בחודש אלול ת"ש, 1940, נשלח מכתב יוצא דופן מהעיר בריסק, אחד ממרכזי התורה של היהדות מזרח אירופה, אל ארץ ישראל. בעיצומו של הכיבוש הסובייטי של פולין פנה הרב שמחה זליג ריגר אל הרב צבי יהודה קוק (בנו של הרב קוק הידוע, ולימים מי שעמד בראש ישיבת 'מרכז הרב' וגוש אמונים) בבקשה יוצאת דופן. במסגרת תפקידו כממלא המקום של רב העיר – היות שהרב הרשמי הספיק לעזוב בזמן – התבקש הרב ריגר לסייע לאישה עגונה שבעלה עזב את העיר שש שנים קודם לכן ועלה לארץ ישראל.
במכתב הסביר הרב ריגר ש"מפאת חוקי מלכות" (משמע, מפאת החלטת השלטונות הסובייטים) אין באפשרות הזוג להתאחד בארץ ישראל, ועתה דורשת האישה גט מבעלה על מנת שתוכל להמשיך בחייה. שתי בעיות מרכזיות עמדו בדרכה להשגת הגט, שתי בעיות שביקש הרב ריגר עזרה מן הרב צבי יהודה קוק: ראשית, עקבותיו של הבעל אבדו משעה שהגיע לארץ ישראל ולכן יש צורך לאתרו. שנית, אמנם קיים אישור הלכתי לשליחת גט ממרחקים, אך הרשויות המקומיות עלולות לקרוע את הגט ברגע שיפתחו את המכתב כדי לבדוק את תוכנו.
הרב ריגר, מודע לצורך בהתרות ואלתורים בזמנים דוחקים שכאלה, הציע פתרון יצירתי המתבסס על תקדים שנוסה כמה עשרות שנים קודם לכן בבריסק עצמה, בזמן מלחמת רוסיה-יפן, על ידי רב העיר חיים סולוביצ'יק – "ר' חיים מבריסק". אי שם בשנת 1868, נשלח יהודי מלטביה למאסר עולם באחד מבתי הכלא של הצאר בסיביר. תחילה הוצע שאשתו העגונה תשלח אליו כדי שתחיה לצידו "כדרך כל הארץ", אך האפשרות שאישה יהודייה תמימה תבלה בדרכים חודשים ארוכים בחברת קציני הצאר נדחתה על ידי רב העיר והוא הציע פתרון אחר: הבעל יסמיך את סופר בית הדין בעיר לחבר גט בשמו, וכך תהיה מותרת "האישה הרכה בשנים, עגונה מבעלה זה ערך י"ד שנים" לכל אדם. את אותו הרעיון הציע הרב ריגר לרב קוק. לכן, צירף למכתב נוסח מוכן, שעל הבעל לאשר ולשלוח בחזרה לסופר בית הדין של בריסק.
איננו יודעים האם הצליח הרב צבי יהודה קוק לאתר את הבעל בארץ ישראל, האם טרח הבעל לשלוח הסכמה לגט בשמו והאם בשל כך התחתנה האישה בשנית. כחצי שנה לאחר שליחת המכתב החלה הפלישה הגרמנית האדירה לשטחי ברית המועצות. הרב ריגר, כמו גם רוב רובה של הקהילה בבריסק, נרצח בשואה. גורלה של העגונה אינו ידוע.
הסיפור האנושי והטרגי הזה מדגים כיצד גם ברגעי השפל עמלו בני קהילה יהודית למצוא ולהמציא שלל דרכים על מנת שיוכלו לשמור על תחושת חיים נורמליים בהתאם לאמונותיהם היקרות.
