ישראל דליות, אבי פסטיבל הזמר והפזמון

"פתאום עלה במוחי רעיון: מדוע שלא יתקיים בישראל פסטיבל זמר?"

תמר זיגמן | 19.11.18 |
Share
הגשש החיוור. צילומים: אמיתי לבון, דב בן-דוד
שלישיית הגשש החיוור בשיר "מים לדוד המלך", פסטיבל הזמר והפזמון 1970. צילומים: אמיתי לבון, דב בן-דוד

ילד קטן, בן 4 לערך, עומד על כסא, לצדו מקלט רדיו ממנו בוקעים צלילי התזמורת הארצישראלית בניצוח המנצח הנודע ארטורו טוסקניני. "זהו הזיכרון המוזיקלי הראשון שלי", סיפר לי ישראל דליות, עורך מוזיקה ותיק, בהקלטה תיעודית שקיימתי אתו לפני מספר חודשיים באולפן ארכיון הצליל בספרייה הלאומית לרגל העברת ארכיונו. "מאז היה הרדיו בשבילי כמו 'ארון קודש', ידעתי שמהרדיו בוקעים דברים נפלאים".

 

ישראל דליות
ישראל דליות באולפן ארכיון הצליל. צילום: יאיר זקס

דליות (ויינרב במקור), בן לאב שעלה ארצה בשנת 1922, ולאם בת למשפחה שורשית ישראלית, נולד בשנת 1934 במושבה פרדס-חנה (במלרע). לימים הפך מוזיקאי, חוקר ומבקר מוזיקה, עורך מוזיקה והוגה ויוזם של פסטיבל הזמר הישראלי.

בן 12 החל ללמוד לנגן בכינור, תחילה אצל מורים פרטיים ובהמשך בסניף הקונסרבטוריון הארצישראלי בחיפה. תשוקתו העזה ללמוד מוזיקה דרשה ממנו הקרבה מיוחדת: "שלא כמו שאר התלמידים, לא הייתה לי אפשרות לחזור חזרה לפרדס-חנה. כל התלמידים היו מתפזרים ואני קיבלתי אישור מהאחראי על הבית להישאר ללון בקונסרבטוריון".

פעם אחת הבחין בו מורו המלחין הנודע אבל ארליך שהופתע לראותו "מדוע אתה כאן?" שאל ארליך ודליות השיב: "אין לי ברירה". ארליך מצדו הזמין את דליות לארוחת ערב כדי לברר "איך זה שאחד כמוך מוכן לישון על שולחן כדי ללמוד כאן?" לבסוף אמר: "אתה לא מוכשר באופן מיוחד, אתה לא גאון, אבל עצם העובדה שאתה מוכן לישון על שולחן בשביל לשמוע שיעורים מלמדת הרבה. אני אשלח מכתב המלצה אל פרופ' עדן פרטוש בירושלים ואני חושב שכדאי לך להמשיך ללמוד שם".

דליות עבר לירושלים ולמד בקונסרבטוריון הירושלמי אצל פרופ' עדן פרטוש. בין חבריו נמנתה מוזיקאית צעירה שהגיעה מקבוצת כנרת שבעמק הירדן, נעמי שמר שמה. שמר ודליות התיידדו ביניהם וחשו שותפות גורל בהיותם "בני פרובינציות" כהגדרתו.

 

תזמורת הקונסרבטוריון הארצישראלי בירושלים בניצוח המלחין יוסף טל (1939)
תזמורת הקונסרבטוריון הארצישראלי בירושלים בניצוח המלחין יוסף טל (1939)

בקונסרבטוריון הירושלמי פגש בחוקרת והאתנומוזיקולוגית פרופ' אדית גרזון-קיוי. על המפגש עם פרופ' גרזון-קיוי סיפר: "זו הייתה חוויה גדולה. נפתח בפניי עולם של מוזיקה אנושית שבאה מבני אדם שלא בקיאים בקריאת תווים, חסרי רצון לפתח קריירה או להיות כוכבים. זה הקסים אותי מאוד. אנשים שלא משתייכים לאליטה חברתית, מוזיקליים כל כך, ושהמוזיקה היא חלק בלתי נפרד מחייהם. אז גם הבנתי שמוזיקה מסורתית היא חלק מהחיים. תמיד קשורה למשהו משפחתי או משהו בחיי האדם, והיא לא נוצרת באיזו מגמה כדי להתקבל על ידי אחרים, אלא היא צורך, היא הכרח".

עוד בנערותו עמד בקשר עם אנשי "קול-ישראל" יצחק שמעוני ומרים הרמן. דליות ששאף לעבוד ברדיו יצר קשר עם השניים במטרה לערוך תכניות מוזיקה. בהמשך התגייס לצה"ל ונשלח לשרת בשריון. ידיעה על פרישתו של המנצח ארטורו טוסקניני הולידה בו רצון חזק לערוך תוכנית רדיו ייחודית שתוקדש לדמותו. בקשתו לצאת לירושלים לערוך את תוכנית הרדיו נתקלה בסירוב. "טוראי ויינרב", אמר המפקד, "מה אתה חושב לעצמך? כל אחד יבוא הנה ויבקש מה שהוא רוצה? טוסקניני שמטוסקניני, אחורה פנה וחזרה".

דליות סרב לקבל את הפקודה ובניגוד לדעת מפקדו עזב את הבסיס לירושלים. כשחזר, נשפט ונידון למחבוש. בהמשך הועבר לשרת בגלי צה"ל שם גם פגש בחיילת נעמי זקס, לימים רעייתו, הקריינית נעמי דליות. בתום שירותו הצבאי המשיך לשמש בתחנה כעורך מוזיקה בכיר.

 

דליות בתפקיד מבקר המוזיקה של העיתון "דבר" עם הפסנתרן דניאל בארנבוים (1987)
דליות בתפקיד מבקר המוזיקה של העיתון "דבר" עם הפסנתרן דניאל בארנבוים (1987)

 

בשנת 1957 פנה אליו יצחק שמעוני בהצעה לבוא וליטול חלק באגף חדש שהוקם ב"קול-ישראל" – "הגל הקל" שמו.

שנתיים לאחר מכן, במהלך טיול משפחתי במדרגות הספרדיות ברומא, נתקל דליות בחבורת אנשים נושאים אדם על כתפיהם, שרים וקוראים קריאות שמחה. משניסה לתהות על פשרו של האירוע החגיגי הסתבר לו כי מדובר בחגיגה ספונטנית מאולתרת שציינה את זכייתו של הזמר דומניקו מודוניו זוכה פסטיבל סאן-רמו.

זמן קצר אחר כך פגש במנצח דולף ואן-דר-לינדן: "הייתי מין ברנש נאיבי כזה שתמיד חושב על אתגרים ליזום משהו. חשבתי מה אני יכול לעשות בשביל הרדיו? פעם אחת הזדמן לי לפגוש אותו וחשבתי להציע לו לבוא ולנצח על תזמורת הבידור שהרדיו הקים באותה העת".

"כשחזרנו לארץ", סיפר דליות, "ישבתי בחדרי בקול-ישראל יחד עם אליהו כרמל, הקריין הנודע. פתאום עלה במוחי רעיון: מדוע שלא יתקיים בישראל פסטיבל זמר ישראלי בדומה לפסטיבל סאן-רמו שייתן זריקת עידוד לזמר הישראלי באמצעות הרדיו? ישבתי וכתבתי הצעה והגשתי אותה למנהל הישיר שלי יצחק שמעוני. יצחק שמעוני היה אדם עם ראש פתוח וחזון והתייחס לכך ברצינות. הוא אמר: 'תשמע זה רעיון טוב מאוד, אבל זו הצעה כללית. אנחנו צריכים תקציב וקול ישראל לא יאשר את זה'".

 

"וכן את ישראל דליות שהעלה את רעיון הפסטיבל" (מתוך אוסף ישראל דליות)
"וכן את ישראל דליות שהעלה את רעיון הפסטיבל" (מתוך אוסף ישראל דליות)

 

בהמשך החליט שמעוני לפנות אל משרד ראש הממשלה ולנסות להשיג תקציב דרכם. "טדי קולק שהיה אז מנהל משרד ראש הממשלה פגש בנו, בצחי [יצחק שמעוני. ת"ז] ובי. הוא היה קצר רוח אבל עם הומור והוא אמר: 'תשמעו התקציב היחיד שיש במשרד כרגע שניתן להשתמש בו זה תקציב אירועי יום העצמאות. אם אתם רוצים שהפסטיבל הזה יצא לפועל צריך לכלול אותו כחלק מחגיגות אירועי יום העצמאות. ההצעה של ישראל היא מאוד כללית ואני מבקש הצעה מפורטת: מי יבצע? מה יבצע? מי ינחה? אני רוצה שיהיו שני ביצועים כדי שהמבצע לא יגנוב את ההצגה'".

במשך מספר שבועות עמלו שמעוני ודליות על ניסוח מפורט של ההצעה ועל בנייה של מתכונת פסטיבל הזמר שהנפיק במהלך השנים קלאסיקות ישראליות. דליות מבקש להדגיש כי פסטיבל הזמר הראשון היה תוצר של שיתוף פעולה בן יצחק שמעוני וישראל דליות, צבי זינדר – מנהל קול ישראל, נקדימון רוגל – מפיק העל של הפסטיבל, מאיר הרניק – מנהל מדור המוזיקה העממית, עוזרו חנוך חסון ואיגוד הקומפוזיטורים הישראלי".

 

ראיון עם ישראל דליות:

 

בשנים הבאות המשיך דליות לעבוד ברשות השידור. אהבתו לשירי עם ומוזיקה אתנוגרפית, כמו גם שהותו במדינות שונות והיכרותו העמוקה עם סגנונות מוזיקליים שונים, הובילה אותו לערוך מופעים מיוחדים ותכניות רדיו מגוונות. בין התוכניות הרבות שערך והפיק בלטה התוכנית "שירי עמים" שהביאה קולות וצלילים עממיים מרחבי העולם.

עדות מעניינת להשפעה של תוכנית זו על מוזיקאים ויוצרים ישראליים היא הדברים שאמר המלחין מתי כספי בראיון בנוגע לסגנונות מוזיקליים מהם הושפע: "שאפתי את כל המוזיקה מברזיל או מדרום אמריקה מהרדיו. כשהייתי קטן הייתי שומע אחת לשבוע תוכנית שנקראה 'משירי עמים' ושמעתי מוזיקה מכל העולם. אבל מהכל. מזרח, מערב, צפון ודרום".

 

עם תזמורת גמלן בבאלי אינדונזיה (2001)
עם תזמורת גמלן בבאלי אינדונזיה (2001)

לאחרונה, תרם ישראל דליות את ארכיונו האישי למחלקת המוזיקה וארכיון הצליל בספרייה הלאומית. "התייחסתי אל הרדיו ביראת כבוד מלאה", אמר, "זו הייתה בשבילי שליחות לעבוד ברדיו ובאמצעות השידורים לחשוף צוהר אל עולמות מוזיקליים לאנשים שלא יכלו להיחשף אליהם בדרכים אחרות".

 

תודה ליאיר זקס ולתהלה זיגמן על הסיוע בהכנת הרשימה

 

כתבות נוספות

פסטיבל הזמר והפזמון של שנת 1970: הרגע שבו הפך החייל שלמה ארצי לכוכב

"ליל חניה": נתן אלתרמן חוזר אל ימי שירותו במלחמת השחרור

פסטיבל הזמר והפזמון: איך הפכו חיילי צה"ל לכוכבי הפופ שלנו

הצלילים של משה וילנסקי: מ"כלניות" ועד "סתו"

 

תמר זיגמן

עובדת מחלקת המוזיקה וארכיון הצליל בספרייה הלאומית. בעלת תואר דוקטור במוזיקולוגיה מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

לכתבות נוספות של תמר זיגמן >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו