אברהם הורוויץ הבדחן, ועולמו שאבד

אברהם הורוויץ (הורעוויטש), בדחן חתונות במקצועו, כתב גם פיוטים, רומנים ונובלות ביידיש ובעברית. הוא עיבד ושינה גם יצירות של אחרים, ואת יצירותיו חתם בשמו או בשמות עט שונים ביידיש וברוסית.

ג
תזמורת כליזמרים יהודית של משפחת פאוסט מהעיירה רוהאטין ב-1912. (ויקיפדיה)

אוסף אברהם הורוויץ נמסר לידיו של פרופ' דב נוי בשנת 1974 ע"י נכדו מאיר הורוויץ, במטרה להפקידו לצמיתות בספרייה הלאומית. הפקדה זו יצאה לפועל כשארכיון דב נוי הועבר לספרייה הלאומית בשנת 2018. דב נוי שמר אצלו את האוסף מתוך כוונה לפרסם לקסיקון בנושא כליזמרים ובדחנות. הארכיון כולל כתבי יד, שירים, רומנים, מאמרים, אנקדוטות וכתבים אחרים בנושא בדחנות, וכן ביוגרפיה והתכתבות עם בנו שאול-הושע הורוויץ (1956-1886) ועם משפחתו מברוקלין.

אברהם הורוויץ (הורעוויטש) נולד להוריו ישראל ואלקה בז' באדר ה'תרכ"ג (26.02.1863), בעיר בוריסוב שבמחוז מינסק ברוסיה הלבנה. משפחתו, שמנתה תשע נפשות, לא הייתה מן העשירות בעיירה. אביו היה מלמד. כדי להשלים את הכנסותיו של האב, הייתה אימו לטבחית במטבחי חתונות של גבירים.

בצעירותו למד אברהם בחדר אצל אביו ואצל אחד מדודיו. לאחר מכן היה תלמיד הישיבה המקומית בבוריסוב כשלוש עשרה שנים.

לאברהם לא היה חשק רב ללימודים, אך הוא אהב את האווירה השמחה בחתונות עשירי העיירה שבהן נכח כשהתלווה לאימו בעבודתה. שם הוא נהנה מהאווירה העליזה ונקשר לבדחנים ולנגני הכליזמרים. הכול נעשה כך שהדבר לא ייוודע לאביו.

הוא קרא בסתר ספרי מעשיות של ספרות זולה שאותם שאל מאת הסופר ומוכר הספרים המקומי הלל קליבנוב (קליבאַנאָוו). קליבנוב היה בעל מוגבלות גופנית, ואברהם נהג לעזור לו ולכתוב את השירים שקליבנוב היה מכתיב לו.

בגיל שש עשרה חיבר אברהם את השיר הראשון שלו, "א ליד פון חייע-ראָנע-מערען" (שיר אודות חנה-רונה-מירי), שעסק בסיפורם של בנים ובנות שנהגו לטייל ביער בשבתות ובחגים. השיר נכתב בנימה שלא הייתה מקובלת במגזר שאליו השתייכה משפחתו. כשנודע לאביו על השיר שכתב בנו, אברהם אפילו קיבל בגללו מלקות.

כשהסכסוך בינו לבין אביו החריף הוא עזב את הבית והתגורר אצל קרוב משפחה שהיה בעל מזנון בתחנת הרכבת בבוריסוב. שם עבד אברהם בסבלות, סחב מזוודות ופרק וטען קרונות. לאחר מכן התקבל לעבודה בתור שומר במפעל בדים. שם קרתה לו תאונה – ידו הימנית נתפסה בגלגל מכונת האריגה ונשברה בשלושה מקומות. הוא הובא לבית החולים במינסק, והרופאים נאלצו לקטוע את ידו עד מעבר למרפק. אחרי שהשתחרר מבית החולים חזר הביתה לאביו ולאמו כדי להתאושש. בבית הוא קיבל תמיכה ועידוד. בחלוף הזמן למד אברהם לכתוב בידו השמאלית. בשנת 1881 לערך, חיבר את השיר "דער אוּמגליקליכער" (האומלל), ובו הביע חרטה עזה על מרדנותו נגד הוריו אשר בגללה עזב את הקן המשפחתי. אין לבלבל שיר זה עם השיר "דער אוּמגליקליכער יידעלע" (היהודי האומלל), שנכתב ב-1884 ועוסק בנושא חיי היהודים בגלות.

דער אונגליכליכער
הבית הראשון מתוך שש של השיר "דער אוּמגליקליכער יידעלע" שנכתב בשנים שבהן נפקדה האוכלוסייה היהודית מפוגרומים ברוסיה הלבנה. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה). להלן הבית הראשון בתרגומי החופשי מהמקור שביידיש:

"שם, בעומקי היערות,

היכן שאין עונים,

נשמעות צווחות מיוסרות

שמסחררות לי את החיים!

שם זועק היהודי; הוא נזעף מאוד:

מדוע מענים אותי, אוי?

הוא חי בפחד ולא מפסיק לרעוד,

כעת הוא נמצא בראסוי*.

שמעו נא איך הוא צועק,

כי כבר זמן רב הוא נואק:

מה עשיתי, מה היא הרִשׁעוּת,

שבגללה אתם עושים לי את כל העינוי?

אולם על היהודי אין שום רחמנות".

(*כנראה שם של מקום)

הפריט הנ"ל בארכיון הספרייה הלאומית

 

אברהם נעשה בדחן אירועים במקרה: נגני הכליזמרים מהתזמורת המקומית בבוריסוב היו באים אל הלל קליבנוב, ובדחן בשם חיים'קה (חיימקע), שהיה גם הוא ממשפחת קליבנוב (קליובאַנאָוו) היה מגיע איתם. פעם אחת נחגגו שתי חתונות באותו היום – אחת בבוריסוב והשנייה באחד הכפרים. הבדחן חיימקה, שלא היה לו תחליף באזור, החליט להופיע בחתונה שבבוריסוב. אז הוצע לאברהם לנסוע לחתונה שבכפר ולהופיע שם כבדחן במקום חיים'קה. אברהם הסכים, שהרי הוא בעצמו חיבר שירים, ידע לשיר ולומר אמירות עוקצניות.

וכך הוא היה מונה
חמישה מתוך שבעת הבתים של שיר בדחני "אחד מי יודע" שהורוויץ היה שר בחתונות (ככל הנראה כתב היד אינו של הורוויץ עצמו). זהו שיר עממי יהודי שהיה נהוג לשיר בחתונות באותה התקופה. השיר הוא שילוב של שלושה דברים: פיוט המבוסס על המשנה מתפילת יום הכיפורים, 'אחד מי יודע' של הגדת הפסח ושבע הברכות שנאמרות בחופה. הורוביץ השתמש בהרבה מונחים, ביטויים ואף משפטים שלמים בעברית (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה). להלן הבית השישי של השיר בתרגומי החופשי מהמקור שביידיש:

"וכך הוא היה, הוא היה מונה.

הבה בביאור נפתח ונענה במטרה אתכם ליידע:

'ששה מי יודע?'

אזי נתחיל בהסבר

מה מששה מסתבר?

ששה הם המחותנים

שסופרים את המזומנים".

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

להקלטה של שיר החתונה הבדחני "אחד מי יודע" בביצועו של סם טרופובר משנת 1955 בספרייה הלאומית לחצו כאן

 

אברהם קנה לעצמו מחברת עבה, ובה כתב את השירים שנהגו לשיר באותם הימים. הוא עיבד את אמרות הבדחנות של הלל קליבנוב והתאים אותן לאלה שהיו מקובלות בחתונות היהודיות. אברהם חיבר גם שירים משלו, ואף אותם שר או דיקלם כאמרות בדחנות בהופעותיו בחתונות. לבד מהופעותיו בעיר בוריסוב, ששם פעל לרוב חיימקה קליבנוב הבדחן הקבוע, אברהם הופיע בערים ובכפרים רבים בסביבה. לבסוף השתקע בעיר ברזינו (ברזין), שם לא היה בדחן קבוע בקהילה, קנה לעצמו שם, התחתן ונשאר בברזינו עד סוף ימיו.

נאמר עליו שהוא נראה ככסיל שקט. מאחורי גבו דיברו עליו כ"אברהמל מאַרשעליק" (אברהם הליצן הקטן), בפניו קראו לו "רבי אברהם בדחן" ובעיירות הסובבות את ברזינו הוזכר כ"דער בערעזינער מאַרשעליק" (הליצן מברזינו) או "דער אָדנאָרוּקער" (הגידם), מלשון однорук ברוסית שפירושו "קטוע יד".

לאברהם הורוויץ היה קול בריטון יפה, שערות ארוכות, על הזרת שלו ענד בקביעות טבעת עבה ולבש מעיל קצר. מלבושיו לא היו חדשים, אך מצוחצחים ונקיים למופת. בחופות ובהושבות כלה אברהם חבש כיפה משושית ממשי.

הוא התפרנס כבדחן במשך יותר משלושים שנה, אך עשרים השנים האחרונות היו קשות לפרנסתו. מנהגי הקהילה היהודית השתנו, החתונות נערכו ונחגגו בצמצום, וכבר כמעט שלא היה צורך בבדחנים. לכן, כדי להוסיף לפרנסתו, הורוויץ קנה בשותפות מגרסה. לאחר מכן פתח מכולת קטנה ואפילו השכיר דירה לחברי הבונד (האיגוד הכללי של הפועלים היהודים ברוסיה), ובה הם קיימו את מפגשיהם. בימים הנוראים נהג להתחזן בתפילת המוסף ביישוב קטן אחד. גם אחרי המהפכה הרוסית הוא סבל ממצוקה כלכלית והיה לשומר באחוזתו של פריץ.

אברהם הורוויץ חיבר גם שיר ליום השנה של תיאודור הרצל:

הערצעלס יארצייט
בדף זה בין השאר מופיע השיר "הערצעלס יאָרצייט" שהורוויץ כתב לכבוד יום השנה של חוזה המדינה, תיאודור הרצל. (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה). להלן שני הבתים הראשונים של השיר בתרגומי החופשי:

"בוא עַמי אומת הגלות

בוא היום אל תוך בתי הכנסיות

שפוך שם את דמעתך בשתקנות

במלוא אבל ובמלוא תוּגוֹת.

ביום בו הוא נפל

הרצל גיבור האומה

אורו של ציון אָפַל

על אדמת הגולה הדמומה."

הפריט הנ"ל בספרייה הלאומית

 

במשך חייו פורסמו במינסק רק שני הפרקים הראשונים של הרומן שלו "דער שוואַרצער פעלץ מיטן ווייסן קאָלנער" (מעיל הפרווה השחור עם הצווארון הלבן) בשנת 1928. הוא היה בן שישים ושמונה כשהחל לכתוב מחדש את יצירותיו ושלח אותן לבנו שאול-הושע, אשר חי בארה"ב וניסה לעזור לו בפרסומן. בהמלצתו של ד"ר יעקב שאצקי כתב אברהם הורוויץ זיכרונות, מקצתם מפי אנשים ומקצתם ממקורות אחרים, כדי להנציח את מנהגי החתונות של אותם הימים. אוסף הזיכרונות הזה אמור היה להתפרסם בכרך ב' של הספר "אַרכיוו פאַר דער געשיכטע פוּן יידישן טעאַטער אוּן דראַמע" (הארכיון לתולדות התיאטרון היידי והדרמה) שמעולם לא יצא לאור עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה.

אברהם הורוויץ התעוור לעת זקנה וניסה לטפל בראייתו אצל הרופאים במינסק, אך ללא הצלחה. בשנתיים האחרונות לחייו הוא סבל משיתוק, ונפטר, כשהוא כבר עיוור לחלוטין, ב-30.12.1940, שלושה עשר ימים לאחר מות אשתו. הוא נקבר בבית העלמין בברזינו.

(על פי רשימה ביוגרפית, הכתובה ביידיש, מאת בנו שאול-הושע הורוויץ)

שבת
"שבת" – העמוד הראשון של כתב בדחני ביידיש בכתב ידו של אברהם הורוויץ (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה)
הפריט הנ"ל בארכיון הספרייה הלאומית

זכור אב נמשך
"זכור אב נמשך אחריך כמים" – העמוד הראשון של כתב בדחני ביידיש בכתב ידו של אברהם הורוויץ. כנראה היה מיועד למופע בברית (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה)
הפריט הנ"ל בארכיון הספרייה הלאומית
די פרויליכע מיידלאך
שני העמודים הראשונים של הרומן בשלושה חלקים על המרד הפולני "די פרויליכע מיידלאך" (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה)

הפריט הנ"ל בארכיון הספרייה הלאומית

 

מכתב אל שאול
מכתב מאת אברהם וריווע הורוויץ אל בנם שאול הושע ומשפחתו בארה"ב (ליפשע אשתו ומאיר בנם). 1931 (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה)

הפריט הנ"ל בארכיון הספרייה הלאומית

 

מכתב אל י' שאצקי
העמוד הראשון של מכתב ביידיש מאת אברהם הורוויץ אל ד"ר יעקב שאצקי. ברזין, 06.03.1932 (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה)

הפריט הנ"ל בארכיון הספרייה הלאומית

 

מכתב דחיית השיר "האלוקים אנה לידי"
מכתב דחיית פרסום השיר "האלוקים אנה לידי" על ידי מערכת השבועון הארצישראלי "הדאר", 09.06.1939 (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה)

הפריט הנ"ל ארכיון הספרייה הלאומית

 

השיר "האלוקים אנה לידי"
השיר "האלוקים אנה לידי" שנשלח על ידי בנו של אברהם, שאול הורוויץ, למערכת השבועון הארצישראלי "הדאר" ופרסומו נדחה ב-09.06.1939 (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה)

הפריט הנ"ל בארכיון הספרייה הלאומית

 

מכתבים ממאיר הורוויץ אל דב נוי
שני מכתבים ביידיש מאת מאיר הורוויץ (נכדו של אברהם הורוויץ) מניו יורק אל דב נוי בירושלים שבהם הוא מביע את רצונו להפקיד לצמיתות בספרייה הלאומית את אוסף סבו. ברוקלין, 22.10.1974 ו-26.01.1975 (כדי לעיין בפריט לחצו על התמונה)

הפריט הנ"ל בארכיון הספרייה הלאומית

שאול גרינשטיין

שאול גרינשטיין, ארכיונאי בספרייה הלאומית. נשוי ואב לשלושה, עוסק ברישום חומר ארכיוני וקטלוגו. דובר, קורא וכותב בשש שפות, בוגר הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. תחביבים: כלבים, רכיבה על אופניים ועוד...

לכתבות נוספות של שאול גרינשטיין >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו