חנה סנש מתחילה לכתוב בעברית

"בִּמְדוּרוֹת מִלְחָמָה, בִּדְלֵקָה, בִּשְׂרֵפָה,

בֵּין יַמִּים סוֹעֲרִים שֶׁל הַדָּם,

הִנְנִי מַבְעִירָה פַּנָּסִי הַקָּטָן,

לְחַפֵּשׂ, לְחַפֵּשׂ בֶּן-אָדָם."

בשורות אלה נפתחת מחברת השירים העבריים של חנה סנש. אל המחברת הזו העתיקה סנש את שיריה זמן קצר לפני שעזבה את ארץ ישראל לקראת משימת הצניחה שלה, ואת אותה המחברת מסרה לחברתה הקרובה מרים יצחק (לימים פרגמנט). באופן טבעי, השיר הראשון במחברת הוא גם השיר הראשון שכתבה סנש בעברית; שמו: "מדורות מלחמה".

כמו על שאר השירים במחברת, גם במקרה הזה מופיעים בתחתית העמוד התאריך ומקום הכתיבה. סנש כתבה אותו בבית הספר החקלאי לבנות בנהלל, ב-11 באוקטובר 1940, בסך הכל שנה בלבד אחרי הגעתה ארצה. על אף שבארץ המצב היה שקט יחסית, מאורעות מלחמת העולם המשתוללת ניבטו מכל מילה בשיר הקצר, שהוא אוניברסלי ואישי כאחד:

שַׁלְהֲבוֹת הַשְּׂרֵפָה מַדְעִיכוֹת פַּנָּסִי,

אוֹר הָאֵשׁ מְסַנְוֵר אֶת עֵינַי;

אֵיךְ אַבִּיט, אֵיךְ אֶרְאֶה, אֵיךְ אֵדַע, אֵיךְ אַכִּיר,

כְּשֶׁהוּא יַעֲמֹד לְפָנַי?

פרשנים אף קשרו בין הדוברת בשיר המחפשת בפנסהּ בן-אדם, לבין דמותו של הפילוסוף היווני דיוגנס – מחשובי הפילוסופים חברי האסכולה הציניקנית. משמעות המושג אז לא הייתה זהה לשימוש הרווח היום במילה זו בעברית. דיוגנס הטיף להסתפקות במועט ואחד הסיפורים הנודעים אודותיו מספר שוויתר על רכושו וחי בתוך חבית. סיפור ידוע אחר, הוא זה שמשתמע משירהּ של סנש ועוסק בתהיותיו של דיוגנס אודות טבע האדם; על פי הסיפור, נהג להסתובב בכיכר השוק אוחז בנר או בפנס, וכשנשאל מה הוא מחפש, ענה: "בן אדם".

תֵּן סִימָן, אֱלֹהִים, תֵּן סִימָן עַל מִצְחוֹ,

כִּי בָּאֵשׁ, בַּדְלֵקָה וּבַדָּם,

כֵּן אַכִּיר אֶת הַזִּיק הַטָּהוֹר, הַנִּצְחִי,

אֶת אֲשֶׁר חִפַּשְׂתִּיו: בֶּן-אָדָם.

סנש החלה ללמוד עברית עוד בהונגריה, כשלמדה בבית הספר התיכון. אז עוד לא השתמשה בשפה באופן שוטף, אך הגיעה לרמה שאיפשרה לה לשלוח מכתב בעברית רהוטה למנהלת בית הספר החקלאי לבנות בנהלל בבקשה להתקבל למוסד הלימודים – והיא אכן התקבלה.

רק כשהגיעה לארץ החלה סנש לדבר עברית באופן שוטף, אך המשיכה לכתוב בעיקר בהונגרית. אוסף חנה סנש, שהופקד בספרייה הלאומית בנובמבר 2020, מאפשר לעקוב אחר השתלטותה של סנש על השפה. בעמוד מיומנה האישי (שעוד נכתב משמאל לימין, כפי שאפשר לראות על פי מספרי העמודים המסודרים שהקפידה לרשום), כתבה משפט אחרון כמעט בהונגרית: "אני רוצה ללמוד עוד על הציונות". מיד אחר כך היא כבר כותבת בעברית: "אני רוצה לקרוא התנ"ך בעברית".

בנוסף ליומנה האישי, מחברת השירים ועוד עשרות מסמכים וכתבים, אוסף חנה סנש מכיל גם כמה פריטים פיזיים. בחדרה של חנה סנש בקיבוץ שדות-ים, היכן ששמרה את מחברותיה ויומניה, נמצא גם ספר תנ"ך בעברית. גם הוא חלק מאוסף חנה סנש המלא; מדובר בתנ"ך רגיל, אך זהו כנראה הספר בו עשתה חנה סנש את צעדיה הראשונים בקריאה בעברית.