העיצוב הגרפי הישראלי התפתח בזכותן של מספר דמויות בולטות, מרכזית ובולטת בהן במיוחד בשל יכולתה לגשר בין מסורת ישראלית לבין מודרניות עולמית – דן ריזינגר. חתן פרס ישראל בעיצוב, ריזינגר השאיר אחריו מורשת עשירה הנפרסת על פני עשרות שנות יצירה, כמי שאחראי לעיצובן של כרזות, סמלים, לוגואים ושילוט המעצב סביבה. תרומתו הייחודית היא בעצם עיצוב האות העברית. עבודתו של ריזינגר מתאפיינת בקווים ברורים, צבעים וגישה חדשנית שהצליחה ליצור מראה צופה פני עתיד שחיבר בין מקומי לגלובלי, ובין מורשת תרבותית לזהות מודרנית.
בין אם זה בסמל של תיאטרון הבימה, בלוגו של חברת אל על, בעיצוב כרזות לפסטיבל ישראל, או בפרויקטים רבים נוספים – כל יצירה של ריזינגר הכילה זיקה עמוקה לתרבות הישראלית, לצד שאיפה מתמדת לשילוב של מרכיבים עכשוויים ואוניברסליים. אחד המוטיבים החוזרים ביצירתו הוא השימוש היצירתי והמתוחכם באות העברית, אשר הפכה תחת ידיו מסמל של מסורת עברית עתיקה, לאמצעי עיצוב חדשני ופורץ דרך לזמנו.
ביצירתו, ריזינגר התייחס לאות העברית כאל גרעין רעיוני שממנו נובעת התחדשות יצירתית מתמדת. האותיות שימשו אותו לא רק ליצירת שפה עיצובית מקומית אלא גם לשילוב הזהות התרבותית הישראלית בעולם הגלובלי. הרוח הישראלית המתפתחת, מאז הקמת המדינה, עברה שינויי צורה רבים, וריזינגר מצא דרכים לבטא את השינויים הללו באמצעים חזותיים ייחודיים, החל בעבודות סביבתיות ועד כרזות מעוררות השראה.
בין העבודות הבולטות של ריזינגר לאורך השנים ניתן למנות את עיצוב עיטורי הגבורה, העוז והמופת של צה"ל, כמו גם עיצוב סמל וכרזות לתיאטרון הבימה ולחברת התעופה "אל על", שאת תקציב הפרסום שלה באותה תקופה ניהלה חברת שחם לבינסון אילון. הוא גם היה אחראי לעיצוב סמלי תחרויות המכביה, החל מהמכביה התשיעית בשנת 1973 ועד המכביה השש-עשרה ב-2001. בנוסף, יצר פסלים ומיצבים למכון ויצמן ול"יד ושם". בסוף שנות ה-60 זכו הכרזות שעיצב, כולל סדרה אייקונית של כרזות ל"אל על" והכרזה "שלח את עמי", להכרה בינלאומית. הוא עיצב גם כמה מבולי ישראל, בהם בולים לאולימפיאדת טוקיו ולמכביה התשיעית. כל פרויקט כזה שיקף את החיבור שלו בין אסתטיקה לטיפוגרפיה, בין פונקציונליות לחזון אמנותי, ובין עיצוב מסחרי לתרבותי.
לצד הווירטואוזיות הצורנית בה נקט ריזינגר בהתייחסותו לאות העברית, הוא זיהה את הצורך ואת האתגר עיצובי ביצירת זיקה חדשה בין מערכת האותיות העבריות לאלו הלועזיות. צורך זה נבע מתוך הקשרים ההולכים ומתפתחים בין המדינת ישראל לעולם, והרצון להציב את ישראל כמדינה מודרנית המפנה פניה אליהם ברוח של פתיחות תרבותית, כלכלית וטכנולוגית. המענה לדרישה זו הצריך התגברות על הקשיים המורפולוגיים הטבועים בשוני שבין האלף-בית העברי לזה הלועזי. אתגרים אלו באו לביטוי מובהק בסביבות בהן נוצרת אינטראקציה יומיומית בין התרבות המקומית לזו העולמית למשל באירועים בינלאומיים דוגמאת משחקי המכבייה, במלונות, ובסביבה העסקית הגלובאלית.
ההפקדה של ארכיון דן ריזינגר בספריה הלאומית ותיעודו המלא מאפשר עתה לערוך את המחקר שנועד להעלות אל פני השטח את מה שעד כה נותר ספון, וכמעט נשכח במגרות ובתקיות העבודה של מגוון פרויקטים בעבורם עוצבו סדרות של גופנים דו-לשוניים.
ביוזמתם של המעצבים הטיפוגרפים בן נתן וניל כהן, ובשיתוף הספריה הלאומית, אותרו בארכיון דן ריזינגר המופקד בספריה הלאומית סדרות של גופנים שעוצבו על ריזינגר במהלך השנים כשלכל אחד מהפרויקטים שבעבורם נוצרו הפונטים סיבה והגיון פנימי שממנו נובעים הפתרונות העיצוביים. סדרות אלו הן מונגשות עתה בגרסה דיגיטלית מלאה לקהל הרחב. הפונטים מוצעים בקוד פתוח, שמאפשר לציבור להמשיך ולפתח את היצירה.
ריזינגר בולט בפתרונות הגרפיים לאירועים בינלאומיים, שמטבעם דורשים פיתוח של תקשורת חזותית המיועדת לקהל הדובר מגוון של שפות. תערוכות בינלאומיות, שדות תעופה ומלונות הם דוגמאות למקרים מעין אלו. משחקי המכביה הנערכים אחת לארבע שנים הם דוגמא מובהקת לסביבה הדורשת מגוון של פתרונות של עיצוב ברוח זו. לקראת משחקי המכביה ה-9 עיצב ריזינגר את סמל המשחקים (המשמש עד היום כסמל כפר המכביה) ובתוך כך, ומתוך ראייה מערכתית כוללת עיצב שלל פריטים המשווים לאירוע אמירה עיצובית אחידה וברורה: סמל, דגלים, מדליות, תעודות, כרטיסים ועוד.
כחלק ממכלול רחב זה עוצב לוגוטייפ שמתלווה לסמל המשחקים. לקראת המכביה ה-10 שיכלל ריזינגר את סט האותיות לכדי מערכת אלף-בית שלמה המבוססת על האחדה טיפולוגית בין האות העברית ללועזית. פונט זה חודש בשם הפונט ״ירדן״.
מסמך 1:
שילוט הכוונה נועד למלא פונקציה ברורה של התמצאות בסביבה. פרטי שילוט יוצרים מעצם נוכחותם במרחב אמירה מובלעת של יחס לסביבה ולקהל. תשומת לב לפרטים, או העדרו, יכול ליצור את ההבדל בין סביבה נעימה ורגועה לכזו שאי הסדר שולט בה. הדבר נכון שבעתיים בסביבת בתי מלון ותיירות שנועדו להנעים את זמנם של האורחים. כשמדובר בשילוט דו-לשוני איזון טיפוגרפי יוצר אוירה רגועה ונעימה יותר. בהעדר פתרונות טיפוגרפיים הרמוניים בין האלף-בית העברי ללועזי פיתח ריזינגר פתרונות משל עצמו בעבור מערכות שילוט והכוונה בעבור שורה של בתי מלון וסביבות תיירות.
הפונטים שנעשו עבור השילוט במלון מגדל דניאל בהרצליה והפונט מיכל, המבוסס על הגרפיקה שעשה ריזינגר עבור התאגדות המלונות, נוצרו למטרות אלו, ולנוכח העובדה שאלו לא עוצבו כפונטים במלא מובן המילה, שחזורם נעשה על סמך סקיצות ושרטוטים של שלטי הכוונה כגון: בריכה, טלפונים, יציאה וכד׳ שבעבורם נוצרו כל אותיות האלף-בית בעברית ובלעוזית.
סופרגרפיקס – שילוב אלמנטים גרפיים בממדי-ענק בסביבה אדריכלית, הוא סגנון שהתהווה בארה״ב ואירופה בשנות ה-60 וה-70 כחלק מהמגמה הפוסטמודרניסטית. סופרגרפיקס נועד לשוות לסביבה אדריכלית הגדרה ואיפיון, לרוב באמצעות צבעים עזים. דן ריזינגר נמנה על חלוצי המעצבים שהגדירו מושג אמנותי זה.
האלמנטים הטיפוגרפיים שעיצב ריזינגר לפרויקטים מסוג זה תוכננו בהתאם למאפיינים החומריים של כל פרויקט. עבור בית הספר לרפואה בחיפה עיצב ריזינגר אותיות סטנסיל המשולבות באופן אינטגרטיבי בקירות הצבע בחללי הבניין. עיצוב האלף-בית העברי השלים אות ׳סטנסטיל׳ לועזית קיימת.
הטקסט שמלווה את הדימוי בפלקט, אופיו ואופן הצבתו, מהווים חלק אינטגרלי מהמסר החזותי. על מנת ליצור אמירה שלמה ואינטגרטיבית של הדימוי, עיצוב אות הכותרת הכרחי לעיתים. הדבר נכון שבעתיים בעת שהכיתוב הוא דו-לשוני ונדרשת השלמה של פערים מבניים בין האות העברית ללועזית. אתגר זה, ולנוכח העובדה שמצאי הפונטים שהיה קיים בזמנו היה מוגבל, הניע את דן ריזינגר להמציא פתרונות ייחודיים בעיצוב האות העברית.
השאיפה מעלה בדימוי הכרזה עבור פסטיבל ישראל ביקש התאמה ויזואלית באותיות הכותרת. עיצוב האות העברית והלועזית יצר אות זקופה ובטוחה מבלי להזקק לגרסת אות מוצרת.
הפריטים המופיעים בכתבה שמורים בארכיון האישי של דן ריזינגר וזמינים במסגרת מיזם רשת ארכיוני ישראל (רא"י): שיתוף פעולה בין הארכיון, משרד המורשת והספרייה הלאומית של ישראל.
