בר נתיב

בימי הביניים הרמב"ם היה עסוק בפרויקט יוצא דופן. הוא רצה לקחת את כל הידע היהודי ולהפוך אותו לספר עזר מסודר ופשוט שיגרום ליהודים להפסיק להתווכח. ספוילר: הם לא מסוגלים

לדרוש צייתנות עיוורת זו רק דרך אחת לגרום לאנשים לשמר מערכת חוקים נוקשה. לאורך ההיסטוריה יהודים העדיפו שיטה אחרת. השולחן ערוך מביא אותה לשיא

אין מה לומר, סוכות הוא חג די… פרווה. גם אם בונים סוכה, לא ברור למה בעצם. אבל מאחורי הסוכה עומד רעיון על-זמני – הכול, מהסוכה ועד האדם שיושב בה, חולף

ראש השנה לא תמיד היה תפוח בדבש ואיחולים לבביים. השנה אפשר גם לתת מקום לפחד הקיומי שעיצב את החג

בשנים האחרונות שינון הפך לשם נרדף ללימוד מהסוג הכי גרוע. אבל בעבר לימוד בעל פה נתפס כמעשה יצירתי. מה התפספס בדרך?

תמיד חשבתי שיהודים מצטיינים בשימור ההיסטוריה שלהם, אבל כשהכרתי לראשונה את הקינות של ט' באב הבנתי שטעיתי. ממש.
אפילו את הפרטים הכי בסיסיים הם לא מצליחים להנציח. אז למה בכל זאת מציינים את ט' באב ועוד מעמיסים עליו אירועים מאוחרים יותר?