ההתחלה: עלייה מהירה של גדול בתורה
הרב אברהם יצחק הכהן קוק היה דמות ייחודית בנוף היהודי בעת החדשה. הוא נולד בשנת תרכ"ה (1865), בעיירה גריבה שבלטביה, והתקדם במהירות בעולם התורני. בהיותו בן פחות מעשרים הוסמך לרבנות ושימש מספר שנים ברבנות בערים זיימל ובויסק שבליטא. לא היה ספק כבר אז שמדובר בעילוי בתחום ההלכה. ואכן, הרב קוק הרבה לפרסם חיבורים הלכתיים ובנה לעצמו שם ומעמד בתחום. אלא שהרב קוק התפתח גם כמשורר וכהוגה דעות ועוד בגיל צעיר גם ניכרו בו תכונות של איש ציבור ומנהיג.
העלייה לארץ ישראל
בשנת 1902 (תרס"ב) נפטר רבה של יפו, ר' נפתלי הירץ הלוי, ועלתה השאלה מי ימלא את התפקיד. יואל משה סלומון המליץ לפנות לרב קוק בעיירה בויסק שבליטא, ולבקש ממנו לשמש כרב של יפו. הרב קוק, שהיה אז בן 37, היה מקובל הן על רבני ירושלים והן על מנהיגי הציבור ביפו כמו שמעון רוקח ואחרים. בירושלים תמכו בו רבני העיר, הרב שמואל סלנט ור' אליהו רבינוביץ תאומים, האדר"ת, שהיה חותנו של הרב קוק. הרב אליהו רבינוביץ' תאומים היה אביה של אשתו הראשונה של הרב קוק, אלטה בת-שבע. לאחר פטירתה, נשא הרב קוק את רייזה-רבקה, בת אחיו התאום של האדר"ת, הוא הרב צבי יהודה רבינוביץ' תאומים.
וכך, לאחר משא ומתן ממושך, ניאות הרב קוק להתמנות למשרת רבה של יפו. בתוקף תפקידו הוא היה אחראי גם על המושבות סביבה, כלומר על קהילות של חלוצים שלפחות חלקן התרחקו כבר מאורח החיים הדתי המסורתי המלא. הרב קוק שימש כרבה של יפו במשך עשור, בין השנים 1904 ו-1914. בתקופת שהותו ביפו פרסם את חיבוריו אדר היקר, עקבי הצאן, קול בהדר, על אתרוגי ארץ ישראל, הכשר שמן השומשומין לפסח, בטאון הניר, בו פרסם קבצים ספרותיים, ועוד.
הרב קוק "נתקע" באירופה וחוזר ארצה עם הבריטים
בשנת 1914 יצא הרב קוק לאירופה. מטרת נסיעתו הייתה השתתפות בוועידה העולמית של "אגודת ישראל". אלא שמלחמת העולם הראשונה מנעה מן הרב את האפשרות לשוב לארץ ישראל. כך הוא נאלץ להישאר בשווייץ, בעיר סנט-גאלן, עד לשנת 1916. בחורף של שנת 1916 הוא קיבל הזמנה מלונדון, מראשי קהילת מחזיקי הדת, לכהן בה ברבנות. הרב קוק הגיע ללונדון במועד רב משמעות: מלחמת העולם הראשונה עמדה אז בשיאה, ואיתה גם הפעילות המדינית של התנועה הציונית. כך היה הרב קוק לחלק מהפעילות שהובילה לבסוף להצהרת בלפור.
עם סיום מלחמת העולם הראשונה ותחילת השלטון הבריטי בארץ-ישראל, החל פרק חדש בחייו בפעילותו של הרב קוק. בשנת 1919 הוא שב ארצה וכיהן כרב של ירושלים. בשנת 1921 (תרפ"א) הוא הקים את "הישיבה המרכזית העולמית", הידועה היום כ"מרכז הרב", מוסד מרכזי של הציונות הדתית. בקיץ של אותה שנה הוקמה הרבנות הראשית לארץ ישראל, והרב קוק עמד בראשה עד פטירתו בג' אלול תרצ"ה (1935).
יוצר מגוון ומפתיע: רב, משורר ופילוסוף
הרב קוק הותיר אחריו שפע עצום של כתבים. הללו מתפרשים על פני תחומים רבים מאוד: הלכה, פרשנות והסכמות לספרי בתחום ההלכה, ולצדם גם כתבי הגות רחבי יריעה, שירה עברית ומאמרים בענייני השעה. בימי חייו, ובוודאי בשנותיו בארץ ישראל, הוא מיעט לפרסם את יצירתו ההגותית. לאחר מותו, פורסמו חלקים ניכרים ממנה על ידי בנו, הרב צבי יהודה קוק, ועל ידי תלמידיו. עד היום מצוי חלקה בכתבי יד השמורים באוספים פרטיים, ולמרבה הצער כלל אינם זמינים לציבור. הגותו של הרב קוק משלבת יסודות של פילוסופיה גרמנית, רעיונות מתחום הקבלה והחסידות, ורעיונות חדשניים ואפילו נועזים ומהפכניים. הרב קוק כתב בשפה גבוהה, ולא מעט מכתביו שראו אור לוו בהערות ובפרשנות. בין חיבוריו החשובים בתחום ההגות ניתן לציין את: אורות, אורות הקודש, אורות התורה, אורות התשובה, ערפלי טוהר, מוסר אביך, אדר היקר, ובתחום ההלכה: חבש פאר, עץ הדר, דעת כהן, עזרת כהן, משפט כהן וכתבים נוספים.
הרב קוק עצמו התבטא על יצירתו במלים הבאות: "מתוכי, מתוך מעיני, הנני צריך תמיד לקחת את האוצרות הגנוזים. תמיד אני קשור באותו הצער הקדוש של דרישת השלמות העליונה, וזו אינה מתמלאת ואינה צריכה להתמלאות, כי זאת היא תכונת העריגה הנצחית, שיסודה הוא הצימאון האלוהי, אשר כל דבר אחר שבעולם לא ירווה אותו, כי אם המבקש לבדו, הצימאון לבדו, שייחשף תמיד יותר ויותר, ויוכר תמיד יותר ויותר, הוא בעצמו הוא מתהפך למקור כל עונג, למכון כל העדנים הרוחניים, לזיו שדי" (חדריו, מבשרת ציון תשנ"ח, עמ' יט).
 |
 |
| מתוך כרטסת דברי הגות של הרב קוק אוסף רבקה שץ, מספר תיק: Scholem MS RS 11 |
מתוך כרטסת דברי הגות של הרב קוק אוסף רבקה שץ, מספר תיק: Scholem MS RS 11 |
מנהיג רב השפעה, חוצה גבולות
כאיש ציבור וכמנהיג, כרב הראשי הראשון של ארץ-ישראל וכדמות כריזמטית ומקובלת על קהלים רבים ומגוונים, הרב קוק היה יחיד במינו. באוסף העלונים בחתימתו של הרב קוק השמור בספרייה הלאומית מצויות פניות לקהלים רבים בארץ ובחוץ לארץ. החל מפנייה לחקלאי ארץ ישראל "אחים חביבים בני הקבוצות בישובנו המתחדש בא"י … גדולה היא דרישתי מכם שתסדרו את ארחות חייכם … בדרכי המסורת" (1932, תרצ"ב). פניות לגיוס כספים למוסדות בארץ ישראל "אחינו שבגולה אשר עינם ולבם לציון" (לטובת "קופסאות הצדקה אשר זכו בהם המוסדות היותר עתיקים). באוסף המכתבים של הרב קוק המצוי בספרייה הלאומית ניתן למצוא פניות לאישים מכל גווני הקשת היהודית והארץ ישראלית, ביניהם אחד העם, מנחם אושיסקין, הוגו ברגמן, דוד תדהר (מפקח המשטרה בירושלים), זלמן דוד לבונטין, הנהלת בנק אנגלו-פלשתינה, וכמובן לרבנים רבים מכל רחבי העולם היהודי. כך, למשל, מכתב גלוי שהוא כתב לאנשי ועד הסתדרות "המזרחי" שבו הרב קוק מתגלה כמתנגד לזכות הבחירה לנשים. הוא אהב את החלוצים והתלהב ממפעלם, אך דרש מהם לשמור על עיקרי הדת. הוא פעל במציאות הציבורית המודרנית, אך היה שמרן באשר למעמד האישה. הוא חש קירבה גדולה לציונות המדינית, אך לא ויתר כהוא-זה בכל הקשור לצורך להחיל את ההלכה על כל אורחות החיים של הציבור היהודי.
הרב קוק: דמות שקשה לסווג
היום, במבט לאחור ומתוך המציאות כפי שהיא מוכרת לנו, קשה להגדיר את דמותו של הרב קוק, ועוד יותר קשה למקם אותו בקשת הדעות והגוונים ביהדות. האם הוא היה חדשן או שמרן? פוסק ציוני שתמך במפעל התחייה הלאומי, או שמא רב חרדי מהטיפוס הישן, שהתאים עצמו לפוסקי דורו? מנהיג לאומי שחצה את גדרי הציבור הדתי, או שמא מנהיג דתי שביקש לקרב את כל הציבור לעולם הדת וההלכה?
