"מהר מאוד פשטה השמועה על העיר החדשה שמתחת לים האדום, 'עיר מקלט מאחורי אילת', קראו לה בזמנו, ורוקי סיטי התמלאה באנשים קשי יום". סיפור קצר מאת סיון שיקנאג'י
אביבית בלס ברנס, איים של שקט מפוספס, שמן על בד, 130X90 ס"מ, 2018
.
רוקי סיטי
סיון שיקנאג'י
.
אין הגיון בלהניח שק אגרוּף בתוך מים, ובכל זאת רוקי סיטי מלאה בהם. מגיל קטן אני דוחקת בילדות להכות את השק, אבל התנועות שלהן איטיות וחלשות (החיכוך עם המים לא עוזר) והן שתיהן פציפיסטיות כמו אבא שלהן, אז אפילו "דמייני שזה האיש שפגע בך" אי אפשר לבצע איתן. כמוהו, הן לא נפגעות ולא פוגעות בקלות. רוקי סיטי היא הניסיון הכושל להימנע ממחשבות היום־יום בזמן מדיטציה. ככה היא נוסדה, אגב. במקום הארה הגיעה לי רוקי סיטי, וזה היה רק עניין של זמן, עם משבר הנדל"ן במדינה, עד שתושבים אחרים יהגרו גם הם. מהר מאוד פשטה השמועה על העיר החדשה שמתחת לים האדום, "עיר מקלט מאחורי אילת", קראו לה בזמנו, ורוקי סיטי התמלאה באנשים קשי יום, דור מי יודע כמה למלחמות, עניים, פושעים, פוסט־טראומתיים ונשים. יש שמועה שאומרת שפעם המים ברוקי סיטי היו בכלל מתוקים. ובכל מקרה, שמועה או לא, היום הם יותר מלוחים מדמעות. אגב, אני, יש לי תיאוריה שהכרישים נמשכים למליחות הזאת ואין לי ספק שיש כרישים ברוקי סיטי. אמנם רק פעם אחת הותקפתי והזיכרון מתעתע בי, כי הייתי קטנה, אבל שמעתי לא מעט עדויות ולדעתי הכרישים הם האיום הכי גדול פה בעיר. אחרי הערבים כמובן, בכל זאת, רוקי סיטי נמצאת על גבול עם שתי מדינות עוינות. בכל מקרה, ברוקי סיטי, ביום קבלת הווסת, את בבעיה, כי כרישים מריחים דם. אז מגיל קטן אני מנסה להחזיק את הילדות שלי ילדות. כמה שאפשר, כן? אני מפזרת נצנצים בכל מקום ומספרת להן שאלה עקבות של טפיפות רגליים של פיות. אני קונה להן טרמפולינות (דווקא לקפוץ במים הן מצליחות נהדר) וצעצועים בעודפות קיצונית. לפני כמה ימים אחת מהן כמעט טבעה בתוך הריסות של מגדל קוביות שבנתה, וברגע האחרון הצלתי אותה. בשום פנים ואופן אני לא מוכנה למדוד להן גובה או לשקול אותן, שלא חלילה יתאהבו לי ברעיון הגדילה הזה. אני מתפללת כל ערב שלא יפגשו כריש ובאותה נשימה אני מאמנת אותן לכישורי הגנה עצמית. "אם כריש חונק אותך מאחור, נצלי את משקל הגוף שלו לרעתו, אם כריש מחזיק לך את כפות הידיים השתמשי בראש שלך, נשכי, קדימה! נשיכה, ואז בעיטה לביצים". לפעמים אני בעצמי נושכת אותן חזק כמו כריש. אני רואה את המבט המבוהל שלהן כשאני עושה את זה, מרגישה את העור זז מתחת לשיניים שלי, מתכווץ בכאב. בסדר, עכשיו כואב להן, אבל יכאב להן יותר כשיגיע כריש אמיתי ואני רוצה שיהיו להן הכלים להתמודד מולו. הבעיה היא שככל שאני נושכת, ככה הן גדלות, אני רואה את זה על העיניים שלהן, וככל שהן גדלות, ככה הן מתקרבות לווסת וכבר אמרתי מה כרישים מריחים מקילומטרים, נכון? אגב, הפחד להיתקל בכריש עובר אצלנו במשפחה בדם. יכול להיות שמאז מלחמת יום הכיפורים, כשאבא שלי חזר קצת אחרת, וכנראה עוד הרבה לפני כן, כשאמא שלי הותקפה מינית כשהלכה לשירותים באמצע סרט קולנוע.
.
הסיפור נכתב בהשראת דולי סיטי מאת אורלי קסטל־בלום.
.
סיון שיקנאג'י, סופרת, משוררת ותסריטאית, ילידת אילת 1983. בוגרת מכללת מנשר לאמנות ומרצה בה. ספריה: "תיבת נח" (עברית, 2013), "ההגדה הראשונה שלי" (הוצאה עצמית, 2014), "השף פקיניו" (הוצאה עצמית, 2015), "מאין לך אהבת החורף הזאת?" (פרדס, 2015, זוכה פרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם), "אורב" (הוצאה עצמית, 2019), "88" (לוקוס, 2019, זוכה בפרס הקרן ע"ש יוסף קמפוס).
השיר "שלומית בונה סוכה" נכתב בשנים 1971-1970 ובוצע לראשונה בידי הזמרת אילנה רובינא בליווי צמד הדודאים.
ועכשיו הכירו את שלומית להבי – הלוא היא שלומית מ'שלומית בונה סוכה'!
שלומית היא בתם של רמי ואיה להבי שהיו חברים טובים של נעמי שמר. שמר אהבה את שלומית, והמצלול "שלומית-שלום" קסם לה, ולכן שלומית זכתה לככב בשיר הנפלא ולזכות להקדשה אישית בספר השירים השני של שמר.
ואם שלומית נראית לכם קצת מוכרת, זה מכיוון ששולמית להבי כיכבה בתפקיד "הגרי ברגמן" בסדרת המופת "דלת הקסמים"!
כנראה במקרה שלי עבד לה יפה המשחק של שלומית ושלום. סוכה של ממש אף פעם לא בניתי. הדבר היחיד שעשינו, הילדים של אז, זה לקחת שלוש שמיכות, לחבר עם אטבי כביסה ובכך הסתכמה הסוכה שלנו, זה הכל. בלי קישוטים ועניינים.
הטיוטות של השיר. ארכיון נעמי שמר בספרייה הלאומית
במים, באש או ביום אביב זוהר?
קביעת הגורלות ביום כיפור נתנה השראה לפיוט "ונתנה תוקף" וליצירות רבות שנכתבו בהשפעתו
פתיחת שערי השמיים וקביעת גורלו של כל אדם ואדם הן מעמד דרמטי המתואר באופן מצמרר בפיוט המכונן "ונתנה תוקף", הנאמר ביום הכיפורים, אשר מאז ומעולם נתפס ביהדות בסימן חריצת גורלות – לשבט או לחסד. את נוסחו המלא של הפיוט בן המאה ה-6 ניתן למצוא באתר הספרייה הלאומית, ושם גם ניתן להאזין לביצועים רבים שלו, מפי חזנים מכל עדות ישראל, ולהתחקות אחר נסיבות כתיבתו הקדומות – בשנים האחרונות התגלה, על סמך כתבי יד עתיקים שנמצאו בגניזה הקהירית, כי מקורו של הפיוט, שיוחס לר' אמנון ממגנצה מן המאה ה-12, הוא בעצם מן המאה ה-6 ונכתב בידי אליעזר בירבי קליר. התמונה המצטיירת בו עזה וזכירה: "תַּעֲבִיר וְתִסְפֹּר וְתִמְנֶה וְתִפְקֹד נֶפֶשׁ כָּל חָי" – האל מכנס אליו את כל בָּאֵי עולם כרועה המוביל עדר ומברר את עניינו של כל אדם ואדם:
עדר צאן. צילום: גדעון שיפטן. מתוך אוספי ביתמונה. מס' מערכת 990050172850205171.
רשימת הגורלות האפשריים שב"נתנה תוקף" מפורטת מאוד ומרבה בצמדי ניגודים: מִי יִשָּׁלֵו וּמִי יִתְיַסָּר / יֵעָנִי וּמִי יֵעָשֵׁר / מִי יִשָׁפֵל וּמִי יָרוּם. הניגודיות אינה מתבטאת רק בצורה, אלא גם במובן העמוק של קביעת הגורל: ההחלטה על האופן שבו יעברו הן השנה הקרובה והן החיים עד תומם לעולם אינה מעורפלת, ואין בה פסיחה על שתי הסעיפים. היא חד-משמעית ונתונה לבחירתו של האדם, מצד אחד, ולגזירה של כוח עליון, מצד אחר.
יותר מאלף שנים לאחר כתיבת "ונתנה תוקף", המיוחס מסורתית לר' אמנון ממַגֶנְצָה, כתב יוצר יהודי רליגיוזי אחר, הזמר ליאונרד כהן, גרסה אישית משלו לפיוט, שנקראה Who By Fire. בין היתר, הושפעה כתיבת השיר מחוויות שכהן עבר במהלך התנדבותו במלחמת יום הכיפורים, כשהופיע לפני חיילים בנוף המדברי שבין סואץ לרפידים. על התקופה המרתקת הזו ניתן לקרוא בהרחבה באתר הספרייה הלאומית.
לאונרד כהן מופיע בפני חיילים ישראלים במהלך מלחמת יום כיפור. צלם: אורי דן, אוסף גלריה פרקש, כל הזכויות שמורות
השיר תורגם לעברית (בידי יהונתן נדב) בתרגום אקוויריתמי, כלומר כזה המאפשר לשיר את השיר בעברית:
תפסיר "ונתנה תוקף" קובץ בפרסית. מתוך "פזמונים ותפלות לימים נוראים". מס' מערכת 990000648160205171-1
קל לראות כי הגרסה של כהן מניחה בצד את התיאור של האל כרועה העדר המוביל נשמות בהמוניהן, ותחת זאת מציירת בפירוט את ההחלטה הייחודית בנוגע לכל גורל וגורל. העיסוק שיש בה בפרטים המדוקדקים של כל גורל כזה ("יום אביב", "כדורי שינה" ועוד) מאפשר לנו לראות לנגד עינינו תמונה מוחשית של כל אחד מהחיים שנגזרו ועקב זאת לחוש את המורכבות העצומה שביקום. מדובר במעשה מרכבה אדיר שבו אין חריצת דין פשוטה, אלא החלטה המשתברת באלפי רסיסים ומשליכה על כל הסובב אותה.
השאלה של כהן בסוף – "מיהו שקובע?" – מאירה את מעמדו של האדם מול האל באור אחר: לא עוד חלק מעדר המקובץ לכדי קבוצות, אלא בן אנוש מובחן המבקש לברר ולעתים אף להתריס. לדידו של כהן, האדם יכול להעז מול האל ולברר את מהותו, להבדיל מן הפיוט, שבו קולם של בני האדם אינו נשמע כלל.
"ונתנה תוקף" בתוך סדר תקיעת שופר, נוסח איטליה. מתוך ספריית בית המדרש ללימודי יהדות, ניו יורק. מס' מערכת 990000607400205171-1
גם ממרחק הזמן המשיך "ונתנה תוקף" להדהד אצל דורות של יוצרים. אחד מהם הוא אברהם חלפי, שבשירו "סתיו יהודי" מופיעה תמונה מוחשית אחרת של קביעת הגורלות ביום כיפור:
אברהם חלפי. מתוך ארכיון בנו רותנברג. מס' מערכת 997008137029405171.
לביצוע של אריק איינשטיין ל"סתיו יהודי" (שהלחין יוני רכטר) ניתן להאזין באתר הספרייה הלאומית.
כאן מופיעים היהודים המתפללים על גורלם כחלק מהותי מן הטבע ומן הזמן, ממש כאילו הייתה העונה הזו "עונת קביעת הגורלות". הציפורים השורקות, ששריקתן מזכירה תקיעת שופר, הן חלק מה"רמזים" שלוח השנה שולח אל האדם להזכירו את יום היפקדו. תמונת יום הדין מצוירת בצבעים עדינים יותר: האפרפר הסתווי של הסגריר המתקרב הולם מאוד את אווירת התחנונים והענווה הנדרשת בעת תפילת יום הכיפורים.
"ובקשות ותחנונים וניצוצות הרבה" הוא שילוש שמות עצם המזכיר את "ותשובה ותפילה וצדקה" – וכמוהן אמור להעביר את רוע הגזירה. אל מול הרכנת הראש לנוכח גזר הדין, שגלומה בה אפסותו של האדם, ניצבים כליו של האדם המאמין: הפעולות האמורות לפתוח שערי שמיים ולהמתיק את גורלו. כוחן של אלה משיב לאדם משהו מעמדתו מול האל ומאפשר לו להשמיע את קולו, גם כאשר הוא רק אחד מבני ה"צאן" העוברים לבחינה לשבט או לחסד.
אין לדעת על מה סבו הבקשות והתחנונים שבשיר, ואם יש להם סיכוי להיענות, בוודאי ובוודאי לא כאשר מוזכרים עצב, שיגעון ותוגה. גם נימת המבקשים על גורלם מהוססת, ואין בה דיבור ישיר אל האל. עם זאת נאמר בפירוש כי הפנים זוכות לרחף לפני כיסא האל; הן מגיעות קרוב מאוד אל בוראן, ממש באותו הגובה, ונושאות חותם של אישיות נבדלת (כדרכן של פנים), כך שאינן עוד בגדר עדר המוני כמו בפיוט המקורי.
חלפי מבדיל את עצמו בשיר מן המתפללים יהודֵי הגולה ואינו משתתף בתפילה לפני כיסא הכבוד, אך עדיין העונה הזו בשנה ורגשי הענווה וחשבון הנפש הנלווים אלה מהדהדים עמוק בתוכו כחלק מן העולם.
המרכז ללימודי רוח בשיתוף הפיקוח על הוראת הספרות יצר עבורכם, מורות ומורים לספרות, את ערוץ הבלוג הזה. בכל שבוע יפורסם בלוג שמתמקד ביצירת ספרות או בנושא מתוך תכנית הלימודים. בבלוג תמצאו רעיונות חדשים, פריטי ארכיון נדירים, סרטונים ותמונות שיאפשרו לכם להעשיר את ההוראה בכיתה ולהוסיף לה זוויות חדשות ומפתיעות.