הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות

"דלדלו הניסיונות הללו עוד יותר את שומני הזמן של יום השישי, הבליטו עוד יותר את צלעותיו, ולכן הוחלט על ידי איש החברה קדישא, פה אחד, לוותר על המשך ההספד ולהמשיך במסע." שני קטעים מתוך ספר בכתובים מאת אורית וולפיילר

"יידיש היא שירת עולם, היא לא של איש. היא של עקת האנשים כולם ושל הֶרף עונג בא ושב. היא מצבה על קבר והיא משכן לחפצי חיים." לילך נתנאל על "זר שלגים: מבחר משירת יידיש"

"אחת היכולת המופלאות ביותר של דוסטוייבסקי בעיניי היא כישרונו לשמוע ולראות את הדמויות שהוא כותב. הדיאלוגים בספריו נשמעים כאילו תמלל אנשים חיים, המצבים הם כמו מיזנסצנות מדויקות מתוך הצגה או סרט". רועי חן על הסופר הרוסי הגדול, במלאת 200 שנה להולדתו

"הקריאה במחזות של גינצבורג מאפשרת הצצה לכתיבה קלילה וחופשייה יותר של הסופרת, ובה בעת לארכיטקטוניקה הפנימית של הדמויות, שעל גבן בונה גינצבורג את עולם הפרוזה שלה, את המשפחות האומללות־אך־אוהבות־שלה." טל יחזקאלי על "איפה הכובע שלי?", קובץ המחזות של נטליה גינצבורג

"ביציאה מבית החולים הוא הרגיש שמישהו עוקב אחריו. בעצם לא רק מישהו, אלא יש נוסף על כך קבוצת סוכנים שעוקבים אחרי ה'מישהו' הזה שעוקב אחריו, ובעצם שומרים עליו." סיפור קצר מאת זהבה כלפה

"'לא רוצה בשנה הבאה בירושלים, אבא,' זעק לבסוף בקול בוכים. גרונו השתנק. 'אני לא יודע אפילו איפה זה.'״ פרק מתוך הרומן "מקום" מאת ניצן ויסמן

שירים מאת תום הדני־נוה ורוני אלדד

"היא פנתה למוכר בקול חלוש, 'אני יכולה שיחה בבקשה?' הזיעה והחלב טפטפו ממנה כשהפורץ השלישי בגוגל ענה והבטיח שיגיע תוך שעה." סיפור ביכורים מאת הדר פריאנטה

שירים מאת המשורר הפולני צ'סלב מילוש, בתרגום דוד ויינפלד

"את המחלה, האנורקסיה, תופסת הילדה כשינוי פיזי ונפשי שמסמן גם דרך רוחנית, אלא שהיא אינה מצליחה לעורר התפעלות באמה וגם אינה זוכה בקרבה המיוחלת." דפנה לוי על ספרה של מיכל בן־נפתלי, "הקבוצה"