נולדתי בישראל בשנת 1950, ונקראתי על שם בתו הראשונה של אבי.
ב-1954 היגרה משפחתנו לארצות הברית והשתקעה בסנט לואיס, מיזורי. גדלתי מוקפת בעולם האומנות והתרבות. יום אחד נטל אבי אלבום מכוננית הספרים ושם, על שולחן האוכל, למדתי על האומנות שלו ועל האובדן העצום שחווה בחייו.
אבי, דיוויד פרידמן, נולד ב-20 בדצמבר 1893 במהריש אוסטראו, אז באוסטריה-הונגריה (כיום אוסטרבה, צ'כיה). ב-1911 יצא לברלין ולמד שם תחריט אצל הרמן שטרוק וציור אצל לוביס קורינת. בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא שירת בחזית כצייר של שדה הקרב עבור הצבא האוסטרו-הונגרי, ולאחריה חזר אל הסטודיו שלו בברלין. הוא זכה לתשבוחות על הציורים שיצר מהמראות החיים שעמדו לפניו והפך לצייר בולט בעיתונות של שנות העשרים של המאה ה-20. הוא צייר מאות דיוקנאות של גיבורי תרבות כדוגמת אלברט איינשטיין ומקס ברוד.
הקריירה הפורחת הזו שינתה כיוון בעקבות עליית המשטר הנאצי ב-1933. פרידמן נמלט לפראג בשנת 1938 יחד עם אשתו מתילד ובתו הפעוטה מרים הלנה. כדי להתפרנס יכול היה להישען רק על כשרון הציור שלו. כל יצירות האומנות שלו שנשארו בברלין נבזזו על ידי הנאצים. בפראג חזר אבי לעבוד כאומן, וחשף את משאלתו להנפיק אלבום מיצירותיו. הוא הוזמן לצייר פורטרטים ורשם את דיוקנותיהם של מנהיגי הקהילה היהודית בפראג ועובדים במשרד הארצישראלי בעיר, רבים מהם מנהיגים ציוניים בולטים שנרצחו לאחר מכן באושוויץ.
ב-1941 גורש דיוויד פרידמן עם משפחתו לגטו לודז'. שוב בזזו השלטונות הנאציים את עבודותיו שנותרו מאחור. הוא המשיך לתאר בציוריו את הגורל האנושי, גם כאסיר בגטו לודז' וגם במחנה העבודה גלייביץ I, אחד ממחנות הלווין של אושוויץ. אשתו ובתו הקטנה נרצחו.
בגיל 51 שוחרר פרידמן. הוא האמין ששרד למטרה מסוימת, כפי שכתב ביומנו (בגרמנית) לאחר המלחמה:
"אלו היו מראות עוצמתיים שחזיתי בהם – לתת צורה לכל הסבל הזה – ולהראות אותו לעולם – זה מה שתמיד התכוונתי לעשות"
פרידמן קרא לסדרת הדיוקנאות שצייר "בגלל שהיו יהודים!". ב-1948, בפראג, התחתן בשנית עם הילדגארד טאוסיג (1921-1989), ניצולת טרזינשטאט, אושוויץ ומחנה העבודה כריסטיאנשטאט. קציני צבא בכירים ביקשו ממנו להפקיד את עבודותיו במוזיאון המלחמה של פראג. תוך המריית איסור על ייצוא מהמדינה, נמלטו בני הזוג מצ'כוסלובקיה הקומוניסטית לישראל בשנת 1949, ויחד איתם הצילו את עבודות האומנות של פרידמן, האלבומים והמסמכים ההיסטוריים.
ניסים של הישרדות
האלבום שהראה לי אבי לפני שנים כה רבות מכיל 50 הדפסים של דיוקנאות בגודל גלויה, תצלומים ועבודות נוספות שיצר אבי לאורך חייו. בין האישים שהוא צייר מזוהים יעקב אדלשטיין, ד"ר פרנץ ויידמן ופרדי הירש, אך רבים מהם אנונימיים עד היום. ההבעות הרציניות שעל פניהם מבטאות את המתח של החיים תחת רדיפה ואת אי הוודאות בנוגע לעתיד. הייתי מהופנטת לפנים האלה. לבקשתי נתן לי אבי את האוצר הזה כשהייתי בת 22. תהיתי כיצד הצליח להיפרד מהאלבום הזה, שאצר בתוכו חלק משמעותי מעברו, שהנציח את האנשים שהיו חבריו והוא צייר את פניהם.
אבי הוסיף כיתובים ושמות לחלק מהדיוקנאות – רמזים רבי ערך למלאכה שעמדה לפניי – זיהוי המצויירים והתחקות אחר גורלם. בעזרתם פתחתי בפרויקט בן עשרות שנים – עוד מ-1994. הפצתי את הדיוקנאות ברחבי העולם ומספר דיוקנאות זוהו על ידי ניצולים.
דיוקנאות מתוך הסדרה נתגלו במוזיאון הלאומי ובמוזיאון היהודי של פראג, בבית טרזין בישראל ובאוספים פרטיים. במחלקת התיאטרון של המוזיאון הלאומי הצ'כי גיליתי שלושה דיוקנאות זהים דמויי גלויה של פרנטישק זלנקה, אדריכל צ'כי-יהודי שהיה גם גרפיקאי ומעצב תלבושות ותפאורה בתיאטרון. העותק הרביעי שמור באלבום של אבי לצד העתקים מהדיוקנאות של אישים בשם ויקטור פופר וד"ר ליאו קראוס. תהיתי מה חשיבותם של ההעתקים הזהים הללו. הסיפור המשיך להתגלות לעיניי.
36 דיוקנאות נמצאו בבית טרזין. בין אלו שמופיעים בתמונות האלו אפשר למנות את שמותיהם של פרנץ קאהן, ליאו יאנוביץ ואוטו צוקר. שבעה מתוכם היו זהים לדיוקנאות שנמצאו באלבומו של אבי: האנס לב, סטפן פולאק, רודולף לייפן, וואלי בלוך, ארנסט ילינק, ויקטור פופר וחנה שטיינר. עם זאת, התגלית הגדולה הגיעה עם דיוקנה של אלי אייזינגר. המוזיאון היהודי מחזיק בציור דיו מקורי שצויר על נייר העתקה מעל נייר של דיוקנה. אבי השתמש בציורים המקוריים הגדולים כדי לייצר את ההדפסים הקטנים יותר.
על חלק מהדיוקנאות מבית טרזין מופיעות בצד האחורי הקדשות בכתב יד עבור ד"ר ליאו קראוס, שהיה ראש המחלקה המשפטית של המשרד הארצישראלי בפראג. עם זאת, באוסף המוזיאון לא היה את הדיוקן של קראוס עצמו או איזושהי ראיה שהוא תרם את הציורים לאוסף. אנשי בית טרזין ריאיינו את קראוס כשהיה בן 98. הוא לא זכר את סדרת הפורטרטים- אבל זכר את דיוויד פרידמן. התעלומה כיצד שרד אוסף הציורים הזה עדיין לא נפתרה, כמו גם השאלה מי תרם אותם לבית טרזינשטאט?
פניתי אל דורית גן-מור, בתו של קראוס, שמצאה בין חפציו של אביה את הדיוקן שלו בגודל גלויה, כמו גם את הפורטרטים של ד"ר קורט הלר וד"ר רות הופה. רצה הגורל ואחרי התגלית הזאת נתגלה דיוקנה של הופה בגרסת עיפרון פחם במוזיאון היהודי של פראג. ההעתק נוצר אחרי השלמתו של דיוקן גדול יותר. לסיכום: הציורים של הופה, ויידמן ואייזינגר מלמדים שהגרסאות הגדולות שימשו לייצור ההדפסים בגודל גלויה יחד עם חתימת האומן והדמות המצוירת שהיו חלק מההדפס. הדיוקנאות הוזמנו במספר עותקים שהוחלפו לאחר מכן בין חברים ועמיתים, פעמים רבות עם הקדשה מיוחדת מן הצד האחורי.
עזרו לנו לזהות את נושאי הדיוקנאות – האם תצליחו לפענח את החתימות?
אחת מהטראומות הניכרות של תקופת השואה היא שאנשים לא רק איבדו את חייהם – אלא לעיתים גם כל זכר לקיומם. דיוקן כזה יכול לפעמים להיות התמונה היחידה של הקורבן שנותרה.
מכשול אחד בדרך לזיהוי מוצלח של המצוירים היה כאלו שחתמו רק את שם משפחתם כדוגמת באצ'ה ואדלר, או כאלו עם שמות נפוצים מאוד כמו אוטו לוי, כך שאפילו אם החתימה קריאה אי אפשר תמיד לאמת את זהותם. בשני הציורים שמופיעים למטה החתימות של הקורבנות כלל אינן קריאות. "קלרה" היא המצוירת היחידה שמחייכת באמת בתמונתה, אבל רק שמה הפרטי ניתן לזיהוי. החתימה על הציור השני אומרת ד. או ד"ר הרמן. ישנם כאלו שחתמו בשמם המלא ואף על פי כן לא זוהו: האנס קמינסקי ופריץ לוונשטיין. בסופו של דבר, בסך הכל, ידועים 94 דיוקנאות שצוירו בקפדנות על ידי דיוויד פרידמן ושרדו את השואה.
הדיוקנאות האלו הם עדות לאובדן העצום של חיים, פוטנציאל יצירתי והישגים של הקורבנות היהודים. ההבעות שבחר פרידמן, יכולתו ללכוד רגשות, הגישה אל הקווים, כולם חושפים בפנינו את מחשבותיו. הדיוקנאות נותנים פנים למספר רב של קורבנות ידועים – ושאינם ידועים. הם עדות היסטורית לחייה של קהילה יהודית תוססת שהושמדה כולה בידי הנאצים. ייתכן שעוד דיוקנאות מהסדרה הזאת יתגלו בעתיד באוספים פרטיים.
הדיוקנאות שמופיעים מטה צוירו בפחם ואינם חתומים על ידי המצוירים משום שלא נועדו להדפסי גלויות. האם תוכלו לסייע בזיהויים?
את אלבומו של אבי תרמתי למוזיאון האומנות של יד ושם בירושלים. התמורה למסע הארוך שיצאתי אליו בעקבות הדיוקנאות היא ההכרה בעבודתו של אבי כמקור משמעותי לתיעוד השואה, כמו גם שימור הדיוקנאות לטובת הדורות הבאים.
דיוויד פרידמן נפטר ב-27 בפברואר 1980 בסנט לואיס, מיזורי שבארצות הברית.
אם יש ברשותכם וברשותכן מידע אודות זהותם של נושאי הדיוקנאות שהופיעו בכתבה זו, אנא צרו קשר (באנגלית) עם הכתובת: [email protected]. למידע נוסף אודות דיוויד פרידמן היכנסו לאתר: www.davidfriedmann.org או לעמוד הפייסבוק David Friedmann—Artist As Witness.
כתבה זו מבוססת על הכתבה שכותרתה David Friedman Portraits of the Prague Jewish Community 1940-1941: A Timestamp in History During the Nazi Occupation והופיעה במקור ב"דפי קשר", עיתון בית טרזין.
סרט דוקומנטרי חדש בשם "Dear Miriam – The Art and Survival of David Friedmann" מאת זוכה פרס האמי ג'ון רוקוסני נמצא בהפקה בימים אלה.
