"התרגום צריך להיקרא כמו ספרות עברית טובה, השפה צריכה להיות דומה לזו של המשוררים והסופרים העבריים הטובים ביותר של זמנך. וזה מה שמירסקי עשתה." עמרי גולדשטיין משוחח עם ד"ר רונן סוניס על סוד הקסם של תרגומיה של נילי מירסקי
ספרות ילדים | זהירות, טריגר!
"ספרות מנוקה מקשיים וטריגרים היא גם ספרות שמאפשרת לחזקים ולפריווילגיים ממילא לחיות בבורות נעימה ומרגיעה, מבלי להיחשף לחוויות חיים מורכבות ושונות משלהם". מור פוגלמן־דבורקין על רגישות, סינון וצנזורה בספרות ילדים
וּבְעִבְרִית | "גרעין רימון" מאת אדית וורטון
שני חלקים אחרונים מתוך סיפור הרוחות המפורסם מאת אדית וורטון, בתרגומה של מיכל זכריה. שני החלקים הראשונים הופיעו בגיליון ראש השנה
וּבְעִבְרִית | "גרעין רימון" מאת אדית וורטון
שני חלקים ראשונים מתוך סיפור הרוחות המפורסם מאת וורטון, בתרגומה של מיכל זכריה. שני החלקים האחרונים יופיעו בגיליון חג הסוכות
רשימה | יער, מקהלה וכוחה של קהילה
"במשיכות מכחול הארדי מביא בפני קוראיו דיוקנאות של אנשים ברגעים הקטנים והמאושרים של חייהם – כשהם שרים, מנגנים, רוקדים ואוהבים." ראובן וייס על "תחת עץ היער" מאת תומס הארדי, במלאת 150 שנה לצאת הספר
וּבְעִבְרִית | סיפור קצר מאת אלזה מורנטה
"יום אחד אמא, שהייתה יפה מאוד והיה לה שיער כמו החושך ועיניים תכולות, הסתלקה בלי להגיד שלום, אפילו לבֶּפִּי הקטן." פרסום ראשון בעברית לסיפור קצר מאת אלזה מורנטה, בתרגומה של שירלי פינצי לב, במלאת 110 שנה להולדת הסופרת
וּבְעִבְרִית – פרוזה | שיחת הטלפון שלי עם פוטין
"מה אם המספר הזה הוא עדיין אחד המספרים שלו? מה אם, באיזו מקריות לא מוסברת, המספר העתיק הזה 'בבית' נעשה מספר פרטי סודי שאף אחד כבר לא מכיר?" סיפור מאת הסופרת הבריטית אלנה לפין, בתרגומו של משה רון
וּבְעִבְרִית | על שקרים ודרקונים
"לעיתים קרובות המילים משמשות אותנו כדי להסתיר את מה שאנחנו חושבים, ולא כדי לחשוף זאת. בהבעות הפנים קשה הרבה יותר לשקר." שני סיפורים קצרים מאת הסופר האיטלקי ג'נריקו קרופיליו, בתרגום עופרית אסף־אריה
וּבְעִבְרִית | תגרשי כבר את הצרעות
"לעזאזל איתכם, קרא, ולאלף עזאזל עם האבטיח שלכם, הצרעות המזדיינות האלה קרעו לי את הצורה. הוא נחפז אלינו בצעדי ענק." סיפור קצר מאת הסופר היווני נִיקוֹס אדם וודוּריס, בתרגומו של רמי סערי
בעבודה | הסידור הנוכחי קונוונציונלי להחריד
"הן מעולם לא שאלו זו את זו: הצלחת לעבוד היום? אולי לפני עשרים־שלושים שנה היו שואלות, אבל עם הזמן הן למדו להתאפק." במלאת 20 שנה למותה של טוּבֶה ינסון, קטע מתוך תרגום בכתובים לספרה "משחק הוגן"