בשנת 1593, כאשר יוהנס קפלר, תלמידו של האסטרונום טיכו ברהה, היה סטודנט באוניברסיטת טיבינגן, הוא כתב תזה שעסקה בשאלה: כיצד יראו תופעות המתרחשות בשמיים לצופה המוצב על הירח? קפלר עסק בנושא זה על אף העויינות הרווחת בזמנו כלפי האסטרונומיה הקופרניקאית (שכן מרטין לותר, מבשר הנצרות הפרוטסטנטית, דחה את הרעיונות הקופרניקאים באמתלת כפירה). על פי קופרניקוס כדור הארץ נע במהירות, אך האנשים על פני האדמה לא מרגישים את המהלך הזה כלל; עם זאת, הם כן יכולים לראות את הירח נע בתנועות שונות. לפיכך, הטענה העיקרית שעליה התבססה גם עבודתו של קפלר, היא שמי שצופה בגרם שמיים כזה או אחר מפרספקטיבה חיצונית, יכול לזהות תזוזות, אך מי שנמצא על אותו כוכב לא ירגיש בתזוזות כלל, מאחר שהוא משתתף בתנועות הללו. באותו האופן, בני האדם לא חשים בתנועות הארציות.
המנחה של קפלר חשש לפרסם את העבודה בשל הקצאת הרעיונות הקופרניקאים, וכך זנח קפלר את עבודתו. כ-16 שנים לאחר מכן, כשהיה מתמטיקאי באוניברסיטת פראג, פגש קפלר בפקיד חובב אסטרונומיה שהצית בו מחדש את חדוות העיסוק באסטרונומיה, והביא אותו לחזור ולעבוד על התזה שזנח, על אף הסיכונים הכרוכים בכך.
התזה של קפלר נכתבה כמעין "גיאוגרפיה ירחית", להגדרתו. לעבודה זו הוא התייחס כאל 'חלום', ומכאן שמה: "סומניום" ('חלום' בלטינית). ב'חלום', נשלח משקיף אסטרונומי לירח כדי לצפות בו ובתזוזות כדור הארץ.
יוהנס קפלר היה לאסטרונום החצר של הקיסר רודולף, ולפיכך היה כפוף למוסכמויות הרשויות שאסור היה לו לחרוג מהן. בשלהי המאה ה-16, אסטרונומיה תצפיתית לא עלתה בקנה אחד עם הסטטוס קוו הכנסייתי. מאחר שהרעיונות שבכתביו סווגו ככפירה ופרסום דברים שכאלה העמיד בסכנה את משרתו ואף את חייו של המחזיק בהם באופן פומבי, דאג קפלר להסוותם בצורה אסטרטגית בתוך הטקסט שלו, שכתב כאלגוריה בשפה הלטינית.
את המסה כתב כך שה'חלום' הוא סיפור המסגרת של התוכן המוצג בה:
הסיפור מתחיל כאשר קפלר קורא על קוסם מיומן בשם ליבוסה, ונרדם בעת הקריאה. בחלומו הוא קורא ספר אחר על ילד איסלנדי בן 14 בשם דוראקוטוס. אמו של דוראקוטוס, שמתפרנסת ממכירת עשבי תיבול בשקיות בד בעלי סימנים מוזרים עליהם, מוכרת את בנה לימאי לאחר שהבן חותך את אחד השקיקים והורס לה את המכירה. דוראקוטוס נוסע עם הימאי זמן מה, עד שבמסגרת מסעותיו הוא נפגש עם טיכו ברהה ונשאר עימו. כזכור, טיכו ברהה היה מורו של קפלר במציאות – כך מבין הקורא שדוראקוטוס הוא למעשה בן דמותו של קפלר עצמו.
ב'חלום', טיכו מבקש מתלמידיו ללמד את דוראקוטוס דנית כדי שיוכלו לשוחח. בד בבד ללימודי השפה הדנית, לומד דוראקוטוס על אסטרונומיה מברהה ותלמידיו. הוא מוקסם ממדע האסטרונומיה ובמרבית זמנו צופה בשמי הלילה. כך הוא מבלה כמה שנים, עד שמחליט לחזור לביתו.
בשובו לאיסלנד הוא נפגש עם אמו, ששמחה לראותו ולהבין כי קיבל הכשרה איכותית באסטרונומיה – זאת מאחר שגם היא בעלת ידע נרחב ברזי המדע הזה. יום אחד מגלה האם לבנה כיצד היא למדה את סודות השמים; היא מספרת לו על הדמונים שהיא יכולה לזמן ועל יכולותיהם העל טבעיות, ומזמנת את הדמון האהוב עליה לדבר איתם.
הדמון מספר להם היכן שוכן ירחו של כדור הארץ. לדברי הדמון, יש מסלול בין האי 'לבניה' לכדור הארץ, ודרכו יכולים הדמונים לקחת בני אדם לירח בתוך ארבע שעות. המסע המאתגר מסוכן בעבור בני אדם שעשויים להיכנס להלם, ולכן הם נוטלים מטשטשים לקראת הנסיעה. הקור הקיצוני גם הוא דבר שיש להתחשב בו בסוג כזה של מסע, אך הדמונים משתמשים בכוחותיהם כדי להדוף אותו. גורם נוסף שיש למצוא לו פיתרון הוא בעיית האוויר, ולכן בני אדם צריכים להצטייד בספוגים לחים תחת נחיריהם כדי לנשום.
ניתן לראות שב'חלום' קפלר מציג את המכשולים העומדים בפני האדם בדרך לירח, ואף מציע לפרקים פיתרונות לאותן בעיות בדמותו של הדמון. מאחר שהדמון אינו אמיתי, הנושאים שעליהם הוא מדבר לא יכולים לסכן את קפלר עצמו.
הדמון ממשיך במענה על שאלות באשר לתופעות טבע, כמו כיצד ייראה ליקויי מן הירח?; כיצד גודל כוכבי הלכת משתנה בתלות במרחק של הירח מכדור-הארץ?, הוא גם מונה עובדות על גודלו של הירח ועוד.
הדמון, שמשמעות שמו "יודע כל", מייצג באלגוריה של קפלר את הידע – הרעיונות המדעיים שאסור להגיד בקול באותם זמנים רוויי צנזורה. הדמון מספק צוהר לשיח על הידע האסור מבלי לסכן את הכותב שמבקש להעלות רעיונות שלא עולים בקנה אחד עם הדעות המקובלות של זמנו.
קפלר עקף את האיסורים שהביאו אבדון על אסטרונומים כמותו בעבר, כאלה שלא השכילו להסוות את דעותיהם האסורות בטקטיקה מרשימה כשלו. את ה'חלום' הוא התחיל כך:
"לילה אחד, אחרי שצפיתי בכוכבים ובירח, הלכתי למיטתי ושקעתי בשינה עמוקה. בשנתי נדמה היה לי שאני קורא ספר שמצאתי ביריד ותוכנו היה כדלקמן: שמי דוראקוטוס, ארצי היא איסלנד ואמי היא פיולקסהילדה. מותה שחרר אותי לכתוב כפי שרציתי לעשות זה זמן רב. כשחיה, מנעה ממני לכתוב בתואנה שהאומניויות שנואות על אנשים נתעבים אשר נוהגים להכפיש את שהם לא מבינים ומחוקקים חוקים הרסניים לאנושות. בשל החוקים הללו לא מעט אנשים נספו בתהומות של 'הקלה'."
כך סיפק קפלר לקוראיו תוכן מדעי שנוי במחלוקת שהוסווה בעלילה בדיונית-מיתולוגית, כדי לבטל כל האשמה אפשרית בכפירה.
כתבות נוספות
כשסבא של אסא כשר חיבר את הקוד האתי של הירח
מדוע לאיש בציור אין ראש ואיך זה קשור לחג הסוכות?
