מהילדות ועד המועמדות לאוסקר. מהשירים הראשונים ועד לפרס ישראל. הצצה אל המסמכים והתמונות המספרים את סיפורו של המשורר והלוחם חיים גורי ז"ל
"וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם,
לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ.
אַתָּה תִמָּשֵׁך, עָשׂוּי מֵאוֹתִיוֹת.
זֶה לֹא מְעַט.
מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זֹאת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ"
(חיים גורי, מתוך: "אף שרציתי עוד קצת עוד")
חיים גורי נולד בתל אביב בשם חיים גורפינקל בכ"ט בתשרי תרפ"ד, 9 באוקטובר 1923.
או כפי שהוא סיפר:
"נולדתי שלוש שנים לאחר נפילת טרומפלדור, שנתיים לאחר רצח ברנר ושש שנים לפני מאורעות תרפ"ט והשחיטה הגדולה בחברון. הייתי בן 12 כשהחלו מאורעות תרצ"ו והמרד הערבי הגדול".
באוגוסט 1941 התנדב גורי לפלמ"ח שהוקם שלושה חודשים קודם לכן ונשאר בו עד פירוקו, כלוחם וכאחד מיוצריו הבולטים.
כבר בשנים אילו הוא מתנסה בכתיבה, וכותב כמה שירים, שחלקם לא התפרסמו מעולם.
על תחילת דרכו של חיים כמשורר תוכלו לקרוא בכתבה: חיים גורי: השנים הראשונות והיצירות המוקדמות
ב-1947 נשלח מטעם ארגון "ההגנה" לאירופה ועסק בהונגריה ובאוסטריה בארגון ובהדרכת צעירים יהודים ניצולי השואה לקראת עלייתם ארצה. משם נשלח לצ'כוסלובקיה, שם עבר קורס צניחה וקומנדו והיה למעשה מפקד קורס הצניחה הראשון של צה"ל.
"יש לשאוף להקנות אימון בצניחה לחלק מיחידות הפשיטה או הקומנדו או יחידות מובחרות בחטיבות פלמ"ח. יחידות אלה פועלות כיחידות חיל רגלים או ג'יפים, אבל מסוגלות לפעול כחיל מוטס או כצנחנים"
(מתוך תוכנית שכתב גורי לאלוף יגאל ידין)
באותו זמן, בבוקר מושלג אחד הוא משוטט ברחובות בודפשט. הוא רואה עיתון באנגלית ששימש את הצבא האמריקאי. בעמוד הראשון הוא קורא: "35 חיילים יהודים נפלו בקרב בהר חברון". ברשת הקשר של ההגנה נודעו לו פרטים נוספים וביניהם שמו של מפקד הפעולה – דני מס, חברו לקורס מפקדי המחלקות בקיץ 1944. ובאותו לילה, הוא כותב את שירו "הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ" לזכרם של חברי מחלקת הל"ה. השיר מושלך לאש, אך בדרך לא דרך הוא ניצל.
על סיפורו של השיר "הנה מוטלות גופותינו" תוכלו לקרוא בכתבה: הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ: חיים גורי נפרד מחבריו למחלקת הל"ה
בשנת 1949 פרסם את ספר הראשון שלו "פרחי אש"
"איני להוט אחרי קריאת שירים בכלל, אבל מאז הכרתי את חיים אהבתיו ואני עוקב אחרי גידולו ודרכו. ואני קורא שיריו למען עמוד על נפש משוררם"
(מתוך מכתב של דוד בן גוריון, 1954)
ב-1950 החל ללמוד באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בספרות עברית, בפילוסופיה ובתרבות צרפת.
בשנת 1950 הופיעה המהדורה הראשונה של הספר "עד עלות השחר", המתבסס על חוויותיו של גורי מקרבות הדרום במלחמת השחרור. עותקי הספר הוחרמו מחנויות הספרים בנימוק כי הספר לא הוגש לצנזורה.
על הפרשה העגומה הזו תוכלו לקרוא בכתבה: כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין
בשנת 1952 נישא לחברתו עליזה לבית בקר, שהיתה קצינת סעד בחטיבת הראל של הפלמ"ח.
מ-1954 שימש כעיתונאי ובעל טור ב"למרחב" ומאוחר יותר ב"דבר". במסגרת עבודתו כעיתונאי סקר מדי יום ביומו את משפט אייכמן. מאוחר יותר יפרסם את רשימותיו במשפט בספרו "מול תא הזכוכית".
"עתים נתפסות הקורות ההן כדברי מיתולוגיה: מלחמת המפלצות בבני-אדם, לעיני האלוהים. הכל כידוע, כתרחש בתוך משפחת האדם"
(חיים גורי באחרית הדבר לספרו "מול תא הזכוכית")
במאי 1958 יצא גורי בשליחות עיתונו "למרחב" לפריס לסקר את עלייתו לשלטון של הגנרל שארל דה-גול ואת המתיחות בצרפת על רקע מלחמת האזרחים באלג'יריה. בעזרת קשריו עם שליחי 'המוסד' בפריס ובאלג'יריה, הצליח גורי להתלוות לדה-גול בביקורו ההיסטורי באלג'יריה והיה העיתונאי הישראלי היחיד במקום.
בשנים 1985-1974 יצר את הטרילוגיה הקולנועית הדוקומנטרית על השואה והתקומה, "המכה ה-81", "פני המרד" ו"הים האחרון". "המכה ה-81" על חורבן יהדות אירופה היה מועמד לאוסקר.
בשנת 1988 זכה בפרס ישראל לספרות.
"שירתו של חיים גורי מרובת פנים, מגוונת בנושאיה ובסגולותיה האמנותיות, בעלות יחוד אישי מובהק, ותו-זמנה ומאורעותיו בולט בה מאוד"
(מנימוקי ועדת השופטים)
"פרס ישראל יפה לך ואתה יפה לפרס ישראל. מה עושים בפרס? אנשים מלאנכולים מתעצבים ואני מקווה שלא תהיה כאחד מהם".
(מכתב ברכה שכתבה דליה רביקוביץ' עם זכייתו של גורי בפרס ישראל. ספטמבר, 1987)
ב-31 בינואר, 2018 הלך חיים גורי לעולמו.
יהי זכרו ברוך
הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ: חיים גורי נפרד מחבריו למחלקת הל"ה
חיים גורי: השנים הראשונות והיצירות המוקדמות
כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין
תגובות על כתבה זו