פעמים רבות, אלבומי תצלומים פרטיים טומנים בחובם הפתעות. לא רק הכיתובים שבין התמונות עשויים לגלות מידע חדש, אלא גם נקודת המבט של הצלם החובב, שהיא תמיד רעננה ומקורית יותר מכל תצלום מקצועי של עיתונאי או אמן. אחת ההפתעות הגדולות שזימן לנו אלבום תצלומים אחד שהגיע לאוספי הספרייה הלאומית לפני כמה שנים היא מיוחדת במינה.
לכאורה, מה יכול להיות מיוחד באלבום תצלומים שיצר אחד מוותיקי מלחמת העולם הראשונה, בעת טיול קיץ לערי פולין? ובכלל, איזה קשר ניתן למצוא בין האלבום הזה למיליוני הפריטים האצורים במרתפי הספרייה הלאומית של ישראל, בירושלים?
לפני 86 שנים בדיוק, ב-30 ביולי 1933, יצאה לסיור בערי פולין משלחת של חברי האיגוד הצרפתי של ותיקי מלחמת העולם הראשונה. למרות שהימים היו ימי קיץ, ואין ספק שהמטרה הייתה גם לנפוש ולטייל, הרי שהמסע כולו אורגן כביקור רשמי שלווה בטקסים צבאיים. המארחים – צבא פולין העצמאית – יצאו מגדרם כדי לקבל את פני אורחיהם הצרפתים באופן הטוב ביותר, ולחזק בכך את הברית הצבאית בין הרפובליקה הוותיקה והמתקדמת, לבין פולין, שעצמאותה הכלכלית והמדינית הייתה שברירית. גם לצרפתים היה עניין לשמור על יחסים טובים והדוקים עם המדינה הגדולה שממזרח.
אחד מחברי המשלחת הצטייד במצלמה: בשנות השלושים של המאה ה-20 מצלמות חובבים כבר היו נפוצות מאוד, קלות לתפעול ואף לא יקרות במיוחד. במצלמת ה-6X6 שלו הוא תיעד את כל שלבי המסע, ובסופו, הוא פיתח את התמונות, שילב אותן באלבום בעל כריכה עבה שדפיו עשויים קרטון שחור, ובין התצלומים הוסיף מילות הסבר בצרפתית, בכתב יד מעוגל ויפה. ואכן, היה מה לצלם: המשלחת הצרפתית יצאה מהעיר שטרסבורג בטקס צבאי מלא, רב-רושם; מעל הבימה המקושטת נישאו נאומים נרגשים, מסדר כבוד של ליגיונרים קשישים עטורי מדליות עמד דום – והמשלחת יצאה לדרכה, עוברת בעליזות את הגבול אל עבר גרמניה, ומשם לאוסטריה, בדרכה לפולין.
השנה היא, נזכיר, 1933, והשלטון הנאצי החדש עדיין עורר פליאה בקרב הצרפתים. במעבר הגבול בשטרסבורג, הצטלמו החברים למזכרת תחת שלט שבו, בין שני צלבי קרס, נכתבה הסיסמה: "בני העם הגרמני! היאבקו עם אדולף היטלר למען גרמניה חופשית!"
והינה, סוף-סוף, ורשה! המשלחת שהגיעה אל הבירה הפולנית התחילה בסיורה. למרבה הפליאה, אחד מאתרי התיירות שאליהם הגיעו, היה רחוב נלבקי, "הרובע היהודי", כפי שתיאר החייל-הצלם. ככל הנראה, בעיני מדריכיהם הפולנים של אותם תיירים, היו הרחוב הזה ותושביו היהודים העניים מעין "אטרקציה אקזוטית", מקום שבו תוססת חברה של זרים, מוזרים בלבושם ובאורח חייהם. ואולי קיסמם של בני העם העתיק, שכאן חיו בעיקר הדלים והאומללים שבהם, היה נטוע גם בקשר שלהם לכתבי הקודש ולארץ הקודש שממנה גלו?
ארבעה עשר התצלומים המתעדים סצינות רחוב בוורשה היהודית הם לא רק מפתיעים, אלא גם מקוריים: הינה לנו מבט בלתי צפוי, לא מבויים, של אדם זר שנקלע לאחת מזירות ההתרחשות החשובות של החיים היהודיים במזרח אירופה, שבתוך שנים אחדות נמחקו כליל מעל פני האדמה. מעניינים במיוחד הם השלטים (ביידיש ובפולנית) של בעלי העסקים ובעלי המלאכה שנלכדו בעדשת מצלמו של הצרפתי: חנות הנייר ומכשירי הכתיבה, חנות הזגוגיות של אדון גולדמן, הסבָּל, חנות היינות והרחובות, הרחובות השוקקים ומלאי אדם!
בפוזנן, בזאקופנה ובגורליצה, כל אחת מן הערים והעיירות שבהן עצרו ותיקי המלחמה הצרפתים, קיבלה את המשלחת בטקס צבאי, בפרחים ובתשואות הקהל הנלהב.
והינה שוב, מקבץ מרתק של תמונות רחוב מקרקוב: שלושה עמודים הקדיש הצלם הצרפתי האלמוני לדמויות יהודיות באחד מרחובותיה של העיר, ממש במקום שבו, בתוך שנים אחדות, יוקם הגטו ומשם ישולחו כל התושבים למחנות ההשמדה.
האלבום מסתיים במכתב נרגש בלשון הצרפתית, שנכתב ב-5 באוגוסט, לקראת סוף המסע. בכתב ילדותי ועגול כתבה בו הילדה הפולנייה יאמינה ברכה לאורחים מצרפת. בשמה ובשם חברותיה, מאריה, הלנקה וזופיה, היא איחלה לוותיקי הצבא הצרפתים שחלפו בעירהּ נסיעה טובה, הנאה משהייתם בפולין וסיימה בקריאה: "תחי הברית בין צרפת לפולין!".
שש שנים לאחר מכן, עתידה צרפת להפקיר את פולין לגורלה. רחובות היהודים בקרקוב ובוורשה נמחקו, והאלבום של החייל הצרפתי הקשיש שהגיע לידינו נותר כתיעוד יקר ערך לרחובות ולאנשים שהיו בפולין ואינם עוד.