סוכות זה החג הכי פרווה בלוח השנה. למי יש כוח ומקום לבנות סוכה בכלל?
ואם כבר מחליטים לבנות, למה לטרוח כל כך כדי להקים סוכה קנויה מעפנה שאין מה לעשות בה יותר מחמש דקות?
אחרי שנים של שוטטות בין סוכות מגעילות ונהדרות הבנתי מה יכול להפוך את החג הזה למדהים –
כשהייתי בכיתה א' המורה שאלה מי יודע למה בסוכות יושבים בסוכה? אף אחד לא הרים את היד. היא התפלאה ואפילו קצת כעסה שאנחנו לא יודעים. אז היא הסבירה שהסוכה היא זכר ל”ענני הכבוד” שליוו את בני ישראל במדבר.
אבל לא הבנתי. מה הקשר בין עננים לסוכה? התביישתי לשאול והשנים עברו ועדיין לא הבנתי למה יושבים בסוכה.
אז חיפשתי בתורה. בטוח שם יש הסבר. אבל גיליתי שלא כתוב שום דבר על עננים. כתוב רק שצריך לשבת שבעה ימים בסוכה כדי שהצאצאים שלנו ידעו שאלוהים הושיב את בני ישראל בסוכות כשהם יצאו ממצרים.
אבל יש כבר את ליל הסדר, למה צריך עוד תזכורות למה שקרה ביציאת מצרים?
ומכל החלקים של הסיפור שאפשר להעביר הלאה מדור לדור זה נורא מוזר להתמקד דווקא בפרט איזוטרי כמו המבנה הפיזי שבו בני ישראל שהו. למה לא לחגוג את הבגדים שהם לבשו או את הכלים שהם בישלו בהם?
ככל שחשבתי על זה הבנתי שבעצם בכלל לא ברור מה זה הסוכות האלה. לי יש איזו תמונה של איך נראית סוכה היום, אבל מי אמר שאלה הסוכות שמוזכרות בפסוק? וגם מה זה אומר שצריך לשבת בסוכה? אף אחד לא מתכוון שאנשים פיזית ישבו שבוע שלם בתוך סוכה, נכון? וגם, יש משהו טיפה משונה בניסוח "בסוכות הושבתי את בני ישראל". כאילו, למה אלוהים לוקח קרדיט דווקא על הדבר הזה?
כשהכרתי לראשונה את ספרות חז"ל גיליתי שלא רק אותי זה הטריד. העמימות הזו תופסת את תשומת הלב של החכמים. הם מסתכלים על הפסוקים ומנסים להבין מה זה בעצם הסוכות האלה.
רבי עקיבא מסתכל על הפסוק וקובע: "אין סוכות אלא ענני כבוד" (מתוך המכילתא).
בגמרא דווקא כתוב שרבי אליעזר הוא זה שאומר שסוכות זה ענני כבוד ורבי עקיבא טוען שהסוכות שמוזכרות בתורה הן סוכות ממש – כלומר מבנים קטנים וניידים.
השאלה הזו – האם סוכה היא סוכה ממשית או ענני כבוד משום מה ממשיכה להטריד את כל הפוסקים מאות שנים קדימה. למה?
אני מניחה שזה קשור לשאלה הגדולה יותר – מה בדיוק חוגגים פה?
אירוע על-טבעי, או תושיה אנושית?
ניסיתי למשוך עוד את החוט של הדיון הזה אבל לא הגעתי לתשובות טובות מדי. כבר התחלתי לקבל את הרושם שאף אחד לא יודע למה חוגגים את סוכות וכולם פשוט עושים את זה…כי זה מה שעושים? אני בטוחה שאם הייתי מעזה לשאול את המורה בכיתה א' איך "ענני כבוד" זו בדיוק סיבה לחג של שבוע גם היא הייתה מתקשה לענות.
אבל אז פתחתי את מסכת סוכה במשנה. והיא דווקא תוקפת את העניין מכיוון אחר. במקום לשאול למה לשבת בסוכה היא שואלת איך לשבת בסוכה. היא קובעת רצף ארוך של כללים מאוד ברורים לאיך סוכה צריכה להיראות.
היא דנה בגודל מקסימלי/מינימלי של סוכה תקנית, במספר הקירות, בכמות הצל שהסכך צריך לעשות וגם במקרי קצה כמו סוכה שבנויה על גבי גמל או סוכה של שתי קומות או סוכה שאחד הקירות שלה הוא בכלל פיל.
הקריטריונים האלה נראים כמו רשימה טכנית לגמרי, אבל חכמי הגמרא – שדנים במשנה הזו – מסיקים מתוך הכללים שסוכה היא "דירת עראי".
כלומר בית, שהוא ארעי. סוג של אוקסימורון.
(למי שתוהה על האיות – עראי זה שם עצם, ארעי זה תואר)
ואז הבנתי. כמו שהעננים עושים צל ככה גם סוכה צריכה לעשות צל. כמו שהעננים חולפים ולא נשאר מהם זכר, ככה גם צריכה להיות סוכה.
הסוכה הזו היא בסך הכל ניסיון לדמות את הדבר הכי ארעי בעולם שלנו – עננים.
אני עדיין לא יודעת אם זו הסיבה שקישרו בין השניים, אבל נדמה לי שמי שמנסה לבנות בית במחשבה שהוא צריך להיות כמו ענן לא יכול שלא לתהות על השבריריות של הקיום.
לפעמים יש איזו תחושה כזו שהחיים בסך הכל יציבים. והסוכה היא קצת תזכורת לזה שלא. שאנשים שהם חסרי בית או פליטים היו עד לפני רגע אנשים בדיוק כמונו. אין משהו מהותי שמפריד בינינו.
הסוכות הכי יפות שראיתי היו כאלה שהצליחו להגיע לאיזון המושלם בין דירה לעראי. הם לא הסתפקו בסוכה מצ'וקמקת שקונים בסופר ואין בה שום דבר ביתי, והם גם לא תקעו שטיחון סכך על הפרגולה שעומדת שם כל השנה וקראו לזה סוכה.
יש לי חבר שכל שנה בונה זולה מענפים, דלתות, שאריות עץ שהוא מוצא. הוא פורש עליהם בדים יפהפיים מהודו, מניח בפנים מחצלת, כריות גדולות ומפנקות ושולחן נמוך. הוא דואג שיהיה לו שם בפנים פינת תה ומדף קטן עם ספרים. וזהו, זה בית.
עוד שבוע לא ישאר זכר מהבית הזה, אבל בינתיים הוא מתענג על הבועה הזו. ורק רובץ בנחת.
אז אולי השנה, כשאין לאן לטייל ואין איך לטוס ובעיקר אין חשק לשום דבר – אולי השנה זו ההזדמנות הגדולה של כולנו פשוט לרבוץ ב"מחנה" הכי שווה שאדם בוגר יכול לסדר לעצמו?
