ברכתו של גנדי לעם היהודי לרגל ראש השנה 1939

הברכה שנשלחה לפני 80 שנה באותו היום שבו פרצה מלחמת העולם השנייה, התגלתה לאחרונה

זק רותברט | 06.10.19 |
Share

ב-1 בספטמבר 1939, פלשו הנאצים לפולין, פתחו במלחמת העולם השנייה והניחו את היסודות לזוועותיה של השואה.

באותו היום ממש שיגר מהטמה מוהנדס קרמצ'נד גנדי – אחת הדמויות המשפיעות במאה העשרים ואבי הודו המודרנית – ברכה קצרה אך עוצמתית לרגל ראש השנה לאברהם שוחט, ראש האגודה הציונית בבומביי. עיתוי הברכה משקף עד כמה הטרידה רדיפת היהודים בידי הנאצים את אזרחי העולם באותה עת. במבט לאחור, זוהי גם אות מצמררת לבלהות שעתידות היו להתרחש:

שוחט היקר,
הנני שולח לך איחוליי הטובים לשנתך החדשה. כמה מייחל אני, שהשנה החדשה תטמון בחובה עידן של שלום לעמך הסובל.
שלך בכנות,
מ"ק גנדי

מכתבו של גנדי לאברהם שוחט משנת 1939. מתוך אוסף אברהם שבדרון בספרייה הלאומית (Schwad 03 07 04)

הברכה נחשפה במסגרת יוזמה של הספרייה הלאומית, בתמיכת קרן ליר, לסקור ולתאר מיליוני פריטים מתוך אוספי הארכיון ובהם מכתבים אישיים, תצלומים, מסמכים ועוד, שהשתייכו לדמויות בולטות במאה העשרים. הוא מופיע כאן לראשונה בגישה מקוונת.

אברהם שוחט היה יהודי הודי מקהילת יהודי בגדד בבומביי. הוא עמד בראש האגודה הציונית של בומביי , בראש משרד 'קרן היסוד' בעיר, ושימש עורך העיתון 'המליץ היהודי', ביטאון של הקרן הקיימת לישראל והאגודה הציונית של בומביי. הוא האמין עמוקות במטרה הציונית וראה בה דרך בלעדית לאחד את האוכלוסייה היהודית המגוונת של בומביי שכללה קהילה ותיקה ומבוססת של יוצאי בגדד, קהילת היהודים ההודים 'בני ישראל' וקהילה מקומית של יהודים אירופאים.

המעטפה שבה נשלח כרטיס ה'שנה טובה' של גנדי. מתוך אוסף אברהם שבדרון, הספרייה הלאומית

גנדי נמנע מלהצהיר פומבית על השקפותיו בסוגייה הערבית-יהודית בפלשתינה-ארץ ישראל ובנוגע לרדיפת יהודי גרמניה. לבסוף, ב-26 בנובמבר 1938, הוא פרסם מאמר בעיתון 'הריג'ן', ובו העלה את ה'סאטיאגרהא' – התנגדות לא-אלימה – כפיתרון לשתי בעיותיהם של היהודים. גנדי סבר שעל היהודים בפלשתינה-ארץ ישראל המנדטורית "להציע לערבים סאטיאגרהא ולהציע שיירו בהם או ישליכו אותם לים המלח, מבלי שירימו על הערבים אפילו אצבע קטנה".

ביהודי גרמניה הפציר להתנגד לנאציזם אך ורק באמצעים לא אלימים. "מלוא אהדתי נתונה ליהודים… אם יכולה להיות הצדקה למלחמה בשם האנושיות ולמען האנושיות הרי תצדק לחלוטין מלחמה בגרמניה כדי למנוע רדיפות גזעניות של גזע שלם. אבל איני מאמין בשום מלחמה…"

אנשי רוח מובילים מהתקופה, ובהם מרטין בובר ויהודה מאגנס, ביקרו בחריפות את המאמר. הם ראו בדבריו של גנדי שלילת הציונות וגרסו שנוכח מצבה של יהדות גרמניה, הן אינן מספקות. מעל דפי 'המליץ היהודי' השיב שוחט לגנדי, תוך הדגשת ההבדל היסודי בין היהודים באירופה לבין ההריג'נים – 'הטמאים' – בהודו: לאלה הראשונים אין בית. יתרה מכך, הוא טען שהיהודים נקטו באי-אלימות לאורך אלפיים שנות גלות, אך הרדיפות נגדם לא פסקו. היהודים בהודו הוטרדו מהצהרות אחרות של גנדי, כמו גם מהסכנות הטמונות בעמדתו הנייטרלית של הקונגרס הלאומי ההודי ביחס לרדיפות הנאצים, ושוחט הוסיף וביקש לנסות להשפיע על המהטמה.

לצורך כך הוא גייס את עזרתו של הרמן קלנבאך, אדריכל ונגר יהודי ציוני אמיד, שאותו הגדיר גנדי כ"ידיד נפש". קלנבאך מימן בשנת 1910 את יסודה של "חוות טולסטוי" – הדגם הדרום-אפריקאי שעל פיו הוקם האשרם של גנדי – שם התגוררו הוא וגנדי בצוותא, חלקו מטבח וגם אין-ספור שיחות נפש על הדרך הנכונה ועל משמעות החיים. גנדי כתב פעם לקלנבאך, "דיוקנך (היחיד) ניצב על האח בחדרי… גם אילו רציתי לסלק אותך ממחשבותיי, לא היה הדבר עולה בידי".

Tolstoy Farm in South Africa, 1910 - Gandhi and Kallenbach center row, center
חוות טולסטוי בדרום אפריקה, 1910. גנדי וקלנבאך יושבים במרכז השורה האמצעית

במרס 1939, תודות לקלנבאך, התקבל שוחט לפגישה אצל המהטמה שהתקיימה לאורך ארבעה ימים באשרם של גנדי בוורדה.

לפי מכתב שכתב שוחט לאליהו אפשטיין (שלימים שינה את שמו לאליהו אילת וכיהן כשגרירה הראשון של ישראל לארצות הברית), הפגישה הייתה מרפת ידיים, מכיוון שאף על פי שגנדי הבין במידה מסוימת את משאלתם של היהודים לשוב לפלשתינה, התייחסותו לשאלת פלשתינה הייתה מנקודת מבט מוסלמית.

קלנבאך ושוחט מעולם לא הצליחו לשכנע את גנדי להפוך למגן פעיל למען יהודי אירופה או לציוני, והוא נותר איתן באמונתו שבכוחן של אי-אלימות ופסיביות לפתור את כל הבעיות כולן.

בשנים 1939 ו-1940 כתב גנדי סדרת מכתבים שנויה במחלוקת לאדולף היטלר שבהם הביע הערכה ותוכחה כאחד, "אין לנו ספק באשר לאומץ לבך ולמסירותך לארץ אבותיך, וגם איננו מאמינים שאתה מפלצת כפי שמתארים מתנגדיך. ואולם, כתביך והצהרותיך, ואלו של חבריך ומעריציך, אינם משאירים מקום לספק שרבות מפעולותיך מפלצתיות ואינן הולמות את הכבוד האנושי…".

זמן קצר לפני שנרצח בידי מתנקש, כינה גנדי את השואה "הפשע הגדול ביותר בזמננו", אך הוסיף להאמין כי "על היהודים היה להקריב את עצמם מרצונם לסכין הקצבים. היה עליהם להשליך את עצמם לתוך הים מהצוק… זה היה מעורר את דעת העולם ואת תושבי גרמניה… בכל מקרה הם נכנעו במיליונים שלהם".

 

תודה גדולה לרחל משרתי, ארכיונאית מומחית של הספרייה הלאומית, על סיועה שלא יסולא בפז בהכנת הכתבה.

 

לקריאה נוספת

The Jewish communities of India: Identity in a Colonial Era by Joan G. Roland
The Life of Mahatma Gandhi by Louis Fischer
Soulmates: The Story of Mahatma Gandhi and Hermann Kallenbach by Shimon Lev
Hermann Kallenbach: Mahatma Gandhi’s friend in South Africa, A Biography by Isa Sarid and Christian Bartolf

זק רותברט

זק חובב היסטוריה, לקרוא ולחשוב (לאו דווקא בסדר זה), ומשתדל ללמוד מכל אדם. הוא גר בירושלים עם אשתו ושלושה ילדים נבונים וחמודים ומכיר תודה על כך.

לכתבות נוספות של זק רותברט >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו