מאות מכתבים נשלחו לנעמי שמר בימי חייה וכולם הועברו למשמורת בספרייה הלאומית כחלק מארכיונה הענף. למרות שהפכה ליוצרת מבוקשת ופופולרית, שמר הקפידה לענות לכל מי שכתב אליה. על רבות מהמעטפות שהתקבלו אצלה אפשר לראות את המילה "עניתי" בכתב ידה, לסמן שכתבה ושלחה תשובה, שתמיד כתבה באופן אישי, מתוך מחשבה ותשומת לב, ובכתב ידה הנאה. אבל רק לעתים רחוקות נשמרה בארכיונה בו גם התשובה שכתבה שמר למי שפנה אליה, וזה אחד המקרים יוצאי הדופן הללו.
***
"עוֹד יֵשׁ מִפְרָשׂ לָבָן בָּאֹפֶק
מוּל עָנָן שָׁחֹר כָּבֵד
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ – לוּ יְהִי
וְאִם בַּחַלּוֹנוֹת הָעֶרֶב
אוֹר נֵרוֹת הַחַג רוֹעֵד
כָּל שֶׁנְּבַקֵּשׁ – לוּ יְהִי"
את השיר "לו יהי" כתבה שמר בימיה הראשונים של מלחמת יום הכיפורים. במילות התקווה שבו, בשאיפה שלו לשקט ולשלום, הפך להמנון לא רשמי, לתפילה אזרחית לשובם בשלום של החיילים והשבויים. הרעיון לכתיבת השיר עלה עוד קודם, כששמר הביעה רצון לתרגם לעברית את השיר "Let it be" של להקת הביטלס. אך בסופו של דבר היא החליטה לשנות את הלחן המוכר ולכתוב לו לחן משל עצמה. הדפים המקוריים עליהם כתבה את מילות השיר מופיעים בתצוגת הקבע בספרייה הלאומית.
הלחן הידוע לכולנו של השיר "לו יהי" עוד הספיק להשתנות ברגע האחרון, סיפרה לנו ביתה של שמר, ללי שמר. "לפני כשנתיים, לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים, התראיינתי בתכנית רדיו וסיפרתי מה שידעתי על לידתו של השיר – שאמא שינתה אותו עוד בערב הקלטתו, במונית בדרך לאולפנים. כמה ימים לאחר מכן התקשרה אליי ידידה ושותפה לעבודה של אמא, לביאה הון, מאושיות התרבות אז בארץ וסוכנת שחקנים מצליחה. היא סיפרה לי שזה לא מדויק – שדווקא באותו יום אמא לא נסעה במונית כמו שהייתה רגילה אלא שלביאה היא זו שנהגה ברכבה הפרטי לאולפני הרצליה, בעוד מפיקת התכנית, אהרונה דיין, ישבה ליד נעמי במושב האחורימ והלחן נכתב על ברכיה של אהרונה".
הלחן החדש כבש את הקהל. ביצעו אותו חוה אלברשטיין (שלמענה נכתב השיר) ושלישיית הגשש החיוור שהקליטה אותו יחד עם נעמי שמר. הוא נישא על גלי פופולריות והגיע לכל רחבי הארץ. לפי כמות התגובות שקיבלה שמר בעקבות השיר, הוא ריגש אינסוף לבבות פועמים. "לכל שיר יש את הביוגרפיה שלו", מספרת לנו ללי, "לכל שיר של אמא היה את הסיפור שלו על איך שהוא בא לעולם, ואז משחררים אותו וקורים לו דברים שאין לנו שליטה עליהם, והם הופכים להיות חלק בחיים של אנשים אחרים. ועם השיר הזה במיוחד". 'לו יהי' הפך לאחד השירים המוכרים והידועים ביותר בישראל, לחלק מהפסקול של החיים פה.
אבל סיפורנו מתרחש בימיו הראשונים של השיר. שבועות ספורים לאחר פירסומו של השיר, הגיע אל נעמי שמר המכתב הבא:
27.11.73
לנעמי שמר שלום רב
ילדי הגן של בני, עמיחי, למדו הבוקר את שירך "לו יהי".
לאחר מכן נתבקשו הגדולים, וביניהם עמיחי (בן 6 ו-4/12) לכתוב, כל אחד ע"פ רצונו ומחשבותיו, מילים נוספות לשיר.
עמיחי קרא לגננת שלו מה שברצונו לשיר, במילותיו שלו, והיא כתבה מפיו:
"לו יכולתי לטייל במרחבים הרחוקים
לו יכולתי להגיע לביתי
ולראות את אבי ולא רק את אמי.
לו יהי, לו יהי, אנא, לו יהי,
כל שנבקש לו יהי".
ואני בעבודתי יושבת והנה הוא מצלצל אלי עם הגננת שלו והם קוראים לי את השיר, בטלפון. ודמעותיי שוטפות.
אינני יודעת משום-מה אני כותבת לך זאת. אולם הרגשתי צורך עז לעשות זאת.
בוודאי ירצה עמיחי לשלוח, בכתב ידו, אליך את השיר ואנו נעשה זאת.
כן, אביו נפל במלחמת יום הכיפורים.
מנחם היה שמו של אישי. והותיר אחריו משפחה של ממש, נכסי-נכסים: עמיחי (6 ו-4/12), משה (2 ו-10/12 ויורם (1 ו-4/12) ואני איתם.
עמיחי, בכורנו, הוא אותו עמיחי עליו נכתב השיר "עמיחי בגבול ירדן", שירם של שרה ונסים שובל.
שרה היא אחותו של מנחם, אישי, ונסים הוא בעלה.
השיר נכתב על עמיחי שלנו, בהיותו פעוט, בתקופת-המתח והמחבלים בגבול הירדן, בביתנו במעוז חיים.
אמא של עמיחי
ברכה ורדי
מעוז חיים
ד.נ. בקעת בית שאן
***
בשיחה עם ברכה ורדי, אלמנתו של מנחם ורדי ז"ל שנהרג במלחמת יום הכיפורים בגיל 34, היא מספרת: "אז היה נהוג לכתוב מכתבים, הייתי כותבת הרבה, כי לא הייתה דרך אחרת לתקשר. וכך עלה לי הרעיון לכתוב עם לנעמי שמר עצמה, חשבתי שהיא תעריך זאת". ברכה הגיעה השנה לגבורות והיא מתגוררת בדיור מוגן. בנה עמיחי מתגורר עם משפחתו בארה"ב. לזכרו של מנחם הוציאו בקיבוץ ספר זיכרון בשם "יפות עתותינו".
רוב התשובות של נעמי שמר למכתבים שנשלחו אליה שמורות כנראה בבתי הנמענים. היא לא נהגה לשמור עותקים של התשובות הללו. תשובתה המהירה ומחממת הלב של שמר לורדי, הגיעה, באופן נדיר וחריג, לארכיונה של שמר, והיא שמורה בספרייה הלאומית:
6.12.73
ברכה היקרה,
תודה לך על מכתבך המפעים.
כנראה צריכים להיות בנויים ממתכת מיוחדת (אצילה?) כדי לחיות כאן – ודומני שאנשי מעוז-חיים בנויים כך, ואת בוודאי.
ישנם שירים המביאים בעקבותיהם שובל לבן של מכתבים – ושלך הוא אחד ומיוחד בניהם: באמת, אם עזרתי לעמיחי שלך להתפלל – דייני.
בברכה חמה לך, לשלושת ילדייך ולגננת של עמיחי
שלך,
נעמי שמר
***
מכתב שני ואחרון, מהאלמנה מהקיבוץ לשמר, חותם את ההתכתבות בין שתי הנשים, ומשקף שוב כיצד השיר 'לו יהי' היה משמעותי לרבים כל כך בנקודת הזמן בה נכתב והושמע:
13.12.73
נעמי, שלום לך
נטלתי לעצמי את הזכות לכנותך נעמי – בלא רשות, בשל מכתבך הנפלא ובשל הסיבה הנוספת, שעתה, לאחר ששירך המופלא מושר על ידי בני הגדול, עמיחי, פעמים רבות (אם כי לעיתים בזיוף קל) הוא קיבל משמעות כפולה ומכופלת, ונטע בי את ההרגשה כי הנה אני מכירה אותך מעט-מזעיר מקרוב.
בעברי על פני מכתבי אל בעלי, בטרם ידעתי על נפילתו, מצאתי כי העתקתי את שירך אליו, כדי שידע גם הוא את תפילתך-תפילתנו – כל העם והילדים.
המכתב שב אליי, כשאר המכתבים שכתבתי אליו, זולת אחד שהגיע עדיו, ותפילתנו – בחלל אבדה.
אך גם שמחה ואושר מוצאים להם קן, כנראה, בתהום-האובדן: במשפחתנו, נולד לאחי בן, בדיוק חודשיים לאחר נפילתו של אישי, בט"ו בכסלו, ושם קורא לו, כשמו של היקר בעולמי – מְנַחֵם.
ולואי וננוחם כולנו.
ברכה ורדי
***
"השירים שלה נשארים רלוונטיים לא רק בגלל הכישרון שלה, אלא גם כי המציאות בישראל חוזרת על עצמה", אומרת ללי. השכול והכאב נוכחים סביב כולנו במעגלים שונים של קרבה וריחוק. "עד היום, במופעים של שירי נעמי שמר שאני מנחה, אם לא היה את השיר 'לו יהי' – הקהל ממש כועס ומזדעק ומבקש אותו. יש בו את הצירוף בין היכולת שלה לשקף מצב רוח והגורל האכזר של המציאות. זה חלק מהכוח של השיר" מספרת ללי על חוויותיה מהתקופה האחרונה. "מכתבים כמו אלה הם הסיבה שהחלטנו כמשפחה למסור את הארכיון של אמא לספרייה הלאומית, זה לא משהו ששייך רק לנו – זה חלק מהסיפור של המדינה הזו, והאנושיות, הנדיבות ושאר הערכים של אמא משתקפים בהם היטב".
"שירים גדולים לא מפסיקים להיות רלוונטיים – הם עוזרים לנו לעבור תקופות קשות." אומרת ללי. "הם מאפשרים לנו לחוות את המציאות דרך משהו מעודן יותר כי לפעמים היא פשוט קשה מידי". 'לו יהי' במיוחד נוגע בכאב, לא בורח ממנו. "כששרים שירים כאלה יחד, נזכרים מעט בכשרונות, בסולידריות האנושית ובכוחות שיש בנו".
