אפרת בן־יהודה לוין
.
צריך לראות את זה
פָּגַשְׁתִּי מַלְאָכִית וְנִרְתַּעְתִּי מִמֶּנָּה.
שֶׁלֶד קָטָן עִם בָּשָׂר מִינִימָלִי, נְמוּכַת קוֹמָה, בְּשֵׂעָר
בְּלוֹנְדִּינִי (צָבוּעַ), בְּהִירַת עוֹר, עִם עֵינַיִם תְּכֻלּוֹת
שֶׁתְּחִנָּה נָבְעָה מֵהֶן, הַקּוֹל שֶׁלָּהּ, הַקּוֹל קוֹל יְבָבָה שְׁמוּטָה
הָיָה זֶה בֶּכִי תָּלוּי עַל שְׂפָתֶיהָ כְּמוֹ נוֹזֵל עָכוּר שֶׁלֹּא נִשְׁפָּךְ
רוֹעֵד, מִתְנַדְנֵד, פֵּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ כְּחֻלְשָׁה
אֲיֻמָּה וְרָצִיתִי לִבְרֹחַ מִמֶּנָּה, וְהָיִינוּ בְּיַחַד שִׁשָּׁה
יָמִים, בְּמִשְׁפָּחָה מְלָאכוּתִית עֲשׂוּיָה
בְּעִקָּר מִנָּשִׁים הַמְּבַקְּשׁוֹת שָׁלוֹם לְעַצְמָן וְלָעוֹלָם,
קָנָדָה, צָרְפַת, גֶּרְמַנְיָה, הוֹלַנְד, וְיֶטְנָאם, סְפָרַד,
סִין, פּוֹרְטוּגָל וַאֲנַחְנוּ, אַרְבָּעָה אַנְשֵׁי שָׁרֵת מִיִּשְׂרָאֵל, כְּשֶׁנָּגַעְתִּי
בָּהּ (לְאַט לְאַט תִּפְאַרְתָּהּ נֶחְשְׂפָה),
כְּשֶׁחִבַּקְתִּי קַלּוֹת אֶת כְּתֵפָהּ, הָאֶצְבַּע שֶׁלִּי
הִגִּיעָה אֶל מֶרְכַּז הֶחָזֶה שֶׁלָּהּ,
פָּאדִי שְׁמָהּ,
מֵאַרְצוֹת הַבְּרִית, הִיא סִפְּרָה שֶׁעוֹד מְעַט יַגִּיעוּ
בְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּהּ לַחְגֹּג אִתָּהּ, בִּדְרוֹם צָרְפַת, בְּמֶרְכַּז הַתִּרְגּוּל
בִּכְפַר שֵׁיזָף, יוֹם הֻלֶּדֶת שִׁבְעִים,
פָּאדִי שֶׁטּוּבָהּ וְחֶמְלָתָהּ גּוֹלְשִׁים
כִּנְהָרוֹת מִקְּצוֹת אֶצְבְּעוֹתֶיהָ, מֵרִיסֵי עֵינֶיהָ אֶגְלֵי
טַל לִקְצוֹת שַׂעֲרוֹתֶיהָ
וּמֵאִישׁוֹנֶיהָ, מֵאִישׁוֹנֶיהָ מִשְׁתַּקְּפִים מֵימָיו
שֶׁל אֲגַם הַלֵּב נְקִיִּים וְזַכִּים, מְפַכְפְּכִים, גּוֹלְשִׁים
רַכּוֹת לְאִישׁוֹנַיִךְ וּבֶכִי, בֶּכִי דַּק מִן הַדַּק מִתְרַוֵּחַ
בְּלִבֵּךְ, בַּהֲקָלָה, בִּמְתִיקוּת, בְּהִתְאַפְשְׁרוּת, בְּהוֹדָיָה
פָּאדִי הַמַּלְאָכִית וְאָנוֹכִי הִתְחַבַּרְנוּ, הֶחְלַפְנוּ פְּרָטִים,
מִסְפַּר נַיָּד, כְּתֹבֶת מֵיְל וְכֵן, גַּם הִיא בַּוַּטְסְאַפּ
וּכְשֶׁעָבְרוּ יָמִים וְרָצִיתִי לְבַקֵּשׁ אֶת שְׁלוֹמָהּ גִּלִּיתִי
שֶׁהַכֹּל, הַכֹּל נֶעֱלַם
נִשְׁאֲרָה רַק תְּמוּנָה שֶׁלָּהּ, קוֹרֶנֶת
כְּשֶׁאֲנַחְנוּ חֲבוּקוֹת וְאֶצְבְּעוֹת יָדַי מְרַפְרְפוֹת
כִּמְעַט נוֹשְׁקוֹת לְלִבָּהּ.
.
מהלך
זֶה כְּבָר שָׁם עַל
קְצֵה הַלָּשׁוֹן בְּדִיּוּק
עַכְשָׁו כְּשֶׁאֲנִי מְבִינָה
וּמַסְכִּימָה עִם זֶה
וּבְכָל זֹאת
לֹא
.
ביום החורף הזוהר
בְּיוֹם הַחֹרֶף הַזּוֹהֵר הַזֶּה מְנִיפוֹת עֲלֵי הַדֶּקֶל הָאָרֹךְ וְהַיָּשָׁר
פּוֹרְעוֹת בַּשָּׁמַיִם הַצְּלוּלִים,
חִדּוּדֵי עֲלֵי הַקְּטָלָב מְרַקְּדִים בֵּין שֶׁמֶשׁ לַצֵּל
פֹּה וָשָׁם מַחֲטֵי הָרוֹזְמָרִין עַל צִנּוֹר הַגִּבְעוֹל הַלָּבָן
מְהַנְהֲנִים וַאֲנִי לֹא
רוֹאָה אֶת הָרוּחַ
.
אפרת בן־יהודה לוין, משוררת, אמנית במה, מנחה סדנאות כתיבה מרפאות, מתקשרת, מנחה מדיטציה בקהילת תשומת הלב, חברה במסדר הבודהיסטי לקיום הדדי, אמא. ספר שיריה הראשון "הסירי חול מעינייך", דו־לשוני (עברית וערבית), הגיע לשלושת המקומות הראשונים בפרס שולמית אלוני לספרות בזכויות אדם וצדק חברתי. ספרה החדש "אח' אימא" (הוצאת גמא) זכה בפרס החממה של מפעל הפיס. גרה בעין כרם עם בן זוגה, שתי כלבות ושני חתולים.
.
רננה שנהר
.
משקפיים בשדרות רוטשילד הגשומות
תְּחִלָּה הִיא תָּגֵן
זְכוּכִית הָעֵינַיִם
בֶּהֱיוֹתָהּ לֹא יַכְאִיבוּ
תְּפִיפוֹת זְעִירוֹת
עַל קְרוּמֵי עַפְעַפַּיִם
לֹא הַתָּזוֹת אַלִּימוֹת
מִצִּדֵּי דְּרָכִים
לֹא גַּלֵּי בִּיּוּבִים
יוֹרִידוּ מָסַכִּים
הִיא תָּגֵן
עַד שֶׁלֹּא תּוּכַל עוֹד יוֹתֵר, הִיא תַּרְפֶּה –
גֶּשֶׁם פּוֹסֵק רַק אָז נֵאוֹתָה
לְהַרְאוֹת לְךָ אֵיךְ
הָאֱנוֹשׁוּת כְּמַקְהֵלָה גְּדוֹלָה
בּוֹכָה
בּוֹכִים הַבִּנְיָנִים הָעֵצִים הָעֲנָפִים הַמִּצְטַמְּחִים
בּוֹכִים הַכִּסְּאוֹת הָעַרְסָלִים
בּוֹכִים סְפָרִים שֶׁנִּנְטְשׁוּ עַל סַפְסָלִים
בּוֹכִים הָאוֹפַנַּיִם בּוֹכִים הַנּוֹהֲגִים
בּוֹכֶה הַקְּיוֹסְק הֶעָגֹל, וְכָל שֶׁבְּתוֹכוֹ
כּוֹס הַקָּפֶה, הֲפוּכָה הִיא בּוֹכָה
יָד אֲחוּזָה בְּרַכּוּת בּוֹכִיָּה
מִתְקְנֵי הַיְּלָדִים, עַמּוּדֵי הַחַשְׁמַל
בּוֹכִים, מִצְטוֹפְפִים יְרֻקִּים, אָזְנֵי פִּיל
אֶת שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה בְּעָפָר זְקוּפָה הִיא בּוֹכָה
עֶמְדָּה לְנִפּוּחַ גַּלְגַּלִּים בּוֹכָה גַּם
מְרוֹקֶנֶת עֶגְלַת דַּוָּרִית תְּכוּלָתָהּ מְבַכָּה
בּוֹכֶה הַתֵּאַטְרוֹן בּוֹכֶה לְאֻמּוֹ
שְׁלוֹשָׁה עִגּוּלִים מֻטִּים
זֶה עַל גַּבֵּי זֶה
בּוֹכִים
.
רגע בו חשבתי שניפרד
כָּל הַחֹרֶף חִכִּיתִי
שֶׁיִּפְרַח הַצֶּאֱלוֹן כְּדֵי
לְגַלּוֹת שֶׁהֲרֵי
הוּא דָּמִי
כָּל פֵּרוֹתַי נוֹשְׁרִים
כְּדִמְעוֹת עֵצָה שֶׁפָּרְחָה
תִּקְווֹתַי מִתְפַּצְּחוֹת תַּחַת סֻלְיָה
צָרְפָתִית בְּנִיחוֹחַ יָם
.
הִנֵּה עוֹרִי נִפְשָׁט
אֲנִי חֲשׂוּפִית לֹא מְחֻסֶּנֶת
זוֹחֶלֶת אֶל קְלִפָּה
עֲלֵי כּוֹתֶרֶת אֲדֻמִּים
נִדְבָּקִים אֶל רִירִית כְּאֵבַי
בֵּין תַּלְמֵי עוֹרִי הֶהָמוּם
וְהֵם שְׁמוֹת יְלָדִים
שֶׁכְּבָר לֹא יִקָּרְאוּ
.
קֹדֶם נִצְמְדוּ אֵלֶּה
בָּהֶם לֹא הִתְאַחַדְנוּ,
אֶת חֲרִיצַי הָאַחֲרוֹנִים אָטְמוּ
מִי שֶׁהִתְעַגְּלוּ בְּמַמָּשׁוּת
עַל שְׂפָתֵינוּ עַד
גּוּפִי עֲטֶרֶת אֹדֶם.
לֹא תּוּכַל לַחְדֹּר אֵלַי.
.
יְלָדַי שֶׁטֶּרֶם נוֹלְדוּ
מְגִנִּים עַל לִבִּי מִפָּנֶיךָ
כְּמוֹ מִשְׁמְרוֹת זָהָב
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁל בֵּית הַסֵּפֶר
.
בַּיּוֹם הָאַחֲרוֹן שֶׁלָּנוּ
פִּזַּרְתִּי סוֹדוֹתֶיךָ כְּמוֹ עָקַרְתִּי
שְׁאֵרִיּוֹת עָלִים יְרֻקִּים
מֵעָנָף קָטוּם
.
עַד צַפְתִּי בְּאַדְמָתִי שֶׁלִּי
וְנֵעֹרְתִּי
.
רננה שנהר היא פסיכולוגית קלינית ודוקטורנטית באוניברסיטת רייכמן. פרסמה שירים במוסך בגיליון ספטמבר 2024 ובכתבי עת שונים.
.
לי ממן
.
השעה תמיד אוקטובר
שׁוּב פֶּסַח, אֲבָל הַשָּׁעָה תָּמִיד אוֹקְטוֹבֶּר.
אַתְּ מְנַסָּה לְהַשְׁלִים פְּרָטִים, לִדְחֹס צוּרָה
קְשִׁיחָה לֶחָלָל, כְּמוֹ בְּמִשְׂחָק לְפָעוֹטוֹת:
בַּיִת אֶל בַּיִת, כּוֹכָב אֶל כּוֹכָב.
אֵפֶר תַּחַת אֵפֶר
נְמַסִּים הַגְּשָׁרִים תַּחַת הָרִצְפָּה
.
*
הַבֹּקֶר דָּפְקָה הַשְּׁכֵנָה בַּדֶּלֶת,
הִשְׁאִירָה מֵאָחוֹר בַּיִת בּוֹעֵר וּבָאָה.
מָה אַתְּ צְרִיכָה, שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ,
סֻכָּר, בֵּיצָה, תַּפּוּחַ אֲדָמָה –
לֹא, לֹא, שׁוּם דָּבָר,
רַק סָדִין לְכַסּוֹת
.
*
בְּחַיִּים לֹא רְחוֹקִים הָיָה הַצֵּל מְטֻשְׁטָשׁ,
כִּמְעַט בִּלְתִי נִרְאֶה. כָּעֵת הוּא נִגְרָר,
מִתְפַּשֵּׁט כְּחוֹתָם כֵּהֶה בְּלִבָּהּ
שֶׁל כָּל אֶפְשָׁרוּת בְּהִירָה.
גַּם אִם נִגְלֶה מִכָּאן, נוּכַל לְזַהוֹת
זֶה אֶת זֶה בְּנָקֵל:
נֶחְרָדִים מִכָּל טְרִיקַת חַלּוֹן,
צְלִילֵי שְׁרִיקָה מְמֻשָּׁכִים, תַּצְלוּמִים מִשְׁפַּחְתִּיִּים
מְעוֹרְרִים בָּנוּ בְּעָתָה.
אֵיךְ לַחֲצוֹת יָד בְּיָד חַיִּים עַל סַף,
אֵיךְ לִחְיוֹת בִּידִיעָה שֶׁהָאֹפֶק הָיָה
בְּסַךְ הַכֹּל הַמְצָאָה
.
*
לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ חַיָּב לוֹמַר:
לִיאַת עַכְשָׁו רוּצִי לְפֹה, אֲנִי מְחַכָּה לָךְ בּוֹאִי בּוֹאִי
.
לי ממן היא משוררת ועורכת. כלת פרס הליקון לשירה, פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם ופרס לשירה על שם רעיית הנשיא, נחמה רבלין (ציון לשבח). עורכת סדרת השירה "שוקת" בהוצאת שתיים. שיריה ראו אור במוסך בגיליון מתאריך 25.1.2018. ספר שיריה האחרון "פיתום" ראה אור בסדרת ריתמוס של הקיבוץ המאוחד ב־2023.
.
» במדור שירה בגיליון הקודם של המוסך: שירים חדשים מאת קים מידן, נגה קומאי ומרב פיטון.
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
