.
צילה זן־בר צור
אישה צעירה רוחצת
בחמאם
שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַשְּׁחֹרוֹת
נִדְבָּקוֹת לְגֵוָהּ הַדַּק.
אֵדִים מַהְבִּילִים
עוֹלִים מִתּוֹךְ
הָאַגָּן
.
הִיא תּוֹפֶרֶת אֶת עֶרְוָתָהּ
בְּחוּט מַכְלֵב
הִיא תֵּדַע לִפְרֹם אֶת הַתַּכִּים
כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַנָּהּ
לָלֶדֶת
.
הִיא חוֹצָה לֶחִי מְצֻלֶּקֶת
אֶל מַיִם גְּדוֹלִים.
אֶת כָּל הַיָּם הַכַּסְפִּי
הִיא חוֹצָה
שֶׁיִּקַּח אוֹתָהּ הַרְחֵק מִכָּאן
.
אחיות
יָשַׁנּוּ בְּאוֹתָהּ מִטָּה. אֲנִי וַאֲחוֹתִי. הִיא הָיְתָה בַּת שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה וַאֲנִי בַּת עֶשֶׂר. הִיא גִּלְּתָה לִי בְּסוֹד שֶׁהִיא שׁוֹמֶרֶת בְּתוֹךְ סֵפֶר הַמַּעֲשִׂיּוֹת הַמְּצֻיָּר אֶת פִּרְחֵי הַיַּסְמִין שֶׁהוּא נָתַן לָהּ. הִיא גִּלְּתָה לִי אֶת שְׁמוֹ. הָאַהֲבָה שֶׁלָּהֶם מְתוּקָה יוֹתֵר מִסֻּכַּר נַבָּאט, יוֹתֵר מֵהַחַיִּים עַצְמָם. אָסוּר לְגַלּוֹת לְאַף אֶחָד, גַּם לֹא לַהוֹרִים וּבֶטַח לֹא לֶאֱלֹהִים. נִשְׁבַּעְתִּי שֶׁאֶשְׁמֹר הַכֹּל בְּסוֹד. הִיא נָתְנָה לִי לְהָרִיחַ שֶׁמֶן יַסְמִין וְהוֹסִיפָה נְשִׁיקָה לְמִצְחִי.
.
אֵלּוּ כָּל הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁלִּי מֵאֲחוֹתִי.
.
אַחַר כָּךְ נוֹדַע לִי שֶׁכָּרוּ בּוֹר בַּמִּדְבָּר. גִּלְגְּלוּ אוֹתָהּ בְּשָׁטִיחַ
וְהִנִּיחוּ שָׁם. הִיא לֹא הִתְנַגְּדָה. הִיא אֲפִלּוּ לֹא בָּכְתָה.
לֹא הָיָה צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ אֲבָנִים בִּשְׁבִיל לִרְגֹּם אוֹתָהּ.
..
אני בת לשבט האפרידי
מוֹכֶרֶת שְׁטִיחֵי צֶמֶר.
זֶהוּתִי רֵיחַ עִזִּים.
.
כָּל יַלְדוּתִי רָעִיתִי עֲדָרִים
אָבִי הָיָה הָהָר הַגָּבוֹהַּ
אִמִּי עֲטִינֵי הֶחָלָב.
.
אֲנָשִׁים מוּעָטִים עוֹבְרִים בְּמַעֲבַר חַ'יְבַּר
בְּהַר סֶפִיד כּוּה
דַּרְוִישִׁים, מַבְרִיחֵי גְּבוּל, פְּלִיטִים,
סוֹחֲרֵי אוֹפְּיוּם וְנָשִׁים.
בְּנֵי אָדָם הֵם סוּפַת אָבָק
בִּשְׁמֵי חַ'יְבַּר.
.
מִשְּׁתִיַּת הֶחָלָב לָמַדְתִּי
אֶת רַעַד הָאֲדָמָה
אֶת הַהִיסְטוֹרְיָה
שֶׁל הַפְּלִישׁוֹת הַגְּדוֹלוֹת,
כּוֹרֶשׁ, דָּרְיָוֶשׁ הָרִאשׁוֹן וְאָלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדּוֹן.
.
בְּאֵדֵי הַלַּיְלָה שָׁתִיתִי
אֶת הַפַּחַד הַמַּסְרִיחַ
שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם.
.
אִם תִּשְׁאֲלִי אוֹתִי
עַל אֱלֹהִים
אָזִיעַ לְלֹא רַחֵם.
.
יַתְמוּתִי תִּגְבַּר
עָלַי.
.
צילה זן־בר צור היא חוקרת תרבויות נשים במרכז אסיה, ובמיוחד באפגניסטן. מלמדת באקדמיה אנתרופולוגיה ומגדר. מחברת הספרים "כותבת במקל של כורכום" (צבעונים, 2016), "אָנָאר בָּאלְחִ'י: שירה סוּפית" (הוצאה עצמית, 2018), "כה אמרה זאר לשוסתרא: פסוקי דרך" (אסיה, 2020), "מַחְבְּרוֹת שָׂדֶה" (צבעונים, 2021). שירים פרי עטה התפרסמו בגיליון 67 של המוסך. השירים שכאן לקוחים מתוך ספר בכתובים, בשם "הייתי פרח כותנה". הם נכתבו במהלך עבודת שדה למחקר על תפיסת הנשיות של נשים אפגניות, במסגרת לימודי דוקטורט באוניברסיטה העברית בירושלים.
.
.
בַּכֹּל סרלואי
"רָחוֹק מִישׁוּעָתִי דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי״
(תהילים כב)
ערב באדר (מחזור)
.
1.
תָּבוֹא לְפָנֶיךָ שְׁתִיקָתִי. בֵּין הַכִּיּוֹר
לִמְכוֹנַת הַכְּבִיסָה דְּבָרִים זָזִים מִמְּקוֹמָם, וְהֶחָתוּל
סָגוּר. כָּמוֹנִי, אָנוּ מְנַסִּים
לְהַרְגִּיל אוֹתוֹ אֶל הַבַּיִת.
.
2.
עַכְשָׁו כְּשֶׁזּוֹ יְשׁוּעָתִי וְאַתָּה רָחוֹק –
רָחוֹק עַד קְצֵה הָעוֹלָם שֶׁהוּא כַּף יָד.
פַּעַם עָבַדְתִּי אֶת אֱ־לֹהִים בְּכָל נְשִׁימָה
הַיּוֹם בַּמֶּרְחָק בֵּינֵינוּ.
יוֹם וְעוֹד יוֹם חוֹזֵר הַגּוּף לַגְּבוּלוֹת הַמֻּכָּרִים לוֹ
שָׂפָה שֶׁשְּׁמָהּ לְבַד.
.
3.
אֲנִי עוֹבֶדֶת עַל אוֹתוֹ שֻׁלְחָן עָלָיו אָכַלְנוּ. בְּנוֹתֵינוּ קוֹרְאוֹת.
עָמֹק מְאוֹד בְּגוּפְךָ אֲנִי שׁוֹמַעַת אוֹתְךָ שָׁר
שָׁעָה שֶׁאֲנִי מְנַסָּה לִכְתֹּב.
אֵיךְ לְהַגִּיד: זֶה נִהְיָה פִּתְאוֹם בַּיִת
כָּבֵד כְּמוֹ שַׂקִּיּוֹת אַשְׁפָּה מְלֵאוֹת, מְבֹרָךְ כְּמוֹ עֲרֵמוֹת הַכְּבִיסָה
שֶׁלְּעוֹלָם אֵינִי מַסְפִּיקָה לְקַפֵּל,
דַּק כְּקַוֵּי הָאוֹר בְּעֵינֶיךָ, רִקְמַת הַתְּפִלָּה
שֶׁשָּׁלְחוּ יָדֵינוּ בִּשְׁנוֹת הַחֲשֵׁכָה הַנּוֹרָאוֹת
בְּטֶרֶם הָיִינוּ
.
4.
בַּבַּיִת הֶחָדָשׁ אֵין עֵטִים
וְאֵלֶּה שֶׁיֶּשְׁנָם יְבֵשִׁים מִדְּיוֹ.
אֲנִי כּוֹתֶבֶת עַל צִדָּהּ הַשֵּׁנִי שֶׁל רְשִׁימַת קְנִיּוֹת בְּעִפָּרוֹן שֶׁלָּקַחְתִּי
מֵחֲדַר בִּנְךָ. בֵּין הַחֹד הַקֵּהֶה לְמָה שֶׁדָּחוּף שֶׁאֶזְכֹּר
פְּעִימַת הָרָעָב וְהַמְּלֵאוּת
שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תִּגָּמֵר.
.
5.
דִּבְרֵי שַׁאֲגָתִי.
רְגָעִים שֶׁגּוּפְךָ כּוֹאֵב לִי, קָרוֹב לִי מֵעַצְמִי.
מִבַּעַד לְמֶרְחַק נְשִׁימוֹת הַלַּיְלָה
אֲנִי מְהַדְהֶדֶת אוֹתְךָ
כְּקוֹנְכִיָּה אֶת גַּלֵּי הַיָּם.
.
6.
וְלַיְלָה לֹא דּוּמִיָּה לִי. כָּל מִלָּה הִיא גְּנֵבָה
מִמִּישֶׁהוּ שֶׁמְּבַקֵּשׁ, מֵהַכֵּלִים בַּכִּיּוֹר, מִמַּבָּטְךָ, וְהֶחָתוּל הָפַךְ שׁוּב
אֶת מְזוֹנוֹ, וְהַכְּבִיסָה מֵאֶתְמוֹל מְחַכָּה
בַּמְּכוֹנָה הַזּוֹ אוֹ הָאַחֶרֶת, אֲבָל בְּתוֹךְ הַקִּירוֹת הַפּוֹקְעִים מֵרְטִיבוּת
הַמְּחַכִּים לְתִקּוּן כְּמוֹ אֶלֶף חֲרַכִּים לְיוֹם
אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת פִּעְפּוּעַ הָאוֹר הַחַי
הַשָּׂפָה הַסּוֹדִית שֶׁל הַבַּיִת
.
בכל סרלואי, מורה ומבקרת ספרות. כותבת את טור ביקורת השירה ״אומרת שירה״ בעיתון מקור ראשון. פרסמה שלושה ספרי שירה: "בית בחיק הלילה" (אבן חושן, 2013), "סכין שלופה האור" (ריתמוס, הקיבוץ המאוחד, 2016), ו״מפחדך בשרי״ (הקיבוץ המאוחד, 2020), שזכה בציון לשבח מטעם הפרס על שם רעיית הנשיא לשירה לשנת 2021.
.
» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת עמית שמרת, אלחנן מילר ורות קרא־איוונוב קניאל
.
לכל כתבות הגיליון לחצו כאן
