מודל 2018 | פרק ראשון מתוך "נתן", מאת עדי שׂורק

"מילות אזהרה על תלאות המסע, על הבדידות, או דווקא על הקלות המשכרת של ההתרחקות, נעדרו. והחששות נותרו צפונים בבטן כשדים מזיקים שיש להטמינם, שכן אולי יגרמו מזל רע ומועקות מיותרות."

נחום גוטמן

נחום גוטמן, דמויות בפרדס (פרט), דיו על נייר והדבקות, 1933. אוסף מוזיאון נחום גוטמן לאמנות

.

פרק ראשון מתוך "נתן" / עדי שֹורק

.

נתן היה איש עסקים כושל שעסק, לאחר שעסקיו התמוטטו, בייעוץ לעסקי אחרים.

לאחר זמן נאלץ לחסל גם את העסק הזה, ארז את ענייניו ונסע לידיד בברוקלין. בארץ נותרה רינה אשתו, בציפייה שיסתדר שם ויקרא לה ולילדיהם הקטנים להצטרף אליו.

הבן הגדול עסק באותו זמן בתוכנית משלו – נסיעה לנורווגיה שבה, על ספינת דייגים, בינות למים קודרים ובמגפיים גבוהים, יוכל לחסוך די כסף ולבלות די זמן לבדו, עד שייהפך לגבר שיוכל לחזור ולהחליט מה יעשה בהמשך חייו. הבת הגדולה שירתה באותו זמן בצבא, ולנוכח הנסיבות החליטה להעמיק את התחייבויותיה לקריירה הצבאית ולהמשיך בטיפוח קשר זוגי מסובך עם בחור בוהמיין.

הבן הקטן, שהיה גדול דיו, נותר אפוא עם האם בבית בקריית היובל ועזר לה להתמודד עם צרות הקיום של בורגנות קלושה ומתפרקת – הליכה משותפת לסופרמרקט, חישוב עלויות המצרכים כך שהכסף המצוי בארנק יספיק לתשלום, ועמידה לנוכח המתדפקים על הדלת מטעם השוק האפור. הבת הקטנה הייתה קטנה מכדי להשתתף בכל אלה.

בברוקלין הודה נתן למארחו ג'ייקוב – איש עסקים כושל למדי בפני עצמו, שהכיר אי אז באחת ממושבות השרון – על הספה שקיבל. בעזרת סוכן קבע ראיונות עבודה ונסע מן האחד לשני. בתוך כמה ימים, כך קיווה, תיגמר כל הצרה הזו ויהיו לו בשורות לבשר לאשתו. אין שום סיבה שלא. אין שום סיבה.

בחזקתו של נתן היה מכתב המלצה שדאג לקבל מחברו היחיד שלא נטר לו טינה על החובות שהותיר. ובנוסף החזיק בטופס קורות חיים מרשים ביותר, עדות להבטחה שהיווה ואף קיים למשך זמן בלתי מבוטל.

 

מעשה בתוך מעשה

כיצד הצליח להשתלב בבית בברוקלין עם שאר בני הבית, זוהי חידה שעד היום לא קל לפותרה. על ספה נוספת ישנו אם המשפחה ובת זוגה החדשה, ג'ייקוב ושלושת הילדים פוזרו בחדרי הבית, שהיה אמנם מרובה קומות אך צר ביותר. מבחוץ נראה ככל בתי הפרוור אדומי הלבֵנים, שאליהם מובילות מדרגות ספורות ולצידן מעקה שחור. כמותם הצפין מרתף ביסודות, סלון ומטבח בקומה המרכזית וחדרי שינה בקומה העליונה. אך בשלב כלשהו פוצל הבית ונחצה. בחלק אחד גרו אימו של ג'ייקוב ואחותו המוגבלת, שנשלטה בידי האם ביד רמה. איש כבר אינו זוכר בדיוק בשל מה, האם מלידה או בשל פגימות שהטילו בה החיים, שילוב כלשהו של רפיון שׂכל וגוף היה נסוך על ישותה. בחלק השני, שנפתח חליפות לבקרים בידי יושבות החלק הראשון, התגוררו כל השאר. בצעירותו ניסה ג'ייקוב להיחלץ מן הגורל היידישיסטי־ברוקלינאי שנידון לו, שדמה במובן מסוים, חומק מהמְשָׂגה, למחלת הפוליו שבה חלה בילדותו והותירה בו צליעה. להיחלץ מהבל פה מדיף נפטלין, מאקלים הישרדותי מתמיד התולה את הצלת החיים במנייתם המיוזעת של מטבעות־עבור־יום־המחר ובבליל חוכמות שוק שופעות מרור, הנכרכות כאפסר על צווארם של צאצאים נשלטים. לכן הפך ליבואן של בתים עגולים עשויים מפי־וי־סי שניתן לבנותם בקלות ובמהירות – בארץ ישראל. לשם, אל אותו מחוז הדרים משקם פגעי גוף וחולשות גולה, הגיע חדור שליחוּת. שם אף מצא את נעמה, בת ליושבי הארץ, חסונה ושזופה ובעיניה הצלולות הבטחה. יחד בנו לעצמם בית כזה, שיהווה דוגמה לבתים נוספים שימכרו ויפיצו. הוא הביא ללב אזור השרון של שנות השבעים משב היפּי־אמריקאי דחוס ניחוח יערות נידחים, תנועת קרוונים קלה, קומונות לובשי פרחים, בתי עראי, רישול חינני של המצויים בדרכים. דבר־מה בסביבתו הופז מהילת עלי שלכת המכסים את הקרקע הסתווית בוורמונט; מזהרורי שדות שלף המלווים את הנוסעים באילינוי; משיכרון מרחקים בלתי נתפס המבשר על קיום אוטונומי משוחרר, שבו איש איש לעצמו, שוודאי מצוי בהישג יד. ועל הבית העגול הקל הזה השליכו יהבם.

בסופו של דבר התוכנית לא צלחה ובתי הפי־וי־סי נמכרו בקושי, ולכן היו נתונים לחסדיה הכלכליים של אימו של ג'ייקוב, שהחלה לאיים ממרחקים בעוד ועוד סנקציות, אם ימשיכו באותה דרך פרועה רווּיַת ריחות הדר במקום המסוכן ההוא. משתכפו האיומים וצומצמה התמיכה היה על ג'ייקוב לגייס את מורשת הדורות המיומנת בשליטה בצאצא, אותה מורשת עצמה שממנה רצה לחמוק, ולמלט בהשראתה את ילדיו הרכים בלילה אחד, בניגוד לדעת אימם, בחזרה לבית הצר האפרורי בברוקלין. שם שב והשתקע במרתף, שבו נשמר בקפידה אוצר המצלמות שהרכיב עוד מימי נעוריו. אבל כל אלו – הבית העגול, הילדים במטוס בלילה, הזעם של אשתו, עקירתה הנכנעת אל המשפחה המשונה של בעלה, הבן הגדול שלא חדל להתגעגע לריחות ההדרים – כל אלו אירעו שנים רבות לפני שנתן הגיע אל בית הלבֵנים ולפני שהוחלט (משום שלכולם היה ברור שבמצב כזה לא אומרים "לא" לחבר ותיק) לפַנות עבורו ספה לכמה ימים.

 

חזרה לקורות החיים

משום שהתמחה בעסקי האנרגיה הסולרית ולמעשה היה אחד החלוצים בתחום, בזכות מלגה ממשלתית מיוחדת שהוענקה למצטיינים שבין תלמידי הפיזיקה באוניברסיטה העברית בשנות ה-60, ומשום שלאחר מכן נמנה עם המפתחים הראשיים של תחום האנרגיה הסולרית בכל אזור עמק הירדן ועמק בית שאן, קיווה נתן שיוכל למצוא מקום עבודה בקלות יחסית בארצות הברית, שעל אף גודלה ועל אף עושרה כמהה תמיד למוחות מבריקים שיזניקו את המחקר והעסקים. על כן, לקראת נסיעתו החל לשלוח את קורות חייו למיני סוכנויות כוח אדם בכיר. אמנם את יוקרתו כאקדמאי איבד כאשר עזב את תחום המחקר, אבל כישוריו והמצאותיו ניכרו בקורות החיים העשירים, ובהם שנות הפיתוח הסולרי של העמקים, שעשה תחת חסותו של דוד נאמן, איש נעים הליכות וצנוע מאנשי ההתיישבות העובדת הישנה, שלא הסתאב בעסקי פוליטיקה והיה אחראי על קידום טכנולוגי במועצה המקומית.

גם העסק המוצלח למוצרים סולריים, שפיתח בשנות השמונים בשותפות עם ידיד, לא נפקד מקורות החיים. זהו העסק שעזב באורח חידתי – אם מפאת משבר גיל העמידה, אם מפאת הצטרפותו של שותף נוסף, ואם מפאת הפיכתו של העסק מחלוץ בתחום הפיתוח והמחקר למכונה משומנת שהפליאה להחדיר את המוצרים לשווקים השונים, ובמיוחד לשוק שמצא השותף החדש בווייטנאם, ששיוועה באותן שנים למקורות סולריים חדשים. כל העניין הגלובלי־מכני שיעמם אותו. הוא רצה להמשיך בפיתוחם של רעיונות מקוריים ובמחשבות אל תוך הלילה, כפי שנהג עם שותפו הראשון, ולא אהב את ההתעסקות בסחר חוץ. אולי לכן עזב את העסק המצליח, ואולי לכן התפתחו מאז הדברים באופנים שונים ומשונים שכללו בחירות חפוזות, שותפים בלתי מתאימים וגורלות שנשתבשו.

באותו הזמן נסע אורן, בנו הגדול של נתן, לנורווגיה. אימו ושני אחיו הקטנים נסעו עימו ללוותו לשדה התעופה. הוא היה שרוי במתח של טרם מסע והעלה בזיכרונו את הפרידה מחבריו וממבטיהם המעריצים על כך שהעז לארוז מעט דברים בתרמיל ולקחת את עצמו לאותו מקום רחוק וקר שבו יש דגי ענק ודייגים שריריים. אורן מעולם לא היה שרירי במיוחד וגם לא אהב דגים, אבל משהו חייב להשתנות, חשב.

"דווקא אתה," אמר יעקב חברו מילדות וטפח טפיחה חזקה על שכמותיו. "מי היה מאמין?" שאל וקולו נסדק, כי הוא ידע שלעולם לא יוכל להתנתק כך מחבורת החלכאים שלו, שהייתה תלויה בו לגמרי – אימו החולנית מאז ילדותו, אחיו הקטנים, אביו הזקן השתוק. תמיד ציפו ממנו לעבוד ולדאוג להם. האם לכן מעולם לא חשב שאפשר פשוט לארוז וללכת? הוא לא אמר דבר על אותה הפּקעת המרה שישבה בגרונו, ורק התבונן בו בעיניים בורקות ונתן לו את המצית־כסף־המדהים שמצאו בשבילו החברים בשוק הפשפשים וחרטו עליו את שמותיהם, כך שגם כשיהיה רחוק, לא ישכח עד כמה הם קרובים.

בשדה התעופה קנתה להם אימו קפה ומאפים. כמו תמיד לא ניתן היה להבין מאנחותיה – שנפלטו בשעה ששילמה – אם זה יקר מדי. למרות התהייה הזו הם שתו בהנאה, כי כך נוהגים בשדה התעופה, ורותי אחותו הקטנה נתנה לו ברכה שציירה, שנעטפה במעטפה לבנה שעליה צויר לב אדום ותחתיו נכתבו המילים: "תשלח לי משם ציורים של ציפורים".

אורן אהב לצייר והיא אהבה את הציורים שלו. בחצר הבית שאליו עברו ושעדיין לא הספיקו להתביית בו בקריית היובל נהג אורן לצייר דרורים קטנים בכל מיני תנוחות מצחיקות ולהכין לה ניירות מכתבים שעליהם רישום של דרור או שניים, ולפעמים גם ציפורים נדירות יותר שעליהן קרא בספרים.

רוני, האח הצעיר, התבונן בהם כששפתו מופשלת מעט מטה, באורח שגילה פגיעוּת אך פורַש לרוב דווקא כעצבנות יתר. בדרך כלל התווספה לכך הרגל, שקיפצה באורח תזזיתי־קפוּץ, אבל הפעם היא נותרה במנוחה, אולי משום שאורן ליטף את ראשו של אחיו ורוני ליקק את השפה והפיס את דריכותה. אזי שב והשתקע במשקה ממותק, נמנע מלפגוש את עיניו, יודע שגורל אחר מזומן לו, הוא שנשאר.

על השולחן הסמוך, בין כוס ובה שאריות משקה, פירורי קרואסון ומפיות קמוטות, נפרש עיתון. תחת התאריך של אחד מימי מאי, שנת 1989, ניתן היה לשים לב לכמה כותרות: "ציון דרך במהפכות סתיו העמים: פולין עומדת לקראת בחירות דמוקרטיות ראשונות". "סגירת בית ספר נוסף בשכונת אל-מדרסה שבחברון – אמצעי בדוק למניעת האלימות בשטח". "בתי ספר מקצועיים שבהם חדלים ללמוד מקצועות בלתי שימושיים כגון ספרות יתווספו לרווחת התושבים באזורי עיירות הפיתוח והשכונות הנחשלות. אמש בישיבת הכנסת הוחלט כי הדבר ייעשה על פי סיומות חורזות ולכן יוקמו תחילה בתי ספר ממין זה בערים עם הסיומת 'וֹת': מעלות, נתיבות, שדרות". "ידיעות מסוֹכנוּת החלל האמריקאית: לפני ימים מספר התגלתה טבעת מסביב לכוכב הלכת נפטון; מחר, במעמד חגיגי, תשוגר גשושית משוכללת בשם 'גלילאו' שתחקור מהם סך המרכיבים של צדק".

"טוב," אמר אורן והסיט את עיניו מן העיתון, שתה בלגימה אחת את הקפה שנותר בכוסו והחל להתרומם. רינה הביטה בו והתאמצה שלא לפרוץ בבכי. ככה זה, צריך להבין שככה זה, החלה לקום וכיווצה שפתיים.

בתחתית המדרגות הנעות, על סף הפרידה, עלו מגרונות נצמתים מילים בדידוֹת: "תשמור על עצמך," "יהיה בסדר," "אל תשכח לצלצל," "טוב," "להתראות," "תיהנה," "יהיה בסדר," "להתראות," "טוב," "ארזת את הסוודר?" מילים אחרות, מילות ברכה שיהוו מעטפת לדרך, חסרו. מילות אזהרה על תלאות המסע, על הבדידות, או דווקא על הקלות המשכרת של ההתרחקות, נעדרו. והחששות נותרו צפונים בבטן כשדים מזיקים שיש להטמינם, שכן אולי יגרמו מזל רע ומועקות מיותרות. לעומת זאת נשמעו המילים שהעתיר שדה התעופה בלא פסק. תחילה בירך השדה את נוסעיו בנסיעה טובה בקול רך שעלה מן המערכות המכריזות "שדה התעופה בן גוריון מברך את נוסעיו בנסיעה טובה", "בן גוריון אירפורט וישז היז פאסנג'רס א גוּד טריפ", "לֵ'ארפּוֹרט דֶה בן גוריון סווּאֶט אֶן בּוֹן ווֹיאז' אָה סֶז ווֹיאזֶ'רז", Аэропорт Бен Гурион желает своим пассажирам приятного полёта" אַאֶרַפּוֹרט בן גוריון זֶ'לַאֵיט סְבָאִים פַּסַזְ'הִירַאם פְּרִיאַטְנַבָה פַּלְיוֹטָה", "مطار بن غوريون الدولي يتمنى لكم سفرا سعيدا وعودا حميدا מַטאר בּן ע'וריון אַ-דַוולי יַתַמַנא לַכֻּם סַפַרַן סַעידַן וַעַוודַן חַמידַן". לאחר מכן הזהיר השדה את הנוסעים בקול דרוך לבל ישכחו חפצים: מזוודות, שקיות, מעילים, תיקי יד, תיקי גב, מטריות, בקבוקי מים, כריות טיסה, כובעים, צעיפים, תשבצים. אזי עבר לנימה מבטיחה שסיפרה על מרחב הביניים, שבו – לאחר שעוברים את ביקורת הגבולות, מרופפים את האחיזה במדינה ומגיעים למחוז שבין הארץ לשמיים – ניתן לקנות מבחר מוצרים, כגון בושׂמי יוקרה לאישה ולגבר, נעלי התעמלות במבצעים, שעונים ומוצרי אופנה עילית בזול ובאיכות פלאית, צלליות ללא מס ערך מוסף, ליפסטיק בריבוא גוונים, קרם לילה אנטי־אייג'ינג מאבקת פנינים – עשוי בנוסחה חדשה, מחשבים וכונני זיכרון קלים ניידים עוצמתיים, מערכות שמע, מוצרי מטבח של טובי היצרנים, ספרים ועיתונים, עטים, עפרונות, חוברות משחק וטבעות יהלומים, טבעות משובצות ספיר, טבעות יהלומים וצעיפים, מחקים ועפרונות צבעוניים, שעונים, תיקים של בכירי המעצבים, צעיפים ומסטיקים וכריות טיסה מתנפחות, מתנפחות רכות ובריאות, וכמובן מאכלים. מאכלים ייחודיים ממקומות רחוקים – מאכלים מאיטליה, מאכלים ממלזיה, מאכלים מהודו, מאוסטרליה, מאכלים מבלגיה ופריז – הארוזים בקופסאות מהודרות או בוואקום, משומרים ומוזרקי חומרים שחלקיהם מתפרקים לאותיות ומספרים כגון h.2.o.c, אשלגן־סורבט, .4.5.6E.A.L., ו-c.o.z.e (נטול סודיוקלצומינום חלקי).

"טוב," פסקה רינה בחיוך ואחזה בכתפה מתוך הבלח כאב. חיוכה הפך למין עווית, חיוך־עווית, והם התקדמו כך בדבוקה צולעת אל עבר החלונות הבוהקים ואל הקווים העשויים מאלומיניום ואל השיש ואל הדיילות והבידוקים. "לקחת את המצלמה?" שאלה פתאום. "כן, בטח, אל תדאגי."

את החיבוק האחרון אף פעם לא זוכרים.

למחרת באותה השעה כבר ישב אורן בפיורד יפהפה, לבוש בסוודר אימתני ושותה משקה אלכוהולי סמיך וחמים, ולא הבין כיצד בכלל פקפק אם לנסוע. הכול היה רחוק כל כך ומנותק, והאוויר צלול ובהיר.

.

עדי שֹורק, "נתן", הוצאת כתר, 2018.

.

עדי שֹורק, "נתן", הוצאת כתר, 2018

 

» במדור מודל 2018 בגיליון קודם של המוסך: פרק ראשון מתוך "הם היו שניים", מאת ענבר אשכנזי

 

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

37

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

אוֹפֶלְיָה של השירים

בעקבות דמותה של אופליה בשירה העברית

פציינטית במוסד לחולי נפש לבושה כאופליה. צילום: יו וולך דיימונד

פציינטית במוסד לחולי נפש לבושה כאופליה. צילום: יו וולך דיימונד

אופליה.

מה עוד לא נאמר עליך, דמות משנית ראשית כל כך?

בתו האצילה של פולוניוס, יועץ מַלְכָּהּ של דנמרק הרקובה.

אהובתו של המלט, ושק החבטות שלו ("קלות הדעת זהו שמך, אשה"). אופליה הכלואה בסבך נאמנויות בלתי אפשרי. שעומדת באמצעו של מעגל דמים: בין אחיה- רוצח אהובה, ואהובה- רוצח אביה. אופליה הלבנה שמהפנטת אותנו בפשטותה ובעצמתה, וכבר ארבע מאות שנה דמותה עולה  מן האלמותית שבשורותיו של שייקספיר:

"אל המנזר לכי".

אופליה היפה בבנות: את לימדת את צופייך איך להיות באופן אבסולוטי גם הבת של אבא, גם אחות קטנה נאמנה, גם אשת סוד ואשת חיק אוהבת וכנועה. את שהכלת את שיגעונם של הגברים שמסביבך עד שדבק גם בך. עד שנטרפה דעתך ושיגעונך גזר עליך את מותך בטביעה בנהר, תחת עץ הערבה, יפה ועטורה בפרחי הבר.

 

מותה של אשה יפה

אמרת כנף נודעת של אדגר אלן פו גורסת כי "אין לך בעולם נושא יפה יותר לשירה מאשר מותה של אישה יפה".

ואכן, בניגוד לנוכחות המשנית של אופליה במחזה של שייקספיר, שאפילו מותה מתואר בו כבדרך אגב, זכתה אופליה המתה לייצוג באינספור יצירות אומנות ושירה.

במאה ה-19, בהשפעת הרומנטיקה האירופית גילמה דמותה של אופליה שלושה נושאים מרכזיים במחשבה הרומנטית:  האהבה, השגעון והמוות.

היא הוכתרה בכתר הדמות הנשית המצוטטת והמצויירת ביותר מכל כתבי שייקספיר ודי להקיש Ophelia בגוגל תמונות כדי לראות שברובה המוחלט, אופליה המצויירת שוכבת בשמלה לבנה, עטורת פרחים וזרים בתוך מי הנחל.

אופליה. John Everett Millais
אופליה. John Everett Millais

להיות או לא להיות המיתוס של אופליה? 

גם בשירה העברית ובזמר העברי הפכה דמותה של אופליה לנושא מדובר.

ברשימה הזו אנו מבקשים לבדוק מי מבין המשוררים העבריים שמר על דמות אופליה על פי המסורת האירופית. מסורת זו עיצבה את אופליה בדמות נערה רומנטית, זכה, אצילית, טראגית ויפה. ולעומת זאת, נתור אחר המשוררים העבריים שהלבישו את אופליה במלבושים חדשים, עם הגירתה לשפה, לזמן ולמקום אחרים.

שאלת העיצוב של "מיתוס אופליה" הפכה בשירו של אריה סיון לשאלת יסוד בה התלבט בין שתי האפשרויות ל"כתיבת אופליה".

אופליה המתה הופכת כאן לנערה מקומית: גופה חלולה שנסחפה בזרם בירקון.

.
מתוך: אריה סיון, אישרורים, 1981

בטרגדיה של אופליה אצל אריה סיון צופים שלושה (ומכאן הגדרת השיר כתלת-שיח):  שני אנשים פשוטים ומשורר אחד "אינטיליגנט".

צמד הצופים, ממש כמו זוג הקברנים בסצנה השייקספירית הידועה, מתבוננים למוות בפנים ומבטאים בפשטותם הגמלונית את חכמתו של המסכן: הם שואלים שאלות הרות גורל על מוות וחיים.

המשורר, בן דמותו העכשווי של המלט, ננזף על ידי הדוברים על נטייתו הטרחנית להתפלסף על הטרגדיה, במילותיו של המלט עצמו : מילים, מילים, מילים.

ומן העבר השני, אופליה של אריה סיון מתחננת על נפשה לצאת מן הכיעור ומן הסתמיות של גופת נערה בירקון, ולהיות שוב יצירת מופת רבת מעוף והשראה. או בלשונם הזהב של הקברנים המודרניים שצופים בה: לא לעשות לה שום דיפקט. לא לקלקל את הסחורה.

המלט והקברנים

אופליה ומיתוס "החבצלת הגדולה"

בשנת 1932, התפרסם בכתב העת "גזית" השיר אופליה החתום על ידי "נתן אלטרמן", בחור צעיר, ועדיין מעט אלמוני בקרב קוראי השירה בארץ .

.
צילום מכתב העת "גזית" גליון ו' 1932

הדובר בשיר של אלתרמן הוא דווקא המלט, המקונן על מות אהובתו הענוגה. השיר בנוי מסדרה של שלוש שאלות ששואל את עצמו המלט תוך שהוא מתבונן בארונה של אופליה שלו: מי ניצב למראשות ארונה של אופליה? (האבוקה), מי רובץ על חזה? (המוות) ומה סופד לה?(הבכי).

המלט שעומד למראשות ארונה של אופליה שומע את עצמו מתייפח על מותה, אך המלט, כמו המלט, לא בטוח שמקורם של הקולות שהוא שומע אכן באים מתוכו פנימה.

כמו שאפשר להרגיש כבר בקריאה ראשונה, השיר "אופליה" של אלתרמן מלאכותי מעט ובוסרי הרבה. ובכל זאת, הבחירה של אלתרמן הצעיר להציב את דמותה של אופליה במרכז אחד משיריו הראשונים שראו אור הייתה כעין "כרטיס כניסה" למועדון המשוררים הקלאסיקנים.

אופליה המיתולוגית, כאמור, גירתה את דמיונם של משוררים רבים בשירה האירופאית ואלתרמן הכיר ודאי את הטקסטים הקלאסיים שעסקו בדמותה, כמו שירו הנודע של רמבו "אופליה" בו מתואר המוות היפה, ואופליה היא "חבצלת גדולה" שצפה עם הפרחים על מי הנחל השלו.

אלתרמן הבין שלכתוב את אופליה, פירושו לקחת חלק במסורת ספרותית רבת שנים של שירה גדולה ומשוררים גדולים.

.
אופליה .ג'וליה מרגרט קמרון.1867

בשנת 1959, התפרסם בספר שיריו הראשון של דן פגיס השיר "אופליה". השיר מתאר את מותה של אופליה כמיטב המסורת הקלאסית: לובן גאה. מלכות.

אופליה של פגיס, בדומה למיתוס אופליה האירופאית, "החבצלת הגדולה",  היא פרח ענוג ככל הפרחים הצפים על המים ומותה של אופליה הצפה במעגלים הוא כליל המוות, מעגל תמים.

גם מי שלא מבין במשקלי השיר, ולא מזהה את הפנטמטר הימבי השייקספירי שפגיס אימץ לשירו, יכול להרגיש היטב את המוסיקליות של השיר, את האסטתיקה הצלילית שלו – המתאימה כל כך למסורות מותה הנינוח והקלאסי של אופליה.

.
מתוך" דן פגיס, "שעון הצל" 1959
.
"אופליה", סר ג'ון גילברט,  1817-1897

גם "אגדת אופליה" של אהוד מנור חוזרת במידה רבה לייצוגה של אופליה המיתולוגית מן המסורת האירופית.

כפי ששייקספיר כתב, גם כאן היא מוקפת בפרחים רבים: זרי סרפד ומרגנית, וסחלבים סגולים.

.
מתוך: אהוד מנור, "אין לי ארץ אחרת"
.
"שמלותיה נרטבו כמו בת ים קטנה על גל". אופליה. Friedrich Heyser

פרשת מותה של אופליה אצל שייקספיר עמומה במכוון. הקורא במחזה כורה אוזנו לרכילותם של הקברנים הכורים את בור הקבורה ולמד כי מותה של אופליה הוא בעצם התאבדות.

מה שמעניין בשירו של מנור הוא הניסיון החוזר ונשנה למחוק מפרוטוקול נסיבות המוות של אופליה את כל החשדות למוות בחירי ורצוני.

 

"אגדת אופליה" של אהוד מנור בשני לחנים שונים. הלחן המוכר והעצמתי של יהודית רביץ, ובלחן הנאמן למקור(השומר על כל בתיו של השיר) של נפתלי אלטר בביצוע נירה גל, 1978.

לא להיות אופליה! – איך שוברים את המיתוס של אופליה?

אופליה של לאה גולדברג התפרסמה לראשונה בספר שיריה המאוחר והמדכדך "עם הלילה הזה".

.
מתוך: לאה גולדברג, "עם הלילה הזה" 1964

חלקו הראשון של השיר של גולדברג זועק את זעקתה של אופליה כייצוג תרבותי נינוח ואסתטי. אופליה היפה ששוכבת לה פורחת, מקושטת ושלווה במי הנחל, אופליה שטובעת אל מותה כששיר על שפתיה, אופליה שמייצגת את היפה והרומנטי שבמוות, שאין בו אלימות. אופליה של לאה גולדברג צועקת: מה עשו ממני??

בחלקו השני של השיר מבקשת אופליה של גולדברג לקרוע מעצמה את "השלוות הרבות" שעטו עליה המסורות האמנותיות, לעשות הזרה באופליה הקלישאית והפרחונית שהורגלנו בה, ולהתנגד למיתוס ה"חבצלת הגדולה" שדבק באופליה:

.
מתוך: לאה גולדברג, "עם הלילה הזה" 1964

כאן מזכירה גולדברג את האג'נדה הידועה שלה:

אין באהבה כואבת שום דבר רומנטי, שום דבר נשגב ושום דבר אסתטי. ואין לייפות אותה, ממש כשם שאין לייפות את המוות הכעור והסופי שבאופליה הטבועה. ושימו לב לצלילתן הגרפית של מילותיה של גולדברג אל קרקעית הנחל:

אֲנִי

אַהֲבָתִי

וְהַקְּלָלָה

.
ג'וליה מארלו כאופליה, ראשית המאה ה-20

"והמלכים דרכם להרצח"

שנת 1964.

מועדון החמאם ביפו מעלה ערבי בידור קלים לקהל הרחב. הקונספט: כמה פזמונים, קטעי קישור חביבים ולא מחייבים על כוסית משקה ונשנושים.

התכנית הפארודית "שיקספיר איננו" שהעלה מועדון החמאם כמעט נשכחה ברבות הימים. על המערכונים: דן בן אמוץ. על הפזמונים: חיים חפר ונעמי שמר.

 בין השאר מצאנו בארכיון התכנית: ראיון היתולי עם אלמנת שייקספיר, פארודיה על דו"ח ישיבת העייריה ביחס לשאלה כיצד להנציח את זכר שייקספיר, ופרולוג מנצח בשם "יזכור", אזכרה לכל "נרצחי שייקספיר", עם הערות בכתב ידו של חיים חפר. הרי הוא לפניכם:

.
מתוך ארכיון חיים חפר, הספריה הלאומית.

רק אחד מבין כל הטקסטים שעלו על במת החמאם זכה להיזכר בתודעה הציבורית: השיר "זה לא כדאי אופליה" שכתבה והלחינה נעמי שמר, עיבד אריה לבנון וביצעה להקת החמאם.

.
מתוך: ארכיון חיים חפר. הספריה הלאומית.

אופליה של נעמי שמר היא דרמה-קווין טינייג'רית שנקלעה לפרשיית אהבים עם בחור לא משהו. הוא מאמלל אותה ומסבך אותה, והכותבת, בקולה הסמכותי והנינוח, קצת "מסתלבטת" על אופליה ועל כל הטררם שיצרה סביב אהבתה הנכזבת. בנונשלנט ובקריצה מצביעה נעמי שמר על אופליה, על המלט, ובעצם, על הטראגדיה השייקספירית כולה, כמו אומרת: עזבו אתכם מכל המוות הזה והדרמה הזאת. זה פשוט לא כדאי.

 

"הפרחים שאי אפשר לקטוף"

שירו של יונתן גפן "אופליה הקטנה" הוא אחד העצובים ביותר בז'אנר שירי אופליה העבריים.

.
מתוך: יונתן גפן, "אתם זוכרים את השירים"

אופליה הקטנה של גפן היא בחורה חסרת מנוח בת 15. בניגוד לאופליה, הנערה האליזבטיאנית, שנקרעה בגלל הצורך לרצות את משפחתה ואת אהובה, אופליה גפן לא הולכת בתלם המשפחתי. אמא שלה מתביישת בה, יוצא לה שם לא טוב בכפר, והיא בכלל לא יודעת מה זאת אהבה.

גפן משחרר את אופליה מן המיתוס הרומנטי של המשוגעת היפה, האוהבת והמתה, וכובל את אופליה הקטנה במיתוס חדש: הנערה הכבויה, הדכאונית, המסטולה שנכנסת ויוצאת מאישפוזים.

זוהי אמנם תפיסה חתרנית ביחס לאופליה, אך לא חתרנית ממש, משום שגם לה ישנם מקורות רבים באמנות.

הנה למשל תמונה מתוך סדרת התמונות "אופליה" שצילם יו וולך דיימונד , שהיה רופא בריטי וצלם במאה ה-19, בה הוא מתעד את מטופלותיו פגועות הנפש לבושות בחלוקים לבנים, ומעוטרות זרי פרחים.

.
"אופליה" צילום:  יו וולך דיימונד

ומשהו קטן על המלט העברי

הקוראים העבריים של המלט , אוהביו של שלונסקי, המוכנים להישבע שתרגומו הוא המופלא והמופתי ביותר מתרגומי שייקספיר לעברית כולם, יופתעו אולי לשמוע ששלונסקי לא ממש שלט באנגלית, ולכן לא קרא את המלט במקור.

כאן תוכלו לקרוא כתבה מאוגוסט 1946 "האמלט made in Shlonsky" שהתפרסמה עם חגיגות צאת תרגומו של שלונסקי בעיתון "על המשמר". תוכלו לקרוא שם ממקור ראשון על נאומו של אלתרמן לכבודו של שלונסקי, ועל עדותו על כך ששלונסקי תרגם את המלט "בעיניים עצומות".

ואם תרצו לדעת מי היה יועץ הסתרים של שלונסקי, בענייני תרגום המלט, תוכלו לקרוא תיאור שהוא ספק עובדתי, ספק ספרותי על שיחה לילית אחת מרתקת בין דן מירון לאלתרמן בנושא התרגום המופתי להמלט.

.
אלתרמן זמורה ושלונסקי מתוך: חגית הלפרין, המאֶסטרו: חייו ויצירתו של אברהם שלונסקי

מירון הצעיר "שוחט" את התרגום של שלונסקי לאוזניו של אלתרמן, ולאחר מעשה מעיד:

"כשאמרתי מה שאמרתי לא ידעתי מה שנודע לי מאוחר יותר (לא מפי אלתרמן עצמו,
כמובן): דהיינו, שתרגום המלט של שלונסקי עבר תחת ידיו שלו, של אלתרמן, והוא שינה
ותיקן בו הרבה כל-כך, עד שמותר אולי לראות בתרגום קלאסי זה יצירה משותפת של שני
המשוררים.

לקריאה נוספת:

ד"ר דורית אשור: המלט, אופליה וקריאת הזולת

פרופ' חיה שחם: נשים ומסכות : מאשת לוט עד סינדרלה – תדמיות שאולות וייצוגי הדמות הנשית בשירי משוררות עבריות

המרכז להעצמת מדעי הרוח הוא יוזמה משותפת של הספרייה הלאומית ומשרד החינוך. המרכז שואף לחזק באופן משמעותי את מקצועות הרוח במערכת החינוך בישראל ולהוות מקום להשראה והעשרה עבור המורים בתחומי הרוח. הערוץ שלנו בבלוג הספרנים נכתב במיוחד עבורכם, המורים לספרות. תוכלו למצוא נושאים הקשורים ישירות לתוכנית הלימודים בספרות מזוויות חדשות ומפתיעות.

כך נוסדה מדינת הגמדים

המשוררת אלה אמיתן חושפת את סיפורו של אצבעוני - מפקד מדינת הגמדים

הפרסום הראשון של השיר "במדינת הגמדים", כפי שהופיע ב"דבר לילדים" ב- 1.10.1940

הפרסום הראשון של השיר "במדינת הגמדים", כפי שהופיע ב"דבר לילדים" ב- 1.10.1940

ב-2 באוגוסט 1979, פרסמה המשוררת אלה אמיתן (וילנסקי) טור מיוחד במעריב, שבו סיפרה כיצד נולד שירה המפורסם ביותר "במדינת הגמדים". החלטנו להביא את הטור במלואו, ולהוסיף תמונות של הפרסומים הראשונים של השיר הנפלא.

קריאה מהנה!

____

המלחין הצרפתי הנודע מוריס ראוול אמר פעם, שאינו אוהב את יצירתו הפופולרית "בולרו". הוא הרי יצר יצירות מוסיקליות העולות בהרבה על "בולרו" – אך ברגע שמזכירים את שמו, מיד מעיר מישהו: "ראוול – אה בולרו!".

רגש דומה גם לי, להבדיל אלף הבדלים, לגבי שירי הפופולרי "במדינת הגמדים". לדעתי, כתבתי שירים לילדים העולים על שיר זה. אלא נראה שנכון הפתגם שספרים ויצירות יש להן מזל משלהן.

 

אלה אמיתן
אלה אמיתן

 

היה זה באמצע מלחמת העולם השניה, ואני אז חיילת ב-א.ט.ס. (חיל העזר לנשים של הצבא הבריטי). באחד מימי החופשה הנדירים באתי לבקר ידידים.

 

כרזה הקוראת לנשים להתנדב לחיל העזר לנשים הבריטי (א.ט.ס)
כרזה הקוראת לנשים להתנדב לחיל העזר לנשים הבריטי (א.ט.ס)

 

בביתם פגשתי באשה צעירה עם הילד שלה, כבן שנה ורבע. ילד רגיל, שמנמן, אך מה שמשך את מבטי – היתה ההליכה שלו. שלא כדרך תינוקות אחרים, שהולכים בהיסוס ובאי-בטחון, לאחר שזה עתה למדו ללכת – צעד ילד זה בביטחה, כאילו היה מפקד! ובאווירת המלחמה ששררה אז, תיארתי לי שאילו הוכרזה מלחמה בארץ הגמדים, היה המפקד שלהם צועד כמו ילד זה.

כעבור כמה ימים חיברתי את השיר "במדינת הגמדים", שפורסם ב"דבר לילדים" וזכה מיד לפופולריות גדולה.

 

הפרסום הראשון של השיר "במדינת הגמדים", כפי שהופיע ב"דבר לילדים" ב- 1.10.1940
הפרסום הראשון של השיר "במדינת הגמדים", כפי שהופיע ב"דבר לילדים" ב- 1.10.1940. ציור: נחום גוטמן

 

סייע לכך גם הלחן היפה שחיבר יצחק לוי, מי שהיה במשך שנים ועד למותו מנהל המדור הספרדי-לאדינו ברדיו שלנו. הוא אהב מאד את הרומאנסים בלאדינו ובשיחתי אתו טען שאינו מבין למה נטפלנו למנגינות הערביות, כאילו היינו ארץ מדברית. אל לנו לשכוח שאנו ארץ ים-תיכונית, אמר, ואין מקום במוסיקה שלנו לכל ה"יה ליל יה ליל" האלה. גם הלחן ל"במדינת הגמדים" הוא בעל אופי ים תיכוני. ומאז "הולך" שיר זה למעלה משלושים שנה.

 

השיר כפי שהופיע בספרה של אלה אמתן "במדינת הגמדים: שירים וחרוזים", תשי"ח. הציור של לאה פלד
השיר כפי שהופיע בספרה של אלה אמיתן "במדינת הגמדים: שירים וחרוזים", תשי"ח. הציור של לאה פלד

 

לפני שנתיים (1976) חובר מחזמר בשם "במדינת הגמדים", שהוצג בכל הארץ. מחזמר זה כלל הרבה שירים, אך בזכות השם שבו השתמשו, שרו בהתחלת ההצגה את השיר "במדינת הגמדים" והציגוהו בהומור רב. בבית האחרון, כש"כולם שוכבים לישון", נפלו ארבעת הגמדים על הרצפה והתחילו לנחור, ואף המוסיקה נחרה איתם באוניסון ובקול רם – להנאתי ולהנאת הצופים…

 

ביקורת על ההצגה "במדינת הגמדים". פורסם במעריב 24.3.1976. לחצו על התמונה לכתבה המלאה
ביקורת על ההצגה "במדינת הגמדים". פורסם במעריב ב-24.3.1976. לחצו על התמונה לכתבה המלאה

 

ילד שמנמן זה, שצעד כמפקד, היום הוא מבוגר, כלכלן ידוע, ובתו רוני בת השבע יודעת שלאבא שלה חובר השיר "במדינת הגמדים".

גרסאות וביצועים שונים ל"במדינת הגמדים" תוכלו למצוא באתר הספרייה

תחקיר ועריכה: נתי גבאי

***

רוצים לגלות את כל הסיפורים שמאחורי השירים האהובים?
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק שלנו "הסיפור מאחורי":

 

 

כתבות נוספות

כך הפך "בשנה הבאה" משיר געגועים עצוב ללהיט בינלאומי קצבי

הכירו את האמא של אלפוני

הביצה שהתחפשה: סיפורו של הילד דן פגיס בשואה

 

על דבש, ועל עוקץ

מסע בזמן בעקבות הדבורים בשירה העברית

.

כל מי שנעקץ על ידי דבורה בילדותו, זוכר ודאי את תחושת העלבון ואי הצדק שליוותה את צריבת העוקץ בבשר.

הדבורה היא אחד החרקים הידועים ביותר לשמצה בעולמם של הילדים אך ההיסטוריה האנושית דווקא נטתה לה חיבה.

בכל דור ובכל חברה התבוננו בני האדם בדבורים וראו בדיוק את עצמם:

ברומא תיאר אותן וירגיליוס כממלכה גדולה, בה ישנן ערים מבוצרות, וחוקים נוקשים מטעמם של חרקי ענק: דבורים אלילים, להן סוגדות הדבורים הפשוטות.

בעולם העתיק האמינו דבוראים וחוקרי חרקים שקבוצת הדבורים מתנהלת כמונרכיה המונהגת על ידי מלך רב עוצמה וכוח שאיננו יכול ללדת ילדים, אך יכול גם יכול לרדות בנתיניו.

בימי הביניים טענו חוקרי הדבורים שהדבורים נעלות מבחינה מוסרית משום שהן אינן מזדווגות, אלא נולדות מתוך הריקבון.

דבורים. מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית
דבורים. מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית

 

 

 

ואז בא המיקרוסקופ…

בשלהי שנת 1673 תיעד לראשונה חוקר טבע בשם סוואמרדם ניתוח שעשה תחת עדשת מיקרוסקופ ל'מלך' הדבורים וקבע בתדהמה:

למלך יש שחלות!!

       מערכת הרבייה של הדבורה על פי סוואמרדם.
מערכת הרבייה של הדבורה על פי סוואמרדם.

 

חוקר נוסף שהיה לאבי הדבוראות המודרנית הוא דז'רז'ון, ששימש ככומר פולני-גרמני במאה ה-19. בעקבות תצפיות רבות על הדבורים טען הכומר כי הדבורים מתרבות בלידת בתולין (פרתנוגנזה).

ונחשו מה?

בתגובה לטענותיו של דז'רז'ון קראו מוסדות הכנסייה להטיל עליו חרם בטענה שהוא מאיים על אחד מיסודות האמונה הנוצרית משום שהוא הופך את הנס החד פעמי של לידת המושיע מבתולי אמו, לתופעת טבע שכיחה.

העיקרון, אם כן, ברור. חברות שונות נטו להשליך את אמות המידה המוסריות, הערכיות, הדתיות והרגשיות שלהן על כתפי הדבורים הדלות.

 

דברי שירך, דבורה!

גם בספרות ובשירה זכתה הדבורה למעמד לא רע והיא משמשת כסמל שכיח. גם המשוררים נטו להשליך על הדבורה אידאות, תחושות ורגשות שעמדו ברומו של עולמם הם.

הנה למשל שירו המפורסם של משורר תור הזהב בספרד,  ר' שלמה אבן גבירול העוסק בהתבוננות בדבורה.

לְאִטֵּךְ דַּבְּרִי שִׁירֵךְ, דְּבוֹרָה, / אֲשֶׁר קִרְיַת "שְׁמַע" מִפִּיךְ יְקֹרָא,

מְיַחֶדֶת וּמַאְרֶכֶת בְּ"אֶחָד" / וּמַתֶּזֶת בְּזֵכֶר רָם וְנוֹרָא,

אֲשֶׁר נָתַן דְּבַשׁ תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ / וְשָׂם לָךְ לַהֲדֹף אוֹיְבֵךְ מְררָה.

הֲלֹא אִם אַתְּ בְּעֵינַיִךְ קְטַנָּה – / כְּבוּדָּה אַתְּ וְלָךְ מִשְׁפַּט בְּכוֹרָה.

חֲמוּדוֹת טִהֲרוּ אוֹתָךְ, וְאֵינֵךְ / כְּשֶׁרֶץ עוֹף אֲבָל צִפּוֹר טְהוֹרָה.

 

הדבורה של אבן גבירול, ממש כמוהו, היא דבורה דתיה. ולא סתם דבורה-לייט, היא דבורה-דוסית ממש. יש לה נטייה להקפדה יתרה בכל מה שקשור בהלכות קריאת שמע.

יהודי קורא 'שמע'. בודפשט. הונגריה. מתוך אתר מוזיאון בית התפוצות.
יהודי קורא 'שמע'. בודפשט. הונגריה. מתוך אתר מוזיאון בית התפוצות.

 

ולא זו בלבד, היא גם דבורה למדנית:

היא טרחה לעיין בסוגיה העוסקת בהלכות קריאת שמע, ומשם היא יודעת ש"כל המאריך באחד, מאריכין לו ימיו ושנותיו, אמר רב אחא בר יעקב – ובדלית",

כלומר: יש הידור גדול להאריך בקריאת שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד, דווקא באמירת המילה אחד, ובפרט באות ד' של המילה. הדבורה גם יודעת שעל פי ההלכה יש להתיז את האות ז' כאשר מגיעים לתיבת "תזכרו".

בדיוק בגלל זה, מקפידה הדבורה להשמיע את צליל הזמזום זזזזזזזזזז,  שנשמע בדיוק כמו זמזום דֿ רפויה (שבמקור נהגתה כמו th ונשמעה כמו ז') בבתי הכנסת הספרדים, בשעה שהמתפללים מאריכים: ה' אלוהינו ה' אחדדדדד, ולמען תזזזזזזזזכרו.

דף מתוך סדר קריאת שמע שעל המיטה. הועתק על ידי ברוך בנדיט סגל. ניקלשבורג. תקל"ה. 1775
דף מתוך סדר קריאת שמע שעל המיטה. הועתק על ידי ברוך בנדיט סגל. ניקלשבורג. תקל"ה. 1775

 

השיר של אבן גבירול אמנם משתייך לז'אנר ידוע של שירי התיאור, העוסקים בהתבוננות באובייקט של טבע מבויית (כמו בפרח מן הגן, או יצירת אמנות), אבל בקריאה שניה – הוא הרבה יותר מזה. הוא עוסק בהתבוננות של הדובר בבת דמותו, מתוך תחושת אמפטיה ושיתוף גורל.

הוא איננו מדבר על הדבורה, הוא מדבר אליה. הוא פונה לדבורה, כפי שפונה אדם לחבר קרוב כדי לתמוך בו:

הֲלֹא אִם אַתְּ בְּעֵינַיִךְ קְטַנָּה –  כְּבוּדָּה אַתְּ וְלָךְ מִשְׁפַּט בְּכוֹרָה.

המשורר מנחם את הדבורה שמרגישה קטנה ומתוסכלת, ואומר לה שהגודל לא קובע. ויש לזכור: שלמה אבן גבירול הוא אותו משורר ידוע חולי, חלש, וצעיר שמעיד על עצמו שהוא "שְׁפַל רוּחַ, שְׁפַל בֶּרֶךְ וְקוֹמָה", אך מאידך גם טוען: "וְהִנֵּנִי בְשֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שְׁנוֹתַי – וְלִבִּי בָן כְּלֵב בֶּן-הַשְּׁמֹנִים".

 

אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים

בקרב משוררי ההשכלה היהודית שחיו באירופה במאה ה-18 וה-19 פעלו מספר כותבים שכונו "בעלי מכתם".

על פי רוב היו אלה משוררים ואנשי רוח שאספו, תרגמו וכינסו להנאתם ולהנאת קוראיהם מכתמים שנונים.

המכתם הוא שיר קטן;  קצר בשורותיו, ומצומצם ברעיון אותו הוא מביע. על פי רוב עוסק המכתם באופן הומוריסטי או סרקסטי בביקורת של תופעה חברתית: שכרות, רדיפת כבוד, רדיפת כסף ונשים. הרשימה ארוכה. רבים מהמכתמים המשכיליים הם תרגום של אפיגרמות מהשירה היוונית והרומית, האנגלית, הצרפתית והגרמנית.

בעלי המכתמים המשכיליים הבינו שייחודו של המכתם קשור בשלושה מאפיינים שלו:

הוא קטנטן

ועוקץ את הראוי לעקיצה

ומהנה במתיקותו את הקורא.

ממש כמו דבורה.

מהמוכרים והחשובים שבין בעלי המכתמים המשכיליים היה יהודי ליטאי מבריק ומלא הומור בשם אייזק בן יעקב.

הוא הוציא ספר מכתמים מועתקים מלשונות אחרות, או פרי עטו שלו, והוסיף עליו מאמר בשם "מכתם ללמד" – העוסק בתורת המכתם.

לשער המכתמים בספרו קרא בן יעקב: עדת דבורים.

1

 

 

המכתם הראשון בספרו של בן יעקב הוא ארס פואטי: הוא מכתם העוסק באופיו של המכתם, תוך שהוא ממשיל את המכתם לדבורה:

1

בהמשך קובץ המכתמים מביא בן יעקב מכתם הכתוב בצורת דו-שיח בין הזבובים לדבורה.

מקוצר בינתם אין הזבובים מסוגלים להבין איך הדבורה מצליחה להיות מקור סבל מעוקצה וגם מקור עונג מדבשה. הם מאשימים אותה בגנבת הדבש, אך הדבורה לא מתרגשת מ"זבובי המוות" הקוהלתיים שכל תפקידם בעולם לעטות על הפגרים, ועונה בהתנשאות שבניגוד אליהם, הניזונים מריקבון הפגרים, הצוף שלה אסוף מפרחים ושושנים.

1

כמו מכתמים רבים, גם מהמכתם הזה ניתן ליהנות כפשוטו, אך אם נקרא אותו בהקשרו המשלי, על פיו המכתם משול לדבורה, הרי שיתכן שלפנינו ביקורת ספרותית של "זבובי מוות" מקומיים הלועגים לז'אנר המכתמים המשכילי השאול ברובו מלשונות זרות.

 

זום זום זום

הלאה. משירת ההשכלה לשירת התחייה, ואל אחד המצלולים היפים ביותר שידעה העברית:

מִזְמוֹר מִזְמוּטֵי מְזֻמָּנִים, נִזּוֹנִים מִזֶּרַע מִתְמַזְמֵז,

זִמְרַת זִמְזוּמֵי זַמֶּרֶת: הֲמָזוּג לִי יֵינִי וְזֻמַּן,

הוֹי מַזְמִינָתִי, לַזְּמַן?  מַזָּל טוֹב!  מַזָּל טוֹב!  זוּזִי!

 

מזהים את הזמיר המזמזם? מזהים את הזיקה הזאולוגית? מזהים את הזהות המוזיקלית?

מי אם לא טשרניחובסקי, בפואמה האדירה "עמא דדהבא" (עם הזהב) שנכתבה בשנת 1940 אך התפרסמה רק לאחר מותו.

רישום של טשרניחובסקי לפואמה "עמא דדהבא". באדיבות מכון גנזים.
רישום של טשרניחובסקי לפואמה "עמא דדהבא". באדיבות מכון גנזים.

בפואמה הזו מתאר טשרניחובסקי בדייקנות מדעית ממש את חיי הדבורים: תולדות המין שלהן, אופן התנחלותן בנחיל, כלי הכוורת, יצור הדבש ומעל לכל – המלכה שכידוע, מזדווגת עם הזכר פעם אחת בלבד במשך כל חייה.

תראו כמה יפה:

"הַמַּלְכָּה צְעִירָה, בְּכָל הוֹד יִפְעָתָהּ;

הַמַּלְכָּה מְחַכָּה לַחֲתַן-חֻפָּתָהּ;

"לַיָּחִיד מֵרְבָבָה הַמַּלְכָּה מְחַכָּה;

קְטִיפָה שֶׁל זָהָב פַּרְוָתָהּ הָרַכָּה.

"בַּכַּוֶּרֶת כֻּלָּהּ אֵין כָּמוֹהָ יָפָה,

הַכַּוֶּרֶת כְּחֻלָּה, רֵיחָנִית וּכְשׁוּפָה.

"הִיא אַךְ פַּעַם תֶּאֱהַב בְּנַפְשָׁהּ וּמְאֹדָהּ,

הִיא אַךְ פַּעַם דּוֹדֶיהָ תִּתֵּן לְדוֹדָהּ,

"אַהֲבָה צְעִירָה, אַהֲבָה נַעֲלָה;

אַךְ רַק פַּעַם יַחְבֹּק לָהּ חָבֹק בַּעֲלָה.

"כֵּן, רַק פַּעַם אֶחָת!  אַךְ גַּם הִיא בִּשְׁעָתָהּ

תַּגְמִיאֶנּוּ אֶת-כָּל אַהֲבַת חַיָּתָהּ

"אֵין בַּיְקוּם, אֵין דּוֹמֶה לְאוֹתָהּ אַהֲבָה!

אֵין יָפֶה, אֵין שֵׁנִי כַּדָּגוּל מֵרְבָבָה!

"הַלְּלוּ הַגִּבּוֹר שֶׁכָּכָה אָהָב,

כְּבוֹדוֹ גַּם נַגִּיד בְּשִׁירָה שֶׁל זָהָב".

באצטלה מדעית משליך טשרניחובסקי על המלכה את תפיסותיו הרומנטיות על אופייה החד פעמי של האהבה. על פי רבים מפרשניו של השיר, משליך טשרניחובסקי על עם הדבורים את תפיסותיו ביחס לציונות, כשהוא מתאר את דבש הכוורות כתוצרתו של עם הזהב היושב בציון, וטוען שמקורו בצוף הפרחים היפים ביפיפותו של יפת בין אומות העולם.

ממשיכים הלאה.

 

המלכה עירומה

עשרים שנה אחרי תיאוריו הוורדרדים והענוגים של טשרניחובסקי את מלכת הכוורת, צועקת לעברו לאה גולדברג "המלכה עירומה" !

השיר 'הסתכלות בדבורה' פורסם לראשונה ב"על המשמר" בשנת 1962.

7

פרסום ראשון של הסתכלות בדבורה. על המשמר. 18 באפריל 1962.מתוך ארכיון עיתונות יהודית היסטורית

 

8

שמו של השיר "הסתכלות בדבורה" עלול לבלבל את הקורא, ולשכנעו כי לפניו שיר תיאור אובייקטיבי העוסק בהסתכלות בדבורה.

אלא שכדרכה של השירה, ההתבוננות החוצה היא מסווה בלבד להתבוננות כואבת ואכזרית בעולמה הפנימי והשברירי של הכותבת עצמה, המלכה העירומה.

פרשנים רבים של שירת לאה גולדברג נטו לקרוא את השיר הזה בנשימה אחת עם השיר "דיוקן המשורר כאיש זקן" בו מתארת גולדברג בכאב את הפניית העורף של דור המשוררים הצעיר לשיריה:

"אל תנסה ללכת עם הדור. הדור אינו רוצה שתלך עם הדור. הדור הולך למקום אחר ולך אין הזמנה".

 

בניגוד לסיפורו של אנדרסן, "בגדי המלך החדשים", בו מייצג הילד את נקודת התום האמיתית ביותר, בשיר של גולדברג מייצגת קריאתו של הילד הקטן את קולו של הדור הצעיר שמתאכזר לשירתה ומאשים את שירתה בזיוף.

9
לאה גולדברג בהרצאה. באדיבות מכון גנזים

די לקרוא את מאמרו של נתן זך על שירתה בכתב העת "יוכני" שהתפרסם בחודש מרץ של שנת 1962, כחודש לפני פרסום השיר "הסתכלות בדבורה", כדי להבין שהעלבון היה מוצדק.

זך מתייחס לשירתה כ"אנדרלמוסיה גמורה", "סכמה צורמת בטכניות הקרה שלה", "פרוזה" "נאיביות של שירת ילדים", "שירה שמעוררת אי נוחות בחוסר ההתאמה שלה", וכמובן, האשמת ההאשמות: גולדברג מחקה את אלתרמן.

הנה כי כן, נותרת המשוררת הזקנה לבד, סביבה דור צעיר, שאפתני ואכזר שלא מהסס לפגוע בה. היא מפוחדת וחסרת אונים כפי שעולה מסיומו של השיר "הסתכלות בדבורה":

.

ומה קורה בטבע למלכת הכוורת הזקנה?

ממש כמו בשירה.

כאשר המלכה זקנה, הדבורים הצעירות מפנות לה עורף, היא מודחת ממלכותה, ונתינותיה בכוורת הורגות אותה.

מוריס מטרלינק, המשורר והנובליסט הבלגי, הקדיש ספר שלם לתיאור חיי הכוורת:  "מחיי הדבורים". וכך כותב מטרלינק על מלכת הכוורת הזקנה:

"המלכה הזקנה נבוכה. מרגשת היא כי גורל חדש נכון לה. היא מילאה באמונה את חובת היצירה. והנה פרי עבודתה הנאמנה: יגון ואסון. כח בלתי נמנע מדריך את מנוחתה; עוד מעט והצטרכה לעזוב את עיר ממלכתה. וממלכתה זו הלא היא יצרה. שוב אין היא נותנת פקודות, אלא נכנעת בעצמה כאחרון נתיניה לאותו הכח הטמיר והמלא תבונה, שנקרא לו "נשמת הכורת".

.
.

הספר "מחיי הדבורים"  שיצא בהוצאת אחיאסף בורשה הגיע לידנו בלי ציון שנת ההוצאה (תרפ"?), אך חמור מכך: ללא ציון מתרגם הספר.

כל הקורא בתרגום זה, חש כי זהו תרגום מופת מעשה אומן, אך אין כל זכר לשמו של המתרגם.

זוהי קריאה לקוראי הבלוג: האם תוכלו לחדש לנו דבר בעניין התרגום הנ"ל?

 

לקריאה נוספת:

אליצור, שולמית: הדבורה הקוראת שמע.

הרצאתו של ד"ר יהושע גרנט "שירה מסתכלת בדבורה" – בין שלמה אבן גבירול ללאה גולדברג.

שמיר, זיוה: "הסתכלות בדבורה", דיוקן המשורר כאיש זקן: לאה גולדברג משלחת עוקץ במקטרגיה

קדמי, יחיאל: "עמא דדהבא" לשאול טשרניחובסקי כבעיה אמנותית ‬

 

 

המרכז להעצמת מדעי הרוח הוא יוזמה משותפת של הספרייה הלאומית ומשרד החינוך. המרכז שואף לחזק באופן משמעותי את מקצועות הרוח במערכת החינוך בישראל ולהוות מקום להשראה והעשרה עבור המורים בתחומי הרוח. הערוץ שלנו בבלוג הספרנים נכתב במיוחד עבורכם, המורים לספרות. תוכלו למצוא נושאים הקשורים ישירות לתוכנית הלימודים בספרות מזוויות חדשות ומפתיעות.