חלק מהתרבות, שהעריכו אותם, להחיות אותם מחדש דווקא בגרמניה, לספר את הסיפור שלהם."
בן-שלום עיבד את השיר בשתי גרסאות שונות; האחת איטית ולירית והשנייה מהירה יותר כזו בעלת אופי כליזמרי. היצירה בוצעה בכנסיה הפרוטסטנטית בברלין בנוכחות קהל של 1,300 איש. לשאלתי האם לא מדובר בסתירה – ביצוע של יצירה מאת מלחין יהודי שנרצח בשואה דווקא בכנסיה נוצרית השיב: "אני חושב שזו אמירה. כשראש הכנסיה בגרמניה בא ואומר 'אני רוצה לבצע מוזיקה יהודית בכנסיה' זו אמירה חזקה. לכנסיה בגרמניה כח גדול והיא מעצבת באיזה שהוא אופן את התרבות בגרמניה.
"ויש גם משהו מיוחד בגישה למקור. לאחר הקונצרט ניגשו אליי אנשים, שאלו שאלות על שמואל בלאס ועל שמואל לזרוביץ' ורצו לדעת יותר. הדפסתי את הסריקה שצורפה לרשימה ואנשים התבוננו בה. אחד המשתתפים היה דובר הונגרית והתחיל לקרוא את המילים בהונגרית שהופיעו בתחתית התווים. אנשים ביקשו את השיר המעובד. אין לי שליטה על מה שיקרה מכאן והלאה, התווים יתגלגלו הלאה, מישהו אחר יבצע אותם בעיבוד הזה או בעיבוד אחר. הסיפור יסופר ופתאום שמואל בלאס קם לתחייה."
תודה לגבריאל לרון, ענת ווקס וילנה קמפל על הסיוע בהכנת הרשימה.
עוד הגדות של פסח, סיפורים מחג החירות ומערכי שיעור לחג
כתבות נוספות
ההגדה שהחליפה את המצרים בנאצים
הגדת השכול והגבורה של לוחמי הפלמ"ח
"הגדת בנגזי": הגדת הפסח שחוגגת את שחרור יהודי לוב מידי הנאצים
