שילה פרבר בשיר מאת המשוררת אנה הרמן

הילקוט האדום

לְזֵכֶר הַתִּיק הָאָדֹם שֶׁהֻשְׁלַך לַשְּׁלוּלִית,

לְזֵכֶר הַתִּיק שֶׁדִּמֵּם שָׁם כְּמוֹ פֶּצַע פָּתוּחַ,

כְּמוֹ חֶדֶר עָקוּר מִלִּבָּהּ שֶׁל יַלְדָּה אַפְלוּלִית.

לָבוֹא לַחֲדַר הַכִּתָּה כְּמוֹ לְחֶדֶר נִתּוּחַ.

מִלִּים שֶׁכָּבַשְׁתִּי חָגוֹת בְּרֹאשִׁי כְּתַקְלִיט

שָׁבוּר: תְּנָדּוּ, תְּדַכְּאוּ, תִּלְעֲגוּ, תִּבְעֲטוּ, אַךְ

שִׁכְבָה שֶׁל דְּמָעוֹת תִּכָּבֵשׁ בְּרֹאשִׁי וְתָלִיט

בְּמוֹ־עַרְפִלֶּיהָ אֶת חֵץ הַשִּׂטְנָה הַמָּתוּחַ.

לְזֵכֶר הַתִּיק שֶׁהֻשְׁלַך אֶל מִחוּץ לַגָּדֵר

מִבַּעַד חַלּוֹן הַכִּתָּה הַפָּתוּחַ, לְזֵכֶר

יַלְקוּט אַרְגָּמָן פְּרוּק־סוֹדוֹת הַשּׁוֹתֵת וְחוֹדֵר

כְּמַיִם שְׁקֵטִים מִשְּׁלוּלִית עֲכוּרָה אֶל עַמּוּד

שִׁדְרַת הֶעָתִיד הַמַּגְלִיד עַל הַפֶּצַע כְּסֶכֶר.

לְזֵכֶר הַתִּיק הָאָדֹם, הַיַּלְקוּט הֶחָמוּד.

(מתוך הספר חד־קרן, הקיבוץ המאוחד, 2002)

רָעַד קוֹלֵךְ | לבוא לחדר הכיתה כמו לחדר ניתוח