חדשות מהארץ הקדושה

עיתון" הארץ" מלווה את חיינו כבר מאה שנה. כך הוא החל את דרכו

חן מלול | 24.03.19 |
Share
1

בואו לדפדף בעשורים הראשונים של עיתון הארץ!

בשנתו הראשונה סבל עיתון "הארץ" מבעיית זהות קלה: הוא הוקם בירושלים באפריל 1918 בחסות הצבא הבריטי, בשם "חדשות מהארץ הקדושה", ובאנגלית "The Palestine News". העיתון חולק בחינם לחיילים יהודים בצבא הבריטי, ולכן היה כפוף למרות צבא האימפריה. כבר בגיליון השני הורתה הצנזורה הבריטית לשנות את שם העיתון, והמילה "הקדושה" הושמטה. בתוך חודש ימים כבר עברה מערכת העיתון לקהיר בשל המחסור בנייר דפוס בירושלים המלקקת את פצעיה מהסבל וההזנחה שהייתה מנת חלקה במלחמת העולם הראשונה.

 

1
"שי של ספרות לשבועון חדשות מהארץ", 12 ביולי 1918

 

בפתח הגיליון הראשון ציינו עורכיו כי לעיתון זה, עיתון "יומי, ציוני-כללי ופרוגרסיבי, חיכתה ארץ-ישראל זה מכבר". וכפי שהובטח בכותרת העיתון – התאפיין העיתון החדש בעיסוקו בענייני "החיים והספרות". עיון בגיליונותיו הראשונים של העיתון מלמד כי ענייני הספרות תפסו את המקום המרכזי יותר, וענייני החיים, החומר שממנו הורכבו החדשות, נידונו בעיקר בטורי הדעות של העיתונאים, ולא בידיעות קצרות המקובלות בעיתונות הארץ-ישראלית של התקופה.

בינואר 1919 החליטו הבריטים לסגור את העיתונים הצבאיים שברשותם. התנועה הציונית, שזיהתה את הפוטנציאל העצום שבהחזקת עיתון עברי שהספיק לבסס את עצמו, מיהרה לרכוש את העיתון. התנועה הדלפונית נעזרה (ולא בפעם הראשונה בתולדותיה) בנדבן יהודי ידוע. יצחק לייב גולדברג היה הבחירה המתבקשת: נדבן יהודי-רוסי בעל ניסיון עשיר בהקמה ובניהול מערכות עיתונים ביידיש, בעברית וברוסית. אחת מהיוזמות הראשונות של הבעלים הטריים הייתה העברת משרדי העיתון מקהיר – לירושלים. לעורך העיתון בחר המו"ל את ד"ר ניסן טורוב.

כחודשיים אחרי שחדל להופיע העיתון בקהיר, התפרסם בירושלים הגיליון הראשון של העיתון המחודש ב-18 ביוני 1919. את אותיות הלוגו אייר לא אחר מזאב ז'בוטינסקי, עד שהוחלפו לימים בעיצוב של פרנצ'סקה ברוך – עיצוב ששרד עד ימינו.

 

1
הגיליון הראשון של העיתון המחודש, 18 ביוני 1919

 

במסגרת המתכונת החדשה, ביקשו בעלי העיתון להעניק לקוראים מהיישוב העברי בארץ לא רק את המידע הנחוץ להם, אלא גם, ובעיקר, לשמש כלי בקידום חזון "הבית הלאומי" שהוצג בהצהרת בלפור (נובמבר 1917). הסגנון העיתונאי שאפיין את העיתון כונה בפי מתנגדיו "אסכולת אודיסה", גישה עתונאית שהייתה מקובלת מאז סוף המאה ה-19 על העיתונאים חברי תנועת ההשכלה ברוסיה. על סגנון זה כותב פרופ' עוזי אלידע: "העתונאי נתפש כאיש רוח, שתפקידו אינו לאסוף ידיעות אלא להתרכז בכתיבה פרשנית ועיונית… עבודת העתונאי אינה צריכה להתנהל ברחוב אלא במערכת. הוא צריך להישען על מברקי סוכנויות הידיעות ולהקדיש את עיקר זמנו לניתוח משמעותו העמוקה של המידע. העתונאי נוסח "אודיסה" תפש את עצמו כשילוב של חוקר אקדמי ומנהיג רוחני".

אף על פי שלא המציאו את סגנון הכתיבה שאפיין את העיתון, כבר במאמר הפותח של העיתון המחודש מ-18 ביוני 1919 הקפידו עיתונאי "חדשות הארץ" לבדל עצמם מן העיתונות הצהובה מבית מדרשם של אליעזר בן-יהודה ובנו איתמר בן-אב"י שאף עבדו זמן קצר ביותר במערכת העיתון. באותה השנה הקים בן-אב"י את "דאר-היום" שהפך ליריבו המושבע של העיתון.

 

1
הגליון הראשון של דאר-היום, 28 באוגוסט 1919. לחצו על התמונה לגיליון המלא

 

המאמר הפותח בעיתון המחודש, כותב אלידע, מזהה את העיתון ה"טוב" עם העיתון ה"הגון". מהו עיתון הגון? ראשית כל, "עיתון שיהיה עומד לגמרי ברשות עצמו וידע לתאר ולברר את חזיונות חיינו מתוך הכרת הדברים הנכונים והבנתם הברורה". תנאי יסוד לעיתון הגון היא עצמאות כלכלית, המאפשרת לו לעסוק באורך רוח וביישוב דעת באירועי השעה, תכונות שאינן מאפיינות את העיתון "הצהוב", המדרדר את העיתונות העברית לכותרות צהובות וידיעות מנופחות, והכל למען מטרה יחידה: למכור את מרכולתו ולהמשיך להתקיים.

עיתונאי "חדשות מהארץ" ראו עצמם ראויים לשפוט בין דעה לדעה, ואף להחליט איזו מבין הדעות ראויה שתתפרסם, בבחינת העיתונאי כמצפן מוסרי של החברה כולה: "לא יהיה עתוננו 'במה חופשית' לכל רעיון ולכל דעה שהיא…", כתבו והוסיפו כי "יש גבול ל'חופש הדעות' שאין לעברו בעתון אשר מגמתו הכללית קבועה על ידי תכנית כל שהיא, ואפילו אם תכנית זו היא רחבה ומקיפה כתכנית הציונית…"

מעניין לציין שגם תומכיו הנלהבים ביותר של העיתון ה"אודסאי" לא חסכו ממנו את שבטם. יוסף חיים ברנר, למשל, התלונן על המאמרים הארוכים יתר על המידה, המייגעים ומעייפים את הקורא. יתר על כן, הצטרף ברנר לשבחי העיתון המתנגד לפרסום "חדשות מדגדגות מארבע כנפות העולם, שעל חסרונן בעיתון 'חדשות הארץ' כיום אולי קובלים כל המתרעמים המושבעים שלנו". עם זאת, שרד הטון המשכילי של העיתון לכל אורך העשור הראשון לקיומו.

בדצמבר 1919 הושמטה מכותרת העיתון המילה "חדשות" ובכך נעשה רשמית "הארץ" המוכר לנו כיום.

***

ממש לאחרונה חתמו עיתון "הארץ" והספרייה הלאומית על הסכם דיגיטציה והנגשה של גיליונות העיתון מאז היווסדו לפני מאה שנים. בכך מצטרף עיתון "הארץ" למפעל אתר "עיתונות יהודית היסטורית" של הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב, הכולל למעלה משלוש מאות עיתונים ישראליים ויהודיים שיצאו לאור החל מסוף המאה ה-18 ועד היום, בעשרות מדינות ובשש עשרה שפות שונות.

את אתר העיתונות הישראלית והיהודית – שבמסגרתו יעלו גיליונות "הארץ" לרשת – הקימו הספרייה הלאומית ואוניברסיטת תל אביב כדי להיות מקור מידע ראשון במעלה להיסטוריה ולתרבות של יהודי העולם בתקופה המודרנית ושל החברה הישראלית על כל גווניה. באתר אפשר לבצע חיפוש מלא בכתבות העיתונים. הספרייה הלאומית פועלת להעלות לאינטרנט את מרבית העיתונים וכתבי-העת בעברית, וכן עיתונים של קהילות ומיעוטים בישראל ובהם עיתונים בערבית, עיתוני הציבור החרדי ומקומונים.

 

בואו לדפדף בעשורים הראשונים של עיתון הארץ!

 

לאתר עיתונות יהודית היסטורית

 

כתבות נוספות

חדשות מהארץ – עיתוני "הארץ" נחשפים לקהל הרחב!

"הילד העברי הראשון" מכריז מלחמת חורמה על עיתון "הארץ"

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות

 




חן מלול

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.

לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו