הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות

שירים מאת צילה זן־בר צור ובכל סרלואי

"'מה קורה, שכנה?' הוא שאל. הוא הביט בי ובסיגריה לסירוגין, אבל כשליקק בלשונו את קצה הנייר ריכז בי את מבטו. 'הבת שלך, ליאן,' נקבתי בשמה מתוך קרבה. 'מתוקה אמיתית. ביקשתי ממנה שתעשה לנו בייביסיטר, אם זה בסדר מבחינתך'". סיפור מאת סמדר שטינברג

במלאת עשור למותו של המשורר טהא מוחמד עלי, שמונה שירים פרי עטו, בתרגומו של יותם בנשלום

"לא כל הוגה הוא גם דמות אב. אולי דרידה סימן את הקץ (אולי הזמני) של תקופה שבה ההוגה היה הוגה־אב. אבל איזה אב היה?" במלאת שבע־עשרה שנים למותו של ז'אק דרידה, מיכל בן־נפתלי כותבת על הגותו ועל שלושה שלבים בחניכתה

"זה היה כה החלטי וחינני – לא כלב היה זה אלא גלגול של ילד שברח מהגן ומהוריו לחפש לו חברים חדשים, אבל מאין הגיע ומי הם אדוניו?" רשימות קצרות מאת מאיה בז'רנו

"התפילה, רגע החסד, אינה בגדר פתרון לסבל. המענה לה אינו מובטח. אין היא אלא ביקוע חומת המעגל, פתיחת דרך לביטוי הערגה והכרה בנמען שאין שני לו". צביה ליטבסקי על הספר "גִּלּוּפִין" מאת דעאל רודריגז גארסיה

"ייחודו ונדירותו של ספר זה הם בהצגת (דור) ההורים המהגרים, הזרים בארצם – כפי שניכר מלקוּת דיבורם ומעירוב העברית והערבית – כמקור של ביטחון ועוצמה." אסתי אדיבי־שושן על הספר "זה לא קרה" מאת מירב נקר־סדי

"בלילות ישבה על המפות והספרים, תכננה את המסלול למחר וחישבה תקציב יומי, בזמן שהוא שכב עם הילדים בחדר מלא מזרנים וסיפר להם סיפורים עד שנרדמו."

"'יופי לךָ,' ליקק את שפתיו באיטיות מצד לצד, 'ואללה יצא יפה. וגם זה יתאים לךָ,' וכבר היו עפעפיו ספוגים בגוונים של תכלת וטורקיז ומיד גם ירקרק, בוהה במגש הצבעים המרצד למולו, ורצונו להפסיק את כל זה תכף ומיד שוכך."

"היא קרסה לתוך הספה, הניחה את רגליה הנתונות במגפי ברך על שולחן הקפה שלנו והשתמשה בדוחות המס שלי כבמניפה. דוד התחיל לבכות ברגע שרונית התיישבה לידינו. 'איזה גיל מבאס,' היא אמרה בקמיטת אף."